המשמעות של זניחת טענה משפטית או עובדתית בשלב הסיכומים

המשמעות של העדר התייחסות בסיכומים לסוגיה משפטית ו/או עובדתית

בעלי דין המנהלים הליך משפטי מעלים כדבר שבשגרה בכתבי הטענות מטעמם (כתבי תביעה, כתבי הגנה, בקשות, תגובות וכיוצ”ב), טענות מן הגורן ומן היקב ואינם פוסחים לעיתים על אף טענה, תהא מופרכת ככל שתהא.

לאחר השלב בו מתקיימים מספר קדמי משפט ובית המשפט אינו מצליח לשכנע את הצדדים להגיע להסכם כולל או שהצדדים נכחו והשתתפו בהליך של גישור אך לא הגיעו להסכמות, קובע בית המשפט את התיק להוכחות, ובעלי הדין והעדים מטעמם נחקרים, לאחר שמוגשים תצהירי עדות ראשית ומצורפים כל הנספחים/הראיות עליהם הצדדים מבקשים להסתמך.

לאחר חקירות של הצדדים והעדים שהביאו להעיד, מגיע שלב הסיכומים, בו על הצדדים להעלות את כל טענותיהם, להתייחס לחקירות עצמן, לסכם ואף לצרף פסיקה התומכת בטענותיהם.

מה קורה כאשר בעל דין מגיש סיכומים ולא מתייחס לנושאים מסויימים אשר עלו בהליך המשפטי?

כך נקבע ב- ת”א 219508-02 מפי כב’ השופט צבי כספי: “הטענה, המשתרעת על פני סעיפים רבים, במגוון ניסוחים, אינה חוזרת עוד בסיכומי טענות הנתבע, ודי בכך כדי לראותה כנזנחת ושאינה טעונה דיון (וראה לעניין זניחת טענה שלא הובאה בסיכומי הטענות: ע”א 657/96 רבקה שמייער נ. יצחק הודסמן, פד”י מד1 עמ’ 133; ע”א 172/89 סלע חברה לביטוח בע”מ נ. סולל בונה בעמ’ ואח’, פד”י מז1 עמ’ 311; ע”א 447/92 הנרי רוט נ. אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פד”י מט2 עמ’ 102)”.

ההלכה הפסוקה קובעת לעניין טענה שנטענה בכתב התביעה ולא אוזכרה בסיכומים כי:  “דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים – אם בשל שגגה או במכוון – כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ע”א 172/89 סלע חברה לביטוח בע”מ נ’ סולל בונה בע”מ ואח’)”. (ע”א 447/92 רוט נ’ אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ”ד מט(2) 102″

כך גם נקבע ב- ע”א 87/244 ציון קוש נ’ שלמה כהן וכך גם מיושמת הלכה זו בבית המשפט לענייני משפחה (תמ”ש (נצ’) 3011/07 תמש (נצ’) 3011-07 ל.א נ’ מ.א. תמ”ש 30411-07-16 צ.ל ואח’ נ’ ש.ל תמ”ש 30444-07-16 צ.ל  נ’ ש.ל, תמ”ש 30831-03-12 ה’ נ’ ה’ ואח’).

בע”א 401/66 מרום נ. מרום שנדון בבית המשפט העליון, ואשר דן בהפרת הבטחת נישואין באריכות מרובה קבע כב’ השופט קיסטר כי: “טוען בא כוח המערערת כי למעשה לא זנח את עילת המזונות, אלא ראה להרחיב את הדיבור על בעיית הסמכות וכל הקשור אליה מכיון שבה ראה את הקושי העיקרי, הואיל וביחס לגובה המזונות הנדרשים קיימות הוכחות בחומר הראיות”.

לטענה זו אין שום יסוד. כלל גדול נקוט בידי בית המשפט, לפיו, אם אין בעל הדין מעלה בסיכומי טענותיו טענה מסויימת, משמעות הדבר הוא שאף אם הועלתה על ידיו קודם לכן, הרי בכך שלא העלה אותה בשלב סיכומי הטענות, הוא נחשב כמי שזנחה.

כדי שלא ייחשב כמזניח את טענת המזונות די היה לו שיזכירנה ולו באופן כללי ביותר, אולם הלה לא זו בלבד שלא עשה כן…..

גישה מקלה יותר לעניין זניחת טענה שלא עלתה בסיכומים

גישה מקלה יותר מן האמור לעיל באה לידי ביטוי בפסק דין אשר עסק בבקשת רשות להתגונן, מתארך 7.6.05 ב- ע”א 3250/02 שמחה (סימה) וייצלברג נ’ ש.א דיזל פרטס בע”מ שם פסק בית המשפט ביחס לסעד שנשמט מסיכומי התובעת דברים אלה:

“הכלל שנקבע בפסיקה, לפיו בעל דין שאינו מעלה בסיכומיו טענה מסויימת נחשב כמי שזנחה, אינו חל מקום שמדובר בסעד ברור ומפורש שאינו שנוי במחלוקת; או-אז נדרשות נסיבות אחרות מהן נוכל להסיק בבטחה החלטה לזנוח את הטענה:

“לא נוכל לראות את דברי ב-כוח המערערת בסיכומיו כוויתור עליו, ויש לפרש את ההשמטה כדבר שנעשה לרוב פשטותו של סעד זה, לאחר שביקש באופן כללי “לקבל את התביעה שכנגד… אין זה צודק, שנחמיר עם בעל-דין במידה כזאת, שלאחר שהגיש תביעה כדין ושילם את האגרה, נייחס לו מחשבת ויתור על סעד כלשהו, רק משום שלא הזכירו במפורש בסיכומיו, אם לא נצרף לכך נסיבות אחרות, שמהן נוכל בבטחה להסיק החלטה לזנוח את הטענה” (דעת הרוב ב- ע”א 3375/73 בטיש נ’ קריספין)

דברים אלה נאמרו באשר להשמטתו מהסיכומים של סעד שנתבע בבית משפט קמא, כאשר ההשמטה הובנה על רקע פשטותו של הסעד והיותו ברור ומפורש וללא כל מחלוקת.

ראינו אם כן, שיש מספר גישות. די באזכור דל של הטיעון על מנת שלא ייחשב בעל דין כמי שזנח את הטענה, ואולם מרבית הפסיקה קובעת כי זניחת טענה והעדר אזכורה – יביא למסקנה כי אותו בעל דין ויתר עליה ואינו עומד על ברור הטענה.