המסגרת המשפטית להיקף עיזבון

האם מחלוקת על היקף עזבון מתבררת בפני רשם הירושה ומה המסגרת המשפטית לכך?

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! 

מקרה הבוחן והדין הקיים

מקרה שהיה: הוגשה התנגדות לצו ירושה אחר עיזבון המנוח אשר היה נשוי לשלוש נשים ולו 31 ילדים. המנוח לא הותיר אחריו צוואה ולפיכך אחד מיורשיו הגיש בקשה למתן צו ירושה על פי חוק הירושה, שעל פיו העיזבון נחלק שווה בשווה בין אשתו של המנוח (ובמקרה זה שלוש נשים) לבין כל ילדיו, בין מנישואין ובין שלא מנישואין.

ביום 18/8/13 הגיש המתנגד את התנגדותו למתן צו ירושה. על פי ההתנגדות, הוא ודודו מפעילים מכולת בצומת חורה מאז שנת ה-80, ומאז 1990 אין למנוח כל חלק במכולת והוא אף לא תבע זכויות מאז 1990 ועד למותו בשנת 2006. לטענת המתנגד, בימים אלה מתנהלים הליכי פיצויים בגין הפקעת ותפיסת מקרקעין ולכן הגיש המבקש את הבקשה.

כבר עתה יצוין כי המתנגד לא נקט בהליך הנכון, והגשת התנגדות למתן צו ירושה – הייתה הליך שגוי, ובמקום זאת היה עליו להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי לצורך בחינת היקף העיזבון במידה ונכסי עיזבון המנוח הינם שנויים במחלוקת.

האם לאור ההתנגדות למתן צו ירושה היה על הרשם לענייני ירושה להעביר את ההליך לבית המשפט לענייני משפחה? התשובה לכך הינה שלילית בנסיבות התיק הנדון.

הרשם לענייני ירושה קבע כי סעיף 67א(א)(1) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965 קובע כי אם “הוגשה התנגדות לבקשה“, אזי הבקשה “תועבר לבית המשפט”. לכאורה ניתן לקרוא בכך לשון ציווי, המוציאה מידו של הרשם לענייני ירושה כל שיקול דעת.

אולם, סעיף 73ב(א) לחוק קובע כי במילוי תפקידו “אין על הרשם לענייני ירושה מרות זולת מרותו של הדין”. לפיכך, אם מוגשת התנגדות לבקשה לצו ירושה או התנגדות לצו קיום צוואה, על פניו עולה כי מבחינה משפטית אין היא יכולה לעמוד – על הרשם לענייני ירושה לדחות את ההתנגדות.

צו ירושה אינו קובע מאומה לעניין היקף נכסי העיזבון, אלא אך מצהיר על זהותם של יורשי המנוח ושיעור חלקם בעיזבון (ראה ש. שוחט, מ. גולדברג, י. פלומין, דיני ירושה ועיזבון (מהד’ שישית, 2005), עמ’ 156).

במסגרת צו ירושה, אין הרשם לענייני ירושה או בית המשפט דן בהיקף נכסיו של הנפטר ופירוטם, כשם שאינו קובע את חלקו של יורש בנכס מסוים מעבר לחלקו על חוק הירושה, תשכ”ה-1965 (וראה ע”א 12/83 עמרם נ’ עמרם, פ”ד לח(3) 556).

הליך הוצאת צו ירושה (או צו קיום צוואה) איננו הליך בו מתברר היקף העיזבון. אין מקום במסגרת הליך של עיזבון לבקש כי נכס פלוני לא יהא כלול בעיזבון, יהא שייך ליורש זה או אחר או להתייחס לתוקפם של הסכמים בין המנוח לבין היורשים או מי מהם (בע”מ 10807/03 זמיר נ’ גמליאל).

על כן בכל עניין הקשור להיקף נכסי העיזבון, על המבקש להגיש בקשה נפרדת.

אין בבקשה כל טענות כנגד הרכב היורשים כפי שאלה מופיעים בבקשה או טענה כי המנוח הותיר אחריו צוואה. כל הטענות מתייחסות להיקף העיזבון בכלל, ולזכויות במכולת הנטענת בפרט, מכאן שאין כל יסוד להתנגדות למתן צו ירושה – ודינה להידחות.

לסיכום:

הליך הוצאת צו ירושה אינו עוסק בהיקף נכסי העיזבון, אלא רק בקביעת זהות היורשים וחלקם בעיזבון.

כאשר מתעוררת מחלוקת לגבי נכסים ספציפיים, הדרך הנכונה לפעול היא בהגשת תביעה נפרדת לפסק דין הצהרתי ולא באמצעות התנגדות לצו ירושה. הרשם לענייני ירושה מחויב לדין בלבד, ולכן במקרים בהם ההתנגדות אינה נוגעת לזהות היורשים או להימצאות צוואה, הוא מוסמך לדחותה ללא העברתה לבית המשפט.

כדי להימנע מטעויות בהליכים משפטיים הקשורים להיקף העיזבון, מומלץ להיעזר בייעוץ משפטי מקדים, שיבטיח ניהול נכון ומדויק של ההליך תוך שמירה על זכויות היורשים.