המוציא מחברו עליו הראיה? לא תמיד היפוך נטל הראיה בבית המשפט לענייני משפחה

בית המשפט המחוזי בתל אביב ב- עמ"ש 67244-10-18 פסל את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, וקבע שנטל הראיה רובץ לפתחו של הבעל ולא של האישה.

ובמה דברים אמורים? עסקינן במקרה בו בעל רכש מגרש במהלך שנות הנישואין, ואגב קרע בין הצדדים, העביר את המגרש על שם אביו, אשר בין לבין, נפטר והלך לבית עולמו.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי נטל הראיה היה על האישה וכי היא לא הצליחה להרים נטל זה בשל העובדה שלא הביאה ראיות, כי גרסתה הייתה מתפתחת, ודחה את תביעתה לשיתוף רכושי במגרש.

יודגש כי רק לעיתים רחוקות מתערב בית משפט מחוזי בממצאי עובדה ומסיק מהן מסקנות שונות, והמקרה שלפנינו הוא החריג.

הסכם גירושין שלא אושר כראיה לכוונת הצדדים

בטרם הוגשו התביעות מטעם האישה חתמו בני הזוג על הסכם גירושין בו אוזכר הצורך באיזון המגרש, אך ההסכם לא אושר מסיבות שונות בפני ערכאה מוסמכת כדינם של הסכמי גירושין או הסכמי ממון הדורשים אישור ערכאה כגון בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. הסכם שאינו מאושר כדין חסר תוקף בדרך ככל שכן אישור הסכם ממון או הסכם גירושין, הוא לא רק ראייתי אלא גם מהותי.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האישה באשר למגרש

בית המשפט לענייני משפחה דחה את דרישת האישה לאיזון בשווי המגרש אשר נמכר על ידי הבעל, ובית המשפט המחוזי הפך את הפסיקה וקבע כי הנטל מונח לפתחו של הבעל דווקא, בנסיבות המקרה, בו המגרש נרכש במהלך חיי הנישואין והועבר בצל הליך הגירושין על שם אביו המנוח של הבעל, וקבע כי הבעל לא הצליח להוכיח את טענותיו באשר לבעלות ייחודית במגרש.

מי שמבקש להוציא רכוש מכלל איזון המשאבים, רכוש שנרכש במהלך הנישואין הוא זה שצריך להוכיח לבית המשפט את נכונות טיעונו.

הנטל להוכיח כי רכוש שנרכש ע"י מי מהצדדים בתקופת החיים המשותפים והועבר לצד ג' ללא ידיעת בן הזוג השני, מספר ימים לאחר שהוגשה נגדו תביעה ע"י בן זוגו – אינו חלק ממכלול הנכסים בני האיזון, מוטל על מי שטוען שלא מדובר בנכס בר איזון.

השאלה הרלוונטית היא האם הבעל הוכיח שהמגרש היה באמת שייך למנוח או מומן על ידו ולא מדובר בפעולת העברת רכוש שנועדה לסכל את זכותה של המערערת במגרש.

הבעל לא הוכיח שכספי רכישת המגרש היו של אביו

משנשאל בא כוחו של הבעל במהלך הדיון בערעור, אילו ראיות הוצגו בבית המשפט קמא שמוכיחות שמימון רכישת המגרש נעשה מכספי המנוח הוא השיב כי: "אני לא יכול להמציא ראיות".

לכן, לא ניתן לקבל את מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה הוא שוכנע שלמעט סכום זניח, מקור הכספים לרכישת המגרש היה מכספי המנוח. ב"כ הבעל הודה כאמור, שלא הוצגה בפני בית המשפט קמא שום ראיה שהתמורה שולמה מכספי המנוח ודי בכך כדי להבין שלא הוצגו ראיות מטעם האיש לטענותיו העובדתיות.

חוסר יכולתה של המערערת להוכיח שהמגרש נרכש מכספים משותפים של בני הזוג, לא הייתה צריכה להביא לדחיית תביעתה. לא עליה מוטל הנטל להוכיח מקור של נכסים שנרכשו במהלך הנישואין אלא ההיפך על מי שמבקש להוציא נכס מן האיזון הוא זה שצריך להוכיח ב"ראיות ובמופתים" את טענתו.

יתר על כן, אף לו הנטל להוכחת הברחת המגרש ע"י הבעל היה מוטל כולו על כתפי האישה, מהממצאים שעלו בביהמ"ש קמא ניתן להסיק שהיא עמדה בנטל זה.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את קביעת בית המשפט לענייני משפחה, לפיה נפלו סתירות בגרסת המערערת בנוגע לשאלה מה היו מקורות המימון של בני הזוג שבאמצעותם נרכש המגרש, וכי הקביעה כי האישה הציגה גרסה מתפתחת אינה נכונה.

המערערת פירטה לעיתים בצמצום ולעיתים ביתר הרחבה את מקורות המימון ולא התגלתה כל סתירה בגרסאותיה. המערערת העידה שמקור הכספים לרכישת המגרש הוא מחסכונות, פדיון עסק הפלאפל של הבעל, שכר עבודתה, מתנה מאימה ומתנות שקיבלו באירועים משפחתיים.

מי שטוען שגורם אחר שילם עבור רכישת הנכס, צריך להוכיח זאת. שהרי, מי שרוכש נכס ובמיוחד מקרקעין, ולא רושם אותם על שמו, צריך ליתן לכך הסבר משכנע.

בית המשפט קמא היה ער לכך, שהעובדה שהבעל ערך את הסכם המכר בעיצומו של משבר קשה ביחסים שבין הצדדים ורק מספר שבועות בודדים לאחר שהמערערת הגישה נגדו תביעות ובקשה לעיקול וקבע כי עובדה זו "מעוררת תחושה לא נוחה" ואף ספק בכך שהרוכש האמיתי היה המנוח, שעה שהאיש ערב אישית לתשלומי מס השבח.

בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי: "תחושת חוסר הנוחות מתחדדת נוכח דבריו של מר ש' לפיהם הוא עשה את העסקה עם הנתבע… ואילו המנוח "לא היה בעניין בכלל" ולא נעשה אתו דבר" אך במקום להסיק מסקנות לחובת האיש "מתחושת חוסר הנוחות", העדיף בית המשפט קמא לשער שהמוכר התבלבל בזהות הצדדים להסכם.

מסקנת בית המשפט קמא שגויה על פניה ואין לקבלה, בייחוד מתחדדים הדברים כאשר המוכר שבבעלותו היה המגרש קודם לכן העיד שהיה לו ברור מלכתחילה שהמגרש מיועד לבעל  ולרעייתו והביא לצורך תמיכה בגרסתו מספר אינדיקציות.

הסכם שלא אושר יכול להוות חלק מחומר הראיות

זאת ועוד: בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לאמור בהסכם הגירושין. אכן, בהסכם הגירושין נקבע שלמערערת מגיע פיצוי "בגין חלקה" במגרש והוסכם שהמגרש "הינו בחלקו רכוש הצדדים". הסכם הגירושים אמנם לא אושר, אולם הוא מהווה הודאה מצד האיש שיש למערערת זכויות במגרש. גם נתון זה, מצדיק את הטלת נטל השכנוע להחריג את המגרש מגדר הנכסים בני האיזון, על הבעל.

גרסת הבעל לפיה המגרש מומן מלכתחילה ע"י המנוח, לא רק שלא הוכחה כלל אלא שהיא סותרת את עדות המוכר שטען שהמגרש נרכש עבור בני הזוג, שהבעל שילם במזומן את כל תמורתו, וכי הוא מעולם לא פגש במנוח.

התהיות שמעלה בית המשפט המחוזי אשר הכריעו את הכף לזכות האישה ולחובת הבעל

1. אם מלכתחילה מימן אביו המנוח של הבעל את רכישת המגרש, מדוע מראש ההסכמים לא נחתמו עם המנוח והוא לא נרשם כרוכש?
2. אם הבעל תכנן לערוך הסכם "פורמאלי אצל עו"ד" ולרשום הערת אזהרה על המגרש רק לאחר שייבנה בו בית, מדוע בסמוך לפרוץ הסכסוך עם האישה הוא ערך לפתע הסכם שבו ההסכמים בוטלו והרוכש הוא אביו, העיתוי תמוה.
3. למעלה משלוש שנים לא רשם האיש הערת אזהרה על זכויותיו על פי ההסכמים ולא דווח על העסקה לרשויות המס ולפתע יום לאחר שההסכם נחתם ואביו נהיה הרוכש, נרשמה הערת אזהרה. מדוע?
4. אם אכן כל מימון המגרש נעשה ע"י המנוח, מדוע הבעל עצמו ולא האב המנוח, חתם על כתב ערבות לתשלום מס השבח?
5. מדוע את תשלום מס הרכוש שעל פי ההסכם היה על המנוח לשלם, שילם אדם אחר על פי בקשת הבעל?
6. אם המגרש היה שייך מלכתחילה למנוח שמימן את רכישתו, מדוע הוא לא נהג בו כל השנים מנהג בעלים?
7. אם המגרש שייך למנוח, מדוע הסכים הבעל בהסכם הגירושין לקביעה שהמגרש "בחלקו רכוש משותף" ולמערערת מגיע פיצוי בגין חלקה במגרש? הרי לא ניתן לחלק רכוש שאינו שייך לך בהסכם גירושין.

גם אם הנטל היה מוטל על כתפי המערערת להוכיח שהבעל הבריח לאביו את המגרש (ובפועל הנטל אינו עליה), היא עמדה בו. לפיכך, יש להכליל את שווי המגרש כחלק מהנכסים בני האיזון ולהצהיר שהמגרש היה רכוש משותף של בני הזוג והבעל הבריח אותו לאביו שלא כדין.

שיהוי

אכן, אין חולק כי תביעת האישה הוגשה בשיהוי לא מבוטל. יחד עם זאת, לאור מערכת היחסים הסבוכה שבין בני הזוג והאלימות שנקט הבעל כלפי האישה, לא ניתן לקבוע שמדובר בשיהוי שמצדיק את דחיית התביעה.

זאת אירע בשל העובדה שהאישה הגישה תביעות, התחרטה ומחקה אותן והזוג חזר לשלום בית ורק לאחר מכן בחלוף שנים, פתחה מחדש את ההליכים המשפטיים נגד בעלה.

מסקנה

לא תמיד המוציא מחברו עליו נטל הראיה, ובדיני משפחה כאשר בן זוג טוען לכך שרכוש שנקנה במהלך הנישואין אינו רכוש משותף ובר איזון – עליו להרים נטל כבד כדי לשכנע את בית המשפט בנכונות טענתו.

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916