האם יכיר בית המשפט בבני זוג שלא התגוררו יחד כידועים בציבור ובמיוחד כאשר הגבר היה נשוי לאחרת על פי הדין וחי עמה?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בית המשפט העליון מכיר -אם כי מגנה את תופעת הפוליגמיה – ומאשר הכרה בסטטוס של ידועים בציבור, הגם שבני הזוג לא התגוררו יחדיו והגם שהגבר היה נשוי לאשה אחרת ממנה נולדו לו ילדים.
המקרה שנדון בבר”ע 1714-09-13 מפי כב’ השופט רובינשטיין בגלגול שלישי, מיוחד בעובדותיו ואף חריג, ועוסק הוא במקרה בו גבר שהיה נשוי לאשה ערב פטירתו, ניהל במקביל מערכת יחסים עם אישה אחרת ממנה הוליד לא פחות מאשר תשעה ילדים, וניהל עמה מערכת יחסים אינטימית משך כ- 20 שנה!
הסיפור המרתק מההיבט האנושי והמשפטי עבר שלושה גלגולים. ראשיתו בבית המשפט לענייני משפחה בה נדחתה תביעתה של ה”פילגש” להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, הגבר שנפטר, וכפועל יוצא מכך נדחתה גם עתירתה לקבל מחצית מרכושו מכוח עקרונות הלכת השיתוף.
נקבע בבית המשפט לענייני משפחה, כי עולה מן העדויות השונות שאותם גבר ואשה לא קשרו את גורלם זה בזו ולא ניהלו חיי משפחה משותפים, ומכאן כי לא ניהלו משק בית משותף, שהינו תנאי הכרחי לשם הכרה כידועים בציבור.
בית המשפט ביסס את קביעתו זו על עדויות שונות מהן עולה כי הגבר אמנם הגיע לבקר את האישה בביתה לעתים תכופות, אולם לא התגורר עמה. בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו גם להסכם שנחתם בין הגבר לאשה בשנת 1993, שעה רק ילדים “בלבד”, ובו נכתב כי “הצדדים מכירים איש את רעותו ואין ביניהם עד לחתימת הסכם זה כל התחייבות או מחויבות קודמת”.
במסגרת ההסכם, הסכימו פלוני והמשיבה על עריכת בדיקת רקמות, ואם כתוצאה ממנה יעלה כי פלוני הוא אביהם הביולוגי של הילדים, ידאג לכל מחסורה של המשיבה ושל הילדים ואף יעבירם לגור בכפרו, בו כאמור התגורר עם אשתו. כתוצאה מבדיקת הרקמות אכן התברר כי פלוני הוא אבי הילדים, אולם הוא המשיך להתכחש אליהם ונמנע מדאגה לצרכיהם; ואף המשיך והביא עם פילגשו שלושה ילדים נוספים לעולם. לעניין טקס הנישואין שהתקיים בין הצדדים כאמור עוד בשנת 1983 נקבע, כי לא הובאה עדות מומחה לקביעת תוקף הנישואין, ומכל מקום ספק אם יש לטקס חשיבות לשם קביעת מעמד הצדדים כידועים בציבור.
עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה, כי הכרת בתי המשפט עד היום במעמדה של ידועה בציבור, כאשר הבעל היה נשוי לאחרת, נעשתה אך כאשר הוכח שהבעל ניתק עצמו ממערכת היחסים עם בת זוגו החוקית; זאת כאמור בשונה מענייננו, כאשר שתי מערכות היחסים עם שתי הנשים – התקיימו במקביל. יודגש כבר עתה כי קביעה זו של בית המשפט לענייני משפחה לא נותרה על כנה ונקבע כי גם גבר הנשוי לאחרת וחי עמה – יכול ויהיה ידוע בציבור של אחרת גם אם אינו מתגורר עמה דרך קבע.
עוד נקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה כי במקרים כדוגמת העניין שבפנינו התחזקה דרישת הוכחתם של המגורים המשותפים וניהול משק בית משותף לשם הכרה בידועים בציבור, דרישה שהמשיבה כאמור לא עמדה בה, וזאת כדי להימנע ממצב של ביגמיה בפועל.
בהמשך לכך, בהסתמך על העדויות השונות וכן על ההסכם האמור והתנהגות פלוני ביחס להסכם לאחר מכן, קבע בית המשפט כי אין להכיר במשיבה כידועה בציבור של פלוני. לעניין החלת חזקת השיתוף צוין, כי שעה שהמשיבה לא הוכרה כידועה בציבור של פלוני, אין להידרש לחזקה; אולם אף אילו הוכרה כידועה בציבור של פלוני לא היה מקום – כנאמר – להחיל את חזקת השיתוף, שכן ניכר כי הצדדים שמרו על הפרדת נכסים מוחלטת ולכן לא הוכחה כוונת שיתוף הנדרשת לשם החלת החזקה.
ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל כאמור באופן חלקי על-ידי השופטים שטמר וג’יוסי וכנגד דעתה החולקת של השופטת וילנר.
השופטת שטמר קבעה, כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שיש להכיר באשה כידועה בציבור של פלוני. ראשית נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה לא נתן דעתו לכך שהגבר היה איש צבא הקבע, אשר התגורר מרבית השבוע בבסיס, ולכן העובדה שלן בבית המשיבה אך פעם-פעמיים בשבוע, לפי העדויות שהובאו, אין בה כדי להצביע על כך שמדובר בקשר אינטימי מזדמן, ועל כך שהשניים לא ניהלו משק בית משותף.
שנית נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה לא העניק חשיבות מספקת לכך שלבני הזוג תשעה ילדים משותפים, וחזקה על אדם שאילו היה מעוניין אך בקשר מזדמן כאמור לא היה בוחר להביא לעולם עם המשיבה תשעה ילדים.
שלישית נקבע, כי בין אם טקס החתונה שנערך בין הצדדים הוא בעל תוקף דתי מחייב ובין אם לאו, יש בכך כדי להוות אינדיקציה לרצונם של הצדדים לחיות יחד בקשר זוגי מחייב, דהיינו כידועים בציבור.
רביעית צוין, כי הגבר אף הביא את המשיבה והילדים להתגורר בכפר בו גר, אולם ככל הנראה בשל סכסוכה עם אשתו לא צלח הדבר והיא חזרה לביתה.
עם זאת צוין, כי אין להחיל את חזקת השיתוף בענייננו. שכן כדי להחיל את החזקה בקרב ידועים בציבור, על הטוען להחלתה להראות כי הצד האחד התכוון לשתף את האחר בנכסים. בענייננו לא עלה בידי האישה לעשות כן, שעה שעלה מחומר הראיות שפלוני שמר על הפרדה מוחלטת בין נכסיו לנכסי האישה, ואף קימץ בהעברת כספים לתמיכה בה ובילדיה.
השופט ג’יוסי הצטרף והוסיף, כי מעמד בני הזוג כידועים בציבור נבחן ביחס לתפיסתם הסובייקטיבית של הצדדים באשר לקשר ביניהם, וכי תפיסה זו מושפעת מן התפיסה המקובלת בחברה אליה הם משתייכים.
מכאן, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בכך שלא ייחס משקל מספיק לכך שמדובר בבני זוג בחברה הבדואית, בה תופעת הפוליגמיה שכיחה, ולכן העובדה שהבעל היה נשוי לאחרת באותה תקופה אינה גורעת מן האפשרות, כי הצדדים יראו עצמם כבני זוג ידועים בציבור לכל דבר ועניין.
ראוי שלא להיזקק ל”מודל נוקשה של מגורים יחד, שיתוף כלכלי במשק בית משותף ועוד, ויש לבחון את המקרה לאור המקובל בקרב אותה קבוצת אוכלוסייה לה משתייכים הצדדים, כשהשקפתם ותפיסתם את מוסד הזוגיות היא בהתאם”; זאת, גם לשם מאבק בהחלשת נשים בדואיות.
השופטת וילנר, בחוות הדעת הפותחת אך בסופו של יום בדעת מיעוט, סברה כי יש לדחות את הערעור.
לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי שיש מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובקביעתו כי לא הוכח שהיחסים בין המשיבה למבקש הושתתו על מערכת חובות וזכויות הדדית בין בני הזוג, המתחייבת לשם הכרה במעמדם כידועים בציבור.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ופסק הדין ניתן כאמור על ידי כב’ השופט רובינשטיין.
בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן הכשר בפועל לתופעת הפוליגמיה האסורה על פי חוק, בהכירו במשיבה כידועה בציבור של פלוני. עוד נטען לעניין זה, כי לקביעה זו חשיבות משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ולכן יש מקום לקבל את הבקשה ולדון בערעור לגופו.
כב’ השופט רובינשטיין קובע כי בני הזוג הביאו יחד תשעה ילדים לאוויר העולם. וכי במובהק, הבאת ילדים משותפים לעולם היא אינדיקציה חזקה, גם אם לא בהכרח מספקת, להכרה בבני זוג כידועים בציבור;
הדברים נאמרים ביתר שאת בענייננו שעה שמדובר, כאמור, לא בילד אחד ולא בשניים אלא בתשעה(!), וכפי שציינה השופטת שטמר: “נפל נטל כבד על המנוח להראות כי כל כוונתו הייתה לקבל מהמערערת חסדים מיניים ותו לא. בדרך כלל, אין אדם המחפש לו פילגש לשעשועיו מוליד תשעה ילדים”.
לדבריו – אם נידרש לביטוי “ידועים בציבור” כפשוטו, האם תשעה ילדים, מסה אנושית משמעותית בכל קנה מידה, אינם “ידועים בציבור” כילדי המנוח? ואם כן, מה היא אמם – אם לא “ידועה בציבור“?
יתירה מכך, כאשר בית המשפט נזקק לשאלה האם מעמדם של בני הזוג עולה כדי ידועים בציבור, על בית המשפט לבחון את ההקשר החברתי ואת הסביבה בה חיים בני הזוג. נתונים לא רשמיים מצביעים על כך כי 36%-20% מהנשים הבדואיות במדינת ישראל חיות בקשר פוליגמי ואין ספק כי אין המדובר בתופעה שולית, ואף כי המקרה נשוא ענייננו ככל הנראה אינו כשלעצמו “שגרתי”.
מן המפורסמות הוא כי הביגמיה והפוליגמיה הן עבירה פלילית על פי החוק הישראלי, וסעיף 176 לחוק העונשין, התשל”ז-1977 קובע, כי “נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים”.
אולם אין לשכוח, טעם מרכזי באיסור על פוליגמיה הוא הגנה על נשים וילדיהן, ואי הכרה בבני זוג כידועים בציבור רק מהטעם שנעברה עבירה על החוק – חוטאת למטרה.
על בתי המשפט לשקול היטב בכל מקרה את המאזן המשפטי והערכי הכרוך בהימנעות מכל וכל מהכרה רלוונטית, לצורכי דיני המשפחה, במערכת יחסים פוליגמית בתוך מערך משפחתי;
לדידו של בית המשפט הימנעות כזאת, שמטרתה – הרצויה – לשמור על הוראות החוק הפלילי, עלולה לעתים בלא משים לפגוע ברציונל מרכזי ומעשי אחר של הדין, שהוא כאמור הגנה על זכויות האישה והילדים.
בשאלת בחינת מעמדם של זוג כידועים בציבור, ובשל מורכבות הנסיבות של “חיים כפולים”, יש להתבונן אל היחסים במבט כולל, הנדרש גם אל תוצאתם, וקיומם של ילדים – אף אם אינו שיקול יחיד – הוא שיקול רב חשיבות מאוד, גם נוכח עקרון-העל של טובת הילד. ושוב – כמובן, על כל מקרה להיבחן לפי נסיבותיו הקונקרטיות.
בנסיבות אלו, לא ניתנה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועל כנה נותרה ההכרה של ה”פילגש” כידועה בציבור של המנוח. עם זאת בת הזוג לא זכתה בעתירתה לשיתוף רכושי ובנוגע למקרה זה נדחתה העתירה על פי עקרונות הלכת השיתוף .
