שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו לפתחו של בית המשפט המחוזי, האחת בחיפה והשנייה בלוד, הנוגעות לחשיפת וגילוי מסמכים, התקבלו בחלקן, ובית המשפט שדן בערעור העדיף את זכות הגילוי באותם מקרים ספציפיים על פני הזכות לפרטיות.
הגישה המשפטית באשר לזכות לפרטיות אל מול הזכות לחשיפה ולגילוי מסמכים בבית המשפט
גישה אחת קובעת כי הזכות לפרטיות במיוחד של צדדים שלישיים היא זכות בעלת חשיבות ואין לפגוע בה אלא בצורה מידתית ובנסיבות המצדיקות זאת ובמקרים חריגים
את “חשבונותיו של זר להתדיינות…” ניתן לגלות “בנסיבות נדירות ביותר” (רע”א 1917/92 ג’רבי נ. סקולר) וכי: “מידע הנוגע למצבו הכלכלי של אדם הוא מידע פרטי. שימוש במידע זה ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות” וכי “הפגיעה בזכות לפרטיות – ככל שהיא נדרשת – צריכה לעמוד בדרישת המידתיות” (בע”מ 6169/17 פלונית נ. פלוני).
פסיקת בית המשפט הנוגעת לאיזון בין הזכויות אינה חד משמעית
בפסיקת בתי המשפט הובהר לא אחת כי אין כל מקום לפגיעה בזכות הפרטיות של האחר במסגרת סכסוך בין זרים לו וכי על בית המשפט לעשות כל שניתן על מנת לצמצם את הפגיעה.
לצורך כך על בית המשפט לבחון ראשית דבר עד כמה חיוני המידע הנוגע לצדדים שלישיים לצורך הכרעה בההליך שלפניו.
ב- ב”ש 298/86 ציטרין נ’ בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, נאמרו דבריו של השופט שמגר: “אין ספק בדבר, שבבואנו לפרש הוראת דין, נביא בחשבון שהזכות לפרטיות היא זכות חשובה, אך לא נהיה פטורים מלבחון את מכלול הגורמים והערכים הנוגעים לעניין, שרק שקלולם, במסגרת הוראת הדין, עשוי להביא אותנו לתוצאה המתחייבת לפי הדין”.
ב- רע”א 1917/92 – יעקב סקולר ואח’ נ’ ניצה ג’רבי ו-6 אח’, נקבע כי: “מהאיזון האמור מתחייב כי השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים…”.
שנית, על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי המסמכים / החשבונות. שכן לא די בטענה בעלמא בדבר הרלוונטיות והחיוניות של החשבונות, העלולה להיות מסווה ל”דיג ראיות“.
שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להשען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות.
רביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי.
התייחסות שונה כאשר מדובר בחשבונותיו של זר שאינו צד לדיונים בבית משפט
ואילו לגבי חשבונותיו של זר להתדיינות, את אלה ניתן לגלות “בנסיבות נדירות ביותר”, (כאמור בהלכת גוזלן שלהלן) וניתן ליישם עקרון זה בעיקר לנסיבות בהן נטען, והובאה ראיה לכאורית לטענה זו, כי הבעלות בחשבון הבנקאי אינה משקפת את המציאות.
כאשר נטענת הטענה כי החשבון למעשה חשבונו של בעל הדין, על אף שאינו רשום על שמו, או כי בעל הדין העביר לחשבונו של אותו צד שלישי כספים, שלא בתום לב ובמטרה להסתיר עובדה זו, תוך שיתוף פעולה עם בעל החשבון. כל זאת לאחר שניתנה לצד השלישי, העלול להפגע, הזדמנות להשמיע טענותיו והסתייגויותיו לגילוי ראוי שבית המשפט יבחן את המקרה.
הגישה האחרת נותנת משקל גבוה יותר לזכות לחשיפת מסמכים ומידע על מנת שמלוא התמונה תהא בפני בית המשפט ולצד הטוען לזכויות תהיה היכולת להשתמש במידע ובמסמכים רלוונטיים.
דיונים שבבית משפט לענייני משפחה, העוסקים בענייני משפחה רגישים, צריכים להיות בקלפים פתוחים, ובלבד שהינם רלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים. בכך ייקל על המתדיינים, שהינם קרובי ובני משפחה, לסיים במהירות המחלוקות ביניהם, ולא להיגרר להליכים ארוכים ולקרע חמור יותר במשפחה מעבר לקרע הקיים ממילא.
רלוונטית לעניין טיעון זה היא החלטת כב’ הש’ מ. מזוז ב- בע”מ 6169/17 – פלונית נ’ פלוני מתייחסת לחשיפת מידע הנוגע לבני הזוג ולא למידע רחוק יותר הקשור בזרים, ועל אף שכך הובהר כי – “אין חולק כי מידע הנוגע למצבו הכלכלי של אדם הוא מידע פרטי. שימוש במידע זה ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות. אף על פי כן, יש שחשיפתו של מידע פרטי נדרשת לצורך קיום הליך משפטי תקין, הוגן ויעיל, שהרי לעתים “עשיית משפט צדק מחייבת הצגת נתונים ועובדות החוסים תחת הגנת הפרטיות שבלעדיהם לא ניתן להגיע לחקר האמת” (בע”מ 3542/04 פלוני נ’ פלונית)
מהו האיזון הראוי?
במקרים כאלה מתעוררת שאלת האיזון הראוי, היינו אימתי מוצדק לפגוע בזכות לפרטיות, ועד כמה, על מנת להשיג את התכלית המבוקשת. ככלל, הפגיעה בזכות לפרטיות – ככל שהיא נדרשת – צריכה לעמוד בדרישת המידתיות.
בהתאם, פגיעה כאמור תהיה מוצדקת כאשר לא קיימת אפשרות אחרת כגון הוכחה בראיות אחרות או בנטלים; בהינתן שהפגיעה היא המינימאלית ההכרחית; וכאשר יש צורך ממשי בחשיפת הפרטים לשם קיומו של ההליך המשפטי (ע”א 174/88 גוזלן נ’ קומפני פריזיאן דהפרטיסיפסיון, פ”ד מב(1) 563.
כאשר ביהמ”ש לענייני משפחה נדרש להורות על גילוי מסמכים עליו לבחון האם ההליך דרוש בנסיבות העניין, כמו גם את האיזון הנכון בין הצרכים הדיוניים לבין זכותם של בעלי הדין לפרטיות.
ברור כי לא ניתן לשלול באופן מוחלט את הליך גילוי המסמכים מחמת הזכות לפרטיות.
הדיון בבית משפט למשפחה הינו בדלתיים סגורות ולכן הפגיעה בפרטיות מצומצמת
נקודה חשובה היא כי ממילא הדיון בביהמ”ש לענייני משפחה נערך בדלתיים סגורות והמסמכים אינם נחשפים לציבור, דבר המצמצם את עוצמת הפגיעה בפרטיות.
לעניין זה יש לציין את: רע”א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ’ שכטמן בע”מ, רע”א 2376/13 רמי לוי בע”מ נ’ דהן ואח’ בע”מ 4738/13 פלוני נ’ פלונית, רע”א 6753/14 סופר נ’ פרל ואח’.
עד לכאן המתווה המשפטי, שאינו שחור/לבן, ולעניין שני פסקי הדין שניתנו ביוני 2018 בסוגיה זו בערכאת הערעור (בית המשפט המחוזי):
פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בלוד באשר לגילוי הצוואה כולה
בראשון מבין התיקים נדונה החלטה שנתן בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה באשר לאיזון משאבים בין בני זוג במסגרת תיק גירושין. האישה טענה כי כספים המוחזקים על ידי הבעל בשיעור נכבד הינם כספים שנצברו במהלך הנישואין וכי זכותה לקבל מחציתם, ולעומתה טען הבעל כי המדובר בכספי ירושה, השייכים לו ולבני משפחתו, נוכח צוואה שאביו המנוח הותיר אחריו.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לסך של 7 מיליון ₪ כאשר לטענתה האישה יש לה זכויות בכספים אלו, אשר לטענתה הם בכלל רכושם המשותף של הצדדים וממילא זכאית היא לחלקה בהם מכח חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973. מנגד טען המבקש כי עסקינן בכספי ירושה אותם בהם זכה מכח צוואה שהותיר אביו ז”ל ולאור טענה זו ביקשה האישה לעיין בצוואה.
דרישתה של האישה לקבל עותק מן הצוואה נענתה בשלילה על ידי הבעל אשר היה מוכן לחשוף רק חלק מן הצוואה, אותו חלק הנוגע אליו בלבד, אשר אינו נוגע או מתייחס לצדדים שלישיים. טענתו הייתה לפרטיות של בני משפחתו.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את גישת הבעל והורה על חשיפת הצוואה אך התיר ליורשים האחרים בצוואה להגיש בקשה מטעמם בה יסבירו כיצד חשיפת הצוואה תגרום לפגיעה בפרטיות שלהם, נוכח העובדה שממילא יש חסיון ודלתיים סגורות בבית המשפט לענייני משפחה. בסופו של דבר הורה בית המשפט על חשיפת הצוואה.
הבעל לא השלים עם ההחלטה המורה לו לחשוף את הצוואה ועתר בבקשת רשות ערעור אשר נדונה בפני כב’ השופט צבי ויצמן. יודגש כי הבעל ניאות להציג לפני אשתו את הצוואה אך ורק באופן בו הושחרו ההוראות המצוות סכומים כאלה ואחרים לאמו, אחיו ואחיותיו.
בית משפט קמא נימק את החלטתו בכך שהבעל הוא זה שבחר להציג את הצוואה לצורך ביסוס טענותיו באשר לאופן קבלת הכספים נשואי המחלוקת ועל כן רשאי הצד שכנגד לבחון את כל פרטי הצוואה על מנת לוודא כי אותם חלקים המוצגים לפניו אכן משקפים את נכונות העובדות שנטענות על ידי הבקשה וזאת בהתייחס, בין השאר, לכך שלאחר שניתן צו קיום צוואה הסכימו האחים לחלוקה שונה של הכספים שלא בהתאם למפורט בצוואה.
בית משפט קמא, אשר עיין בצוואה, מצא כי במאזן השיקולים שבין גילוי הצוואה במלואה לפני גילויה החלקי בשל חשש לפגיעה בזכויות הפרטיות של האחות עולה האינטרס של פתרון המחלוקת בין הצדדים אשר גילוי הצוואה יש בו לסייע לו על אינטרס הגנת הפרטיות, אשר בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין הוא אינו בולט ומשמעותי.
בית המשפט שלערעורים סבר אחרת וקבע כי בהינתן שאין למשיבה זכות וחלק בירושת אביו המנוח של המבקש אין למשיבה זכות לעיין בצוואת האב. למערער ולצדדי ג’ (אימו ואחיותיו) זכות לפרטיות ואין לחייבם לחשוף את פרטי הצוואה.
על אף שהמבקש סבור שאין צורך להציג הצוואה בנסיבות אלו הוא הסכים לגלותה בחלקה, וכי אין מקום שיציג את חלקיה האחרים של הצוואה אשר תוכנה אינו נוגע לאשתו ולזכויותיה.
בית המשפט שלערעורים קבע כי המונח על המאזניים הן שתי זכויות, זכות המשיבה להוכיח טענותיה הרכושיות והאחרות כאשר לעניין זה עומדת לה, בין השאר, הזכות לגילוי מסמכי הצד שכנגד, ודאי מסמכים אשר עליהם הוא מבקש להיסמך בטענותיו הוא, ומנגד זכות הפרטיות העומדת לצדדי ג’ ובעניינו בני המשפחה האחרים של המבקש הזוכים בצוואה והמעוניינים כי פרטי זכייתם לא יוודאו לאחר.
בית משפט קמא סבר כי בנדון גוברת הזכות הראשונה – זכותה של המשיבה להוכיח תביעתה – על הזכות השנייה וזאת בין השאר בגלל הפגיעה הקלה יחסית, כפי שזו נחזית להראות, של צדדי ג’. בית משפט שלערעורים לא ראה את הדברים באותה דרך ושינה את ההחלטה בקובעו כי האישה לא טענה לזכויות בעיזבון האב והחשיפה אין בה כדי לשרת את המשיבה בכהוא זה שהרי היא כלל לא טענה לזכייה בירושת האב.
ראוי ונכון להסתיר את הסעיפים הנוגעים לנכסים שונים בהם מוענקות זכויות לבני המשפחה השונים מלבד הבעל, וכי יש לגלות אך ורק את הרכיבים בהם זוכה המבקש בפרטי רכוש, בשל אפשרות רחוקה שיעלה בידי המשיבה להוכיח כי כספים אלו ככל שבאו לידי המבקש התמזגו בחשבונותיהם המשותפים.
גילוי חלקי של הצוואה בכל מה שנוגע לבעל מחד והסתרת מה שנוגע לצדדים שלישיים יוצר איזון בין הזכות לפרטיות לבין הזכות למידע לצורך ניהול ההליך המשפטי.
נקבע כי במסגרת האיזון הנדרש בין זכויות נוגדות – של האישה מול היורשים האחרים של הצוואה – ראוי למחוק את פרטי הזוכים האחרים ואחוזי הזכייה שלהם בנכס זה, זולת פרטי זכייתו של המבקש בהם, ולו בשל כך שניתן לקשור הדברים באופן דחוק לטענות המשיבה באשר לרכוש המבקש שהתמזג עם רכושם המשותף של הצדדים.
הגילוי בצורתו זו לא תהא בו כל פגיעה בצדדים שלישיים ומאידך יהא בו לפרוש את כלל פרטי זכייתו של המבקש בעיזבון אביו המנוח, וזאת על מנת לחשוף מקור רכושו שכן ראוי שתהא לפני בית המשפט התמונה הכוללת של כלל הרכוש שירש ולכאורה אף בא לידיו, על מנת שיוכל לבחון מקורו של כלל הרכוש והאם הוא בר איזון בגירושים אם לאו.
פסק הדין השני ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה וגם הוא שינה את ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה אשר דחה בצורה גורפת את הבקשה לגילוי מסמכים.
ההחלטה השנייה שניתנה בבית המשפט המחוזי בחיפה עוסקת במקרה בו הוגשה התנגדות לצוואה ותביעה לביטול הסכם, והמערער הגיש בקשה למתן צו עיון במסמכים רבים, הנוגעים להליך.
הבקשה אמנם הוגשה בתיק הצוואה, אך צויין בה במפורש (הן בבקשה המקורית והן בבקשה החוזרת) כי המסמכים נדרשים לחקר האמת ולליבון כל המחלוקות בין הצדדים הן בתיק הצוואה והן בתביעת הביטול, לרבות בעניין היקף העיזבון.
בית המשפט קמא דחה את הבקשה הראשונה מטעמי פרטיות המנוח, מבלי לקבל את תגובת המבקש לטענה זו, ועתירתו לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור התקבלה חלקית ונקבע כי על מנת להכריע בשאלת אותנטיות הצוואה ו/או יפויי הכח, אין מנוס מקבלת מלוא המסמכים המבוקשים.
אכן, בית משפט לערעורים אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין גילוי מסמכים, אולם הוא יעשה כן כאשר מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה לוקחת בחשבון את כל נסיבות המקרה.
גילוי מסמכים אינו מסע דיג
בנוסף, הליכי גילוי מסמכים אינם יכולים להפוך ל”מסע דיג“. לכן לא יינתן צו גילוי אם ברור כי הגילוי לא יועיל למבקש. יחד עם זאת הרלוונטיות תיבחן בצורה מרחיבה, במובן זה שיש לגלות כל מסמך שעשוי לקדם את עניינו של בעל הדין.
יחד עם זאת יש לבחון שמא ללא גילוי המסמכים הנדרשים לא יוכל המבקש להוכיח טענותיו, ודי בכך כדי להצדיק את גילוי המסמכים. אין מקום לסרב לבקשה לגילוי מסמכים כאשר הסירוב עלול למנוע מבעל דין מלהוכיח טענה, או אף אם הסירוב אך יקשה עליו להוכיחה.
במקרה דנן הבקשה למתן צו למסמכים התייחסה להתנגדות המתוקנת שהגיש המבקש בתיק הצוואה ולתביעת הביטול.
בהתנגדות לצוואה התנגד המבקש לצוואה נשוא התיק וטען כי הינה נגועה בהשפעה בלתי הוגנת מצידו של צד על המנוח; בנדון נטען כי צד לתיק ניצל את חולשת המנוח וחוסר הישע שלו, השתלט על ענייניו וניהלם כראות עיניו, תוך שקיבל מהמנוח יפויי כח ועסק בזיוף חתימת המנוח על הצוואה.
אין עסקינן במסמכים שעוסקים רק בהיקף העיזבון, אלא גם במסמכים שעשויים להיות רלוונטיים לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת מצד המשיב על המנוח.
פגיעה מסויימת הינה מידתית ומשקפת את האינטרס של ניהול המשפט בצורה נכונה
הפגיעה המסויימת שיש בגילוי יפויי הכח בפרטיות המנוח היא מידתית, אך נחוצה להוכחת טענות המבקש בעיקר בהתנגדות לצוואה. אין עסקינן ב”מסע דיג” בלבד, כטענת המשיבים. על כן חלק מן הערעור התקבל ובית המשפט המחוזי הורה על חשיפת חלק מן המסמכים שהתבקשו בבית המשפט לענייני משפחה.
מסקנות
כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו המיוחדות, כאשר יש הבחנה ברורה בין מקרה בו גילוי המסמכים והחשיפה מתבקשים לגבי צדדים שלישיים שאז בית המשפט זהיר יותר ונדיב פחות, לבין מקרה בו הסכסוך הינו בין בעל ואשתו אגב גירושים.