צרו קשר
ּ

הדירה המשותפת לא תחולק שווה בשווה בין בני הזוג

דירת המגורים של בני הזוג נרכשה על ידי הבעל אך בפועל נרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים ביניהם.

כך קבע בית המשפט לענייני משפחה ב- תלה"מ (י-ם) 31347-05-19. בית המשפט הוסיף וקבע כי למקור הכספים אין כל חשיבות כאשר הדירה נרשמה על שם הצדדים שניהם גם יחד, מאחר ויש בכך כדי הקניית מתנה שהסתיימה ברישום.

במוקד המחלוקת הנוגע לחלוקת הרכוש בין בני זוג מתגרשים עומדת דירת המגורים המהווה בדרך כלל את גולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים.

דירה זו נרכשה כחודש טרם תקופת הנישואין כאשר 97% מהמימון נעשה מכספים שקיבל האיש מאת סבו, סבתו ואמו. משמע חלק הארי של הדירה מומן על ידי הבעל וממקורות חיצוניים לנישואין. על פני הדברים יכול היה הבעל לרשום את הדירה אך ורק על שמו ולא לתת לאישה מתנה או הענקה של הזכויות בדירה.

היתרה – ועסקינן ב- 3% שזהו שיעור זניח ביותר שולמה באמצעות משכנתא אותה נטלו הצדדים יחדיו.

יש הבדל בין עסקה שנרשמה לבין עסקה שלא נרשמה ואולם במקרה זה העסקה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין.

 

הזכויות בדירה נרשמו במרשם המקרקעין ע"ש שני הצדדים, בחלקים שווים והאישה טוענת למכר וחלוקת התמורה שווה בשווה על אף מקור הכספים שכולם בבעל

כעת משעלו הנישואין על שרטון ואין מוצא אלא בגירושין, האישה מבקשת לפרק את השיתוף בדירה על דרך של מכר, תוך חלוקת תמורת המכר בין הצדדים, בחלקים שווים, או לחלופין לאזן את שווי הדירה בין הצדדים בחלקים שווים.

 

הבעל מתנגד וטוען שיש להביא בחשבון את שיעור ההשקעות בדירה ולפי שיעור השקעות לחלק את השווי בין הצדדים

מנגד טוען הבעל כי יש להחיל את הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולהורות על איזון הזכויות בדירה, בהתאם לשיעור השקעת כל אחד מהם ברכישה.

עוד טוען הבעל, כי יש להחריג את דירת המגורים ממסת הנכסים, שעה שעיקר העיקרים של סכום הכסף ששימש לרכישתה הוענק לו במתנה "על חשבון" ירושה עתידית.

כן טוען הבעל, שיש להורות על איזון שלא מחצה על מחצה בשל פערי השתכרות משמעותיים לטובת האישה, אשר נוצרו מפאת וויתורו על התפתחותו המקצועית והתמסרותו לגידול הילדים.

 

הדירה הינה נכס משותף ומקור הכספים אינו מעלה או מוריד כאשר הדירה נרשמה על שם שני בני הזוג בחלקים שווים ביניהם

ביהמ"ש פסק כי הדירה היא נכס משותף לצדדים בחלקים שווים ביניהם. אכן, הוראות סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון, קובעות, כי נכסים שהיו ברשות מי מבני הזוג ערב הנישואין, או נכסים שנתקבלו במתנה או בירושה, אינם ברי איזון.

אבל לא זה המקרה והסעיף שלעיל אינו חל על המקרה שכן אין מדובר בנכס אותו קיבל הבעל במתנה מצד שלישי והותירו בבעלותו הבלעדית. זכותו הייתה לעשות ככל העולה על רוחו ויכול היה ללא כל בעיה לשמר את הרכוש שקיבל במתנה או על חשבון ירושה בנפרד.

אולם הבעל בחר שלא לפעול כך ושיתף את האישה בזכויות הבעלות על הנכס. מרגע שבחר לשתף את האישה ומשנרשם הנכס על שם הצדדים שווה בשווה בטאבו – הרי שזו מתנה שהסתיימה והנכס שייך לצדדים גם יחד בחלקים שווים ביניהם. יהא מקור הכספים ששימשו לרכישת הנכס אשר יהא.

בית המשפט מסביר כי כאשר נכס רשום על שם הצדדים בחלקים שווים, לא תשמע טענת מי מהם, כי השקיע יותר ממשנהו ברכישה. ויותר מכך – רישום הדירה בחלקים שווים, בשים לב לשיעור תרומה משמעותי יותר של מי מהם, יש בו אף כדי ללמד שאותה תרומת יתר, היא בגדר וויתור של אותו צד על זכויות יתר בנכס.

הדין הנוהג הוא, כי סכום אותו שילם צד מעבר לשווי זכויותיו הרשומות בדירה, נראה כמתנה שניתנה לצד השני, וכעת בעת הפירוד אין הוא זכאי לחזור בו מן המתנה. אין מחזירים מתנות אלא אם כן יש הסכם מפורש בין בני הזוג הקובע זאת. משאין הסכם כזה – אופן רישום הבעלות בדירה הוא הקובע.

 

אין התחשבנות בדיעבד

יש לדחות את טענת הבעל באשר לאופן מימון רכישת הזכויות בדירה, קרי – טענות הצופות פני עבר, ואשר יש בהן משום התחשבנות בדיעבד על השקעת יתר ברכישת נכסים משותפים, אשר שימשו את התא המשפחתי.

כך, אף יש לדחות את טענתו בדבר פירעון ההחזר השוטף של הלוואת המשכנתא מחשבונו, שכן אין חולק, כי פירעון זה בא על חשבון סכומי כסף שנועדו למשק הבית המשותף, עת האישה מימנה מהכנסותיה את משק הבית בכללותו.

לא הוכחו אף טענות הבעל בדבר "וויתור" על התפתחותו המקצועית, אשר אפשרה את התפתחותה המקצועית של האישה, ולמעשה אף לא הובאה לכך כל ראיה.

 

יחד עם זאת, פירוק שיתוף קנייני לחוד ואיזון משאבים לחוד. בית המשפט מפעיל שיקול דעת

סעיף 8(1) לחוק יחסי ממון מקנה לביהמ"ש בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, את שיקול הדעת להוציא מגדר איזון המשאבים נכסים נוספים על אלו המפורטים בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון; ואילו סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מקנה לביהמ"ש את הסמכות לחלק את הנכסים ברי האיזון בשיעור שאינו שווה בשווה, בהתחשב בין היתר, בנכסים עתידיים, לרבות כושר השתכרות בני הזוג או מי מהם.

ודוק, הוראת הסעיף האמור אינה מאפשרת לביהמ"ש להביא בגדרי איזון המשאבים נכס, אשר מעולם לא בא בגדרו.

 

סעיף 8(2) לחוק

ביהמ"ש סבור כי מתקיימות בענייננו אותן נסיבות מיוחדות המצדיקות איזון בלתי שגרתי כלומר בלתי שוויוני עפ"י סעיף 8 לחוק וזאת נוכח צבירתה העודפת של האישה לגמלה, בהינתן כושר ההשתכרות הניכר של האישה ביחס לאיש.

לפיכך, בשים לב לצורך בהשגת שוויון בתנאי היציאה מן הנישואין, ביהמ"ש סבור כי יש לאזן את זכויות הצדדים בדירה באופן בו בעת פירוק השיתוף בדירה תזכה האישה לארבעים אחוזים מתמורת המכר, ואילו האיש יזכה בשישים אחוזים מתמורת המכר. כמו כן סכומי הכסף שהיו בכלל חשבונות הבנק של הצדדים, או מי מהם, במועד הקובע לאיזון משאבים, יאוזנו בחלקים שווים.

נקודת המוצא היא, כי הרישום משקף את זכויות הבעלות, ואין נפקות לשיעור תרומת מי מהצדדים, או למקורות הכספים העודפים שהושקעו. לא תישמע בדרך טענה המתייחסת למקור הכספים ואדם אינו רשאי לחזור בו ממתנה לעת הפירוד, מתנה שנתן לפני או במהלך הנישואין. ע"א 66/88 דקר נ' דקר, פ"ד מג(1) 122 (1989); ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154, 164 (1990).

ענייננו שונה, שכן אין מדובר בנכס אותו קיבל הבעל במתנה מצד שלישי והותירו נפרד, אלא עסקינן בנכס, אשר אכן נרכש בעיקר מסכומי כסף אותם קיבל הבעל במתנה, אך הבעל בחר לשתף, ומשבחר לשתף – ויש לומר כי עשה טעות לדעת הח"מ – הרי שאין מוצא אחר. בית משפט אינו מוסמך או רשאי להתחקות אחר המקורות ואפילו לא בהכרח להתייחס למקור הכספים במקום בו הבית נרשם בחלקים שווים על שם הצדדים, ולא היה ביטוי לא ברישום ולא בהסכם ממון לפערים בהשקעות המקוריות של הצדדים.

למעשה בית משפט עשה עמו חסד בכך שהעניק לו 10% יותר משווי הדירה וחרג מן המקובל.

יש מוסר השכל? כנראה שכן. אם משתפים בכספים ממקור חיצוני כגון ירושה או מתנה מבני משפחה וכיוצ"ב – יש לחתום על הסכם ממון אשר יוודא שמה שניתן יחזור בחזרה למקור הכספים, אם הנישואין יעלו על שרטון ובני הזוג יתגרשו, כפי שקורה חדשות לבקרים.

 

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916

למעלה

לצורך קבלת יעוץ ראשוני,

לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח,

וכן להצעת מחיר

לתאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

ּ