מרכז גישור בדיני משפחה

א’ - ה’ : 18:00 - 09:00
03-6969916
תובל 40, רמת גן
עו

מעוניינים להתגרש וזקוקים לעזרה?

מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

    הבעל יצר חובות – האם האישה שותפה לחובות אלו וצריכה לשלם את מחציתם?

    בית הדין הרבני נתן פסק דין בעניין חובות שנוצרו בחיי הנישואין ולשאלת החבות בהם, והאם האישה חבה ביחד עם הבעל בחובות אלו על פי הדין.

    האם חבה האישה ביחד עם הבעל בחובות שנוצרו במהלך החיים הרגילים

    בפסיקה נקבע כי מקום שנוצרו חובות במהלך העסקים הרגיל של בן זוג, בעסק שייצר פרנסה, ושימש לרווחת המשפחה כולה, הרי מדובר בחובות משותפים שיש לחלק בחלקים שווים בין בני הזוג.

    עוד ידוע כי לעומת זאת חובות שנוצרו כתוצאה מפעילות חריגה של אחד מבני הזוג, חובות בעלי אופי אישי או חובות שנוצרו תוך הפרת אמון מצד הבן הזוג שיצר אותם, אינם חובות בני איזון. (תמ"ש (י־ם) 2130/07 נ.ק. נ' ל.ק. 

    הכוונה היא במקרים אלו לחובות שנוצרו בשל הוצאות כספיות על מערכת יחסית זוגית או מינית מחוץ למשפחה, חובות הימורים או השקעות ספקולטיביות בעלות סיכון גבוה. בכל אלו לא יחייב בית המשפט או בית הדין השתתפות של הצד השני בחובות.

    כלל זה נקבע לכתחילה ביחס לבני זוג שחלה עליהם הלכת השיתוף בנכסים, אולם הלכה זו הוחלה גם על זוגות שנישאו לאחר שנת 1974 ואשר חל עליהם הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון. ( ע"מ (י-ם) 821/05(/

    מבחינה משפטית אין וודאות כי ניתן לחייב את האישה לשאת במחצית חובו של האיש, וזאת גם אם אכן היה מוכח כי מדובר בחוב שנוצר מניהול העסק, שכן ספק אם ניתן לערוך איזון משאבים רק לגבי חובות כאשר אין לבני הזוג כל נכסים העומדים לאיזון משאבים ביניהם.

    חזקת השיתוף בין בני זוג

    הפסיקה הענפה הדנה בשאלת חלוקת החובות בין בני זוג נידונה בעיקרה בהקשר לחזקת השיתוף, החלה על זוגות שנישאו לפני שנת 1974. מהפסיקה העוסקת בחזקת השיתוף, עולה כי הרציונל העומד מאחורי תפיסה זו דורש שיתוף שווה לעניין החובות בדיוק כפי שהוא קיים לעניין הזכויות (זאת למעט חובות בעלי אופי אישי (כפי שצויין לעיל).

    בפסק דין רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ: "אכן, כפי שמטרתה המרכזית של הלכת השיתוף בזכויות הינה להבטיח חלוקה צודקת ושוויונית של הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים, כך מטרתה המרכזית של הלכת השיתוף בחובות הינה להבטיח חלוקה שווה וצודקת של החובות שנצברו במהלך החיים המשותפים."

    יש הבדל בין מצב בו מנכים חובות מנכסים לבין מצב בו יש רק חובות ואין נכסים לאיזון בין בני הזוג המתגרשים

     יש להבהיר כי כל אלה נידונו בעיקר בהקשר לחלוקת החובות בין בני הזוג על פי הלכת השיתוף. ביחס לחלוקת החובות לפי חוק יחסי ממון כאשר אין נכסים לאיזון – אין עדיין הכרעה ברורה וחד משמעית של ביהמ"ש העליון.

    סעיף 6(א) לחוק יחסי ממון קובע: "לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים".

    מחלוקת מלומדים

    ישנה מחלוקת בין מלומדים האם האיזון על פי חוק יחסי ממון כולל גם איזון חובות והפסדים, כלומר – האם ניתן לנכות מן הנכסים בני האיזון חובות ששיעורם הכולל עולה על שווי הנכסים ולערוך "איזון שלילי", או שמא האיזון נעצר בספרת האפס ואין מתחשבים בהפסדים. 

    עמדת פרופ' רוזן-צבי, בספרו חוק יחסי ממון, 345-343 הינה: "במסגרת הלכת השיתוף זכאי בן-הזוג בזכויות כבר במהלך הנישואין, אך נושא גם במכלול החבויות. בהסדר איזון אין כל שיתוף במהלך הנישואין. לכאורה אין בני-הזוג נהנים האחד מרכושו של האחר ואין גם כל אחריות הדדית לחובות. השיתוף מתחיל ונגמר למעשה באותו הרגע. ממילא אין כל טעם וסיבה לגרום לכך שהסדר שיתוף דחוי, המתקיים לראשונה עם פקיעת הנישואין, יחול לטובתם של הנושים בלבד. איזון הפסדים לא ייצור איזון משאבים בין בני-זוג אלא איזון בין נושים לבין בן-זוג. לא נראה לנו כי זו הייתה כוונת המחוקק.

    […]

    איזון הפסדים היה מטיל אחריות הדדית לחובות כל אחד מבני-הזוג, בעוד המחוקק קבע בסעיף 4 במפורש כי אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי להטיל על בן-זוג אחריות לחובות השני. זאת ועוד, המחוקק דחה הצעה להסדר חלקי של אחריות הדדית לגבי חובות הנוגעים למשק-הבית, על אחת כמה וכמה שלא התכוון להטיל בעקיפין אחריות הדדית כללית לחובות. גם ההפרדה בין סעיף 5 לחוק, העוסק בהסדרה של זכות האיזון, לבין סעיף 6, שענינו ניכוי חובות בני-איזון מן הנכסים בני-האיזון, מלמדנו שהסדר האיזון מכיר ערכים חיוביים בלבד בעוד שאלת ניכוי החובות מוסדרת בנפרד"

    מסקנתו של פרופ' רוזן-צבי, הינה כי "חוק יחסי ממון בין בני-זוג ענינו איזון בערכים חיוביים בלבד. יש, אפוא, להיעצר בכל מקרה בספרת האפס."

    דעה הפוכה

    כנגדו סובר פרופ' אוריאל פרוקצ'יה, במאמרו:"יחסי ממון בין בני זוג בפשיטת רגלו של אחד מהם" משפטים ז' בעמ' 306-305, כי האיזון יכול להביא גם להטלת חיוב על בן הזוג אף כשאין נכסים חיוביים לחלוקה:

    "אנו היינו נוטים לדחות טעמים אלה, ולאפשר איזון גם בין שני מספרים שליליים, או בין מספר אחד חיובי למספר אחד שלילי  […] שאין זה הוגן לאפשר לבן-הזוג לאחוז בחבל משני קצותיו, קרי ליהנות מנכסי בן-זוגו כשיש לו עודף נכסים על התחייבויות, אך להתנער מחובותיו אם יש לו עודף התחייבויות על נכסים. השותפות בין בני זוג מחייבת, לדעתנו, להשתרע על ההנאות והקשיים גם יחד".

    בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ניתן למצוא ביטוי לשתי העמדות הנוגדות

    השופטת גאולה לוין התייחסה לשאלה זו באופן מפורש בתמ"ש (ב"ש) 8102-00 י. ב נ' מ. ב וציינה כי היא מקבלת את גישת פרופ' רוזן- צבי:

    "לעמדה זו בדבר פרשנות סעיף 6 לחוק יחסי ממון נוטה אני להסכים. גם דעתי נוטה לכך שחוק יחסי ממון ענינו איזון בערכים חיוביים בלבד, מהטעמים שפירט פרופ' רוזן-צבי. אין לבסס על החוק תביעות שתכליתן איזון בערכים שליליים, כדוגמת התביעה שלפניי. קל וחומר שלא ניתן לבסס על הוראות החוק תביעה שכל עניינה איזון בחובות ספציפיים, להבדיל מעריכת איזון משאבים כולל של הנכסים של בני הזוג, והפחתת החובות. תביעה מסוג זה נגועה גם בחוסר הוגנות. מי שמבקש לחייב את בן זוגו על יסוד חיי הנישואין והשיתוף, מצופה כי יבקש גם להנות את בן זוגו מפירות הנישואין."

    על עמדתה זו חזרה בתמ"ש (ב"ש) 47859-07-11 נ.ל נ' ס.ל ופסקה: "לטעמי התובע אינו יכול לקבל סעדים ביחס לחובות אלה במסגרת תביעה לאיזון משאבים, כאשר אין במאזן נכסים חיוביים (זכויות) אלא נכסים שליליים בלבד (חובות) ".

    גישה שונה ניתן למצוא בפסק דינו של השופט שמואל בר יוסף בתמ"ש (ת"א) 35366-01-14 ח.ה נ' ע.י.ה:

    " א. היותו של חוב בר-איזון איננה נקבעת בהתאם לקשר שיש לחוב עם נכס בר-איזון […]  חוב דינו כדין כל נכס אחר והיותו בעל ערך שלילי איננה מעלה ואיננה מורידה […] 

    ב. המסקנה האמורה מתבקשת גם מלשונו של סעיף 6(א) לחוק, הדן במנגנון האיזון וקובע לאמור: "לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שווים". מהתיבה "החובות המגיעים ממנו" המוסבת על בן הזוג ולא על נכסים כאלה או אחרים, אנו למדים שכל החובות, להוציא אלה שהוחרגו כמבואר לעיל הינם בני-איזון".

    מאחר והבעל חב בכלכלת הבית אין האישה שותפה לחובות שנוצרו כתוצאה מכך

    עמדת בית הדין היא שיש להעדיף את הפרשנות שאיננה מחייבת את האישה להשתתף בחובותיו של הבעל.

    לשונו של סעיף 6(א) לחוק תומכת בפרשנות זאת, ואילו הגישה האחרת נתמכת בפלפולים משפטיים שאינם מתיישבים עם פשט לשון החוק.

    זאת ועוד, במקרה של ספק יש להעדיף את הפרשנות הקרובה ביותר לעקרונות המשפט העברי, ועל פי ההלכה אין האישה מחויבת בפרנסת הבית, והתשלומים הקשורים בכך כולם מוטלים על אבי המשפחה.

    הדברים אמורים לגבי בעל שצבר זכויות יותר מחובות. אך כאשר החובות עולים על הזכויות ויש ספק בפרשנות החוק – המוציא מחברו עליו הראיה, ולכן לא יוכל הבעל לשעבר להוציא מידי האישה את חלקה היחסי בחובותיו.

    נימוקים נוספים לקביעה שאין האישה חבה בחובות אם אין נכסים חיוביים

    ייתכן שחלק מהחוב נגרם מהלוואות שלקח הבעל לצורך עסקיו.

    בנוסף התובע הוציא כספים על פי שיקול דעתו הבלעדי, לאישה לא הייתה כל יכולת להגביל, למתן או לשנות את החלטותיו הכלכליות, משכך מוטל ספק גדול על מחויבותה להוצאות שלא ניתנה לה כל סמכות להתערב בהן.

    עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

    כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן 

    יצירת קשר: 03-6969916

    חווים אלימות במשפחה? אני כאן כדי לעזור!

    לתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

    מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

      חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים