תביעת הגירה של אם וקטינה התקבלה בבית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות, קיבל בחודש יולי 2020 תביעת הגירה של אם, ילידת אנגליה ובעלת אזרחות בריטית להגר עם בתה בת ה-13 לאנגליה למרות העובדה שלפני כ-3 שנים חטפה את הילדה לאנגליה, ולמרות אולצה להחזיר אותה לישראל בצו שיפוטי. בית המשפט לא נתן משקל מכריע לאקט החד צדדי של האם ובחן שיקולים אחרים לחלוטין בבואו ליתן פסק דין.
לדידו של בית המשפט מצב בו הילדה תעקור לאנגליה עם אמה הינו הרע במיעוטו שכן זו לא הצליחה להשתלב כאן והילדה קשורה אליה מאוד. לעומת זאת, הקשר עם אביה לא התפתח דיו והוא לא מסוגל לשמש כמשמורן מלא עבור הילדה.
עם הגיע הקטינה לגיל שנתיים עברו ההורים מאנגליה לישראל אבל ככל הנראה המעבר לא הייטיב עמם, ובחלוף שנתיים הם כבר התגרשו. סכסוך המשמורת בין ההורים היה מורכב ורווי מתח נקבעה המשמורת על הילדה אצל האם והאב נפגש איתה על פי הסדרי מפגש שנקבעו.
בית המשפט אינו מעניש את האם על המעשה הקודם של החטיפה
בשנת-2017 האם חטפה את הילדה לאנגליה וחזרה לישראל כעבור 10 ימים בצו בית משפט. עם חזרתה היא הגישה את התביעה הנוכחית לאישור ההגירה למרות התנגדות נחרצת מצד האב להגירת הקטינה עם אמה. ממצאי התסקיר שנערך העלו שבעוד שהקשר עם האם התהדק מערכת היחסים עם אביה נותרה שטחית.
טענות האב באשר לקשר עם הילדה אשר ייפגע בהכרח מההגירה נדחו אף נדחתה טענתו כי נבדקה טובת האם ולא טובת הילדה.
באשר להשתלבות האם במקום עבודה טען האב כי האם עבדה בגני ילדים, אך היא בוחרת לא לעבוד. אם הקטינה מקבלת את מלוא דמי המזונות שנפסקו מחלקו בדמי השכירות לאחר קיזוז המשכנתא הרובצת על הדירה. לדבריו, התובעת דוברת השפה העברית ויודעת לקרוא ולכתוב ושפת האם של הקטינה הינה עברית.
עוד טען האב כי הקטינה גדלה והתחנכה בישראל, השתלבה במערכת החינוך בישראל וכן השתלבה בארץ מבחינה חברתית. איכותה של מערכת החינוך בלונדון אינה רלוונטית לצורך ההתפתחות הנפשית התקינה של הקטינה, אלא הקשר עם אביה הוא החשוב. מוסיף וטוען האב כי טובת הקטינה לגדול במקום בו נמצאים שני הוריה ומרכז חייה בארץ. המשמעות של מעבר הקטינה ללונדון, הינה ניתוק הקשר בין הקטינה לאב.
טוען האב בנוסף כי האם רואה רק את טובתה ולא את טובת הקטינה, היא אינה סבורה שהקשר בין האב לקטינה חשוב. בניגוד לתובעת, הנתבע התעקש שהקטינה תראה את אמה לאחר שהוחזרה ארצה בעקבות החטיפה.
בנוסף, הנתבע טוען כי הוא אב מסור שאוהב את הקטינה וקשר באמצעים טכנולוגיים אינו תחליף לקשר פיזי ועל כן הוא מבקש שלא לאשר את בקשת האם להעתיק את מקום מגורי הקטינה לאנגליה.
הנתבע מתנגד להמלצות המומחה מטעם בית המשפט וטוען שטובת הקטינה לא נבחנה כלל ועיקר, אלא טובת האם היא זו שנבחנה. המומחה אף העיד בדיון שהקטינה מושפעת מאוד מעמדת האם
האם לא השתלבה בישראל וזהו טיעון די מכריע?
דווח כי האם לא מצליחה להשתלב בישראל ומתעקשת לעבור לגור בלונדון בקרבת אמה ומשפחתה המורחבת, ומשכך הומלץ לאפשר את המעבר בתנאים שיבטיחו שמירת קשר עם האב והשתלבות תקינה של הילדה.
השופטת שירי היימן קיבלה את המלצות התסקיר שגובו גם בחוות דעת של פסיכולוג שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, אשר סבר כי מוטב לילדה ולאם לעבור ללונדון אם כי ציין שהלבטים לא היו פשוטים.
הסיבות העיקריות להמלצה לאפשר לאם מעבר הוא הקשר המשמעותי בין השתיים, התסכול שהאם חווה בארץ, והעובדה שהאב לא מסוגל לקבל משמורת מלאה על הילדה.
השופטת היימן קבעה כי המציאות היא שגם 11 שנים אחרי שהגיעה לכאן האם עדיין מרגישה כנטע זר. “במצב דברים זה יש מקום להתחשב ברצונה של האם ובבקשתה לשקם את חייה ולהתחיל בדרך חדשה”, כתבה.
שיפור במצב האם ישפיע לטובה על הילדה
השופטת הוסיפה כי אין אפשרות להשאיר את הילדה בארץ ללא אמה שמשמשת עבורה עוגן, וכאשר הקשר עם אביה שטחי ולא הכה שורש בעולמה הפנימי. בתוך כך מצאה השופטת כי שיפור במצבה של האם ייטיב עם הילדה והיא אף תיהנה מהקרבה לסבתה באנגליה, שגם אליה היא קשורה מאוד.
השאלות שעלו על ידי המומחה במקרה זה והתשובות שגרמו לו להשיב בחיוב על בקשת האם להגירה לונדון עם בתה ומהן אמות המידה הרלוונטיות:
האם הבקשה כנה או שמא אחד אחד ההורים מנסה לנגח את משנהו תוך שימוש בילדה ככלי שרת?
הפסיכולוג התרשם שבקשתה של האם כנה, היא תופסת שהחיים בלונדון עדיפים לאין שיעור מהחיים בישראל מסיבות שונות.
האם כוונת ההורה המהגר לנתק את הקשר בין הילד לבין ההורה הלא משמורן?
מחד, אין התרשמות שהאם מתכוונת לנתק את הבת מאביה מאידך לא התרשם המומחה שהיא רואה בקשר בין הבת לאב כמשמעותי להתפתחות הנפשית של הילדה והיא אינה תומכת ומעודדת להידוק הקשר ואינה רואה חשיבות בהסדר מגורים קרוב גאוגרפית.
האם תתחייב על הסדרי ראיה לאב, הדורשים טיסות לישראל מספר פעמים בשנה, אך קשה להעריך כמה היא תצליח לעמוד בכך לאורך זמן. (במיוחד חשוב לתת את הדעת להיבט הכלכלי הכרוך בהוצאות של טיסות לישראל).
האם טובת היחידה המשפחתית החדשה בהגירה?
האם מתקשה להסתגל לחיים בישראל וככל שחולף הזמן, משאביה הפנימיים פוחתים, רמת הייאוש והתסכול גוברים וניכר כי מצבה הרגשי פוגע במסוגלות ההורית שלה לאורך זמן. כמו כן, ברור מעבר לכל ספק כי הקשר ההורי והמשמעותי עבור הבת הוא האם, כמו כן הסבתא מצד האם מהווה דמות מאוד משמעותית עבור הילדה.
אין להקל בחשיבות הקשר עם האב, אך גם האב מבין ומסכים ש”הילדה זקוקה לאמא שלה” כלומר מדבריו עולה הבנה שהמשמורת על הילדה אמורה להיות של האם.
כמו כן, הילדה אינה מביעה התנגדות למעבר ללונדון, אלא חפצה בכך. יחד עם זאת, יצויין שאין זו עמדה שתורמת משמעותית לסוגיה, הילדה מאוד מזדהה עם עמדותיה של האם, קשובה אליה ואף מתאימה עצמה לצרכי האם.
בהתייחס לעיל, קובע הפסיכולוג, כי המעבר ללונדון אכן יאפשר לאם לפתח קשרים חברתיים ענפים יותר, לקבל תמיכה משפחתית קרובה יותר ולמצוא ביתר קלות תעסוקה. כפועל יוצא מכך רווחתה הנפשית, מצב רוחה והמסוגלות ההורית שלה ישתפרו.
מהי סיבת ההגירה?
ניכר שהאם תופסת שהאפשרות להתפתחות בתחום התעסוקתי, חברתי, זוגי ומשפחתי אינו אפשרי בישראל. בעוד, לונדון תאפשר הזדמנות לפתוח דף חדש בחייה שלחווייתה “תקועים”. מכאן, מתרשם הפסיכולוג שהגירה עשויה לאפשר לאם מרחב חיים שיותר מותאם לצרכיה. בלונדון יש מסגרות חינוכיות וחברתיות שיהיו מותאמות לצרכי הבת.
מה המרחק שיוצר בין הילד לבין ההורה הלא משמורן?
לדידו של הפסיכולוג זו סוגיה מורכבת ומעוררת דאגה. כיום קיים קשר רציף בין האב לילדה. קשר שעולים ממנו מרכיבים של אהבה, דאגה ותשומת לב. יחד עם זאת, ניכר שהילדה מעט מסויגת מהאב, אינה תופסת את הקשר בינם מספיק משמעותי ואינה מגלה מספיק עניין במפגש משותף.
הקונפליקט המתמשך בין ההורים נתן את אותותיו על טיב הקשרים של הבת עם ההורים. כיום עולה פער משמעותי בטיב מערכת היחסים של ל’ עם כל אחד מהוריה. מכאן, אני מניח שהמעבר עשוי לגרום לריחוק רגשי רב יותר, אלא אם יישמר קשר רציף, שמושתת על מפגשים, שיחות טלפון וכדומה. כמו כן, האב זקוק למסגרת הדרכתית שתלווה ותסייע בשמירה על הקשר עם הבת.
האם קיימים משאבים כלכליים שיוכלו לאפשר ביקורים?
זהו נושא המצריך בדיקה לדעת הפסיכולוג.
נכונות ההורה המשמורן לאפשר המשך ביקורים עם ההורה הלא משמורן?
הפסיכולוג מתרשם שחששותיו העיקריות של האב לגבי המעבר היא בדבר הנכונות של האם לשמור ולדאוג להמשך הקשר שלו עם הבת. חששותיו מוצדקים ויש להבטיח מנגנון פיקוח מסודר לקיום הסדרי ראיה במידה ותתבצע הגירה.
האם המעבר נתפס כדבר קבוע ויציב?
האם אכן מבקשת להשתקע בלונדון לאורך שנים ואינה רואה במקום תחנה זמנית. יחד עם זאת, חשוב לוודא שאכן קיימת תשתית יציבה ומסודרת מראש למעבר הבת (מערכת חינוך מותאמת, סביבת מגורים נעימה, מסגרת לימודית לרכישת השפה).
שיקולי תרבות וחינוך?
האם מאוד מחוברת להוויה בלונדון ולכן התרבות וההיכרות עם מנהגי המקום אינם זרים לה והיא תצליח לתווך זאת לבת. יחד עם זאת הילדה זקוקה למסגרת חינוך מיוחד וחשוב לוודא שנמצאת מסגרת לימודים מותאמת לצרכיה. כמו כן, חשוב לוודא שהאם תיצור קשר עם מערכת הרווחה בשכונת מגוריה. אני מתרשם שהילדה זקוקה לטיפול רגשי והאם להדרכת הורים.
חששות האב מניתוק?
הפסיכולוג היה ער לחששותיו של האב שהמעבר יפגע בהסדרי הראיה וביכולת שלו להיות מעורב בחייה של בתו, לפחות כפי שקיים כיום.
האב כיום אינו רשאי להיכנס לאנגליה ומכאן שהביקורים אמורים להתבצע רק בישראל.
כיום הבת אינה ישנה בבית אביה ולכן סוגיית הלינה משמעותית, והאם עשויה לסייע בכך.
התאריכים המדויקים לביקורים יקבעו על ידי פקידת הסעד. כמו כן, חשוב לקבוע זמנים קבועים לשיחות סקייפ במהלך השבוע בין הבת לאביה, לפחות פעמיים בשבוע. בנוסף באחריות האם לדאוג לשתף את האב בכל הנוגע להישגיה בלימודים, לקשייה הרגשיים, בעיות רפואיות, וקשיי החיים בכלל, ואף להתייעץ במקרים משמעותיים שצויינו לעיל.
סיכום
בית המשפט אמנם מתיר את ההגירה בתנאים מסויימים ובהפקדת 70,000 ₪ וגם מקפיד על שמירת הקשר בין הילדה לאב קשר שיכלול שיחות וידיאו שלוש פעמים בשבוע וביקורים קבועים בארץ, כמו גם ערבות לחזרתה של הילדה לביקורים
לבסוף השופטת ציינה כי חששו של האב מפגיעה בקשר עם בתו מוצדק על רקע ההתנהלות הבעייתית של האם אלא שבנסיבות המקרה – המעבר הוא הרע במיעוטו. מכל מקום, הוא יותנה בתנאים להבטחת הקשר שכוללים שיחות וידאו 3 פעמים בשבוע, שהות של שבועיים בשנה בישראל, ביקורים של האב באנגליה ושיתופו בכל עניין משמעותי שקשור בה.
כדי להבטיח שהאם תקיים את התנאים היא תפקיד בקופת בית המשפט ערבות של 70 אלף שקל, תוך שהובהר לה שאם תפר את זכויותיו ההוריות של האב הילדה תוחזר לישראל.
נראה שההחלטה שניתנה במקרה זה שמה דגש על רווחתה וטובתה של האם וכיבוד רצונה ויכולתה לפתוח דף חדש באנגליה, וכל זה מתוך הנחה שהבת קשורה אליה מאד הרבה יותר מאשר לאב ועל כן טובת האם משפיעה בהכרח בצורה ישירה על טובת הקטינה.
בכל מקרה בו מנותק ילד מאחד מהוריו נעשה עוול גם לילד וגם להורה המנותק בעל כורחו.
נכון שאין זה מקרה של ניכור הורי וסביר שהאם תאפשר לילדה מפגשים עם האב, הן באמצעים טכנולוגיים מרחוק והן מפגשים בארץ, אך אין דומים שבועיים-שלושה בשנה למפגשים של פעמיים בשבוע, לכל הפחות, פנים אל פנים, כאשר האב יכול לאחוז לנשק ולחבק. בכל הכבוד מפגשים בזום, בסקייפ או בפייסטיים אינם מאפשרים להרגיש פיסית את הילד/ה ולחבק אותו/אותה, דבר שאין לו תחליף.
כל מקרה הגירה הוא קשה להכרעה ונראה שמקרה זה קשה שבעתיים. למעשה מי שבחר שלא להיקלט בארץ וסירב להשתלב (האם) הוא זה שיוצא נשכר…וחבל.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-69699כ16
