עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
פעמים רבות מתקבלת החלטה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, העוסקת במזונות זמניים ו/או טרום זמניים, על סמך כתבי הטענות ובקשות שונות, וכן מסמכים שהצדדים המציאו כנספחים לכתב התביעה או לכתב ההגנה. הדבר יכול להיעשות קודם להתקיימותו של דיון, ללא נוכחות הצדדים או באי כוחם, בלשכתו של השופט.
מטבע הדברים קורה לעיתים, כי צד אחד מרגיש שלא נעשה עמו צדק, וכי בית המשפט לא קיבל את התמונה הנכונה או התרשם בצורה שגויה מהמצב הכלכלי של האישה או של הבעל או מהצרכים של הילדים, ונתן החלטה שקשה לאחד הצדדים לחיות עמה ולפעול על פיה, לאורך זמן.
יש להבין כי בין ההחלטה למזונות זמניים ובין פסק דין סופי למזונות קבועים יכולים לחלוף להן בקלות שנה או שנתיים, ולעיתים גם יותר מכך, וכידוע, אין דבר יותר קבוע מן הזמני…
סמכותו של בית המשפט לפסוק מזונות ללא דיון רק על סמך כתבי טענות נובעת מתקנות סדר הדין האזרחי. סמכותו של ביהמ”ש לפסוק מזונות זמניים (ומכאן, שגם מזונות טרום-זמניים) על יסוד כתבי הטענות שבפניו, מעוגנת בתקנה 266(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984, הקובעת כהאי לשנא: “בית המשפט רשאי לפסוק מזונות זמניים על יסוד כתבי הטענות, הבקשה והתשובה בלבד…”
מן המפורסמות הוא, כי במסגרת פסיקת מזונות זמניים, אין ביהמ”ש נדרש להתעמק במכלול הראיות לשם ביסוס החלטתו. מה גם שכל החלטה הינה זמנית בלבד, ומן הסתם בקביעת המזונות הסופיים לאחר דיון ההוכחות שייערך, יכול בית משפט שיתקן את החלטתו לכאן או לכאן.
יפים לענייננו דבריו של כב’ הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע”א 342/83 גלוזמן, פד”י לח (4) 105 בעמ’ 108 :“בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את ענין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע”.
דברים אלה הינם בבחינת קל וחומר כאשר עסקינן בפסיקת דמי מזונות טרום-זמניים, אשר לשם פסיקתם רשאי ביהמ”ש להסתמך על הדברים הנגלים לעיניו בכתב התביעה וכתב ההגנה בלבד ואינו חייב לעשות זאת בנוכחות הצדדים או באי כוחם.
משכך, אלו פתרונות עומדים בפני מי שמרגיש שנעשה לו עוול בפסיקת המזונות הזמניים (או הטרום זמניים)?
- להעלות את הנושא בקדם המשפט הראשון, במידה וההחלטה ניתנה בלשכת השופט ובהעדר הצדדים.
- להגיש בקשה לעיון מחדש.
- להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.
בחלק מן המקרים, אף אחד מן הפתרונות, לא יועיל לצד המרגיש ניזוק מן ההחלטה, ובחלק מהמקרים אחד משלושת הפתרונות המובאים לעיל, יכול לסייע.
העלאת הנושא בפני בית המשפט במהלך קדם המשפט
הדבר אפשרי אם המזונות נפסקו בלשכת השופט בלא שהצדדים היו בפניו ובלא שהיה להם את “יומם” בבית המשפט. אפשר בקדם המשפט הראשון לבקש להעלות את סוגיית המזונות הזמניים, וישנם מקרים בהם בתי המשפט עורכים דיון במזונות, מאפשרים לכל אחד מעורכי הדין לטעון מספר דקות ולהציג מסמכים. חקירות של הצד השני במהלך קדם משפט (להבדיל מהוכחות) הינן ארוע חריג ולא מקובל, שהרי לכך נועד הליך ההוכחות, ולא לצורך כך מתקיים קדם משפט.
במקרים רבים, זוהי ההתרשמות הראשונה של בית המשפט מהצדדים וקיים סיכוי כי יסטה מן ההחלטה שנתן בלא שראה את הצדדים ובלא שקיבל הבהרות ומידע קודם לכן מעורכי הדין.
הגשת בקשה לעיון מחדש
על פי תקנות סדר הדין האזרחי, אין בנמצא הליך של עיון מחדש, אלא אם חל שינוי נסיבות מאז מתן ההחלטה. ללא שינוי נסיבות אין בנמצא הליך של עיון מחדש רק משום שההחלטה אינה נושאת חן בעיני צד כלשהו.
בהמ’ (תא) 7237/93 סוויל נ. הרמן נקבע כי: “במסגרת הדין האזרחי, אין הליך של עיון מחדש. משנתן ביה”מש את החלטתו בבקשה הוא סיים מלאכתו לגבי אותה בקשה. מאחר שהחלטות בהליכי ביניים אינן יוצרות מעשה בית דין יכול בעל דין בהשתנות נסיבות להגיש מחדש את בקשתו………”
ברע”א 5186/01 עליזה ראובני נ. בן הרוש מוסך שיא פוינט בע”מ נקבע כי: “הכלל הוא שבהעדר שינוי מהותי בנסיבות או התגלותן המאוחרת של עובדה או עובדות אשר יכולות להביא לשינוי בהחלטה, אין מקום לשוב ולדון באותו ענין עצמו. …. הגשת בקשות חוזרות אשר תכליתן להוות “מקצה שיפורים” על הבקשה המקורית מטילה עומס מיותר על בית המשפט. הידרשות כדבר שבשיגרה לבקשות חוזרות מעין אלו מכבידה, על כן, על יכולתו של בית המשפט ליתן שירות לכלל המדיינים שבפניו”.
בבש”א 5012/01 יעקובוביץ נ. לרנר נקבע כי: ” אם סבר בעל דין כי נפלה טעות בהחלטה היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במודע. הוספות יצירתיות של הליכים הודעות עיון חוזר וכיוצ”ב הן מסימניה של שיטה דיונים רופפת ופרומה
בע”א 502/00 רשות שדות התעופה נ. אפקון נקבע כי אין מקום ליצור כלאיים דיוני הפוגע בסופיות ההחלטות של בית המשפט ואשר עלול לגרור את ההליכים השיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. “תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו ובזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסייים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד (רע”א 83/01 וייס נ. מרדכי)”
וכך פסק כב’ ביהמ”ש בבש”א 3293/08 (פורסם באתר “פסקדין”). מפאת חשיבותם, יובאו הדברים באריכות: “מאחר, ולאחרונה מרבים, עורכי הדין לנקוט בטקטיקה של הצפת בית בית המשפט בבקשות חוזרות ונשנות שכותרתן משתנה – “בקשה לעיון חוזר”; “תגובה להחלטה”; “בקשה להבהרת החלטה” ועוד כיד הדמיון הטובה אך תוכנן הוא אחד ותכליתן ברורה – להפוך ו/או לשנות החלטה משום שאחד הצדדים אינו שבע רצון מתוכנה, אדגיש מס’ דברים לב”כ הצדדים בתיק זה ולאלה האחרים העוסקים במלאכה (והקשה יש לומר), שכן בדעתי, מכאן ולהבא, לשקול חיוב בהוצאות ואף הוצאות לדוגמא.
...בית המשפט פוסק מזונות בהתייחס למכלול הסכסוך, הזכויות והחובות של הצדדים ולא באופן נקודתי. התנהלות הצדדים, חובותיהם וזכויותיהם – נבחנות לאורך זמן וכחלק ממארג העובדות.
ההחלטה כי הבקשה תשמע בישיבה הקרובה, בעינה, שהרי ממילא מזונות זמניים כשמם כן הם – זמניים.
ברם, המבקש לא אמר די והוא שב ופנה, בפעם הנוספת, והעודפת, לבית המשפט באותה סוגיה…..
דין בקשה זו להידחות תוך חיוב בהוצאות וללא הצורך בתגובת הצד השני.
הטעם לכך הוא, כי מדובר בקשה זהה לבשא 2533/08 בה ניתנה החלטה יומיים קודם לכן.
המבקש פעל בניגוד לתקסד”א ושלא בתום הלב הדיוני הנדרש מבעל דין סביר, תוך ניצול זכות הגישה לערכאות שיפוטיות ולתחושתי עקב זלזולו / אי-איכפתיות ו/או ביטחון מופרז, כי אין כל חשש לנסות את מזלו שוב ושוב.
הגשת בקשות, יום אחר יום, באותו עניין ולאחר שניתנו החלטות באותן בקשות, פגעה במשיבה ואף בבעלי דין נוספים (ורבים) הממתינים ליומם בבית משפט זה; זמן שיפוטי יקר נגזל בשל כך.
אני רואה בהתנהגות המבקש ניסיון לערער את מעמדו של המנגנון השיפוטי.נזכור ונזכיר, כי הגישה למערכת המשפט נועדה לקיים הליך שיפוטי יעיל, שמטרתו להביא להכרעה בסכסוך על ידי כללים אובייקטיבים המבוססים על שוויון, הגינות ותום לב בין בעלי הדין. סדרי הדין הם הקובעים את הדרך היעילה ביותר להגשמת זכויותיהם של בעלי הדין ומאזנים בין האינטרסים המתחרים, בהתחשב במשקלם הסגולי.”
באותו עניין, בחר ביהמ”ש להטיל הוצאות לדוגמא על בעל הדין הטורדן, ונביא אך את פסקת הסיום של אותה החלטה:”ההתנהלות עליה הצבעתי מאפיינת, לאחרונה, פרקליטים רבים, העוסקים בתחום דיני המשפחה. ידע כל עו”ד העוסק בתחום דיני המעמד האישי כי מרשו עלול להיות צפוי לחיוב בהוצאות שעה שינקוט בהליכים טורדניים לבית המשפט, ריבוי פניות / הודעות ו/או בקשות סרק לבית המשפט.”
ראינו אם כן שאין בנמצא בקשה לעיון מחדש, אלא אם השתנו הנסיבות מאז מתן ההחלטה, ועל כן בתי המשפט אינם ששים לפתוח את הצוהר לבקשות שונות המכונות” עיון מחדש”, בין היתר בשל כך שהם חוששים מכך שהדבר יטיל עומס נוסף על השופטים.
הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי
נדירים הם המקרים בהם תתערב ערכאת ערעור בפסיקת מזונות ובמיוחד כאשר מדובר במזונות זמניים (ולעניין זה ראו מאמר נפרד באתר זה).
לפיכך סעד זה, הגם שהינו קיים תיאורטית, מעשית מיושם רק במקרים נדירים של חוסר צדק קיצוני. בפועל בית המשפט המחוזי מתערב במשורה בהחלטות זמניות.
מי שמבקש מבית המשפט המחוזי להתערב במזונות זמניים עליו ליטול רשות לשם כך, שכן זכות הערעור אינה אוטומטית וברורה מאליה, כמו במקרה בו מדובר בפסק דין סופי להבדיל ממזונות זמניים, שיש שישתנו לאחר קיום ההוכחות והצגת הראיות.
סיכום
ראינו אם כן, שכתבי הטענות הראשוניים חשובים הם עד מאד, ויש להקפיד בהם, לאור העובדה כי הם אלו שמביאים את בית המשפט לקבוע מזונות זמניים, אלו הם שיוצרים את הרושם הראשוני, ואת התרשמות בית המשפט מן הצדדים עוד בטרם הופיעו בפניו, ועל כן מחייבים הם יסודיות והקפדה יתירה.
צו זמני למזונות עשוי להיוותר על כנו שנה שנתיים ולעיתים יותר מכך עד להכרעה סופית, ועל כן חשיבותו מרובה. יש בו גם כדי ליתן (לעיתים, אך לא תמיד) מושג מהו הלך הרוח של בית המשפט בתיק זה.
