האם אפשר לחייב בעל או אשה לקבל גט לפני שחלוקת הרכוש ונושא איזון המשאבים מסתיימים, או שמא יש להמתין לבירור הנושאים הרכושיים ורק אז לסדר את גט הפיטורין בין בני הזוג?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.i
גילית ועידן נפרדו לאחר 20 שנות נישואין וארבעה ילדים, ביוזמתה של גילית ומבחירתה. הסיבה לקרע בין בני הזוג לא היו אירועים דרמטיים של אלימות במשפחה או בגידות, אלא אובדן עניין הדדי. הצדדים לא השקיעו בחיי המשפחה ואלו הלכו וגוועו לאיטם.
גילית נסעה באחת מחופשותיה לטיול עם נשים במסגרת מלכת המדבר, ושם הגיעה לתובנות חדשות שלאחריהן ביקשה מעידן להתגרש. גילית פנתה לעידן וביקשה כי יפנו יחדיו לגישור.
עידן מיהר והגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני ובה כרך את כל הנושאים הרכושיים שבין בני הזוג ואת נושא מזונות האישה והכל על מנת שבית הדין הרבני ידון בסכסוך ובהיבטיו. מזונות ילדים לא היה נושא רלוונטי נוכח העובדה כי כל ילדי בני הזוג היו בגירים.
במהלך הדיון, התברר כי בני הזוג שניהם רוצים להתגרש אך גילית עומדת על כך שקודם לכל יתברר נושא הרכוש ורק לאחר ביצוע איזון המשאבים – תסכים להתגרש.
עידן היה מעוניין לפתוח בחיים חדשים מיידית ועל כן התעקש על גירושין מידיים נוכח הפירוד המתמשך בין בני הזוג? מי מהם צודק? התשובה אינה חד משמעית .
בעקרון, נקבע כי כאשר צד מבקש לעגן את משנהו לשם השגת הישגים רכושיים אין מקום שלא לחייבו בגט כדין שכן עסקינן באדם המעגן את בן או בת זוג.
כאשר בית הדין הרבני בא לקבוע האם הגט יסודר מיידית נוכח הפירוד בין הצדדים וההסכמה העקרונית להתגרש או שמא הגט ידחה למועד שלאחר ברור הנושאים הרכושיים הוא שוקל מספר שיקולים ובין היתר:
קיומו או העדרו של סיכוי לשלום בית
אם “המשבר ביניהם הוא עמוק והתהום שנפערה ביניהם רחבה מכדי שניתן יהיה לאחותה” (כדבר כב’ ביה”ד בתיק מספר 016948564-21-1 ניתן ביום כ”ו תשרי תשס”ד (22.10.03)) ואין שום סיבה (ולו הקלה שבקלים) לקשור את הנפש והרכוש גם יחד.
לעניין זה, יפים הם דברי הדיינים הנכבדים (תיק מס’ 061391348-21-1) ומפאת חשיבותם לעניינו יובאו הדברים כלשונם: “בין הצדדים קיים נתק מוחלט, אין לאישה כל רגש כלפי בעלה מלבד הצהרה מן השפה ולחוץ על כך שרוצה “שלום בית”, חומה של ברזל מפרידה בין הצדדים, וכל מטרתה היא סחיטת כספים מהבעל.. וכן המקרה דנן יש לדמותו להאמור בדברי רבינו חיים פלג’י, שבכגון דא יש לכפות על גירושין כמבואר בספרו חיים ושלום ח”ב סימן קי”ב: “בדרך כלל אני אומר, כל שנראה לבית דין שזמן רב נפרדים ואין להם תקנה, אדרבה צריך השתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט, כדי שלא יהיו חוטאים וחטאים רבים וכו’, וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בעניין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות, פעמים שהאיש רוצה לגרש והאישה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש מעכבים הדבר שלא לשם שמים עתידין ליתן את הדין, וכמו כן להיפך כשהאישה רוצה וכו’ וכדי להנקם מהאישה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים,
גם בזה לא בחר ד’ ויש עונש מהשמים וכו”. אומנם בתי הדין לא נהגו לכפות גט, אך צירפו את דבריו באשר לחיוב גט. ועוד החובה על בית הדין לשאול “הלעולם תאכל חרב?” הרי ברור שאין להניח מצב זה ללא סוף וכיוון שברור שאין עוד תקנה וזוג זה לא ישובו לחיות בשלום, יש לשים קץ ולהפריד בין בני הזוג (ור’ בעניין זה פס”ד של חברי ביה”ד הגדול, הרבנים הגאונים, הרב ע. יוסף, הרב מ. אליהו והרב י. קאפח והמובא בפד”ר יא עמ’ 364).
באופן דומה, בפד”ר ז עמ’ 112 בפסק הדין של ביה”ד הגדול נאמרו דברים דומים לאלו שפורטו לעיל: “מתקבל הרושם כי במקרה דנן לא נשאר לאשה שום יחס חיובי כלפי בעלה ולא קיים אצלה כל קשר נפשי אליו, ואינה מעוניינת בבעלה בתור שכזה כלל, ואם כן הרי ההסבר היחידי שיש לתת לסרובה של האשה להגיע לידי הסדר סופי של פרוד הוא לכאורה רק נקמנות גרידא, בבחינת ‘תמות נפשי עם פלשתים’ ותו לא, אם כן יתכן שזה נובע מהצטברות של מרירות שהיא נוקטת בליבה כלפי בעלה, אך מסיבה זו או מסיבה אחרת, דבר זה לא משנה, עצם העובדה שהיא בבחינת ‘לא בעינא ליה’ משום שהוא שנואי עליה, ובכל זאת אינה רוצה להיפרד ממנו, ‘אחזתיו ולא אפנו’. וניחא לה שהמצב הבלתי נורמאלי יימשך לעולמים, וירעו שניהם עד שיסתאבו”.
הלכה פסוקה היא אפוא, שבאם אחד הצדדים מעכב את הגירושין ללא סיבה טובה, מנהג בתי הדין לחייב בגירושין.
האם אפשר לברר את שאלת הרכוש גם לאחר הגירושין
אם אפשר לברר את שאלת הרכוש ולבצע פירוק שיתוף במקרקעין ו-איזון משאבים גם לאחר הגט – אין כל הצדקה לעכב ולדחות את סידור הגט.
אם אין האישה רוצה בשלום בית – אין לחייב את הצדדים להמשיך יחדיו עד לבירור הדברים. בירור הדברים ברכושם של הצדדים יכול להתבהר גם לאחר מתן הגט.
לעניין זה, יפים הם דבריו של כב’ הרב דיכובסקי (בפד”ר י”ט ע’ 52): “… ב”כ המערערת טוען כי מרשתו לא עשתה כל רע וכי אין שום עילה לחייב בגט, יש בכך טעות בסיסית. ע”מ לחייב בגט, אין צורך בעשיית ‘מעשה רע’, בעל או אשה שאינם חפצים בשלום בית חייבים בגט, דרך אחרת- אין, הרעיון של פירוד ללא גט אינו מקובל על ביה”ד, וכל שאינה רוצה בשלו”ב יש מקום לחיוב בגט…”
לסיכום – נטיית בתי הדין הרבניים לשחרר בני זוג מכבלי הנישואין אם שני בני הזוג מסכימים עקרונית להתגרש ואם קיים כבר פירוד בפועל בין הצדדים ואין סיכוי לשלום בית ביניהם.
עצם העובדה שנושאי הרכוש טרם התבררו – אינה סיבה מוצדקת דיה לדחיית מועד סידור הגט בפועל. שונים פני הדברים אם צד אחד רוצה להתגרש והשני מסרב – במקרה כזה לא ניתן לבצע חלוקת רכוש או איזון משאבים או פירוק שיתוף מבלי לתת פסק דין המחייב על אחד הצדדים את הגט.
לפיכך, קיבל בית הדין הרבני את עמדתו של עידן, הורה על גירושין מיידית וביצוע סידור הגט בפועל, ובמקביל הורה על קיום דיונים מהירים בשאלת הרכוש וחלוקתו בין בני הזוג, ומינה שמאי מקרקעין ואקטואר לצרכי הערכת שווי נכסי המקרקעין והכספים שיש לאזן על מנת שגם האינטרסים של גילית יבואו לידי ביטוי מהיר.
