האם יכול אדם שחתם על הסכם ממון לטעון כי לא הבין על מה חתם?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
טל ודוד נישאו בחתונה שמחה ומפוארת, במימון הוריה של טל, אשר היו אנשים אמידים. בסמוך לנישואין נתנו הוריה של טל לבני הזוג שני מיליון שקלים על מנת שירכשו דירה, ואכן בני הזוג רכשו דירה מרווחת בקרית אונו. הדירה אמנם נרשמה על שם בני הזוג בחלקים שווים, אך אביה של טל, איש עסקים מנוסה, דרש להגן על הכספים שנתן לבתו, וקודם למתן הכספים – עמד על כך כי בני הזוג יחתמו על הסכם יחסי ממון בין בני זוג.
לאור דרישתו של אביה של טל אשר התנה את המתנה בתנאי מפסיק, הוסכם כי בני הזוג יחתמו על הסכם יחסי ממון, שלפיו, אם הנישואין יעלו על שרטון ובני הזוג יתגרשו או ייפרדו, תעבור הדירה לבעלות מלאה של טל. דוד חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר, במעמד אישור הסכם הממון בפני נוטריון, המאפשר להעביר את הזכויות בדירה משמו לשמה של טל, במקרה של גירושין.
כאשר עלו הנישואין על שרטון, התכחש דוד להתחייבותו, פנה לעורך דין והוציא צו מניעה זמני האוסר על כל דיספוזיציה בדירה ובמיוחד על העברת חלקו בדירה על שמה של טל. דוד הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, תביעה לפסק דין הצהרתי ובתביעה עתר כי בית המשפט יקבע כי הסכם הממון בטל וכי מחצית הזכויות בדירה שייכות לו למרות החתימה על הסכם ממון ולמרות ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם אצל הנוטריון שאישר את הסכם הממון.
דוד טען כי לא היה מיוצג על ידי עורך דין ואפילו לא התייעץ עם עורך דין בסמוך לחתימה על הסכם הממון, כי לא הבין על מה הוא חותם, וכי לא היה ער לכך שאם הצדדים יתגרשו – הוא מוותר על מחצית הזכויות בדירה. עוד טען דוד כי השתתף בשיפוץ הדירה, אשר שודרגה בסכום של 70,000 ₪ כשלוש שנים לאחר רכישתה.
בית המשפט אמנם נתן צו מניעה זמני, ולא אפשר שינוי הסטטוס קוו כל עוד הליכים משפטיים מתקיימים, אך לאחר שמיעת ההוכחות והצגת הראיות מצד שני הצדדים, לא השתכנע לתת לדוד את הסעד אותו ביקש, וקבע כי הסכם הממון בתוקף וכי הדירה תעבור לבעלותה המלאה של טל.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי יש לשלם לדוד 35,000 ₪ בגין חלקו בשיפוץ הדירה.
מדוע פסק בית המשפט כפי שפסק?
הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה מוטל על מי שחתום על מסמך, לשכנע את בית המשפט, כי לא הבין את תוכנו של המסמך עליו הוא חתום. משמע מי שמנסה לטעון לאי תקפותו ולבטלותו של הסכם ממון – עליו לתמוך את טענותיו בראיות מהימנות שישכנעו את בית המשפט.
נפסק לא אחת כי חזקה על החותם על מסמך בכתב כי הבין את תוכנו של המסמך עליו חתם וכי היה מודע למשמעותה ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו (ע”א 467/64 שוויץ נ’ סנדור, פ”ד יט (2)113, 117: ע”א 1513/99 דטיאשוילי נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, פ”ד נד (3) 591, 594: בע”א 1319/06 שלק נגד טנא נגה (שווק) 1981 בע”מ, בסעיף 11 לפסק הדין).
כך נפסק כי על דרך הכלל-“אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב“ (ע”א 467/64 הנ”ל, שם: ראו גם ע”א 413/79 אדלר חברה לבניין בע”מ נ’ מנסור , פ”ד לד(4) 29,38. שם, הובהר, בין השאר, כי טענה בדבר בטלות חוזה לא תעמוד למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ולא עמד על ההשלכות הנובעות מכך).
וכך גם נפסק בעניין ע”א 121/70 דב גלעדי נ’ אוריון חברה לביטוח, פ”ד כ”ה (1) 648,661 שם ניתנה הבהרתו החד משמעית של ביהמ”ש כי- “בין כה וכה אינה נשמעת הטענה מפי החותם על המסמך, שהוא חתם מבלי לקוראו תחילה ומבלי לדעת את תוכנו. אם לא ניתנה לו ההזדמנות לקוראו תחילה היה עליו להימנע מלחתום ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו אלא להלין על עצמו בלבד ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון בחתימתו על מסמך סתם”!
עוד יובהר ויודגש כי הלכה זו כוחה יפה, ביתר שאת, כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות, כמו הסכם יחסי ממון בין בני זוג, שכן ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תעשה בהיסח הדעת (ע”א 6645/00 ערד נ’ אבן, פ”ד נו(5) 365,375-376, כן ראו ע”א 548/96 בנק איגוד לישראל נ’ לופו, פ”ד נד (2) 559: רע”א 11519/04 לבקוביץ’ נ’ בנק הפועלים בע”מ (לא פורסם)).
עסקינן בשני מסמכים בעלי חשיבות גדולה, משפטית וכלכלית, הסכם יחסי ממון וכן ייפוי כוח בלתי חוזר, וחזקה על דוד כי לא חתם על המסמכים בהיסח הדעת ובדרך אגב אלא הבין את משמעויותיהם המשפטיות והכלכליות והסכים לתוכן התחייבותו. בסופו של דבר לולא היה דוד מסכים לתנאים של אביה של טל – לא היו בני הזוג מקבלים סכום כסף נכבד לרכישת דירה, והיו משלמים שכר דירה וחיים בדוחק.
המתנה הייתה מתנה על תנאי, והמתנה הותנתה בתנאי מפסיק, דהיינו, החזר הזכויות במידה והצדדים יתגרשו. מאחר ותנאי זה נכתב במפורש ב– הסכם הממון אפשר היה לטעון כי יש לו תוקף מחייב. לעומת זאת טענה מסוג זה שתיטען ללא מסמך בכתב – עשויה ברוב המקרים להידחות על הסף בידי בית המשפט, כי בדרך כלל לא ניתנות מתנות על תנאי ובדרך כלל מדובר במתנות מוגמרות וסופיות.
לאור האמור, נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה מסוג זה בנוגע לבטלותו של חוזה הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים, והמעלים טענה זו נדרשים לתמוך אותה “בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה” (ע”א 1548/96 הנ”ל, ע”מ 571-570: ע”א 1513/99 הנ”ל, ע”מ 594).
מאחר ודוד לא סיפק את הראיות הנדרשות להוכחת טענותיו, כי לא ידע ו/או לא הבין במה מדובר כאשר חתם על הסכם יחסי הממון – לא יכול היה בית המשפט להיעתר לעתירתו ודחה את התביעה שהגיש.
דוד הסתפק בתצהיר לפיו לא הבין על מה הוא חותם וכי לא ידע שאם בני הזוג יתגרשו – יאלץ להחזיר את המתנה שקיבל על תנאי, ולא הביא ראיות מעבר לכך.
דוד טען כי חברים של הוריה של טל שמעו את אביה של טל אומר ומבטיח לו כי המסמך הוא פורמלי בלבד וכי לא יבקש ממנו להחזיר את המתנה. דוד לא הזמין חברים אלו לעדות בבית המשפט. לטענתו של דוד – דברים אלו נאמרו על ידי אביה של טל גם במעמד החתימה על הסכם הממון בנוכחות הנוטריון שניסח את ההסכם ואישר אותו.
הלכה פסוקה היא, כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו, ולפיכך, אם נמנע בעל דין מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר הייתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו הייתה פועלת לרעתו (ראה לעניין זה: ע”א 50/89 קופל נ’ טלקאר, פ”ד מד(4) 603; ע”א 465/88 הבנק למימון ומסחר נ’ סלימה מתתיהו ואח’, פ”ד מה(4) 651, 658; ע”א 240/77 שלמה כרמל בע”מ נ’ פרפורי ושות’ בע”מ, פ”ד לד(1) 701).
משמע, לו הייתה טענתו של דוד נכונה – הוא היה מבסס אותה באמצעות עדים שהיה אמור להזמין לבית המשפט ומשלא עשה כן – נדחתה תביעתו מכל וכל.
משלא עשה כן עומד המסמך בחזקת מסמך שנחתם מתוך רצון והבנה של תוכנו ומשמעותו העובדתית והמשפטית. דוד אם כן, נאלץ להעביר את זכויותיו בדירה לטל, ויצא ללא כל רכוש ו/או כספים מהנישואין, כשהוא מקבל החזר לבד בגין מחצית ההשקעה/השיפוץ בדירה.
דוד חויב גם בהוצאות משפט של 20,000 ₪ שאותם עליו לשלם לטל.
