בבית הדין הרבני האזורי בחיפה נדונה לאחרונה בתיק 1016074-2 תביעת אישה אשר פנתה לבית הדין הרבני כשנתיים וחצי לאחר פרידה וגירושין מבעלה לשעבר בתביעה לקבל מחצית מחצי מיליון ₪.
האיש קיבל כחצי מיליון שקל כשנתיים ומחצה לאחר שבני הזוג נפרדו ביניהם והחלו לנהל הליכי גירושין כספים שכונו “מענק עידוד פרישה ודמי הסתגלות”.
בית הדין קבע כי הנכס אינו שייך לרכוש המשותף, אך העניק לאשה 50,000 ₪ מכוח שיקול הדעת שיש לבית הדין הרבני כמו גם לבית המשפט.
הבחנה בין נכסים ברי איזון לבין נכסים שאינם ברי איזון
הפסיקה עושה הבחנה בין כספים שנצברו – גם אם הם עתידיים – במהלך הנישואין אשר נחשבים לכספים משותפים ויש לחלקם בין בני הזוג– לבין שכר עבודה, שאינו משותף לצדדים לאחר מועד הקרע. שכר עבודה כאמור אינו בר איזון אך כל הזכויות האחרות שנצברו במהלך חיי הזוגיות ועד למועד הקרע הינן זכויות משותפות ברות איזון שיש לחלוק שווה בשווה בין הצדדים המתגרשים.
במהלך שנות הנישואין האיש עבד וצבר זכויות שונות, שעליהן ולגביהן אין מחלוקת כי יש לחלק אותן שווה בשווה בינו לבין האישה, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג. על כך לא הייתה מחלוקת בין בני הזוג אלא שהמחלוקת התגלעה בעיקר לגבי סכום של 486,000 שקל שהאיש קיבל עם פרישתו כמענקים, לאחר “מועד הקרע” בין בני הזוג.
מה דינו של מענק פרישה האם כשאר הזכויות שיש לאזן בין בני זוג מתגרשים או כשכר עבודה שאינו בר איזון?
מדובר במענק שקיבל הבעל מהחברה, שהחליטה משיקולים פנימיים שלה, להעניק כספים לעובדים מסוימים על מנת לעודד אותם לעזוב את מקום העבודה.
האישה טענה כי פיצוי הפרישה הוא “נכס בר איזון“, כך שיש לחלק גם אותו. בהקשר זה היא הפנתה לפסקי דין בהם נקבע כי יש לחלוק גם זכויות פנסיה מוקדמת למשל, אף שהן נועדו להוות תחליף שכר עד קבלת הפנסיה, שכן מדובר בזכויות שהן חלק מהעתודה הכלכלית של המשפחה בתקופת השיתוף. כלומר לשיטתה, לא מדובר ב”שכר עבודה” שלאחר הגירושין.
לעומתה, הבעל טען שאין חוק הקובע מפורשות כי בן זוג זכאי למענקי פרישה, והדבר נתון לשיקול דעתו של בית הדין. עוד הוא טען כי מדובר במענק שקיבל שנתיים וחצי לאחר מועד הפרידה, כך שיש משמעות לחלוף הזמן.
עוד טען הבעל כי מדובר ב”מענק הסתגלות” שהחברה נתנה על מנת לעודד אותו לצאת לפנסיה, ואכן הוא היה מובטל במהלך כחצי שנה, במהלכה עשה שימוש במענק כמקור הפרנסה.
לטענת הבעל, המענק מהווה למעשה שכר עבודה שאינו בר איזון לתקופה שלאחר הפיטורין, ולפיכך אין לאזן אותו כחלק מהרכוש המשותף.
מהי עתודה כלכלית של בני זוג ומהו הדין באשר לפיצויי פרישה?
הדיינים הבהירו כי “עתודה” כלכלית מתייחסת למצב הזכויות של הצדדים בזמן הפירוד. פיצויי פרישה אף צוינו בחוק יחסי ממון במפורש כחלק מ”נכסי בני הזוג“.
המדובר כמובן הוא על נכסי הזוג בעת הפירוד – זכויות עתידיות לפנסיה ואף פנסיה מוקדמת, זכויות עתידיות לפיצויי פרישה הן חלק מכלל נכסי הזוג – כאשר יש זכויות כאלו בעת הפירוד,
כאשר הזכויות נוצרות לאחר הפירוד הרי שאין לבן או בת הזוג זכות לדרוש מחצית מהן ויש להבחין בין מצב כזה לבין מצב בו הזכויות נוצרו קודם לפירוד עד ליום הקרע.
במקרה הנוכחי, הדיינים שוכנעו שלא מדובר בכספים ברי איזון, מאחר שהזכות נוצרה לאחר שהשניים כבר נפרדו והתגרשו, ולכן אינה חלק מהעתודה הכלכלית של בני הזוג בעת הפירוד.
המדובר במענק חד פעמי ולא בתשלום פנסיה. במילים אחרות, דובר בנכס שנוצר לאחר תום “תקופת השיתוף“.
פיצוי קטן לאשה שיצאה נפסדת
עם זאת, הדיינים הזכירו שהחוק מאפשר לקבוע איזון נכסים לא שוויוני בין הנכסים המשותפים, ולאו דווקא “חצי-חצי”, אלא בהתאם לנסיבות, ובהתחשב בפרמטרים נוספים, למשל נכסים עתידיים וכושר ההשתכרות של כל אחד.
מכאן הדיינים קבעו כי האיש ישלם לבת זוגו לשעבר פיצוי בסך 50,000 שקל, מתוך הזכויות הנזילות שלו.
כעקרון זכויות פנסיוניות הן בנות איזון בהיותן חלק מהעתודה הכלכלית של המשפחה. לגישת הדיינים או השופטים אין זה ראוי להבחין בהקשר זה בין כספים המשולמים עקב פנסיה מוקדמת לכאלה המשולמים עם יציאתו של העובד לפנסיה בגיל פרישה. במקרה זה חרג בית הדין מן הכלל המחייב בשל העובדה כי מענק הפרישה שולם לאחר הגירושין בין בני הזוג, ולא במהלך תקופת הנישואין.
תשלומי פנסיה מוקדמת הינם נכס בר איזון בין בני זוג
כך למשל נקבע בתמ”ש 16600-02 (קריות) ק.צ. נ’ ק.י. כי תשלומי הפנסיה המוקדמת הם הטבה סוציאלית שהינה חלק מתנאי העבודה. אין לראות בגמלה זו כתחליף לשכר עבודה שכן העובד אינו נדרש ליתן תפוקת עבודה כנגדה.
גם בתמ”ש (ת”א) 42338-03-10 צ’ נ’ צ’ נפסק כי לעניין זכותו של בן זוג לאיזון משאבים דינה של פנסיה מוקדמת כדין פנסיה רגילה. וכן ראה לעניין זה גם את תמ”ש (ת”א) 99783/99 פלונית נ’ פלוני ותמ”ש (ת”א) 48482/07 ש.מ נ’ א.מ.
בית המשפט העליון גם הוא מצדד בגישה זו
בע”מ 1018/04 פרטוש נ’ פרטוש שנדון בבית המשפט העליון נדונה השאלה האם קצבה שקיבל המבקש לאחר פרישה מוקדמת מעבודתו בשב”ס עקב מצב בריאות לקוי היא קצבת פנסיה או קצבה הניתנת בשל נזקי גוף.
נקבע שבהתאם לסעיף 15(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש”ל-1970 מדובר בקצבת פרישה רגילה, ואין להתעלם מהקביעה לפיה מדובר בהטבה סוציאלית רגילה שנועדה לאפשר למי שהפסיק את עבודתו ליהנות מקצבת פרישה רגילה וככזו היא נכס בר חלוקה בין בני זוג מתגרשים.
הפסיקה קובעת כי ככלל לא יהיה זה נכון להבדיל בהחלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בהגיעו לגיל פרישה לבין פנסיה שמקבל אדם בעת פרישה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
