בית המשפט לענייני משפחה בירושלים החליט לאחרונה לפטור אב מתשלום מזונות לבנו בן השנתיים אף שהמשמורת אצל האם ועל אף שהכנסתו של האב הינה פי שלושה מהכנסתה של האם. פסק הדין ניתן בתובענה לאחר שנפסקו מזונות זמניים כהחלטה זמנית כפי שיפורט להלן.
ב- תלה”מ (י-ם) 31125-10-16 קבע השופט איתי כץ כי מאחר שהילד – הסובל ממום מולד בליבו – מקבל קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי כאשר הקצבה מספקת את כל צרכיו אין לחייב את האב בתשלום מזונות אלא רק בצרכים מיוחדים וחריגים של הילד.
ההורים מעולם לא היו זוג נשוי או ידועים בציבור ולא היה ביניהם קשר מסוג זה אלא שהם חברו יחד להבאת ילד ולמטרה זו בלבד.
לאחר לידתו הגישה אמו תביעת מזונות ואילו האב תבע משמורת משותפת. בפועל האב לא שימש כהורה משמורן או משמורן משותף אלא זכה אך ורק להסדרי מפגש עם הקטין והמשמורת העיקרית נקבעה אצל האם.
בתביעת המזונות טענה האם כי מלבד קצבת הנכות שהילד מקבל מביטוח לאומי בסכום של 2,569 שקלים, הוא זקוק מהאב לעוד כ- 2,400 ₪ כולל הוצאות דיור.
בתחילת ההליך טענה אמו של הילד כי הקצבה משמשת לרכישת תרופות ומכשירים רפואיים מיוחדים אך לאחר מכן הודתה שקיבלה עבורם החזר וטענה כי הקצבה מיועדת למימון השגחה רפואית 24/7 לילד.
מנגד האב הכחיש שבנו זקוק להשגחה צמודה וטען כי קופת החולים מממנת את מלוא הצרכים הרפואיים שלו וכי אין לו הוצאות נוספות מלבד הוצאות מחיה רגילות.
על כן טען כי מאחר שהקצבה מכסה את יתר הוצאותיו הרי שיש לקזז אותה מהמזונות ועל כן לא מוטל עליו לשלם מזונות ילדים עבור הקטין.
בנוסף ביקש האב לחייב את האם להחזיר לו את המזונות הזמניים ששילם עבור הילד בשנתיים האחרונות (תחילה חויב ב-2,200 שקל ולאחר מכן הסכום עלה ל-3,000 שקל).
מנגד תביעת המשמורת של האב נדחתה והאם קיבלה את המשמורת על הילד, כאשר הסדרי השהות עם האב נקבעו לפעמיים בשבוע, שעתיים בכל פעם, ללא סופי שבוע וחגים.
ישתתף יותר בהוצאות החריגות
בבואו להכריע בתביעת המזונות הבהיר השופט הבכיר איתי כץ כי מאחר שהילד כבן שנתיים ושני הוריו יהודים, החיוב ייקבע לפי הדין העברי שלפיו עד גיל 6 האב צריך לשלם את מלוא המזונות של בנו.
כדי להגיע לסכום החיוב המדויק עבר השופט לבדוק מהם צרכי הילד ומהו מצבם הכלכלי של הוריו. לגבי ההורים, השופט מצא כי ההכנסה הפנויה של האם עומדת על 3,724 שקלים כולל קצבת הנכות שהיא מקבלת עבור הילד, ואילו לאב הכנסה פנויה של 9,000 שקל.
באשר לילד, האב לא חלק על ההערכה של האם לגבי צרכיו, כך שלמעשה, המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה האם יש לקזז את קצבת הנכות ממזונות הילד או לא.
בעניין הזה הכריע השופט כץ לטובת האב. השופט קבע שלמרות הדין העברי, לפי פסיקת בתי המשפט אין לילד זכאות לקבל תקציב חורג ממה שדרוש לו וכי יש לעשות שימוש קודם כל בסכום העומד לרשותו.
במקרה הנוכחי השופט דחה את טענת האם כי הילד זקוק להשגחה צמודה של גורם חיצוני וקבע כי קצבת הנכות אכן מספיקה למימון מלוא צרכיו כך שאין הצדקה לחייב את האב בתשלום כלשהו.
ומה באשר למזונות הזמניים שאותם שילם האב במשך תקופה לא קצרה?
עם זאת, השופט לא פסק לאב החזרי מזונות, תוך שהסביר כי ההנחה היא שהאם כבר השתמשה בהם לטובת הילד כך שהשבתם תפגע בטובתו, בפרט כשבמרבית התקופה המדוברת היא לא עבדה. יש הלכה שקובעת שמזונות שנאכלו לא יוחזרו ועל כן בית המשפט לא פסק על החזר של מזונות העבר שבפועל שולמו לאם על ידי האב.
לבסוף השופט פטר כאמור את האב ממזונות אך לנוכח פערי ההכנסות בינו לבין האם הוא יישא ב-70% מכל הוצאה חריגה כולל הוצאות חינוך והוצאות רפואיות שקופת החולים לא מכסה.
לעומת זאת קובעת כב’ השופטת איילת גולן תבורי ב- תלה”מ 35401-11-16 כי קצבת הנכות בסך של כ- 2,500 ₪ לילד אינה מיועדת לספק את צרכיו השוטפים אלא הוצאות מיוחדות בלבד ועל כן חייבה אב לשלם את מזונות הקטין.
הבן הינו בעל צרכים המיוחדים והדבר לא הוכחש ואין חולק שהבן הוכר כנכה לאחר סיבוך מלידה, וניתוח לב פתוח שעבר בהיותו בן 16 מספר ימים, כתוצאה מכך נגרם לבן עיכוב התפתחותי. יתר על כן בהיותו כבן שנה וחצי אובחן כמצוי על הרצף האוטיסטי ובעל צרכים מיוחדים.
לתפיסת השופטת איילת גולן תבורי גמלת הנכות איננה מיועדת לממן את צרכיו ההכרחיים של הקטין כדוגמת עלות הכלכלה והמזון הביגוד וכדומה. מטרתה לממן צרכים רפואיים של הקטין ואת צרכי החינוך המיוחדים עבורו על כל הנגזר מכך ומעצם היותו קטין בעל צרכים מיוחדים.
הקצבה מיועדת לצרכיו המיוחדים, ועל מנת להיטיב עימו באופן פרטני. משכך תיועד באופן ייחודי עבורו – תחילה לכל צרכיו הרפואיים לרבות הטיפולים השונים ככל שנזקק, ולאחר מכן להוצאות החינוך עבורו. אכן בכך יש גם כדי להיטיב עם המשפחה כולה, כאשר הגמלה מקלה על ההוצאות של הקטין ומסייעת.
הפסיקה רואה את קצבת הנכות כשייכת לקטין אך יש מחלוקת האם תשמש לצרכים שוטפים במקום מזונות או תיוחד לצרכים מיוחדים.
פסיקת בתי המשפט לאורך השנים ראתה בקצבת הנכות המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, כמשולמת עבור הקטין ברם יש מחלוקת בדבר אופן שימוש בה, והאם באה במקום תשלום מזונות עבור הוצאות הקטין או בנוסף להם.
יש שנקבע כי הקצבה באה תחת חיוב במזונות הקטין ותשמש לצרכיו גם ההכרחיים ויש שנקבע כי הגמלה אינה פוטרת את ההורים ממימון ההוצאות השוטפות תשמש לכיסוי הוצאות חריגות לטיפול רפואי וחינוך מיוחד. הפסיקה שניתנה בעבר אינה אחידה וגם שני פסקי דין אלו שניתנו בהפרש של ימים בודדים אינם מסייעים בפתרון הסוגיה השנויה במחלוקת.
יודגש כי שני פסקי הדין מביאים גישות שונות לחלוטין וחוסר אחידות זה מקשה על עורך דין לגירושין לתת יעוץ ברור ומדויק באשר לסיכויי התביעה כאשר נדרש הוא לייעץ ללקוח/ה האם לתבוע מזונות אם לאו במקרה מסוג זה בו לילד יש הכנסה בלא כל קשר להורים, הכנסה העונה על צרכיו ומספקת את כל הצרכים פחות או יותר.
