מזונות ילד נכה / ילד עם צרכים מיוחדים: הסבר משפטי מקיף

הייחוד של מזונות עבור ילד נכה

במערכת הביטחון הסוציאלי קיימות קצבאות שונות לילדים, וחשוב להבחין בין קצבת נכות לבין קצבת ילדים רגילה, שכן יש להן השלכות משפטיות שונות לחלוטין על חובת המזונות.

קצבת ילדים רגילה המשולמת מהביטוח הלאומי אינה נחשבת כרכיב עצמאי של הילד, אלא כהכנסה שמטרתה לסייע להורה המשמורן – ולכן נחשבת חלק מהכנסותיו בעת חישוב המזונות. לעומת זאת, קצבת נכות נחשבת כקצבה אישית של הילד, שאינה תלויה בהכנסות ההורים אלא נקבעת על סמך חומרת מצבו הרפואי, וזכאויותיו לפי מבחנים רפואיים ותפקודיים.

בשל כך, ההכרה בזכותה נפרדת – ומשמעותה כפולה: מצד אחד, היא אינה מקטינה בהכרח את חיוב המזונות הבסיסיים; מצד שני, היא משמשת למימון ההוצאות המיוחדות הנובעות מנכותו של הקטין.

כאשר מדובר בילד עם מוגבלות או צרכים מיוחדים, הדין הישראלי מכיר בכך שצרכיו חורגים מאלה של קטין רגיל – הן בהיקף ההוצאות הכספיות והן בעומס הטיפולי.

בהתאם לכך, פסיקות בתי המשפט והדין העדכני מבססים את חיוב המזונות במקרה זה על עקרונות של צדק חלוקתי, שוויון הורי, וטובת הילד – ולא על נוסחאות קבועות מראש.

נקודת המוצא היא כי נטל גידול ילד עם צרכים מיוחדים אינו שווה לנטל גידול ילד ללא מוגבלות, ולפיכך יש לעדכן את אמות המידה הכלכליות בהתאם.

העיקרון המרכזי בפסיקת מזונות לקטין עם מוגבלות, הוא הכרה בהוצאות המוגברות הנדרשות לטיפול בו: הוצאות רפואיות, טיפולים פרא-רפואיים, סיוע לימודי, מלווה אישי, הסעות מיוחדות, התאמות בבית, ולעיתים אף פגיעה בכושר ההשתכרות של ההורה המשמורן עקב טיפול יומיומי בקטין. במקרים אלה, מערכת המשפט בוחנת לא רק את הוצאות המחיה הסטנדרטיות (מזון, ביגוד, דיור וכו’) אלא גם את העלות הכוללת הנדרשת על מנת להבטיח לילד איכות חיים סבירה.

על כן, כאשר בית המשפט משתכנע שאחד ההורים הוא זה שנושא בעיקר הנטל – בין אם ב”עבודת הטיפול” עצמה ובין אם בהוצאות הנלוות – פסיקת המזונות מתעדכנת כך שתחולק חלוקה הוגנת של הנטל, גם אם נדרשת השתתפות גבוהה יותר של ההורה שאינו משמש כהורה המרכזי בפועל.

כך למשל, בע״א 732/88 קמחי נ׳ קמחי, קבע כבוד השופט י’ מלץ דברים המהווים בסיס עקרוני לפסיקה עד היום:

“ניהול המשפחה וגידול הילד החריג מצריכים משאבים רבים, מעל המקובל והנורמאלי, ובאלה צריך לשאת המערער. מאחר שאין הוא מקדיש הרבה מזמנו וממסירותו לטיפוח ילדיו, חובתו היא להקדיש חלק נכבד מהכנסתו כדי לאפשר לילדים ולאשתו לזכות ברווחה החומרית המינימאלית שמצבם מצדיק”.

המשמעות היא, שמערכת המשפט אינה רואה במזונות סנקציה אלא אמצעי לאיזון פערים ממשיים שנוצרים כאשר אחד ההורים נדרש להשקיע משאבים חריגים בטיפול בילד. בנוסף, בתי המשפט מביאים בחשבון גם שיקולים של עקרונות צדק, למשל מקרים שבהם אם חד הורית נושאת לבדה בעול הטיפול בילד אוטיסט, או כשנדרשות התאמות יקרות כדי לאפשר לילד נכה להתנייד או ללמוד.

בפועל, הדיון במזונות לקטין עם מוגבלות מערב שיקולים רפואיים, סוציאליים וכלכליים, וכולל במקרים רבים חוות דעת מקצועיות של רופאים, עובדים סוציאליים, אקטוארים ופסיכולוגים, אשר נועדו לסייע לבית המשפט להעריך את מכלול הצרכים, לרבות עלויותיהם.

כי אין מדובר באוטומטיות – כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, חומרת המוגבלות, רמת התפקוד של הקטין, חלוקת הזמן והמשמורת בין ההורים, והכנסותיהם. ישנם מקרים, כפי שנבהיר להלן, בהם ייעשה שימוש בחלק מקצבת הנכות לצרכים כלליים של הילד, ויינתן משקל לגמלה בקביעת המזונות, אך זאת תוך בחינה זהירה כדי לא לפגוע בצרכים האמיתיים של הילד ובהורים הדואגים לו בפועל.

הבחנה מהותית בין חובת המזונות לילד נכה מתחת לגיל 6 לבין ילד מעל גיל זה

המשפט הישראלי, הן בפסיקת בית המשפט העליון והן בדין האישי, קובע הבחנה עקרונית בין חובת המזונות לקטין שטרם מלאו לו שש שנים לבין קטין בגילאי שש ומעלה. הבחנה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בילד נכה או בעל צרכים מיוחדים, שכן המערכת המשפטית נדרשת לאזן בין צורכי הקטין המוגברים לבין מקורות המימון האפשריים, ובכלל זה קצבאות הנכות המשולמות מהביטוח הלאומי.

כאשר מדובר בילד מתחת לגיל 6, חובת המזונות כלפיו נחשבת חובה אבסולוטית המוטלת על האב מכוח הדין האישי – לרוב מכוח הדין העברי (סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי”ט–1959), כאשר לא נבחנת בשלב זה שאלת יכולתו הכלכלית של האב ואף לא חלוקת האחריות ההורית. חובת המזונות בגיל זה חלה באופן מלא גם כאשר האם משתכרת יותר מהאב, או כאשר הילד מקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי. הסיבה לכך נעוצה בכך שמדובר בצרכים קיומיים בסיסיים – מזון, ביגוד, מדור ושירותי בריאות – אשר לפי ההלכה ולפי דוקטרינת המשפט האזרחי אינם ניתנים להפחתה או לקיזוז, גם לא כנגד גמלה חיצונית.

לעומת זאת, מרגע שהקטין מגיע לגיל 6, חובת המזונות כבר אינה אבסולוטית, אלא נבחנת בהתאם לעקרונות שוויון הורית, אחריות הורית משותפת ויכולת כלכלית יחסית של כל אחד מההורים. בהתאם לכך, חישוב המזונות לילד נכה בגיל זה מבוצע באופן אינדיבידואלי, כאשר קצבת הנכות עשויה לשמש מרכיב רלוונטי במערך האיזון הכלכלי – אך לא בהכרח כתחליף למזונות. הפסיקה מבחינה בין מקרים בהם הקצבה מכסה בפועל את כלל ההוצאות החריגות הנובעות מהנכות, לבין מקרים בהם קיימות הוצאות עודפות שמצדיקות השתתפות נוספת מצד ההורים, כל אחד לפי יכולתו.

יתרה מכך, בתי המשפט פסקו כי גם כאשר קצבת הנכות נראית גבוהה, אין מקום להניח שהיא מכסה את כלל צורכי הילד ללא בדיקה פרטנית של ההוצאות בפועל, כולל הערכת חוות דעת מקצועיות לגבי הטיפולים הנדרשים. רק כאשר מתקיים עודף ממשי ומוכח – אשר אינו דרוש באופן שוטף – עשוי אותו עודף להיחשב כמשאב נוסף לצורך קיזוז מזונות או לחילופין לצורך חסכון עתידי לקטין.

גישות שונות בפסיקה באשר לזיקה בין גמלת הנכות לתשלום מזונות

בפסיקה גישות שונות לגבי האופן בו יש להביא בחשבון את גמלת הנכות המשולמת עבור קטין, בעל צרכים מיוחדים בעת פסיקת מזונותיו. יש הסוברים כי מקום בו לא הוכח שצרכיו של הקטין עולים על גמלת הנכות המשולמת עבורו, אין לפסוק עבורו דמי מזונות (תמ״ש (טב׳) 7112-01-10 ט.ח.

שופטים אחרים, סבורים כי קצבת נכות היא קצבה אישית הניתנת לזכאי בשל נכותו, מטרתה לסייע במימון ההוצאות הרפואיות להן הוא נזקק והשירותים הנלווים, ככל שישנם, הנובעים מנכותו, לרבות של אלה המטפלים בו (רמ״ש (ת״א) 4484-02-13 פ.ל. נ׳ פ.א.. ועל כן יש לפסוק עבורו מזונות.

נקבע, כי קצבת הנכות אינה מיועדת למימון צרכיו ההכרחיים של הקטין כמו עלות מזון וביגוד, אלא למימון טיפולים שיקומיים מיוחדים (תלה״מ (פ״ת) 35401-11-16 פלונית נ׳ פלוני  תמ״ש (כ״ס) 24690-04 פלוני נ׳ פלונית ; תמ״ש (ראשל״צ) 28167-06-13 א.כ. נ׳ א.כ תמש (חד׳) 34740-03-16 מ.מ.ב נ׳ י.ב.

משמע – כל אימת שיש לקטין בעל הצרכים המיוחדים הוצאות בריאותיות ורפואיות כמו גם חינוכיות הנובעות ממצבו – קצבת הנכות אמורה לממן הוצאות אלה, ואילו תשלום המזונות מיועד לצרכים רגילים של הקטין.

עוד נקבע, כי קצבת הנכות והתוספת לה בגובה 50% (במשפחה עם שני קטינים הסובלים מאותה נכות), משולמת רק לאור הנכות ושיעורה, בהתבסס על בדיקה של וועדה רפואית וחוות דעת רפואיות, והיא לא מושפעת מהכנסות ההורים; כי קצבת הנכות המשולמת בעבור קטין עם מוגבלות נועדה לכסות את הוצאות הקטין בגין צרכים מיוחדים; וכי מטרת הקצבה היא הקלה על גידול הילדים לאור העומס הטיפולי הכרוך בכך, והחורג מהעומס המוטל על הורים לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים (עמ״ש (חי׳) 11101-12-17 ב׳ נ׳ ב׳).

רוב הפוסקים יאמרו, כי קצבת נכות המשולמת עבור קטין נועדה בראש ובראשונה למימון צרכיו המיוחדים של הקטין הנובעים מנכותו. אין בעצם תשלום קצבת נכות לקטין כדי לפטור את הוריו מהחובה לממן את צרכיו מעבר לאלו שעבורם משולמת הקצבה ואין לצאת מנקודת הנחה שעל קצבת הנכות לכסות את כל צרכיו של הקטין מכל סוג.  ואולם יש כאלו החולקים על קביעה זו.

כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות

נכון הוא שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. מקום בו לאחר כיסוי כל הצרכים המיוחדים של הקטין בגינם משולמת קצבת הנכות נותרת מהקצבה יתרה, יש מקום לבחון האם במקרה הנתון לאור נסיבותיו ראוי כי הקצבה תשולם לידי ההורה הנושא בפועל בגידול הקטין כ״פיצוי” על ההשקעה העודפת ועל מנת לסייע בשגרת חייו, ויש לבחון האם נכון לחסוך את הקצבה עבור הקטין על מנת שתשמש לטובתו בעת הצורך או האם ראוי להשתמש בקצבה כדי לכסות את צרכיו הרגילים של הקטין או חלקם תוך שההורים יהיו פטורים משתלום זה.

ההכרעה תהיה תמיד ספציפית ולא כללית ועל פי נסיבות המקרה שעל הפרק ובכלל זה – מידת נכותו של הקטין, צרכיו המיוחדים, חלוקת נטל הטיפול בקטין בין ההורים ומצבו הכלכלי של כל אחד מההורים.

נציין כי בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש”ע – 2010, בסעיף 2 לתקנות, הגמלה מוגדרת בזו הלשון:

“גמלה לסידורים מיוחדים – גמלה חודשית להשתתפות בהוצאות לסידורים מיוחדים”. ובהרחבת הדברים [ראה בפרסומי הביטוח הלאומי] נקבע: “גמלה לילד נכה נועדה לעודד ולאפשר להורים לטפל בילד במסגרת המשפחתית.”

מההגדרות הנ”ל נגזר שהגמלה משולמת רק לילד נכה שגדל בחיק המשפחה והיא מועברת להורה המשמורן לצורך הטיפול בו.

בהתאם לאמור, הגמלה נועדה להורה המשמורן – לאפשר לו לנהל אורח חיים תקין, כשמטבע הדברים הטיפול בילד הנכה מייצר עומס טיפול כבד ולא שגרתי. לכן, גם כאשר אין צרכים טיפוליים ורפואיים מיוחדים, ההורים של הילד יקבלו את הגמלה בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו בנדון.

ומה אם יש שני הורים משמורנים החולקים בטיפול בקטין שווה בשווה? איך תחולק הגימלה? התשובה אינה פשוטה. 

היום יש יותר ויותר הורים משמורנים או בשפה המודרנית והעדכנית הורים החולקים אחריות של הורות משותפת ביניהם ובמצב כזה מי אחראי על הקצבה, מי יקבל אותה אליו ומה יקבל את העודף ככל שיש עודף והצרכים הרפואיים פחותים מגובה הקצבה ואין הוצאות מיוחדות לילד.

מכלל הדברים שנאמרו ונכתבו בפסיקה – נשמע שהגמלה היא תוספת על ההוצאות הרגילות של כל ילד, ולא במקומן. הואיל וכך ברוב המקרים ייקבע כי אין מקום לפטור את האב מחובת תשלום מזונות רגילים בגלל קבלת קצבת הנכות, בהדגשה על שייתכן שללא קבלת הקצבה האב היה מחויב בדמי מזונות גדולים יותר לילד נכה. הדברים גם משתנים מילד לילד וממקרה למקרה.

מנגד, יש מי שיאמר שעל אף האמור, אין ספק שעם קבלת הקצבה, חלק מההוצאות הרגילות למזונות הילד מסופקות על ידי הקצבה. במקרים בהם מתקבלת קצבת נכות עבור הילד מהביטוח הלאומי, יש לבחון האם הקצבה מספיקה לכל צרכי הילד. במקרה ואכן כך הוא, לעיתים לא יקבעו מזונות ולעיתים כן. כל מקרה לגופו. אין פסיקה אחידה לנושא ובבית הדין הרבני הפסיקה לעיתים שונה מבית המשפט לענייני משפחה.

בבע”מ 2083/19 נקבעה קביעה עקרונית חדשה על ידי בית המשפט העליון באלו המילים:

“עם זאת, במקרים מהסוג שלפנינו, יש מקום כי בית המשפט לענייני משפחה יתן את דעתו על העניין בבואו לקבוע את שיעור המזונות, והחלוקה בין ההורים. בחינה נקודתית, בין היתר של האפשרות להקצות את כספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הילד, תוך הפקדת היתרות השוטפות בחשבון ייעודי שיועמד לרשותו בבגרותו ומבלי להפחית בשל כך ממזונותיו השוטפים, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת (בע”ם 8994/18, ובג”ץ 448/21 שהוזכרו לעיל). סבורני כי הערכאה המבררת – שברגיל מזמינה עדים, ובוחנת ראיות – היא הפורום המתאים לשמור על טובת הילד, ולמנוע מצב שבו הורה שהכנסתו גבוהה יחסית לא יידרש לשאת במזונותיו, בהסתמך על גמלה שנועדה לספק את צרכיו הייעודיים של ילד עם מוגבלות“.

היסטוריה של המקרה שהגיע לבית המשפט העליון

בפסק הדין הראשוני ברמת בית המשפט לענייני משפחה נקבע כי במקרה בו קצבת הנכות של ילד הסובל מאוטיזם מכסה את כלל צרכיו אין מקום לפסוק לו מזונות נוספים (תמ”ש (טב’) 29222-05-14 כב’ השופט הבכיר א. זגורי).

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובהמשך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט לענייני משפחה ופסק כי יש להתחשב בקצבת הנכות של הקטין במלואה, בבואו של בית המשפט לפסוק מזונות. המשמעות היא, כי ייתכנו מקרים בהם צרכי הקטין יכוסו במלואם על ידי קצבת הנכות, ובמקרים אלה לא תוטל על האב חובת תשלום מזונות מעבר לקצבת הנכות. בית המשפט העליון ציין את הקושי שיש ב”פטור” מלא של האב מתשלום מזונות, ואף הוצע על ידו כי תישקל אפשרות להשתמש בחלק מהקצבה כחיסכון עתידי עבור הקטין.

פסק דין של בית הדין הרבני הגדול

נביא לתשומת לב פסק דין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1200993/1 בו נקבע שהתוספת לקצבת הילדים המוגדרים נכים, שלא היתה ידועה לאב בזמן חתימת הסכם הגירושין, תחולק בין שני ההורים בהתאם לחלוקת זמני השהות.

האם קבלת קצבה לאחר החתימה על הסכם גירושין מהווה שינוי נסיבות מהותי?

התשובה לכך הינה חיובית ככל הנראה.

בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי  בעמ”ש(ת”א) 20337-04-13 פלוני נ’ פלונית בחן ביהמ”ש בחן את אומד דעתם של הצדדים בעת עריכת הסכם הגירושין וקבע כי ברור כי הצדדים לא ידעו ולא תיארו לעצמם, בעת עריכת ההסכם והחתימה עליו, כי הקטין יהיה זכאי לקצבה גבוהה מאת המוסד לביטוח לאומי ומשלא ידעו זאת – קבעו והסכימו מה שקבעו. לו היו יודעים כי המצב יהיה אחר – היה הנתון הנוסף משמש בסיס להחלטותיהם ומשום כך יש לראות במצב שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחדש במזונות.

ההסכמה שהנטל בגין ההוצאות המיוחדות של הילד, ייפול על כתפי שני ההורים, התבססה על ההנחה שאין מקור חיצוני אשר יממן את ההוצאות הרבות של הקטין. מעת שקיים מקור שכזה, יש להתחשב בו. לאור האמור, נפסק כי על האב יהיה להשתתף במחצית מאותן הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, העולות על מחצית מהקצבה, כפי שתהא מעת לעת ובחישוב אשר יערך מידי 3 חודשים.

משמע- קודם כל יעשה שימוש בקצבה לצרכיו של הילד והאב לא ישתתף בהן, ולאחר מכן הוא ישתתף במחצית העודפת, ככל שתהא הוצאה שהינה גבוהה מגובה הגימלה המשולמת עבור נכותו של הילד. בסופו של יום הגימלה היא של הילד ולא של ההורה.

לגבי שימוש לרעה בקצבת נכות לצורכי מזונות:

בתי המשפט מזהירים מהתנהלות פסולה של אחד ההורים המנסה לנצל את נכותו של הילד לצורך השגת יתרון במחלוקת על מזונות – אם באמצעות “העצמת הנכות” כדי לדרוש סכומים גבוהים יותר, ואם תוך ניסיון לקזז מהוצאות הילד באמצעות הפחתה לא מידתית. טובת הילד עומדת תמיד במרכז, ושימוש בקצבה ככלי מיקוח או לצרכים זרים מנוגד לעקרונות היסוד של דיני המשפחה.

לסיכום:

מזונות לילד נכה או עם צרכים מיוחדים אינם דומים למזונות רגילים. הדין והפסיקה מביאים בחשבון את המורכבות הכלכלית והטיפולית הכרוכה בגידול ילד בעל מוגבלות, תוך בחינה פרטנית של נסיבות המקרה, הוצאות בפועל, רמת התפקוד של הקטין וחלוקת הנטל בין ההורים.

גמלת הנכות אינה מחליפה את המזונות, אלא נשקלת לצורך מימון הצרכים המיוחדים בלבד, ורק לעיתים תיחשב כחלק מהשקלול הכללי. מטרת ההסדר היא להבטיח כי טובת הילד תישמר, וכי יזכה לתמיכה הוגנת, מספקת ויציבה.

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין ומזונות