מבוא – צוואה היא מסמך המבטא את רצונו האחרון של המנוח
מאחר והצוואה הינה ביטוי לרצונו האחרון של המנוח בדבר אופן חלוקת רכושו בין יורשיו השונים עליו להבין את המשמעות ואת התוצאות של מעשיו והחלטותיו הבאות לידי ביטוי בצוואה.
באופן טבעי ביותר אדם מוריש את רכושו ליורשיו הטבעיים והמיידיים, כלומר לבן זוגו ולילדיו ולעתים גם לנכדיו. כך צריך להיות וזהו המעשה הנכון. יחד עם זאת ישנם מקרים בהם אדם הסתכסך עם אחד מילדיו או עם בן/בת זוגו, וקיים נתק של שנים, ואזי המצווה המוריש מעוניין לתת ביטוי בצוואה שהוא מכין לסכסוך ולנשל באופן מלא או חלקי את הילד עמו הוא מסוכסך.
מקרה אחר שהוא די שגור הוא מקרה בו אחד הילדים מטפל בצורה מסורה במשך שנים רבות באחד ההורים, וההורה רוצה לגמול לו ומעניק לו נתח גדול יותר מן הירושה כך שחלק מהירושה נגרע משאר האחים.
מקרים קיצוניים יותר הינם בהם יש נתק מוחלט בין הורה לילדיו או כאשר אין נתק אך הילדים מגיעים לעתים רחוקות לבקר את ההורה, ובפירצה הזאת נכנס מטפל/ת שהינו אדם זר ואינו קרוב משפחה, אשר מעניק לקשיש בערוב ימיו יחס טוב וטיפול אישי ומסור.
אדם זה עשוי להיות זוכה על פי צוואת המנוח, בין אם הדבר נעשה מרצון חופשי, כאשר הקשיש צלול וכשיר לפעולה משפטית ובין אם לאו, כלומר כאשר הזוכה על פי הצוואה עשה שימוש בתלותו של הקשיש בו, והשפיע עליו באופן שנוצרה השפעה בלתי הוגנת, או כאשר נעשה שימוש בעובדה שהמצב השכלי של הקשיש אינו תקין, ובנסיבות אלו נערכה צוואה לטובת המטפל המסור, כאשר הקשיש אינו מודע לחלוטין או מודע אך ורק חלקית למשמעות המשפטית של הצוואה ולתוצאותיה.
כאשר מדובר בחסוי, הנושא מקבל משנה תוקף ודורש הקפדה יתרה על כשירות המצווה, היעדר השפעה בלתי הוגנת, ותיעוד משפטי מדויק. חסוי הוא אדם שמונה לו אפוטרופוס בשל חוסר יכולתו לנהל את ענייניו מסיבות קוגניטיביות, נפשיות או רפואיות. עם זאת, היותו חסוי אינו שולל בהכרח את יכולתו לערוך צוואה, בתנאי שהוא מסוגל להבחין בטיבה של הצוואה במועד החתימה עליה.
ההליך המשפטי בעריכת צוואה לחסוי
על מנת לוודא כי החסוי אכן כשיר לערוך צוואה, נדרש תהליך סדור הכולל מספר שלבים מהותיים. השלב הראשון הוא קבלת חוות דעת רפואית, רצוי מצד נוירולוג, פסיכיאטר או גריאטר, אשר יאשרו כי במועד עריכת הצוואה המצווה היה מסוגל להבין את משמעות מעשיו ואת השלכותיהם. חוות דעת זו מהווה נדבך מרכזי בחיזוק תוקפה של הצוואה ומניעת התנגדויות עתידיות.
לצד חוות הדעת הרפואית, יש לוודא כי המצווה עצמו מסוגל להסביר את רצונו באופן ברור וקוהרנטי, ללא נוכחות של גורמים שעלולים להשפיע עליו באופן בלתי הוגן.
מומלץ לערוך את הצוואה בפיקוח עורך דין מיומן המתמחה בדיני ירושה, אשר יוכל לוודא כי החסוי פועל מתוך רצון חופשי וללא השפעה חיצונית. כדי להגביר את הוודאות המשפטית, ישנה עדיפות לצוואה הנערכת בפני נוטריון, אשר נחשב לרשות שיפוטית לעניין זה ויכול להעיד על כשירות המצווה.
דרישות החוק ותנאי הכשירות
המסגרת המשפטית לעריכת צוואה לחסוי מעוגנת בעיקר בשני חוקים: חוק הירושה, התשכ”ה-1965, וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962.
סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה אינה תקפה אם המצווה לא היה כשיר להבחין בטיבה בעת עריכתה, ואילו סעיף 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מבהיר כי מינוי אפוטרופוס אינו מבטל בהכרח את כשירותו המשפטית של אדם.
בתי המשפט פסקו כי גם אם אדם סובל מהפרעות נפשיות או ירידה קוגניטיבית, אין בכך כדי לשלול אוטומטית את כשירותו לערוך צוואה, אלא יש לבחון האם במועד החתימה היה מסוגל להבין את משמעות מעשיו.
ההכרעה בשאלה זו מבוססת על עדויות רפואיות, חוות דעת מומחים וראיות חיצוניות, כמו עדויות של עורך הדין שערך את הצוואה, עדים שנכחו במעמד החתימה, ואף תיעוד חזותי אם קיים.
חשיבות העדים בעריכת צוואה לחסוי
בשל מורכבות הנושא, רצוי כי העדים לצוואה יהיו בעלי אובייקטיביות מוחלטת, ללא אינטרס אישי בתוכנה. במקרים מסוימים מומלץ כי אחד העדים יהיה רופא מוסמך אשר יאשר את כשירות המצווה בזמן אמת. ניתן לכלול בעדים גם עובד סוציאלי או דמות ניטרלית אחרת שתוכל להעיד כי הצוואה נערכה ללא לחצים חיצוניים.
במקרים מורכבים, ניתן לקיים צוואה בפני בית משפט, דבר המעניק לה חיזוק משפטי משמעותי.
מעורבות האפוטרופוס בעריכת הצוואה
אפוטרופוס אינו רשאי לערוך צוואה בשם החסוי, שכן הצוואה חייבת לשקף את רצונו האישי של המצווה. עם זאת, הוא עשוי להיות מעורב בהיבטים טכניים כגון סיוע בגישה לשירותים משפטיים או רפואיים, או בפנייה לבית המשפט אם קיים חשש לניצול החסוי.
אם האפוטרופוס סבור כי צוואה מסוימת נעשתה תוך השפעה בלתי הוגנת או כאשר המצווה לא היה כשיר, הוא רשאי להגיש התנגדות לביצועה.
התנגדויות לצוואת חסוי
במקרים רבים, צוואת חסוי עשויה לעמוד למבחן משפטי בשל טענות לפגמים בכשירותו של המצווה או להשפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליו. ההתנגדות יכולה להתבסס על כמה עילות מרכזיות:
העילה הנפוצה ביותר היא השפעה בלתי הוגנת, כאשר צד שלישי, בין אם בן משפחה ובין אם מטפל, ניצל את תלותו של החסוי בו כדי לגרום לו לשנות את הצוואה לטובתו. בתי המשפט בוחנים השפעה כזו לפי מספר קריטריונים, כגון בידוד המצווה מסביבתו הטבעית, תלותו בגורם שהרוויח מהצוואה, והאם נערכו שינויים קיצוניים ביחס לצוואות קודמות.
עילה נוספת היא חוסר כשירות משפטית. התנגדות כזו תידרש להוכיח כי במועד עריכת הצוואה המצווה לא היה מסוגל להבחין בטיבה. לשם כך יש צורך בחוות דעת רפואיות, עדויות מומחים ודיווחים על מצבו הרפואי של המצווה בתקופה הרלוונטית.
במקרים בהם יש חשד למעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, למשל כאשר הוא עצמו היה מעורב בהכנתה או בניסוחה, בית המשפט עשוי לפסול את הצוואה מחשש להשפעה פסולה.
הליך ההתנגדות לצוואת חסוי
התנגדות לצוואה מוגשת תחילה לרשם הירושה ומועברת לבית המשפט לענייני משפחה להמשך בירור. ההליך המשפטי כולל הגשת תצהירים, חוות דעת רפואיות, חקירות עדים ולעיתים אף חקירת מומחים מטעם בית המשפט.
בפסיקה נקבע כי הנטל להוכיח פגם בצוואה מוטל על הטוען לבטלותה, ולכן יש צורך בהוכחות חזקות כדי לשכנע את בית המשפט לפסול צוואת חסוי.
פסיקות בתי המשפט מדגישות כי אין די בכך שהמצווה סבל ממחלה או מירידה קוגניטיבית, אלא יש להראות כי הליקוי השפיע ישירות על ניסוח הצוואה.
זה מכבר נקבע, למשל, כי אף גם אם המנוח היה מאובחן כלוקה באלצהיימר, הצוואה תקפה כל עוד במועד עריכתה הוא היה כשיר וצלול.
על תקפות צוואת חסוי
כאמור, כאשר אדם הוכרז חסוי ומונה לו אפוטרופוס עולה שאלת תקפות הצוואה.
אין מניעה שחסוי יערוך צוואה, גם אם מונה לו אפוטרופוס, שכן אין בכך כדי לפגוע בכשירותו כחסוי לערוך צוואה כל עוד תקפה היא ונעשתה בנקודת זמן שבה ידע להבחין בטיבה של צוואה (סע’ 33 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962.
יש גם הבחנה בין חסוי שהוכרז פסול דין לבין חסוי שלא הוכרז פסול דין ואזי הוא לכאורה כשיר לפעולות משפטיות ובתנאי שלעת ביצוע הפעולות המשפטיות כגון: הסכמים, צוואות וכיוצ”ב, מצבו אפשר לו זאת.
תקפות הצוואה תלויה במצב הנפשי והשכלי של מי שערך את הצוואה.
ההגבלה המוטלת על מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה, עניינה מצבו הנפשי, המנטאלי, והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה, כאשר נקודת הזמן הרלוונטית הנה מועד חתימת הצוואה, וחומר הראיות צריך להיות נכון למועד זה, גם אם לפני כן ו/או לאחר מכן השתנה המצב (ע”א 3411/92 רובנשטיין נ’ ברזבסקי ).
אדם יכול לערוך צוואה גם אם יש לו תקופות בהן הוא מעורפל ובתנאי שהצוואה נערכה כאשר הוא היה צלול ביום ובמועד עריכתה.
נפסק לא אחת, כי גם במצב שבו סבל אדם מתקופות שבהן נתערפלה דעתו, אם מצא בית המשפט כי המצווה היה צלול ביום עשיית הצוואה, יהא רשאי לקבוע כי אותו אדם הבחין בטיבה של צוואה בשעה שערך אותה וחתם עליה.
המבחן הבודק את מצבו של המצווה בשעת עריכת הצוואה והאם ידע הוא להבחין בטיבה של הצוואה גמיש ובו יש לבדוק אם מודע היה מצווה למהות מעשיו ותוצאותיהם. (ע”א 7506-95 שוורץ נ’ בית אולפנא בית אהרון וישראל פ”ד נד(2) 215; ע”א 1212-91 קרן לב”י נ’ בינשטוק פ”ד מח(3) 705.)
על מי מוטל הנטל להוכיח כי צוואת חסוי אינה תקפה?
נטל הוכחת קיומה של המגבלה, מוטל על הטוען לה. לא אחת נפסק, כי כמות ההוכחה אינה דבר של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות בעלמא. יש לבסס טענה זו.
אין די בהוכחה כי המנוח היה חולה נפש בעת עשיית הצוואה וכי סבל מהזיות או מחשבות שווא. יש להוכיח כי מצבו המנטאלי, הנפשי, אותן מחשבות שווא וההזיות מהן סבל הן שהובילו, הלכה למעשה, לכתיבתה כפי שנכתבה.
בהעדר קשר סיבתי בין תפיסת המציאות המעוותת ככל שהייתה ובין הוראותיה המהותיות של הצוואה, לא תיפסל כשירותו של המצווה בכל הנוגע לצוואה שעשה .
במקרה שהחסוי עורך צוואה “….תהא הצוואה תקפה אם נעשתה בנקודת זמן שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, אף אם לפני כן או אחרי כן, השתנה מצבו. בחינתו של בית המשפט תיעשה על פי מבחן גמיש ונקודתי בו תיבחן השאלה האם היה המצווה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם”. (תיק עז’ 40080/04).
לסיכום:
צוואת חסוי היא סוגיה משפטית מורכבת המחייבת התייחסות מיוחדת למצבו השכלי והנפשי של המצווה בעת עריכת הצוואה.
גם אם מונה לאדם אפוטרופוס, אין בכך כדי לשלול את כשירותו המשפטית כל עוד יוכח שהיה מודע לטיבה של הצוואה. עם זאת, בשל הרגישות המשפטית הרבה, צוואות מסוג זה עלולות להיות נתונות לערעורים והתנגדויות בטענה של חוסר כשירות, השפעה בלתי הוגנת, או מעורבות פסולה של גורמים אינטרסנטיים.
עריכת צוואה לחסוי מחייבת ליווי משפטי מקצועי, קבלת חוות דעת רפואיות מתאימות, והקפדה על עמידה בדרישות החוק כדי למנוע סכסוכים עתידיים. על כן, מומלץ לכל מי שעוסק בנושא זה להיוועץ בעורך דין מומחה לדיני ירושה טרם עריכת הצוואה, על מנת לוודא כי הצוואה משקפת נאמנה את רצונו של המצווה ותעמוד באמות המידה המשפטיות המחמירות ביותר.
