על פי סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, נדרשים בני זוג העומדים להינשא או שהינם נשואים כבר, או שהם עומדים להתגרש, לאשר כל הסכם המתייחס ליחסי הממון שביניהם, בין אם מדובר בהסכם הצופה פני עתיד ונכרת בתחילת הנישואין או במהלכם או כניסיון לשלום בית, ובין אם מדובר בהסכם גירושין כולל, שמסדיר את כל הנושאים הרלוונטיים לגירושין כמו: מזונות ילדים, משמורת והסדרי מפגש, חלוקת רכוש ואיזון כולל, כתובה ועוד נושאים השייכים לגירושים ולפירוק התא המשפחתי.
בית המשפט לענייני משפחה מאשר כדבר שבשגרה מספר הסכמי גירושין או הסכמי ממון מידי יום, בין אם מדובר בהסכם יחסי ממון שנכרת בסמוך לנישואין ובין כאשר מדובר בהסכם גירושין, ולכל שופט יש את האג’נדה שלו כיצד לאשר את ההסכמים.
ישנם שופטים אשר מסתפקים בשאלה סתמית ולקונית את הצדדים האם הבינו על מה הם חותמים ומי ערך להם את הסכם הממון או הסכם הגירושין.
ישנם שופטים אשר מקריאים את כל ההסכם, ישנם כאלה המקריאים את עיקרי ההסכם ומדברים עליו עם הצדדים.
ישנם כאלה המתעניינים לדעת כמה הבעל משתכר כדי לדעת האם יוכל לעמוד בסכום מזונות הילדים המוסכם, או שואלים את האישה כמה היא משתכרת אם המזונות לילדים נמוכים מאד או שיש בהסכם ויתור על מזונות (כמו למשל במקרה של משמורת משותפת).
האם יכול בית המשפט לסרב לאשר הסכם כאשר מגיעים בפניו בני זוג וההסכם על פניו נראה בלתי הוגן וחד צדדי?
עקרונית התשובה לכך חיובית ולבית המשפט יש שיקול דעת, אין הוא חותמת גומי ועליו להתרשם כי מדובר ברצון חופשי ובהבנה מלאה של המצב. אם הוא מתרשם אחרת קיים סיכוי טוב שבית המשפט יסרב לאשר את הסכם הגירושים.
ישנם מקרים בהם אין הסכם הממון ברור דיו ואזי בית המשפט שולח את הצדדים לתקן אותו ולהגיע פעם נוספת עם הסכם שתנאי ברורים.
יחד עם זאת, כאשר יתרשם בית המשפט מצדדים מבינים וברי דעת לא יתערב בית המשפט גם אם מדובר בקיפוח ובחד צדדיות בתנאי ההסכם.
תשובה ברורה יותר לשאלה נמצאת בפסק דינו של כבוד השופט שנלר (בע”מ (ת”א) 1242/04:
“עם זאת בית המשפט לא יסרב לאשר הסכם אך ורק הואיל ולדעתו קיימים בו תנאים מקפחים. כפי שנאמר בע”א 573/82 ברק נ. ברק ואח’ פ”ד לח(4) 626, 632, אפשר שצד, המתקשר בחוזה, מודע לכך, כי ההישגים הם בעיקר לזולתו ובכל זאת מטעמים הרצויים לו הוא מתקשר באותו הסכם. אל לו לבית המשפט להתערב בכגון דא, לעשות הסכמים עבור בעלי הדין שהתקשרו ביניהם או לשפר או לשנות את שנקבע על-ידיהם בהסכם, רק משום שנראה לו לבית המשפט, כי ההסכם, שנכרת מרצונם של בעלי הדין, אינו צודק או שהוא מקפח קיפוח של ממש את אחד המתקשרים…”.
ישנם מקרים בהם אחד מבני הזו המתגרשים להוט להתגרש כי ממתין לו בן זוג חדש והוא ממהר לפתוח בחיים חדשים ומשכך תהא נטייתו לוותר ויתורים רכושיים ואחרים (כגון בעניין הילדים) והוא יעשה הכל על מנת להתחיל פרק ב’ במהירות, ולאור זאת יהיה נכון לוותר על דברים שברגיל לא היה מתפשר עליהם.
ישנם מקרים בהם אחד מבני הזוג כה סובל מחיי הנישואין, מהתייחסותו של בן הזוג האחר, מאלימות נפשית כלכלית ומילולית, שהוא יעדיף לוותר ולעשות פשרות על פני עמידה על תנאים כלכליים, גישה שאולי תצליח ותעלה יפה, אך תימשך שנים רבות.
בית המשפט אינו יכול בזמן הקצר שהוא קוצב לאישור הסכם גירושים (בין 10 דקות לחצי שעה) לברר את הנסיבות לאשורן, ועל כן לעיתים – לא רבות אמנם – עולות טענות בדבר תוקפו של הסכם, בין שההסכם שונה בדרך של התנהגות על ידי בני הזוג עצמם ובין שמדובר בנסיבות של עושק, כפיה ולחצים בלתי סבירים שהופעלו על צד אחד שהרגיש מאוים, ונאלץ להיכנע לתנאים כאלו ואחרים.
