האם טענה להתרשלות של עורך דין בייצוג הנוגע להסכם גירושין הינה רלוונטית בתביעה לביטול הסכם?

בני זוג אשר דרכם המשותפת הסתיימה, החליטו על ניהול משא ומתן באמצעות באי כוחם, וכתוצאה מכך עלה בידיהם להגיע להסכמות הנוגעות לכל המשתנים הרלוונטיים לפירוק התא המשפחתי ולגירושים.

עורכי הדין של הצדדים ניסחו לבקשתם הסכם גירושין וממון, העבירו טיוטות ביניהם, והגיעו לנוסח סופי בסופו של דבר.

במסגרת ההסכם ויתרה האישה על חלקה בדירה, כאשר בהסכם הגירושים נכתב במפורש כי הבעל מתחייב להוריש לילדיו את דירת המגורים.

ההסכם אושר בבית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן פנו הצדדים לסידור הגט בבית הדין הרבני והתגרשו בגט פיטורין.

תקופה קצרה לאחר מכן פנתה האישה לצורך עריכת צוואה לעורך דין צוואות, אשר הציע לה לעיין בהסכם הגירושין שנחתם ואושר, ומשעה שעשה כך, התברר לה כי הסעיף במסגרתו התחייב הבעל להוריש לילדיו את הדירה, אינו בר אכיפה, הוא מנוגד לתקנת הציבור ולחוק הירושה האוסר על עסקאות בירושה, וכי בפועל, הבעל-הגרוש יכול ויוכל גם בעתיד למכור את הדירה, וכי ללא הערת אזהרה אפשר לרוקן את ההסכמה בכל הנוגע לדירה מכל תוכן.

עורך הדין שעמו נפגשה האישה הפנה אותה לסעיף 8 לחוק הירושה הקובע כי:

(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.

(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.

האישה הגישה תביעה לביטול הסכם הגירושין והממון

כפועל יוצא מההסברים שקיבלה, החליטה האישה להגיש תובענה לביטול הסכם גירושין וממון, תביעה במסגרתה טענה כי בא כוחה התרשל ולא נתן לה ייעוץ ושירות טובים וכי בפועל ויתרה על חלקה בדירה לטובת הבעל, בלי שמתקיימת הגנה ממשית על האינטרסים של הילדים, כך שבכל שלב יכול הגרוש לעשות ככל העולה על רוחו בדירה והילדים יצאו ללא רכוש.

עוד טענה האישה כי הייתה מעוניינת כל כך בגירושים ובפירוד מבעלה, עד כדי כך שהסכימה לוותר על חלקה בדירה לטובתו, ואולם התנאים הללו אינם סבירים והם חורגים מן המקובל במידה ניכרת, שכן אין כל סיבה או הצדקה לכך שהאישה תוותר על חלקה בדירה לטובת הבעל ולא תקבל את השווי הכספי של חלקה ברכוש המשותף שנצבר במהלך החיים המשותפים והינו בר איזון או בר חלוקה.

בית המשפט דחה את התביעה לביטול הסכם

כעיקרון יש ליתן את הדעת לכך שפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה קבעה לא אחת שהסכם גירושין כולל “חטיבה” שלמה של התחייבויות, שבדרך כלל לאחר אישור ההסכם ובמיוחד לאחר הוצאתו לפועל, לא ניתן לבטל רק חלק ממנו, לכן ולרוב נדחות תביעות אלו, תוך הדגשת העיקרון לפיו לא ניתן להפריד בין חלקי הסכם הממון והגירושין.  (ראה: ע”א 105/83 מנשה נ’ מנשה, לח(4) 635.

לכאורה, כשם שמי שחפץ בגירושין, יהיה מוכן כביכול לכל תנאי, העיקר להשיג ולהקדים את הליך הגירושים, כך, לכאורה מי שחפץ בשלום בית, יהיה נכון לכל תנאי, העיקר שבן/בת הזוג לא יעזבו אותה/אותו.

לעניין זה קבעה הפסיקה, כי כל חתימה על הסכם שכזה לעת גירושין צפויים, מלווה בלחץ נפשי.

ברור על כן, כי בנסיבות בהן טענה האישה לביטול הסכם הגירושים, אך ורק מפאת תנאיו הבלתי סבירים, כביכול – לא יהיה די בטיעון זה ויש צורך בבחינת אותם רכיבים נוספים לבטלות ההסכם (תמ”ש (קריות) 2290/06 פלונית נ’ אלמוני), לעניין קיומו של מתח נפשי מובנה כדבר ברור מאליו בכל הליך של משבר משפחתי ועל כן אין בכך כדי להוות עילה לביטול הסכם ממון וגירושים.

המקרה של בן שושן הנוגע לזכות הייצוג אינו רלוונטי למקרה של ייצוג כושל

ב- בג”צ 6810/97 בן שושן נ’ בן שושן, נא(5) 375 בוטל פסק הדין שנתן תוקף להסכם וזאת בשל העובדה שהמבקשת לא הייתה מיוצגת:

“…לפיכך אני מבטל את החלטותיהם של בית-המשפט המחוזי ושל בית-המשפט לענייני משפחה ומורה להחזיר את הדיון לבית-המשפט לענייני משפחה על-מנת שיחזור וידון בפירוק השיתוף בדירת המגורים של בעלי-הדין, לאחר שהמבקשת תהיה מיוצגת על-ידי עורך-דין…..

על-מנת למנוע עיכוב נוסף בהליכים אני מורה שעל המבקשת לדאוג למינוי עורך-דין….”.

יחד עם זאת אין הלכת בן שושן מצדיקה מניעת אישור הסכם גם אם צד אינו מיוצג כפי “הלכת בן שושן”.

ודאי שייצוג לקוי או כושל אינו סיבה לביטול הסכם ממון כולו או מקצתו. הדברים נכונים שבעתיים כאשר כל צד מיוצג.

זכות הייצוג היא אמנם זכות חשובה אך לא כל הסכם שנכרת מבוטל בשל העובדה שצד היה בלתי מיוצג.

יובהר, כי בתי המשפט מכירים בחשיבות הרבה שיש ליתן לייצוגו של בעל דין בהליכים משפטיים בכלל ובהליכים המתנהלים בפני בית המשפט לענייני משפחה בפרט.

ייצוג כושל או התרשלות אינם מהווים עילה לביטול הסכם

הכלל הוא כי בעל דין רשאי לבור לו בא כוח כטוב בעיניו – וכל מי אשר זכה לרישיון עריכת דין, כשיר הוא לייצוג (וראה: ע”א 4223/12 המרכז למימוש זכויות רפואיות בע”מ נ’ לשכת עורכי הדין).

הכלל, ששלוחו של אדם כמותו (חוק השליחות, תשכ”ה – 1965). משמעו, כי חובת הזהירות לבחור בא כוח מוטלת על הלקוח, אשר יבחר ככל העולה על רוחו וכיסו.

טענות לביטול פסק דין (ואישור הסכם בכלל זאת) הנוגעת לרשלנות או אי כשירות של עורך דין – מקומן בתובענה כלפי עורך הדין ואין הן עילה לביטול פסק הדין (ע”א (נצ’) 176/09 ליל נ’ סמאח).

טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול הסכם

בין אם הייתה רשלנות בייצוג ובין אם לאו – נראה כי טעות בכדאיות העסקה כשלעצמה אינה טעם לביטול ההסכם (ע”א 9447/06 פוקס נ’ אלבס), קל וחומר שבחירת עורך דין אחר, הסובר כי לו הוא היה מייצג, אז הייתה התוצאה שונה, לא תביא למסקנה בדבר “רשלנות” או “ייצוג כושל”.

הדרך לאשר הסכם גירושין וממון

בית המשפט בעת אישור הסכם פועל על פי הוראות הדין, הן אלו הקשורות לחוק והן תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי. בית המשפט מקריא לצדדים את ההסכם, מבהיר את משמעותו ואף נוכח לדעת כי חתמו הצדדים מרצונם החופשי תוך שהבינו את משמעותו ותוצאותיו.

אין זה מתפקידו של בית המשפט לבחון במהלך מעמד זה האם על מי מהצדדים מופעל לחץ רגשי לחתום שלא מרצונו על ההסכם. (ר”ע 359/85 קוך נ’ קוך, לט(3) 421.

התערבות יתר של בית המשפט עלולה להביא לפיצוץ ההסכם

ודוק, במתחם הדין העדין שבין “פיצוץ ההסכם” על דרך התהייה על כדאיותו לכל צד, לבין הרצון ליתן תוקף להסכמות הצדדים, אין בית המשפט מופקד, אלא על בדיקת היעדר כפייה והבנת תוכן ומשמעות ההסכם (וראה לעניין זה גם פסק דינו של כבוד סגן הנשיא, השופט י. שנלר ע”מ (ת”א) 1242/04 פלוני נ’ פלונית).

בית המשפט יבטל הסכם גירושין רק במקרים מיוחדים וחריגים

המקרים שבהם ניתן לבטל הסכם ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין, הם נדירים.

כפועל יוצא מהליך אישור ההסכם על ידי בית המשפט, מטרתו ומהותו, והואיל ועובר לאישור הסכם הממון נוכח בית המשפט כי בני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעות ההסכם ואת תוצאותיו, קשה מאוד לקבל טענת צד להסכם, לאחר מעשה, כי הוראת ההסכם אינן משקפות את רצונו החופשי או אינן מובנות לו, בניגוד להצהרתו בהליך אישור ההסכם (רע”א 359/85 קוך נ’ קוך, פ”ד לט(3) 421 (1985),  עמ”ש (ת”א) 39289-12-17 פלונית נ’ פלוני).

האינטרס הציבורי קובע כי הסכמים יש לקיים וכי וודאות קיומם של חוזים הינה ערך חשוב ביותר

הדברים נכונים ביתר שאת, שעה שהטענה כי ההסכם נכרת תוך פגמים ברצון, נטענת במסגרת הפירוד בין הצדדים. מילים אחרות: מקום בו בן זוג חתם על הסכם ממון והצהיר בפני בית המשפט כי הסכם זה משקף את רצונו החופשי, קשה מאוד לקבל את טענתו כי ההסכם אינו משקף את רצונו החופשי, כשזו מועלית במסגרת הליכי הפירוד, תקופה ארוכה לאחר שהסכם הממון נחתם, אושר וקיבל תוקף של פסק דין, לאחר תום חייהם המשותפים של בני הזוג אשר התבססו על קיומו של הסכם הממון וכאשר קם הצורך לפעול בעניין הפירוד בהתאם להסכם הממון.

יש לתת משקל לציפיות הצדדים להסכם כי ההסכם יקוים, לאינטרס ההסתמכות של הצדדים ולכך שהצדדים קשרו גורלם המשותף על יסוד ההסכם. כן יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי בשמירה על יציבות ולכך שעמידה על קיום חוזים פועלת להגשמת אינטרס זה.

בהתאם לכך נקבע בפסיקה שצד המבקש לבטל הסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בשל פגם בכריתת ההסכם, נדרש לעמוד בנטל ראייה גבוה במיוחד (ע”א 2495/99 הדס בן לולו נ’ אטראש, פ”ד נא’ 577; רע”א 4976/00 בית הפסנתר נ’ מור).

עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

יצירת קשר: 03-6969916