משמורת משותפת מהי?
משמורת משותפת הינה סוג של הסדר אשר במסגרתו שני ההורים נוכחים באופן שווה, או כמעט שווה, בחיי ילדיהם, והם הורים מעורבים פעילים וכיוצ”ב ולא זו אף זו אלא שהם חולקים בזמנים של הילדים כמעט שווה בשווה, משמע 7/7 או 6/8 בסבב של שבועיים. זאת כמובן מתייחס למצב בו ההורים התגרשו או נפרדו.
במהלך השנים האחרונות, חל שינוי מפליג ואף דרמטי בכל הנוגע לזכויות גברים ועל אף שיהיו אלו שעדיין יתמרמרו על מעמדם והחובות המוטלים עליהם עדיין חובה לומר כי המזונות הנקבעים בהסכם או בפסק דין בוטלו או הופחתו דרמטית.
גם בתי המשפט לענייני משפחה גם עובדים סוציאליים, וגם פקידי הסעד המטפלים במשפחות של מתגרשים אימצו לעצמם גישה חדשה בתכלית לפיה הגבר זכאי גם הוא להיות הורה משמורן ביחד עם האם וכי חלוקת הזמנים צריכה להיות כזו שתהיה שוויונית באופן מלא או שוויונית כמעט לחלוטין, ובכל מקרה כי האב צריך להלין את ילדיו לפחות פעמיים בשבוע בביתו. זאת בימי החול ומובן שלכך גם מתווספים הסדרי מפגש נרחבים בסופי שבוע בחגים ובחופשות.
בקרב עורכי הדין לענייני משפחה בכלל ו-משמורת ילדים בפרט מתקיימת מגמה חדשה לפיה לצורך התפתחות תקינה ובריאה של הילדים לשני ההורים צריך להיות תפקיד משמעותי בחיי הילדים.
לאור זאת קשה היום לשכנע פקידת סעד העורכת תסקיר או בית משפט כי טובת הילד אינה מאפשרת משמורת משותפת. למעשה אפשר לומר כי הנטל התהפך וכי האם צריכה לשכנע מדוע הינה מתנגדת למשמורת משותפת, במידה ואין בידה עילה טובה הדבר לא יעלה בידה והיא צריכה להסביר בצורה משכנעת מדוע למנוע זמן שהייה עם האב.
בית המשפט יפסוק משמורת משותפת ללא הסכמת האם
לא אחת נאמר בפסקי הדין שניתנו זה מכבר כי בשנים האחרונות החלה להתפתח גישה חדשה אשר מבקשת לדחוק את התפיסה המשפטית המיושנת העוסקת בהחזקת קטינים ובקביעת הורה משמורן, ובמקומה להנחיל עקרונות משפטיים חדשים אשר מתבססים על מודל של אחריות הורית משותפת.
נקבע בפסקי דין רבים כי השאיפה היא לאחריות הורית משותפת.
בתי המשפט מנמקים מודל חדש זה שיש ליישם בהתבסס על ממצאי מחקרים שהצביעו על חשיבות תפקידם של שני ההורים בהתפתחות ילדיהם. חשיבות שהופכת למשמעותית עוד יותר כאשר ההורים מתגרשים.
מסקנותיהם של אותם מחקרים היו, שככל שאבות היו מעורבים בחיי ילדיהם וניתנה להם הזדמנות להעניק (לילדים) תמיכה רגשית ובטחון והם סייעו במתן מענה לצרכיהם הלימודיים, התפקודיים והחברתיים, אותם קטינים תפקדו ברמה חברתית טובה יותר והסתגלו למצב שנוצר בעקבות הגירושין, טוב יותר מאלו שלא זכו בשני הורים תומכים ושותפים לגידולם.
עוד נמצא שמתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעתו כהורה המשמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר ויש חשש מיצירת ניכור בין הילדים להורה האחר כפי שקורה לאחרונה בלא מעט מקרים בהם ההורה המשמורן עושה שימוש בילד על מנת להשיג הישגים כלכליים ואחרים, וגורם לניכור הורי ואפילו לנתק מוחלט או חלקי במסגרת המאבק שלו, שכן ישנם הורים שאין להם קווים אדומים.
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
ומה אם האם מתנגדת ועומדת על הרגליים האחוריות?
אם הגבר לא יאמר נואש, ובהנחה שאין זה ממין המקרים בהם אין עילה למנוע מהאב משמורת משותפת, בית המשפט יכול לכפות משמורת משותפת על האם בפסיקתו.
טענה לפיה האם הייתה ההורה העיקרי כל עוד בני הזוג היו נשואים אינה טענה משכנעת ובית המשפט יצא מהנחה שהאב יכול לתפקד היטב גם הוא וכי המערכת משתנה כאשר מתגרשים וחלוקת התפקידים יכולה להשתנות בין ההורים.
בנסיבות בהן ההורים שניהם תפקדו כהורים ראויים בתפקוד הורי שווה, מילאו מטלות הוריות באופן שווה, אין מקום להעניק משמורת לאחד מהם, תוך נישול ההורה האחר מהזכות והחובה להיות ההורה המשמורן.
בית המשפט יפסוק כי בהיעדר נסיבות המצדיקות להעדיף את האם על פני האב, תינתן משמורת משותפת ללא הסכמת האם.
משמורת משותפת ללא הסכמה: כבר לא אירוע נדיר
משמורת משותפת ללא הסכמת האם אינה עוד חריג נדיר, אלא מהלך שמקבל תוקף הולך וגובר בפסיקת בתי המשפט – כל עוד מתקיים תנאי אחד: טובת הילד.
כאשר שני ההורים תפקדו כהורים ראויים, נוכחים ופעילים, וללא אינדיקציה ממשית לסיכון מצד האב או לקושי תפקודי משמעותי – ההתנגדות של האם חדלה מלהיות שיקול מכריע.
למעשה, הנטל התהפך: דווקא ההורה המבקש למנוע את החלוקה השוויונית הוא שיידרש להצדיק את עמדתו. תפיסת ההורות כיום נשענת על אחריות הורית שווה, ולא על העדפה מובנית או הסכמה פורמלית. המערכת שואפת לצמצם את הכוח הריכוזי של ההורה המשמורן ולמנוע דפוסים של ניכור והדרה, גם במחיר של כפיית שיתוף הורי – כל עוד הוא בר־קיימא, יציב ומטיב עם הילד.
מה בוחן בית המשפט לפני החלטה?
בבית המשפט נבחנת, בין השאר רמת התקשורת בין ההורים והיכולת לקיים דיאלוג רציף ושיתופי בנוגע להחלטות חינוכיות, רפואיות ויומיומיות;
הקרבה הגיאוגרפית בין בתי ההורים והיכולת הלוגיסטית לאפשר מעבר חלק של הקטין בין הבתים; רמת הזמינות התעסוקתית והגמישות בשעות העבודה של כל אחד מההורים;
התמיכה המשפחתית או הקהילתית שעומדת לרשותם; וכן – מידת הבשלות, הרצון והיכולת של הקטין עצמו להתמודד עם מתווה כזה.
ככל שהנתונים מצביעים על סביבה הורית יציבה ויכולת אמיתית לחלוק באחריות ההורית – גם בהיעדר הסכמה מלאה – ייטה בית המשפט לקבוע משמורת משותפת, כל עוד אין נסיבות יוצאות דופן המצדיקות אחרת.
מה באשר להסכמים אשר נכרתו בעבר והעניקו משמורת ויתרון לאם והאם ניתן לשנותם?
אבות רבים שואלים את עצמם, האם ניתן לשנות מצב בו בעבר ניתנה משמורת מלאה לאם? האם הדבר הפיך?
במצב כזה יש להגיש תביעת משמורת (לאחר הגשת הליך בו תוגש בקשה ליישוב סכסוך) ועל האב לשכנע את בית המשפט כי הרחבת הסדרי המפגש בינו לבין הילדים תיטיב עם הילדים.
הגישה הנכונה היא קודם לבחון עם הילדים האם הדבר תואם את רצונם ואת טובתם, והאם האב יכול להסתדר מבחינת שעות עבודתו עם הסדרי מפגש מורחבים ורק לאחר שהתשובה לשאלות אלו תהיה חיובית הרי שניתן לפנות להליך המשפטי הנוגע לשינוי המשמורת.
מניסיוני הרב כעורכת דין לגירושין, בעיקרון הכל הפיך ומשמורת אינה דבר שהינו בלתי הפיך. הפסיקה קובעת כי סוגיית המשמורת וסוגיית המזונות לעולם אינן סופיות ומכאן שאפשר לשנות הסדרי שהות חלוקת זמנים והסדרי משמורת ואחריות הורית ולהביא למצב של משמורת משותפת ו/או אחריות הורית משותפת.
העברת משמורת מהאם לאב
פעמים רבות אני נשאלת על ידי אבות מה הסיכויים שלהם לקבל משמורת בלעדית על הילדים. אותם אבות טוענים כי הם הורים הרבה יותר טובים מהאם וכי יש להם יתרון ברור.
התשובה לכך היא כי כל עוד האם אינה מזיקה או מסוכנת לא ישללו ממנה משמורת בצורה גורפת, אלא לכל היותר תיקבע משמורת משותפת אך לא מעבר לכך.
המצבים היחידים בהם יקבל גבר את המשמורת על הילדים הם כאשר האם אינה מעוניינת במשמורת (נתקלתי בכך לא מעט וקיימים מצבים בהם האם מכירה בחוסר היכולת שלה או שהיא מעוניינת בהרבה פנאי ואינה רוצה להשקיע בילדים), או אם האם מאושפזת בבית חולים לחולי נפש או לוקה בנפשה באופן ששירותי הרווחה חוששים לחיי הילדים או כאשר האם עוקרת לחו”ל ואינה מקבלת רשות ליטול את הילדים עמה (תביעת הגירה).
במצב רגיל, גבר לא יקבל משמורת בלעדית גם אם הוא איכותי ועדיף פי כמה על האם. בשביל כך אולי צריכות לעבור עוד כמה שנים, אבל אין ספק שהתקדמנו עד מאד בעשר השנים האחרונות מבחינת תפיסת האב את תפקידו.
** כתבתי בהרחבה כאן על העברת משמורת מאם לאב>>
לסיכום:
המשמורת המשותפת אינה עוד הסדר חריג – אלא ביטוי למגמה משפטית, חברתית וערכית המתבססת על עיקרון האחריות ההורית השווה.
בית המשפט כבר אינו מקבל כהנחת מוצא את עליונותה ההורית של האם, אלא בוחן את מסוגלותם של שני ההורים על בסיס תפקוד, זמינות, בגרות רגשית ויכולת לקיים קשר בריא עם הילדים.
התנגדות של אחד הצדדים, לרבות האם, אינה מספיקה עוד כדי לסכל משמורת משותפת, כל עוד טובת הילד אינה נפגעת.
ככל שהורה מבקש משמורת משותפת עליו להיערך לכך באופן תפקודי, לוגיסטי ורגשי, ונכונות אמיתית לשותפות.
המשמורת, כשלעצמה, ניתנת לשינוי ואינה סופית – אך ככל שההורים מבקשים להעניק לילדיהם ביטחון, יציבות ונוכחות הורית מלאה משני הצדדים, הרי שהמשמורת המשותפת היא הדרך האפקטיבית ביותר להשגת מטרה זו, גם כאשר היא מתקבלת מתוך מחלוקת ולא מתוך הסכמה.
**משרדנו טיפל באלפי מקרים ולמעלה מכך במהלך השנים – ונשמח לעמוד לרשותכם בסוגיית משמורת ילדים ומשמורת משותפת. מוזמנים ליצור קשר!
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
