האם בן זוג בוגד שקיבל מתנה צריך להחזירה בשל הבגידה, או שמא המתנה שייכת לו בלא כל קשר להתנהגותו?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מה דינן של מתנות שניתנו לבן זוג על ידי משנהו, או על ידי הורי ובני משפחת בן הזוג האחר – האם יש להחזירן בעת הגירושין אם לאו? הבדלים משמעותיים בהתייחסות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה.
בכל הנוגע למתנות פוסק בית המשפט לענייני משפחה על פי חוק המתנה, תשכ”ח-1968, ואילו בית הדין הרבני רשאי ויכול לפסוק על פי דין תורה ואינו מחויב לפסוק על פי חוק המתנה. במקרה של חוק המתנה הדין הולך אחרי הדיין.
על פי חוק המתנה, תשכ”ח-1968 ישנן מספר דרכים להקנות מתנה. מתנה שהינה מטלטלין מסתיימת במסירת המטלטלין לידי המקבל. לעומת זאת מתנה במקרקעין מסתיימת רק כאשר מבוצע רישום ו/או העברת בעלות בלשכת רישום המקרקעין או במנהל מקרקעי ישראל.
חוק המתנה מאפשר לחזור ממתן המתנה בתנאים מסויימים כל עוד לא הושלמה הקניית המתנה וקיימת רק התחייבות לתת מתנה. כך למשל, אם אנו עוסקים בהתחייבות לתת מתנה ולא במתנה מוגמרת ניתן לחזור בנסיבות מסויימות מהמתנה, כגון במקרה בו המקבל התנהג בצורה מכוערת ומכפירה כלפי נותן המתנה.
על פי סעיף 4 לחוק המתנה, קיימת מתנה על תנאי ומתנה בתנאי מפסיק. אין אפשרות לחזור ממתנה שהסתיימה ברישום (כמו במקרה של מקרקעין) אלא אם היו תנאים בהסכם המתנה המאפשרים זאת. ללא תנאים המקרקעין בהסכם המתנה, בין אם מדובר בתנאי מתלה ובין אם מדובר בתנאי מפסיק – אין אפשרות לחזור אחורה, והקניית מתנה במידה וההקניה הסתיימה – הינה דבר בלתי הפיך, וההתנהגות אינה מעלה או מורידה.
מנגד, אם עסקינן רק בהתחייבות לתת מתנה יכול מעניק המתנה להתחרט ולחזור בו אם מקבל המתנה התנהג בצורה לא נאותה כלפיו.
הפסיקה קובעת כי משבר בחיי נישואין אין בו כדי לגלגל אחורה כל מה שנעשה ועל כן לא ניתן להפוך מתנות שניתנו בזמנים טובים ויפים – לבטלות ומבוטלות, רק משום שחיי הנישואין הסתיימו או עלו על שרטון. ההנחה הבסיסית היא שמתנה שניתנה הינה מתנה סופית שלא ניתן לחזור ממנה, אלא אם כן הנותן מוכיח באמצעות ראיות כי לצדדים הייתה כוונה אחרת והמתנה הייתה מתנה על תנאי. אם למעניק אין ראיות לטענתו – לא תוחזר המתנה.
מי שמבקש להצמיד חיוב או תנאי למתנה שאותה נתן – צריך לעשות זאת באופן מפורש, ויש צורך להוכיח זאת בצורה ברורה בכתב או בעל פה.
מה הדין במקרה שניתן להוכיח כי אישה נישאה לבעלה מתוך תכנון מוקדם ומחושב כדי לגזול את כספו?
האם ניתן יהיה להחזיר מצב לקדמותו? עקרונית התשובה לכך היא חיובית אלא שבפועל מאד קשה להוכיח סיטואציה כזו.
כך למשל, בע”א 173/72 מחמד חוסין חדראן גנאיים נ’ חדרה סאלח מחמד פ”ד כז(1), 414 נפסק על ידי כבוד השופט י’ כהן כי ניתן לבטל מתנה מחמת הטעייה, וכך נאמר: “נראה לי שעל מתנה יש להחיל את הדין הכללי של חוזים בנושאים שלא הוסדרו על-ידי חוק המתנה. כגון: אופן קשירת החוזה, בטלותו והזכות לבטלו. העובדה, שנותן המתנה אינו יכול לחזור בו ממנה איננה עומדת בסתירה אפשרות ביטול הסכם המתנה בגלל הפגמים בחוזה. זכות החזרה משמעותה – הזכות לבטל את המתנה, אף כאשר ההסכם היה כשר למהדרין ולא היה בו כל פגם. דבר זה ברור מעילות לזכות החזרה מהתחייבות לתת מתנה שבסעיף 5 לחוק, שהן התנהגות מחפירה של המקבל או הרעה במצבו הכלכלי של הנותן…”
ואולם, מקרים כאלו יהיו היוצא מן הכלל ולא הכלל וברוב המקרים נכסים יחולקו מחצה על מחצה ללא התחשבנות מי הביא יותר לנישואין, וללא שתובא בחשבון התנהגות אחד הצדדים או שניהם במהלך הנישואין, כך שגם בגידה לא תשנה את אופן החלוקה של הנכסים בבית המשפט לענייני משפחה.
כך למשל צד בוגד לא יפסיד זכויותיו בבית המשפט לענייני משפחה מהסיבה של בגידה בלבד. אפילו בן זוג שביצע מעשה בגידה – מהסוג הרומנטי – לא ייענש באמצעות שלילת זכויותיו הקנייניות ברכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין.
בבוא בית המשפט לבחון את אופן איזון הנכסים/ איזון המשאבים, עליו להחיל, בין היתר, גם את עקרון תום הלב. כפי שנפסק בשורה ארוכה של פסקי דין עקרון זה משתרע גם על פעולות משפטיות, וכדברי כב’ הנשיא א’ ברק ברע”א 633997 רוקר נ’ סלומון, פד”י נ”ה(1) 199, 275: “תום הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), (להלן: חוק החוזים) הוא עיקרון “מלכותי” (בג”ץ 1683/93 יבין פלסט בע”מ נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (53), בעמ’ 708… כך, למשל, הוא חל בכל תחומי הקודיפיקציה האזרחית החדשה… ככל שתיקתו של חוק פלוני בדבר תום הלב, והסדר חלקי של חוק אלמוני בסוגיית תום הלב, אין בהם כדי לשלול את תחולתו הכללית של עקרון תום הלב“.
בתמ”ש (ת”א) 74231/99, פלונית נ’ פלוני, נפסק על ידי כב’ השופט ש’ שוחט: “גם שינוי ביחס האיזון, על פי ס’ 8(2), יש בו משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג אשר זכאי באופן רגיל למחצית שוווים של הנכסים. יחד עם זאת ניתן לקבל סטיה שכזו מקום והאיזון ‘הקדוש’ של מחצית מחצית, המהווה חלוקה שווה, אינו עושה צדק עם אחד מבני הזוג מבחינת הצורך בשוויוניות בחלוקה“.
גם בתמ”ש (תל-אביב) 23070/01 – פלונית נ’ אלמוני. תק-מש 2003(3), 15. מציין כב’ השופט גוטזגן: “הבית ניתן במתנה לבעל מהוריו המנוחים. מתנה זו ניתנה רק עבורו. זוהי מסקנתנו. דיני המתנה הכלליים גוברים על הוראת סעיף 8 לחוק יחסי-ממון, המקנה סמכות לבית-המשפט לשנות את בסיס-האיזון ואת שווי-האיזון“.
נראה איפוא, כי בית המשפט רשאי להפעיל את שקול דעתו בהתאם לסעיף 8(2) לחוק מטעמי צדק ומתן סעד מן היושר, אך הדבר ייעשה במתינות, בזהירות ובמשורה.
כבוד השופט פ’ מרכוס בתמ”ש 022661/97, פסק בסוגייה זו במקרה בו אישה מכרה דירה שבבעלותה וקנתה ביחד עם בעלה נכס אחר, כאשר חיי הנישואין עלו על שרטון זמן קצר לאחר מכן, והורה על השבת המצב לקדמותו, דהיינו- החזרת שווי הדירה המקורית שהייתה לאישה: “לסיכום שוכנעתי על סמך הראיות שבפני שהנתבעת לא הייתה מסכימה למכירת הדירה בקריית יובל והפניית כל פדיון מכירתה להשלמת רכישת הדירה במלחה והקטנת החוב לבנק משכנתאות, לו ידעה שהתובע בוגד בה. משמעות הדבר מתוך פדיון מכירת הדירה במלחה, יש להפנות את הסכום של 175,000$ לתובעת, והיתרה תחולק בחלקים שווים“.
גם מפרידמן וכהן “חוזים” כרך ב’ ע’ 775 אפשר להגיע למסקנה דומה, לאור האמור כדלקמן: “אפשר גם שתוכר טענת טעות במקרים קיצוניים שבהם התנהג המקבל בצורה מחפירה כלפי הנותן או בן משפחתו, אך הנותן לא ידע זאת שעה שנתן את המתנה“.
מהאמור לעיל, בשאלת ה”אשם” קיימות בפסיקה שתי מגמות: מחד, מגמה שאינה מוצאת קשר בין האשם התורם לזכויות באיזון המשאבים, ומאידך מגמה המכירה מכוח הדין הכללי (דיני החוזים וחוק המתנה) את האפשרות לחזרה מן המתנה בנסיבות מסויימות שהן מיוחדות וחריגות.
לסיכום, יש להדגיש כי בחלק הארי של המקרים – מתנה הינה בלתי הדירה וגם אם בן הזוג שקיבל מתנה בגד וחתר תחת חיי הנישואין – ברוב המקרים בית המשפט לא יורה על החזרת המתנה אלא במקרים חריגים ומיוחדים.
