מרכז גישור בדיני משפחה

א’ - ה’ : 18:00 - 09:00
03-6969916
תובל 40, רמת גן
עו

מעוניינים להתגרש וזקוקים לעזרה?

מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

    האם אפשר לדחות מתן צו לפירוק שיתוף באמצעות טיעונים על חלוקה בלתי שוויונית של דירה

    האם יכול שותף לדירה להתנגד למכירתה משום הטיעון שהוא זכאי לחלק גדול יותר משווי הדירה מהטעם ששילם יותר מהצד השני עבור רכישת הדירה

    מעשה שהיה כך היה. בעל ואישה, אשר כיום עומדים בפני גירושים, רכשו לפני שנתיים, דירה בשני מיליון שקלים, דירה חדשה יפה ומרווחת באחת מערי השרון, כאשר האישה הביאה עמה 300,000 ₪, הבעל שילם מיליון וחצי ואת היתרה מימנו באמצעות המשכנתא. האם יכול הבעל לטעון שיש לו זכות לחלק גדול יותר בדירה על אף שהדירה נרשמה בחלקים שווים על שם הבעל והאישה בלשכת רישום המקרקעין.

    דיון ברוח זו התקיים לפני כשבוע כאשר אני ייצגתי את האישה, שטענה כי הינה זכאית למחצית שווי הדירה מכוח הרישום ואילו הבעל טען באמצעות באת כוחו כי לא יתכן שהוא הביא לצורך רכישת הדירה סכום שהינו פי חמישה מזה של האישה, ואם מחיר הדירה יחולק שווה בשווה, הוא יצא מהנישואין עם הרבה פחות ממה שנכנס אליהם.

    התשובה המוסרית יכולה להיות שונה מהתשובה המשפטית במקרה זה שכן הלכה פסוקה היא כי משנרכש נכס במשותף ונרשם בפנקסי המקרקעין ככזה, אין מקום לחקור מהו מקור הכספים אותם השקיע כל אחד מהצדדים בנכס.

     

    בית המשפט לא נעתר לבקשת הבעל והורה על פירוק שיתוף ומכר וחלוקת התמורה בין הצדדים שווה בשווה

    כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי שבני הזוג התכוונו לשותפות שווה ביניהם ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד אחד לצד האחר, ואין בה כדי לשנות את השותפות השווה של הצדדים בנכס.

    תשלום זה או אחר אשר נתן או השקיע מי מהצדדים לרכישת הדירה נעשה במודע כשהוא יודע שהדירה רשומה במשותף והינה משותפת, ומשכך מהווה מתנה לצד האחר (ע"א 66/88 דקר נ' דקר, פ"ד מ"ג(1) 122, וכן תמ"ש (חי) 14560/01 ז.כ. נ' ג. כ. ע"א 343/87 פרי נ' פרי, פ"ד מד(2) 154).

    מאחר ודירת המגורים של בני הזוג נרכשה במשותף ושמשה את בני הזוג כל תקופת נישואיהם הרי שיש לכך משמעות משפטית. הצדדים גמרו בדעתם שדירת המגורים תהיה נכס משותף, ונתנו לכך ביטוי ברישום הזכויות. אין להחזיר את הגלגל אחורנית, ולהורות עם פקיעת הנישואין על חלוקה לפי ההשקעות המקוריות בה.

     

    דירת מגורים כגולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים

    דירת המגורים היא "גולת הכותרת של השיתוף" ומשכך מפקיעה כמעט לחלוטין את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים לטובת המימד השיתופי נורמטיבי (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175).

    לפיכך תמורת מכר הדירה אמורה להיות מחולקת בין הצדדים, ויש לדחות כל טענה אחרת המרוקנת מתוכן את חשיבות הרישום ואת חוק המתנה.

     

    האם אפשרי לעשות שימוש בסעיף 8(2) לחלוקה בלתי שווה של תמורת הדירה

    גישת הפסיקה בנוגע להפעלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון הנה עקבית ככלל, ומלמדת כי הכרעה על פי סעיף 8(2) לחוק היא היוצאת מן הכלל, ורק בנסיבות קיצוניות יסטה בית המשפט מהכללים של איזון רגיל בבחינת מחצה על מחצה.

    בבע"מ 638/04 ח.ר. נ' ח.ר.  נקבע על ידי כבוד השופט דרורי כי: "מן הראוי שהשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ייעשה במשורה ובמקרים חריגים ביותר, עצם יישומו של סעיף זה, פוגע בוודאות המשפטית ובציפיות הצדדים. כמו כן, יש בו גם משום פגיעה בזכות הקניין של בן הזוג שמחצית הרכוש הינה שלו (זכות, שכיום היא חוקתית, מכוח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם"), ובית המשפט מכוח סעיף 8(2) הנ"ל, רוצה לקחת חלק מרכוש זה ולהעבירו לבן הזוג האחר. מבחינה מערכתית, יש להביא בחשבון שיקול נוסף: אם ירבו המקרים של הפעלת סעיף 8(2) הנ"ל, ייצור הדבר תיקווה בלב מידיינים פוטנציאלים בעתיד, כי גם בעניינם ייושמו הוראות סעיף זה, והתוצאה תהיה כי ירבו ההידיינויות ויתמעטו הפשרות, תופעה, שבסופו של חשבון, תפגע בכלל הציבור".

    משמע בית המשפט מביא במסגרת שיקוליו גם את האפשרות של ריבוי הליכים משפטיים שאין למערכת המשפטית כל רצון לעודד אלא להיפך להמעיט בהם.

    ובעניין זה עוד נקבע בבג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים:

    "מתעוררת השאלה באילו נסיבות ובאיזה היקף ראוי לגרוע מחלקו של בן-זוג אחד בנכסים בני-האיזון, על-מנת להבטיח את יכולתו הכלכלית של בן-הזוג האחר לתמוך בעצמו בתקופה שלאחר הגירושין. עוד עשויה להתעורר שאלה האם סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי מתאים להשגת התכלית האמורה, והאם אין מקום לפיתוח כלים אחרים לשם כך. המענה לשאלות אלה מושפע משאלות נוספות הנוגעות, בין היתר, להיקף ולסוגי הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג."

     

    גם בית הדין הרבני מתייחס לחלוקת נכסים לעת גירושין באותה דרך, ולהלן ציטוט נוסף מפסק הדין דלעיל:

    כך למשל, השאלה האם נכסי "הון אנושי" (כגון: מוניטין אישי או כושר השתכרות) הינם נכסים בני-איזון, עשויה להשליך על השאלה האם ובאיזה היקף יש לסטות מעקרון החלוקה השוויונית על-מנת להבטיח את סיכוייהם של בני-הזוג לתמוך בעצמם לאחר הפירוד "…אינני רואה להכריע במכלול השאלות האמורות וניתן להותירן לעת מצוא. בענייננו, ראוי להדגיש כי בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים".

     

    מסקנה

    אם בני זוג מגיעים לנישואין עם אמצעים כלכליים שונים ראוי לערוך הסכם יחסי ממון בין בני זוג אשר מסדיר את האפשרות של חלוקת הרכוש בגירושין של מחצה על מחצה כדי למנוע מצבים של עיוות מוסרי בתור תוצאה.

     

     

    עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

    כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן 

    יצירת קשר: 03-6969916

     

    חווים אלימות במשפחה? אני כאן כדי לעזור!

    לתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

    מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

      חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים