עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
דרכי כפיית גט כנגד סרבן או סרבנית גט
המחוקק ביקש לתת לבית הדין הרבני את השיניים לאכוף פסקי דין של גירושין. חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תשנ”ה – 1995 מפרט שורה של סנקציות הנקראות צווי הגבלה שנועדו לגרום לבעל להסכים לגירושין.
ס’ 1(א) לחוק קובע שאם בית דין רבני נתן פס”ד לגירושין והבעל מסרב, ניתן להוציא כנגדו צו הגבלה:
“קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2 או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן – צו הגבלה)”.
החוק אינו מבחין בין סוגים שונים של פסקי דין לגירושין – כפיה, חיוב, מצווה או המלצה.
הסמכות כעקרון יכולה לחול גם על אישה סרבנית, אבל החוק קובע שהוצאת צו כנגד אישה סרבנית מחייב את אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול.
צווי הגבלה כנגד הבעל לא חייבים אישור. בדרך כלל מי שהינו סרבן הוא הגבר, ויש פחות נשים סרבניות גט.
החוק מגביל את יכולתו של הבעל לקבל היתר נישואין לשאת אישה שניה במקרה שבו הוא מסרב לתת גט.
מה מכילים צווי הגבלה?
סעיף 2 לחוק מפרט אלו אמצעים יש בידי בית הדין כדי לכפות גירושין על סרבן או סרבנית
הסנקציות העקיפות:
- איסור יציאה מן הארץ.
- איסור קבלת דרכון או ביטול דרכון.
- איסור על קבלה או חידוש של רישיון נהיגה.
- איסור על מינוי למשרה ממשלתית או תפקיד ציבורי.
- איסור על עיסוק במקצוע המחייב רישיון מטעם המדינה.
- פתיחת חשבון בנק או למשוך צ’קים מהחשבון.
- לגבי בעל שהוא אסיר – מניעת ביקורים, חופשות, שחרור על תנאי וכו’.
הסנקציות הישירות
מעבר לסנקציות העקיפות, סעיף 3 לחוק נותן סמכות לבית הדין הרבני להטיל סנקציה ישירה של מאסר עד תקופה של 5 שנים עם הארכה לעוד 5 שנים נוספות על הבעל.
“(א) ציווה בית דין רבני בצו הגבלה לאכוף אדם במאסר לציית לפסק הדין (להלן – מאסר כפיה), יחולו הוראות סעיף 6(3) עד (5) לפקודת בזיון בית המשפט, אלא שבמקום “בית משפט שהטיל את המאסר” יראו לצורך חוק זה כאילו נאמר “בית הדין הרבני שנתן את הצו” ויחולו השינויים הנובעים מכך.
(ב) תקופת מאסר הכפייה לא תעלה על חמש שנים; אולם רשאי בית הדין, אם ראה שהדבר דרוש לקיום פסק הדין, לאריכה מפעם לפעם ובלבד שתקופת מאסר הכפייה הכוללת לא תעלה על עשר שנים.”
יש לזכור שזו סנקציה ישירה על הבעל, ולכן אם אין בהלכה עילה לכפיית גט המקרים שבהם בית הדין הרבני ישתמש בסמכות המאסר הם נדירים מאוד.
אמנם, בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) יש לבד”ר סמכות להוציא צו מאסר על הבעל, אבל כדי לאכוף את צו המאסר הזה היועמ”ש לממשלה צריך לבקש אישור לצו המאסר מבית המשפט המחוזי, ובפועל הדבר לא יבוצע אם לא ניתן פסק דין לכפייה שלה גט אלא פסק דין הממליץ על כך בלבד.
המחוקק חשש בשעתו שבתי הדין הרבניים יעשו שימוש לרעה בסמכותם להטיל עונשי מאסר על בעלים סרבני גט, והגביל את סמכותם בדרך זו.
בפועל, החוק הינו דבר חיובי ביותר, כי הרבה נשים מסורבות גט נעזרו בו. הדבר תלוי מאוד בהרכב של הדיינים בבד”ר, יש דיינים שיותר נוטים להוציא צווי הגבלה ויש דיינים שפחות נוטים לסייע לאשה באמצעות צווי הגבלה. יחד עם זאת חשוב לציין שבתי הדין הרבניים אינם מסתכלים כיום בצורה חיובית על סרבני גט, וגישתם הינה נאורה בהיבט זה.
בית דין רבני להתרת עגונות
לנשיא בד”ר הגדול יש סמכות להעביר תיק גירושין מהרכב להרכב, ולכן, אם אישה מופיעה בפני הרכב שלא מוכן להוציא צווי הגבלה קיים הרכב מיוחד שנקרא בד”ר להתרת עגונות בירושלים.
ניתן להגיש בקשה לנשיא בד”ר הגדול והוא יכול להשתמש בסמכותו להעביר את התיק לבד”ר להתרת עגונות.
במקרים רבים בד”ר מאיים במהלך הדיון על הבעל שאם לא יתן גט, בד”ר יפסוק וישית עליו סנקציות, והבעל נבהל ומשתף פעולה, ולכן לא תמיד ניכר האפקט של החוק בפסקי הדין עצמם, שכן בפועל בית הדין לא משתמש בסמכותו ולא מפעיל במקרים רבים, אלא במקרים חריגים את הסנקציות שיש בכוחו להטיל כדי לכפות גט פיטורין על הסרבן.
במקורותינו מדובר על סנקציה של חרם ונידוי. בימינו, חרם ונידוי הם לא סנקציה יעילה בחברה חילונית, וגם פחות ופחות בחברה הדתית/חרדית.
בנוסף, יש מחלוקת בפסיקה הישראלית האם בכלל מוסמך בד”ר להטיל סנקציות של חרם ונידוי (הוצאת כתב סירוב) – יש ספק האם סנקציה של הטלת חרם ונידוי תעמוד במבחן בג”צ, כי מדובר בסנקציה עונשית שאין חוק המסמיך פעולה כזאת.
דרכים נוספות לכפיית גט
חוות דעת הלכתית לחיוב גט או לכפייה
במקרים שבהם אין פסק דין לגט מטעם בית הדין הרבני אך קיימת עילה הלכתית חזקה, ניתן להיעזר במומחים הלכתיים מחוץ לבית הדין הרבני (כגון פוסקים פרטיים או דיינים בדימוס) כדי להוציא חוות דעת התומכת בכפייה. חוות דעת זו יכולה להפעיל לחץ על הדיינים.
הטלת “כתב סירוב”
בתי הדין יכולים להטיל “כתב סירוב” על סרבן הגט, שמציין בפומבי כי מדובר במי שמסרב לציית להוראות בית הדין. צעד זה עשוי להביא להחרמת הסרבן בקהילה הדתית, כולל מניעת השתתפותו באירועים דתיים, מניין, וקשרים חברתיים.
ביזיון בית המשפט
סנקציית בזיון בית המשפט מהווה כלי משמעותי המאפשר למערכת המשפט לאכוף פסקי דין ולהתמודד עם מקרים של סרבנות גט. סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט מסמיך את בית המשפט להטיל עיצומים, כגון קנסות יומיים ואף מאסר, על צד המסרב לקיים פסק דין.
סנקציה זו נועדה להפעיל לחץ משמעותי על סרבן הגט. למרות שמקורה בסמכות האזרחית, כלי זה שימש במקרים רבים להשלמת פסקי דין של בית הדין הרבני, כאשר סרבן הגט נמנע מלקיים את החלטות הדיינים.
דוגמא: נקבע קנס יומי גבוה על סרבן גט שסירב לקיים את פסק הדין במשך תקופה ארוכה, תוך הבהרה כי במידה שלא יציית, יוטלו עליו סנקציות חמורות יותר. המטרה המרכזית של ביזיון בית המשפט היא להבטיח ציות ולא בהכרח להעניש, ולכן השימוש בה נעשה בזהירות ותוך התחשבות יתרה במידתיות.
שימוש בדיני נזיקין
תביעות נזיקין אזרחיות מוגשות בבתי משפט לענייני משפחה או בתי משפט אזרחיים על ידי הצד שנפגע מהסרבנות. בתי המשפט מכירים בכך שסרבנות גט מהווה עוולה נזיקית, בשל הנזקים הנפשיים, החברתיים והכלכליים שנגרמים למסורב/ת. פיצויים כספיים יכולים להיות מכריעים.
פסיקות רלוונטיות לדוגמא:
במקרה שבו אישה סירבה לקבל גט במשך כ-30 שנה, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה פיצויים בסך כ-121,000 ש”ח לטובת הבעל, תוך קביעה כי מעשיה היו “רשלניים וסחטניים”.
במקרה נוסף, בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק פיצויים בסך 63,000 ש”ח לאישה, לאחר שבעלה עיכב את מתן הגט במשך 21 חודשים, בניגוד להסכמות תנאי הגירושין ביניהם.
במקרה אחר, אישה חויבה לפצות את בעלה בסך 120,000 ש”ח בגין סרבנות גט, לאחר שבית המשפט קבע כי סירובה לקבל את הגט גרם לו לנזקים משמעותיים.
בנוסף לפיצויים בנזיקין, בתי המשפט לענייני משפחה פוסקים לעיתים מזונות אישה עונשיים, מוגברים, כנגד סרבן גט. מטרת המזונות המוגברים היא ליצור תמריץ כלכלי לסיים את הסרבנות.
דוגמא: בתיק שנדון בשנת 2021 בבית המשפט לענייני משפחה בנתניה, נפסקו מזונות בסכום חודשי גבוה במיוחד לטובת אישה שבעלה סירב להעניק לה גט במשך שנים.
פסיקות אלו מדגימות את גישת בתי המשפט בישראל, הרואים בסרבנות גט פגיעה חמורה בזכויות היסוד של הצד המסורב, ומטילים פיצויים משמעותיים על הסרבן במטרה להרתיע ולהעניש על התנהגות זו.
חלוקת רכוש וסנקציות כלכליות:
בתי הדין ובתי המשפט משתמשים גם בחלוקת רכוש כדרך ללחוץ על סרבן הגט לתתו. לעיתים קרובות, רכושו של סרבן מעוכב או מוקפא, והחלטות כלכליות אחרות מתקבלות לטובת הצד המסורב.
דוגמא: בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול בתיק גירושין משנת 2020, קבע בית הדין כי נכסים משמעותיים של סרבן גט יוקפאו עד שהוא יסכים למתן הגט. הפסקה זו נבעה מכך שהסרבן ניסה להשתמש בנכסיו כקלף מיקוח.
שימוש בהיתרי נישואין
במקרים נדירים, בית הדין הרבני מאפשר שימוש ב”היתר מאה רבנים” שמאפשר לגבר לשאת אישה שנייה כאשר אשתו מסרבת להתגרש. פתרון זה אינו זמין לנשים, אך הוא קיים ועשוי לשמש כאיום על סרבניות.
טיפול במקרי עגינות באמצעות בית הדין הבינלאומי
במקרים שבהם אחד הצדדים נמצא בחו”ל, ניתן לפנות לבית דין רבני או קהילה דתית בינלאומית כדי להפעיל סמכויות דומות.
העברת סמכות לתיקון החוזה ההלכתי
שימוש בכתובה ובחוזים הלכתיים מתקדמים (כגון “הסכם קדם-נישואין”) מאפשר להתמודד עם סרבנות מראש. ההסכם כולל סעיפים המעודדים מתן גט במקרה של פרידה.
כך או כך, כיום יש אמצעים יעילים לכפיית גט ושחרור עגונות, ובית הדין הרבני לא רק שאינו מעודד סרבנות גט אלא עושה כל שלאל ידו כדי לשחרר בן זוג מכבליו של האחר שמחזיק בו שלא כדין, ומשתמש בסרבנות כאקט של נקמה או בשל רצון להשיג הישגים כלכליים כאלו ואחרים.
מקרים מעניינים נוספים – לעיונכם:
בית הדין הרבני הורה למשרד החינוך להקפיא העסקת מורה שהינה סרבנית גט כהחלטה תקדימית ומיוחדת
