דרכי כפיית גט

דרכי כפיית גט כנגד סרבן או סרבנית גט

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

המחוקק ביקש לתת לבית הדין הרבני את השיניים לאכוף פסקי דין של גירושין. חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תשנ"ה – 1995 מפרט שורה של סנקציות הנקראות צווי הגבלה שנועדו לגרום לבעל להסכים לגירושין.

ס' 1(א) לחוק קובע שאם בית דין רבני נתן פס"ד לגירושין והבעל מסרב, ניתן להוציא כנגדו צו הגבלה:

"קבע בית דין רבני, בפסק דין או בהחלטה (בחוק זה – פסק דין), שאיש יתן גט לאשתו, והאיש לא קיים את פסק הדין, רשאי בית הדין, במטרה להביא לקיום פסק הדין, ליתן נגדו בהתאם להוראות סעיף 4, צו הגבלה כמשמעותו בסעיף 2 או צו הגבלה בדרך של מאסר כפיה כמשמעותו בסעיף 3 או צו הגבלה בדרך של בידוד בהתאם להוראות סעיף 3א (להלן – צו הגבלה)".

החוק אינו מבחין בין סוגים שונים של פסקי דין לגירושין – כפיה, חיוב, מצווה או המלצה.

הסמכות כעקרון יכולה לחול גם על אשה סרבנית, אבל החוק קובע שהוצאת צו כנגד אישה סרבנית מחייב את אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול. צווי הגבלה כנגד הבעל לא חייבים אישור. בדרך כלל מי שהינו סרבן הוא הגבר, ויש פחות נשים סרבניות גט.

החוק מגביל את יכולתו של הבעל לקבל היתר נישואין לשאת אישה שניה במקרה שבו הוא מסרב לתת גט.

מה מכילים צווי הגבלה?

סעיף 2 לחוק מפרט אלו אמצעים יש בידי בית הדין כדי לכפות גירושין על סרבן או סרבנית

הסנקציות העקיפות:

1. איסור יציאה מן הארץ.
2. איסור קבלת דרכון או ביטול דרכון.
3. איסור על קבלה או חידוש של רישיון נהיגה.
4. איסור על מינוי למשרה ממשלתית או תפקיד ציבורי.
5. איסור על עיסוק במקצוע המחייב רישיון מטעם המדינה.
6. פתיחת חשבון בנק או למשוך צ'קים מהחשבון.
7. לגבי בעל שהוא אסיר – מניעת ביקורים, חופשות, שחרור על תנאי וכו'.

הסנקציות הישירות

מעבר לסנקציות העקיפות, סעיף 3 לחוק נותן סמכות לבית הדין הרבני להטיל סנקציה ישירה של מאסר עד תקופה של 5 שנים עם הארכה לעוד 5 שנים נוספות על הבעל.

"(א) ציווה בית דין רבני בצו הגבלה לאכוף אדם במאסר לציית לפסק הדין (להלן – מאסר כפיה), יחולו הוראות סעיף 6(3) עד (5) לפקודת בזיון בית המשפט, אלא שבמקום "בית משפט שהטיל את המאסר" יראו לצורך חוק זה כאילו נאמר "בית הדין הרבני שנתן את הצו" ויחולו השינויים הנובעים מכך.

(ב) תקופת מאסר הכפייה לא תעלה על חמש שנים; אולם רשאי בית הדין, אם ראה שהדבר דרוש לקיום פסק הדין, לאריכה מפעם לפעם ובלבד שתקופת מאסר הכפייה הכוללת לא תעלה על עשר שנים."

יש לזכור שזו סנקציה ישירה על הבעל, ולכן אם אין בהלכה עילה לכפיית גט המקרים שבהם בד"ר ישתמש בסמכות המאסר הם נדירים מאוד.

אמנם, בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) יש לבד"ר סמכות להוציא צו מאסר על הבעל, אבל כדי לאכוף את צו המאסר הזה היועמ"ש לממשלה צריך לבקש אישור לצו המאסר מבית המשפט המחוזי, ובפועל הדבר לא יבוצע אם לא ניתן פסק דין לכפייה שלה גט אלא פסק דין הממליץ על כך בלבד.

המחוקק חשש בשעתו שבתי הדין הרבניים יעשו שימוש לרעה בסמכותם להטיל עונשי מאסר על בעלים סרבני גט, והגביל את סמכותם בדרך זו.

בפועל, החוק הינו דבר חיובי ביותר, כי הרבה נשים מסורבות גט נעזרו בו. הדבר תלוי מאוד בהרכב של הדיינים בבד"ר, יש דיינים שיותר נוטים להוציא צווי הגבלה ויש דיינים שפחות נוטים לסייע לאשה באמצעות צווי הגבלה.  יחד עם זאת חשוב לציין שבתי הדין הרבניים אינם מסתכלים כיום בצורה חיובית על סרבני גט, וגישתם הינה נאורה בהיבט זה.

לנשיא בד"ר הגדול יש סמכות להעביר תיק גירושין מהרכב להרכב, ולכן, אם אישה מופיעה בפני הרכב שלא מוכן להוציא צווי הגבלה קיים הרכב מיוחד שנקרא בד"ר להתרת עגונות בירושלים. ניתן להגיש בקשה לנשיא בד"ר הגדול והוא יכול להשתמש בסמכותו להעביר את התיק לבד"ר להתרת עגונות. במקרים רבים בד"ר מאיים במהלך הדיון על הבעל שאם לא יתן גט, בד"ר יפסוק וישית עליו סנקציות, והבעל נבהל ומשתף פעולה, ולכן לא תמיד ניכר  האפקט של החוק בפסקי הדין עצמם, שכן בפועל בית הדין לא משתמש בסמכותו ולא מפעיל במקרים רבים, אלא במקרים חריגים את הסנקציות שיש בכוחו להטיל כדי לכפות גט פיטורין על הסרבן.

במקורותינו מדובר על סנקציה של חרם ונידוי. בימינו, חרם ונידוי הם לא סנקציה יעילה בחברה חילונית, וגם פחות ופחות בחברה הדתית/חרדית. בנוסף, יש מחלוקת בפסיקה הישראלית האם בכלל מוסמך בד"ר להטיל סנקציות של חרם ונידוי (הוצאת כתב סירוב) – יש ספק האם סנקציה של הטלת חרם ונידוי תעמוד במבחן בג"צ, כי מדובר בסנקציה עונשית שאין חוק המסמיך פעולה כזאת.

כך או כך, כיום יש אמצעים יעילים לשחרור עגונות, ובית הדין הרבני לא רק שאינו מעודד סרבנות גט אלא עושה כל שלאל ידו כדי לשחרר בן זוג מכבליו של האחר שמחזיק בו שלא כדין, ומשתמש בסרבנות כאקט של נקמה או בשל רצון להשיג הישגים כלכליים כאלו ואחרים.