בית הדין הרבני קבע כי האשה לא הפסידה את כתובתה ותוספת כתובה. הסכום נקבע בדעת רוב כנגד דעת המיעוט.
בית הדין הרבני בירושלים פסק כי אשה תקבל דמי כתובה, בסך של 555 אלף ₪ וזאת הייתה דעת הרוב. דעת המיעוט גם היא קבעה שעל הבעל לשלם את הכתובה של אשתו אך בסכום מופחת של 180,000 ₪.
טענת הבעל כי האשה הפסידה את הכתובה נוכח סירוב לקיים יחסי מין, ונוכח העובדה כי לא דאגה לבית והתמקדה בקריירה שלה נדחתה מכל וכל.
יש חשיבות לשאלה מי מבני הזוג אחראי לפירוק התא המשפחתי
נקבע חד משמעית כי האחראי לפירוק התא המשפחתי ולגירושין הוא הבעל אשר בגד באשתו והדבר נתגלה על ידי האשה. לפיכך מיהר הבעל והגיש תביעת גירושין ולכאורה תפס את סמכות בית הדין, במקום שבית המשפט לענייני משפחה ידון בתיק, אך בית הדין דווקא היה נגדו, בשל עובדות המקרה, והתפיסה שבדרך כלל עדיף לגבר שענייניו ידונו בבית הדין הרבני התבררה כסטיגמה לא נכונה, ודווקא בית הדין הרבני הביע ביקורת על הבעל ופסק כנגדו וחייב אותו בכתובה ותוספת כתובה בסכום המלא, שאינו מבוטל ככל ועיקר.
דייני בית הדין דחו את טענת הבעל לשעבר שלפיה גרושתו הפסידה את הכתובה משום שסירבה לקיים יחסי אישות, דאגה לקריירה שלה במקום לבית וכיוצ”ב טענות שונות. בפסק הדין נקבע כי מי שגרם לפירוק הנישואין הוא הבעל, שבגד באשתו ועזב את הבית לפני הגשת התביעה.
חשוב לציין בהקשר זה כי לא תמיד נכונה האמונה שבית הדין הרבני מצדד בגבר ובית המשפט לענייני משפחה מצדד באשה.
נקבע כי הבעל הוא זה האשם בפירוק התא המשפחתי ובית הדין לא קיבל את גירסתו באשר למאהבת שלו, כי בדבר נתגלו סתירות והוא חמק מתשובות ברורות.
לא זו אף זו סירב הבעל להציג את הטלפון הנייד שלו על מנת שבית הדין יוכל לברר מתי החל הקשר בינו לבין המאהבת וסירוב זה פורש לרעתו כמובן.
טענתו כי הקשר הזוגי החדש החל כאשר נתפתחו הליכי הגירושין נדחתה מכל וכל, מה גם שהבעל עזב את הבית לפני הגשת תביעת הגירושין ולא לאחר מכן.
הבקשה להכריז על האישה מורדת נדחתה מכל וכל מאחר ויש לכך פרוצדורה ברורה, ונדרשים 12 חודשי התראה על מנת להכריז על אישה מורדת והבעל לא נקט בהליך כזה, ולפיכך אין הוא יכול לטעון למרידת האישה.
הכתובה
באשר לדמי הכתובה ותוספת הכתובה נקבע כי מאחר והאישה לא קיבלה זכויות סוציאליות אין כל מקום בהעדר איזון משאבים לקזז מדמי הכתובה.
ישנם מקרים בהם אישה המקבלת איזון משאבים וזוכה בכספים בעקבות פסק דין לאיזון משאבים הרי שאין היא יכולה לקבל זכויות בכפל ועליה לבחור בין כתובה לבין איזון משאבים.
במקרה הזה נוכח ההסכמה כי כל צד יישאר עם זכויותיו הרי שאין לקבל את הטענה של הבעל לפיו זהו כפל מבצעים.
יצוין כי סכום כתובה של 555,000 ₪ הוא סכום נכבד שאינו נפסק כדבר שבשגרה ואין זה סכום הכתובה המקובל אשר ייפסק בדרך כלל. יחד עם זאת במקרה זה – ככל הנראה – התנהגותו של הבעל הייתה בעוכריו.
(מס’ פסק הדין מחוק ואינו מצוין אך המדובר בבית הדין הרבני האזורי בירושלים).
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
