מהם דמי טיפול, למי הם משולמים, ועד איזה גיל?
דמי טיפול בדרך כלל משולמים לאם בשל טיפולה המסור בילדים והזמן המוקדש להם
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה, 37 שנות ניסיון
מהם דמי טיפול?
דמי טיפול הם הסכום שעל אב לשלם לאם עבור טיפולה בילדיהם המשותפים, ודמי הטיפול הם אחד המרכיבים, מיני רבים, בנושא מזונות ילדים. דמי הטיפול משולמים לאם כנגד הזמן ותשומת הלב שהיא מקדישה לילדים, ואם משתמשת היא במעון/מטפלת/קיייטנה – חיוב האב בדמי טיפול חופף לתשלום לגורמים אלו, שהינם תחליף לטיפול האם או זרועה הארוכה לצורך כך.
ההלכה הפסוקה קובעת כי אם זכאית לקבל דמי טיפול בתמורה לטיפול בילדיהם הקטינים של בני הזוג, וזאת, אם איננה מקבלת מזונות מבעלה. אישה אשר זכאית למזונות מבעלה, עד לגירושין, אינה יכולה לדרוש גם מזונות אישה וגם דמי טיפול.
לפיכך, אם בית המשפט יהיה סבור כי מעשה ידיה של התובעת תחת מזונותיה, ואם לא יחוייב הבעל/האב במזונות אישה ו/או בהשלמת מזונותיה, יחייב אותו בית המשפט בדמי טיפול עבור ילדים
החובה לספק לילד מזונות כוללת גם את החובה לטפל בו ישירות, או לשלם את הוצאות הטיפול למי שמטפל בו במקום ההורה ע”א 4280/90 כהן נ’ כהן ע”א 2136/90 גיל נ’ גיל.
עד גיל 15, נכללת חובה זו בחיוב המזונות הרובץ על האב, אך בפועל בתי המשפט פוסקים דמי טיפול בחלק קטן של המקרים, וגם זאת בהתייחס לגילאים נמוכים משמעותית מגיל 15 שנים, גיל בו הילדים בדרך כלל מאד עצמאיים ויכולים לטפל בענייניהם בגפם, ואינם צריכים כי יקחו או יביאו אותם למוסדות החינוך ואף יכולים הם לחמם לעצמם מזון וכיוצ”ב. ההורות בגילאים אלו עיקרה בפיקוח בסוגיית הלימודים והקניית ערכים, כמו גם הסעת הקטינים בעיקר למקומות הבילוי ומהם (בשעות לא קובנציונלית) אך לא בטיפול פיסי ממשי.
תשלום דמי הטיפול לאם יבואו כדי לפצות אותה עבור טיפולה הישיר, או עבור הוצאותיה לטיפול חיצוני מעון יום, צהרון, קייטנות, שמירה אצל מטפלת, בהיות כל אלה זרועה הארוכה של האם ע”א 149/88 פרי נ’ פרי וכן תמ”א (ת”א) 2487/92 אשכנזי נ’ אשכנזי.
לעניין דמי הטיפול, כלל ידוע הוא כי חובת האב במזונות ילדו כוללת גם את החובה לטפל בו ישירות, או לשלם את הוצאות הטיפול למי שמטפל בו במקום ההורה ( ע”א 4280/90 כהן נ’ כהן,; ע”א 2136/90 גיל נ’ גיל).
אי פסיקת דמי טיפול בשל הזכות לשוויון כזכות חוקתית הקובעת שיש לחלק בהגינות את נטל המזונות בין ההורים
לאחרונה, נקבע במספר פסקי דין העוסקים במזונות במסגרת דיני המשפחה כי הזכות לשוויון כזכות חוקתית מחייבת לשקול בנסיבות המתאימות את חלוקת נטל מזונות הקטינים בין שני ההורים. האיזון הראוי יעשה, ראשית, ע”י הקטנת החבות החלה על האב בלבד ביחס לצורכיהם ההכרחיים, וזאת על ידי צמצום הגדרת הצרכים ההכרחיים, באופן שמונח זה יכלול אך ורק צרכים קיומיים ממש (ברמת חיים של משפחה בעשירון התחתון), וכך- חלק גדול יותר מסל המזונות ייוחס לחובת הצדקה, המוטלת עקרונית על שני ההורים, שיישאו בנטל ביחס ישיר להכנסותיהם.
הוצעה בפסקי דין אלו, גישה חדישה לפיה, החיוב החל על האב לספק את הצרכים ההכרחיים של הקטין, חיוב שאינו חל על האם, יאוזן על ידי אי פסיקת דמי טיפול בגין טיפול האם בקטין, בנסיבות בהן יש לאם היכולת הכלכלית לשאת בהוצאות (תמ”ש (ת”א) 82010/96 סער נ’ יפתח.
מהו הגיל בו האב כבר אינו חב בדמי טיפול?
הדעות חלוקות בפסיקה באשר לחיובו של אב בדמי טיפול של ילדיו אשר כבר אינם קטיני קטינים (דהיינו שהינם מתחת לגיל שש שנים), ובפסקי דין רבים נקבע שדמי הטיפול הם גבוהים יותר ככל שהקטין המטופל הוא בגיל צעיר יותר, ועם התבגרותו, הולך ופוחת מרכיב הטיפול בו, שבגינו יש לשלם דמי טיפול, עד שמגיע לאפס (תמ”א חי’ 663/92 פלונית נ’ פלוני.
כך לדוגמא קבע בית המשפט בע”א 492/85 סופר נ’ סופר כי מרכיב דמי הטיפול מאבד מחיוניותו בהגיע הילדים לגילאים 11 ו- 13.
בע”מ (ת”א) 1018/99 צימרמן נ’ צימרמן, נקבע, כי לאחר גיל 13 תבוטל לחלוטין זכאות האם לקבלת דמי טיפול בעבור הקטין; ובתמ”א (חי’) 441/92 זלמנוביץ’ נ’ זלמנוביץ‘, נקבע כי גיל 11 הוא גיל שאינו מצריך עוד חיוב בדמי טיפול.
כך דחתה כב’ השופטת סיון ס”נ, תביעה לדמי טיפול לילדים בגיל העשרה בתמ”ש 104840/00 ב.ב נ’ ב.א בקובעה כי אמנם דמי טיפול נובעים מהדין העברי ואולם בגילאים אלו המרכיב הזה מאבד מחיוניותו ואין הצדקה להוסיף על חיוביו של האב דמי טיפול בנוסף למזונות, לאור גילאי הילדים.
בפסק דינה קובעת השופטת כי בפסיקה נקבע כי ככל שהילד בו ילד לטפל צעיר יותר גובה הפסיקה יהיה גבוה יותר. כאשר מדובר בדמי טיפול לקטני קטנים שהינם עד גיל שש דמי הטיפול יחולו רק על האב (בר”ע (תא) 79/96 דרור נ. דרור.
עוד קובעת השופטת כי הינה מצטרפת לדעתו של כב’ ס”נ בדימוס חיים פורת אשר הרהר אחר נושא דמי הטיפול בהעדיפו לייחס מרכיב זה לדיני הצדקה ולא לצרכים ההכרחיים ת.א. 53/96 סרור נ. סרור (מעל לגילאי שש שנים).
כב’ השופט בדימוס יעקבי שווילי קבע כי מעל גיל 11 אין צורך בפסיקת דמי טיפול כלל (ת.מ.א. (חיפה) זלמנוביץ נ. זלמנוביץ)
לעומת זאת, בפסקי דין אחרים נקבע כי גיל 14 ואפילו למעלה מזה מצדיק חיוב האב בדמי טיפול בנסיבות המתאימות (ע”א 125/86 סימונוב נ’ סימונוב, דינים עליון, אך יש להביא בחשבון כי זהו פסק דין ישן יחסית וקיימים פסקי דין חדישים יותר שאינם משיתים על האב תוספת למזונות בדמות דמי טיפול, לא כל שכן בגילאי העשרה.
האם ישנם מצבים בהם נפסקים דמי טיפול לאחר גיל 12-14
בדרך כלל, לא אך קיימים בפסיקה מקרים חריגים כגון ע”מ (חיפה) 107/00 א.ל. נ’ מ.ל. ואח’ בו נפסקו דמי טיפול בגיל מבוגר יחסית של הילד (גם לאחר גיל 18) מאחר ובפסק דין זה מדובר בילד במצב סיעודי קשה מאוד, עליו נאמר כי “הוא מסוגל לזחול על הבטן ואיננו מסוגל לזחול על ארבע או לקום ולהתיישב לבדו או לשבת לבדו, כך גם אינו יכול ללכת”, אך זהו כאמור מקרה חריג שאינו משקף דמי טיפול לגילאים מבוגרים בדרך כלל. כאן מדובר בילד בן עשרה אשר מצבו דורש תשומת לב וטיפול מיוחדים, ומצריך את הסעתו ממקום למקום פעמים רבות.
לסיכום סוגייה זו:
גישה מתקדמת, המביאה בחשבון את העובדה שהאב משלם מזונות לפי הדין העברי בו בזמן שישנם מקרים בהם אם משתכרת יותר מאשר האב, פוסלת את תשלום דמי הטיפול בנוסף לחיוב האב בצרכים ההכרחיים.
ככל הנראה, הפסיקה החדשה מצדדת בגישה כי כי ראוי לאמץ את גישת פסק הדין סער שלעיל, לפיה, זכות השוויון כזכות חוקתית מתבטאת בין היתר באיזון בין האב והאם ע”י אי פסיקת דמי טיפול לאישה.
