בשנים האחרונות, אנו נתקלים פחות ופחות בפסיקה במונח דמי טיפול.
דמי טיפול הם הסכום שהאב אמור לשלם לאם עבור טיפולה בילדים, במידה ואין הוא משלם מזונות אישה, ובמידה והילדים קטנים (מתחת לגיל 5-6) ובמידה ואינם פוקדים צהרון, שאז משלם האב את מחצית עלות הצהרון.
בשנים האחרונות אנו נתקלים באבות החולקים עם האימהות משמורת או משמורת כמעט משותפת מבחינת הזמנים ועל כן שאלת דמי הטיפול אינה עולה.
לכן הופתעתי כאשר נתקלתי בפסק דין ב- תלה”מ 63032-07-17 של כב’ השופט נמרוד פלקס מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר עסק בדמי טיפול וזאת במקרה – חריג במקומותינו – שבו אב ביקש להיפגש עם הילדים מה שפחות ולא מה שיותר ובפועל פוגש הוא בהם 3-4 שעות בשבוע, שזה הרבה פחות מהמומלץ והרצוי.
לפיכך קבע בית המשפט כי האב ישלם דמי טיפול בסך של 800 ₪ – בנוסף למזונות שנקבעו בלי קשר – בשל העובדה שהאב ממעט לטפל בילדים ויותר עול מוטל על האישה.
עסקינן באב שנפגש עם שלושת ילדיו פעם אחת בשבוע למשך 3.5 שעות בלבד ואשר סירב להרחיב את זמני השהות בכל מיני סיבות ותירוצים שונים.
כב’ השופט נמרוד פלקס ניסה להסביר לאב כי מעשיו פוגעים בצורה קשה ביותר בילדים, ילדים אשר משוועים לקשר עם אביהם, אך דברי בית המשפט לא חלחלו והאמירות לא הביאו לשינוי. ככל הנראה דבריו של בית המשפט נפלו על אוזניים ערלות והאב מעדיף את עצמו ואת ענייניו על פני ההורות.
נפסק לפיכך כי כדי לעזור לאם, המגדלת את הילדים כמעט לבדה, למעט שעות בודדות בהן פוגש האב את הילדים – יתווספו לחיובי המזונות עוד 800 ₪ עבור דמי טיפול.
מתי נפסקים דמי טיפול?
בדרך כלל דמי טיפול נפסקים בגילאי ינקות שבהם התינוקות צמודים לאם. ככל שעולה גיל הילדים כך יורדים דמי הטיפול במידה ובכלל נפסקו.
המקרה הנוכחי הוא חריג נוכח העובדה שהילדים בגילאי 5-10, גיל שבו הילדים עצמאיים כבר באופן יחסי והצורך שלהם בקרבת האם באופן מיידי ואינטנסיבי כבר יורד. ברוב המקרים דמי טיפול לא נפסקים מעל גיל 6 אלא במקרים מיוחדים וחריגים, כגון ילד נכה או עם לקות המצריכה התייחסות מיוחסת וצמידות להורה.
מהם דמי טיפול?
דמי טיפול הם הסכום שעל אב לשלם לאם עבור טיפולה בילדיהם המשותפים, ודמי הטיפול הם אחד המרכיבים, מיני רבים, בנושא מזונות ילדים. דמי הטיפול משולמים לאם כנגד הזמן ותשומת הלב שהיא מקדישה לילדים, ואם משתמשת היא במעון/מטפלת/קייטנה – חיוב האב בדמי טיפול חופף לתשלום לגורמים אלו, שהינם תחליף לטיפול האם או זרועה הארוכה לצורך כך.
משמע לא יפסקו גם דמי טיפול וגם תשלום עבור מעון יום אלא האחד מהשניים.
ההלכה הפסוקה קובעת כי אם זכאית לקבל דמי טיפול בתמורה לטיפול בילדיהם הקטינים של בני הזוג, וזאת, אם איננה מקבלת מזונות מבעלה. אישה אשר זכאית למזונות מבעלה, עד לגירושין, אינה יכולה לדרוש גם מזונות אישה וגם דמי טיפול.
לפיכך, אם בית המשפט יהיה סבור כי מעשה ידיה של התובעת תחת מזונותיה, ואם לא יחוייב הבעל/האב במזונות אישה ו/או בהשלמת מזונותיה, יחייב אותו בית המשפט בדמי טיפול עבור ילדים
החובה לספק לילד מזונות כוללת גם את החובה לטפל בו ישירות, או לשלם את הוצאות הטיפול למי שמטפל בו במקום ההורה. ע”א 4280/90 כהן נ’ כהן ע”א 2136/90 גיל נ’ גיל.
בהסכם המקורי, התחייב האב לפגוש בילדים שעות בודדות בשבוע והסכם זה אושר בבית הדין הרבני.
בני הזוג בהם דן פסק הדין שלעיל, התגרשו לפני כשלוש שנים ונקבעו הסדרי מפגש מצומצמים וזאת בהסכם שאושר בבית הדין הרבני.
האם – שנאלצת להתמודד עם גידול הילדים לבדה – ביקשה בשנה שעברה מבית המשפט לסייע לה ולחייב את האב להתראות עם ילדיו יותר, כפי שמקובל היום: פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני.
אלא שהאב הודיע כי אינו יכול להרחיב את המפגשים, תחילה טען כי הוא מובטל, לאחר מכן טען שהוא מתגורר עם אבא שלו ולא יכול לארח שם את הילדים, ולאחר מכן טען שהחל לעבוד ושעות העבודה לא מאפשרות לו להיות עם הילדים יותר מפעם בשבוע. תירוצים מתירוצים שונים כאשר השורה התחתונה היא שהילדים אינם רואים די את אביהם והם זקוקים ליותר מכך בצורה משמעותית.
החובה ההורית היא לא רק לפרנס את הילדים אלא לתת להם זמן, אהבה, חום ותשומת לב.
סגן הנשיא פלקס סבר שהאב פשוט מתחמק מקיום חובתו כהורה. ואכן, תסקיר מטעם הלשכה לשירותים חברתיים הציג “תמונת מצב עצובה ומצערת, של שלושה קטינים המשוועים לקשר עם אביהם מולידם, בעוד שזה האחרון אינו טורח לעשות דבר מה על מנת לאפשר קשר אמיתי, בריא ותקין”.
השופט מביע ביקורת על האב המתנער מאחריות.
“עלי לקבוע בצער”, כתב בית המשפט “כי תירוצי הנתבע שנמצאו בלתי מספקים, מעוררים תחושה קשה כאילו טובת הקטינים אינה מראש מעייניו. התנהלות זו של הנתבע פוגעת בנפשם של הקטינים, אשר באופן טבעי, מבקשים את קרבת אביהם, ונוכחים פעם אחר פעם כי הלה מבכר לעסוק בענייניו ולדאוג לרווחתו האישית”.
בנסיבות אלה השופט הסכים עם עמדת העו”ס שערכה את התסקיר, שבשלב זה אין טעם לחייב את האב בהרחבת המפגשים. כפיית המפגשים על האב, עשויה לעשות יותר נזק מאשר טוב, מאחר שאם יפר את ההחלטה הילדים ייפגעו אף יותר. מעבר לכך, האם עשויה להסתמך על המפגשים ועלולה גם כן להיפגע אם האב לא יעמוד בהם. ברור: אי אפשר לחייב אדם לעשות מעשה אך יש לכך מחיר כלכלי.
עם זאת, השופט קבע כי לא ייתכן שהאב החוטא יצא פטור בלא כלום ולכן החליט לסייע לאם בהיבט הכלכלי ולחייב אותו בדמי טיפול.
בשורה התחתונה, אי אפשר לחייב אב לתת מזמנו אך אפשר להגדיל את המזונות.
“הואיל והנתבע אינו מתראה עם הילדים כנדרש להם ובכך אינו מקל על האם את הטיפול בילדים, לילדים יש הוצאות טיפול הניתן להם על ידי אימם… לכך יש להוסיף את העובדה שהאם היא משמורנית פיזית מלאה לקטינים וברי אפוא שכתוצאה מכך נפגעת יכולת הכנסתה, שכן האב אינו תורם מזמנו ולו במעט לגידול הקטינים”.
כך נימק בית המשפט את החלטתו וחייב את האב ב- 800 ₪ שיתווספו לחיוב המזונות החודשי.
