דיון בצו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא בבית הדין הרבני הגיע עד בג”ץ

צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד הבעל בוטל בתנאים המבטיחים את זכויותיה של האישה

העותר ואשתו בנפרד הם בני זוג המצויים בהליכי גירושין.  בית הדין הרבני האזורי בירושלים נתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העותר, לבקשת אשתו בנפרד עמה הוא כאמור בהליך של גירושים למשך חודש ימים. צו עיכוב היציאה הוצא במעמד צד אחד.

לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, הורה בית הדין על ביטולו של הצו, בהתקיים התנאים הבאים: הפקדת טופס הרשאה של “כתבו ותנו” (הרשאה לכתיבת גט ולמסירתו למקרה שהבעל לא יחזור וכך תימנע העגינות של האישה); הפקדת ערבות צד שלישי על סך 120,000 ש”ח; חזרת העותר ארצה בתוך שלושה חודשים.

האישה הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול אשר החמיר את התנאים לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד הבעל

העותר מילא אחר שני התנאים הראשונים, ובעקבות זאת הורה בית הדין הרבני האזורי, ביום 20.6.2018, על ביטול עיכוב היציאה מן הארץ של העותר, אך האישה לא הייתה שבעת רצון מתנאי ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ והגישה ערעור על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול.

בית הדין הגדול קבל את הערעור והחמיר את תנאי הערבות הכספית להבטחת חזרתו של העותר ארצה, והורה כי עליו להפקיד ערבות בסך 250,000 ש”ח ולחלופין ייפויי כוח המקנה לבית הדין סמכות להעברת מחצית מזכויותיו על דירתו לידי האישה במידה ולא יחזור. בית הדין הורה עוד כי ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ מותנה בכך שהעותר ישוב ארצה בתוך 21 ימים, אחרת יעביר בית הדין את סכום הערבות (ולחלופין את זכויות העותר בדירתו) לידי האישה.

החמרת תנאי ביטול צו עיכוב היציאה הביאה את הבעל לעתור לבג”צ

טענת חוסר הסמכות של בית הדין הרבני הגדול נדחתה.

נטען על ידי הבעל כי החלטת בית הדין הרבני הגדול ניתנה בחוסר סמכות, שכן לאישה לא הייתה זכות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, בהיותה החלטת ביניים בהליך, והיה עליה להגיש בקשת רשות ערעור. עוד נטען כי ההחלטה אינה סבירה, שכן היא מתחשבת בנימוקים שהעלתה האישה רק בשלב הערעור, ומשאין כלל עילה מספקת לעיכוב יציאה מן הארץ של העותר.

בג”צ דוחה את העתירה לאור העובדה שרק במקרים נדירים יתערב בהחלטות בית הדין הרבני הגדול ורק במקרים מיוחדים כגון חריגה מסמכות

הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטותיו של בית הדין הרבני אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או אם נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג”ץ 3956/18 ‏פלוני נ’ בית דין הרבני. כלל זה תקף ביתר שאת באשר להחלטות דיוניות של בית הדין הרבני (בג”ץ 288/19 פלוני נ’ בית הדין הרבני הגדול).

במיוחד לא יתערב בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות דיוניות להבדיל ממהותיות

נקבע כי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול בעניין שינוי גובה הערבות ושינוי מגבלת הזמן לעניין חזרתו של העותר לארץ היא החלטה דיונית שנתונה לשיקול דעת בית הדין ואין להתערב בה או לשנותה.

לפיכך נדחתה העתירה לבג”ץ ואין אלא להתפלא על כך שעניין כה שולי הגיע לפתחו של בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, שכן החמרת התנאים לא הייתה כה משמעותית.