עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בית הדין הרבני בנתניה דחה תביעת גירושין של גבר אשר האשים את אשתו במספר עילות גירושין, ובמיוחד מהפרעת OCD.
עיקר טענותיו של הבעל כנגד האישה בתביעת הגירושין
א. הנתבעת סובלת מהפרעות נפשיות מגוונות וחמורות אותן הסתירה במכוון וביודעין מן התובע מהן סבלה עוד קודם והרבה לפני הנישואין.
ב. אי יכולת ללדת ילדים. הנתבעת עברה שתי הפלות, לדברי התובע מחמת המחלה שממנה סובלת הנתבעת אין באפשרותה ללדת ילדים. בנוסף הסיכוי למון מולד בעובד לחולת נפש אשר נוטלת כדורים, הינו גבוה מאוד.
ג. הנתבעת התלוננה במשטרה כנגד התובע תלונה שנמצאה כוזבת.
ד. מעשה כיעור מצד הנתבעת, ונתינת עיני הנתבעת באדם אחר מצוינים באופן שלא משתמע לשתי פנים.
ה. הנתבעת אינה חפצה שיהיה שלום בית, מאחר ולא הגישה תביעה לשלום בית אלא טענה זאת מהפה ולחוץ במסגרת תביעה למזונות ומדור.
עיקרי טענות האישה במענה לתביעת הגירושין
א. התובעת היה מודע למצבה הנפשי של הנתבעת עוד בטרם הנישואין שכן התובע אף לקח את הנתבעת לביקורת למרפאת “פרומקין” אחת לחצי שנה לד”ר שפק, ואף נכנס איתה לרופא והיה מודע כי היא נוטלת כדורים.
ב. טענת הבעל בדבר אי יכולת ללכת ילדים, לאישה אין שום בעיה של פוריות, אישה בעלת בעיות פוריות אינה מצליחה כלל להיכנס להריון, האישה נכנסה פעמיים להריון והפילה הפלה טבעית בגלל לחצים שהפעיל הבעל מכך שאינו חפץ בהריון.
כמו כן, לא ניתנו שום הוכחות לטענות שהועלו על ידי הבעל וב”כ בדבר סיכויים למום בעובר לאישה שסובלת מבעיות נפשיות. מצו”ב חוו”ד מפרופ’ א. אור נוי וכן חוו”ד של ד”ר שפאק הכותבים שאין סיכון למומין מולדים עקב נטילת הכדורים אותם נוטלת האישה.
ג. טענת התובע בדבר תלונת שווא שהתלוננה הנתבעת למשטרה כנגד התובע, הנתבעת הוציאה צו הגנה לאחר שהבעל ואחיו נכנסו לבית ואיימו והפחידו את האישה.. הבעל דחף את האישה, וכתוצאה מהאירוע הנ”ל האישה פנתה למשטרה, וכתוצאה מזה הבעל ואחיו ברחו כפושעים. מי שלא עושה כלום אינו צריך לברוח. כמו כן, הנתבעת ביקשה לאחר סיום צו הגנה שהבעל ישוב הביתה אך הוא סירב.
ד. לאחרונה מצבה של האישה התאזן. אין כעת ביטויים של בעיה נפשית פעילה. כפי שמצוין במסמכים הרפואיים שהוצאו לביה”ד. היא ממשיכה בטיפול תרופתי מניעתי.
ה. באשר לטענת התובע שהאישה לא הגישה תביעה לשלום בית, האישה לא הגישה תביעה לשלום בית משום שהתביעה לשלום בית הינה תביעה וליצור שלו”ב בתביעה הינו דבר והיפוכו והאישה לא רצתה כי ייראה כמלחמה על כן העדיפה לומר זאת בפני הדיינים בע”פ כי היא אוהבת את בעלה וחפצה בשלו”ב.
ו. כמו כן האישה ויתרה על מזונות אישה רק בשביל להשכין שלום בית, אולם אם לא ניתן לבצע שלו”ב, האישה תובעת את מזונותיה אשר הבעל התחייב בהם בנישואיו עם האישה.
ז. לחילופין ורק אם טענות האישה לא תתקבלנה ע”י ביה”ד, תעתור האישה לפסוק לה את הכתובה ותוספת כתובה סך 100,000 ₪ וכן פיצויים.
החלטת בית הדין – דחיית תביעת הגירושין
הציר שעליו סובבת תביעת הגירושין במקרה זה, הוא הבעיה הנפשית ממנה סובלת הנתבעת כפי שאובחנה ע”י הרופאים. בעיה זו מכונה O.C.D שפירושה אובססיבי קומפולסיבי.
התופעה המאפיינת את הסובלים מהפרעה זו היא, שהחולה אינו מפסיק לעשות פעולה מסוימת, כגון רחיצת ידיים בלתי פוסקת, חזרה הביתה לבדיקה חוזרת שוב ושוב של נעילת הדלת, תיאורטית חולה שכזה יתקשה לעולם לעזוב את הבית. כמו כן יכולה להיות תופעה נפוצה אם מדובר באדם שנוהג להתפלל יחזור על פסוק בתפילה אין ספור פעמים. החולה מודע למצבו וגם מבין את האבסורד בפעולות החוזרות כל הזמן, אלא שאינו מסוגל לעזור לעצמו.
אמנם ה- O.C.D זה ליקוי נפשי, אבל לא יותר מכך. כלומר אין החולה מנותק מהמציאות, ואף מודע לבעייתו ולמחלתו הנפשית. יכולת שיפוט מציאות החיים של חולי O.C.D בדרך כלל תקינה. הם יכולים להשתלב בחיי חברה ובמסגרת עבודה ככל אדם נורמטיבי.
לסיכום, חולי O.C.D סובלים מעשיית פעולות כפייתיות (כפי שזה מוגדר בספרות) המשתלטות על חיים, וכמובן מפריעה לתפקודם השוטף, אבל אינה בהכרח מונעת מהם להשתלב בקהילה.
לכן, על אף שאין קבוצת חולי O.C.D מסווגות בקבוצה של מחלות נפש, הרי שההתבטאויות של הפרעות התנהגות כגון אלו הנ”ל הנובעות מבעיית ה- O.C.D עלולות להכביד מאוד על חיי משפחה שלווים ועשויות לשמש מקור לסבל רב של בן/בת הזוג אשר גורמים לסובל/ת לעתור לביה”ד בתביעת גט פיטורין.
ממצאי הפסיכיאטר שטיפל בנתבעת
.. בת 33 נשואה ללא ילדים… מוכרת למערכת הפסיכולוגית כסובלת מ- O.C.D מגיל צעיר. קיים רקע פסיכיאטרי במשפחתה, עברה אשפוז לפני כ-10 שנים. התקבלה למחלקתנו עקב מצב של החמרה לאחר מס’ הפלות והפסקת הטיפול. בבדיקות חוזרות היה רושם לדלות בתכני החשיבה, לאורך שנים קיים חוסר יוזמה ולקוי תפקודי משמעותי. לכן הועלו סימני שאלה לגבי האבחנה של O.C.D, יתכן ומדובר בתהליך של סכיזופרניה..
בשנת 2001, הייתה הנתבעת מאושפזת בתל השומר על סמך אבחנה של Eating Disorder, דהיינו הפרעת אכילה. בסיכום המחלה נכתבה סיבת ההפניה:
הופנתה למרכזינו ע”י עו”ס מטעם קופ”ח לאומית על רקע הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה נרבוזה. מחלה ממנה סובלת מספר שנים והחריפה בחודשים האחרונים. משקלה ירד באופן דרסטי ל-38 ק”ג ונשקפה סכנה לחייה.
מצב רוחה היה דיכאוני, והביעה משאלה למות ואף איימה לקפוץ מהחלון, בעלת סף תסכול נמוך, התפרצה על בני משפחתה ללא כל סיבה”…
מדובר בבחורה בת 23 שנה רווקה אושפזה לראשונה במרכזנו בשל הפרעת אכילה בלתי ספציפית, ממנה סובלת מזה שנים רבות, אם כי התרשמנו שסובלת באופן סמוי מאנורקסיה נרבוזה, אך בשל הופעות מחזור ווסת והכחשת פחד מהשמנה הוחלט לאבחנה כהפרעת אכילה בלתי ספציפית גם אם דווח על ריטאליות… אלו לא באו לידי ביטוי במהלך האישפוז אלא יותר סימפטומים דיכאוני וחרדתי… מאושפזת כחודש בזמן הזה עלתה במשקל…”
התובע-הבעל טען כי לא ידע על הבעיות הנפשיות של האישה
התובע הגיש את תביעתו בכתב ידו, בה הוא מתאר שהוא נשא את האישה לפני כחמש שנים מבלי שידע ואף אחד גם לא גילה לו שלבחורה הזו יש בעיות נפשיות קשות.
במשך השנים, הוא גילה שלאישה יש חולי נפשי חמור וחייו הפכו לגיהינום. הבחורה לדבריו שאיתה התחתן חולה בדיכאון עמוק ובמניה דיפרסיה, והיא אושפזה מספר פעמים בבית חולים לחולי נפש בתל השומר.
לטענת הבעל, חייו עם אשתו הינם גיהינום, אין הוא אוהב אותה ונמאס לו מחיי הזוגיות האלה אשר ממיטים אסון ולא יכולים לתת המשכיות.
חקירות הצדדים
בדיון שהתקיים בתאריך 27/06/12, נשאל הבעל על ידי ביה”ד כמה זמן הכירו לפני החתונה?
הבעל השיב כי הכירו שנתיים וחצי לפני החתונה, וכי חצי שנה לפני החתונה חיו ביחד, וכן אמר כי הסתירו ממנו שהיא חולת נפש, יש לה בעיית ocd והפרעות נפשיות עוד טען הבעל כי המצב החמיר במהלך הנישואין ההפרעות הנפשיות התגברו והאישה מטופלת עם כדורים.
האישה לעומתו טענה כי הבעל ידע שהיא מטופלת בתרופות. האישה הוסיפה ואמרה כי לא רק שידע אלא גם לקח אותה למרפאת הנפש ברכבו.
ההלכה
בשולחן ערוך אבן העזר סימן קי”ז סעיף ד’ מובא: וכן הכונס אישה סתם ונמצאו בה מום ממומי הנשים שנתבארו בסימן ל”ט ולא ידע הבעל במום זה, תצא בלא כתובה לא עיקר ולא תוספת.
ובסעיף ה’ שם:
אם יש מרחץ בעיר והיו לו קרובים שם, אינו יכול לומר לא ידעתי מומין אלו ואפילו מומין שבסתר מפני שהוא בודקה ע”י קרובותיו וחזקתו ששמע ונתרצה.
הפירוש של ההלכה
פירושה של הלכה זו היא כפשוטה. בזמנם היה בית מרחץ משותף לכל בני העיר, ושם היו באים לרחוץ עצמם תושבי העיר כי לא היה קיים חדר רחצה בבית מגוריהם.
לפיכך, גם איש נושא אישה ובמקום מגורי האישה יש לאיש קרובי משפחה, כך שיש באפשרותו לבקש מקרובותיו בשעה שהן מגיעות לבית המרחץ שיבדקו האם לאישה שהוא אמור לשאת קיימים מומים בגופה, ומאחר וכאמור יש באפשרותו של האיש לבדוק אם לאחר נישואיו יבוא האיש ויטען שהוא מצא בה מומין בגופה שהוא לא ידע עליהם, לא יהיה נאמן, מפני שזהו הליך מתבקש שכל איש הבא לקשור את גורל חייו עם בת זוג יברר עד היכן שידו מגעת, מי האישה שעמה הוא אמור לחלוק את חייו, לכן אנו בטוחים שהוא ביקש מקרוביו שיבדקו את האישה האם היא נקיה ממומין, והוא ודאי ידע מהמומין כאשר המומין הם מאותם המומים שהיו לה קודם שנשאת.
כמובן שהבדיקה בין כותלי בית המרחץ, יכולה להיות רלוונטית רק למומין חיצוניים שבגוף, אבל לא למחלות גופניות פנימיות, או מחלות נפש.
בימינו, המציאות שלכל אחד בבית מגוריו יש בית מרחץ פרטי בביתו, ואנשים אינם הולכים לרחוץ את הרחצה היומיומית בבתי מרחץ עירוניים.
אולם, יחד עם זאת בציבור הכללי קיימת היום תופעה ידועה ומקובלת שבני זוג המתכננים לבנות עתיד משותף ולהינשא זל”ז, הם בעצמם עושים בדיקה אישית מקיפה ויסודית טרם בואם בברית נישואין. דהיינו הם חיים ביחד חיי זוגיות תקופה מסוימת פעמים ארוכה ופעמים קצרה, ובוחנים את ההתאמה הזוגית ביניהם, הן מהבחינה החיצונית והן מהבחינה הפנימית.
הממצאים של בית הדין בנוגע למקרה
המדובר בבני זוג שהכירו זה את זה שנתיים וחצי קודם שנישאו, ומתוכם שנתיים של קשר חברותי כנראה שוטף והדוק, וחצי שנה שהם חיו ממש ביחד כבני זוג.
יתירה מזו, הבעל כבר קודם הנישואין התלווה לאשתו לטיפולים פסיכיאטריים, ולא יתכן שבמהלך התקופה של חצי שנה שגרו ביחד הוא לא היה מודע לכך שהאישה נוטלת כדורים עקב בעיות נפשיות.
זאת ועוד הבעל הגיש את תביעת הגירושין רק לאחר ארבע וחצי שנות נישואין, האם במשך כל שנות הנישואין הוא לא הבחין בכל הבעיות שלדבריו סובלת מהם האישה. אם בעיותיה של האישה כה מציקות לו מדוע עיכב את הגשת התביעה לגירושין זמן כה ממושך?
כך שהדבר ברור שהתובע ידע מכל בעיותיה של האישה קודם נישואיו עמה, ונשא אותה לאישה מתוך ידיעה זו. אף לאחר נישואיו עמה המשיך לחיות איתה עוד מספר שנים, כך שהדבר נעלה מכל ספק שהבעל ידע מכל בעיותיה של האישה, ואין הוא יכול לבוא היום ולומר לא ידעתי ולדרוש ממנה להתגרש בניגוד להסכמתה.
יתר על כן, הבעל לא קיים יחסי אישות עם אשתו בדרך המקובלת (אלא רק עם אמצעי מניעה) ומנע ממנה להרות לו. לדברי האישה ההפלות שנעשו בשני ההריונות היו בעקבות הלחץ שהפעיל הבעל עליה שתפיל.
בית הדין קובע שאין מקום לטענת הבעל שהוא לא ידע מהבעיות הנפשיות שהאישה סובלת מהם.
כמו כן, הרתיעה הכל כך גדולה של הבעל שמא האישה תיכנס להריון ותביא ילדים נובעת מתוך היכרותו של הבעל את מצבה הנפשי של אשתו, ומתוך כך ניהל את חיי האישות שלו עם אשתו במשנה זהירות הן לפני הנישואין והן לאחר הנישואין.
לכן, לבוא היום בפני ביה”ד ולהיתמם ולומר שהוא לא ידע מהבעיות הנפשיות שאשתו סובלת, זו היתממות שלא רק פוגעת קשה באישה, אלא גם פוגעת באינטליגנציה של ביה”ד. בנוסף לכך, התנהגותו של הבעל בחיי האישות שכה פחד מכניסת האישה להריון, מוכיחה שהאישה יכולה להיכנס להריון ולהביא ילדים לעולם, ולא כפי שטען הבעל בתביעתו שהאישה אינה יכולה ללדת.
ניתן לסכם ולומר שהבעל נכנס לנישואין אלו בעיניים פקוחות וידע היטב את אשר לפניו. יתר על כן לאחר הנישואין המשיך הבעל להיות עם אשתו מספר שנים, למרות שכפי הנראה לא ראה בנישואין אלו את עתידו לכל חייו, ולכן נקט בכל מיני פעולות מניעה בקיום יחסי אישות מחשש שהאישה תיכנס להריון ועם הבאת ילד לעולם הוא עלול להישאר כבול לאישה זו. יתכן וקיימות סיבות נוספות להתנהגותו של הבעל בקיום יחסי אישות, אבל אין ספק שזו אחת הסיבות, כך שיש מקום לדון האם הבעל לא נהג בחוסר הגינות כלפי האישה, היות וכבר קודם נישואיו עמה קינן אצלו ספק, האם זו האישה שעמה הוא רוצה להזדקן, ולעומתו האישה ראתה בבעל זה את עתידה.
לפיכך, ניתן לקבוע בוודאות שטענת הבעל שהוא מרגיש מרומה שלא ידע על המחלות הנפשיות שיש לבחורה לפני שנשא אותה כפי שכותב בכתב תביעתו, אינה אמת.
אמנם קיימת הלכה הקובעת כי יתכן ואדם התחתן עם בן או בת זוג וידע על מצבו וסבר שיוכל לנהל חיי נישואין תקינים למרות הבעיה או המום אך אחר כך התברר לו שלא יוכל ואזי דרישתו להתגרש מוצדקת אך אין זה המקרה שבפנינו.
בלשון ההלכה
לדעת ר’ מאיר גם אם הבעל הודיע לאשתו קודם הנישואין שהוא סובל ממום מסוים, והאישה הצהירה שהיא מסכימה לקבל על עצמה להינשא לו ולספוג את הסבל הנובע מהמום דהיינו שיש מצידה של האישה מחילה על העתיד שלא תוכל לתבוע גט בגין מום זה, למרות זאת סובר ר’ מאיר יכולה היא לומר לאחר הנישואין סברתי שאוכל לסבול מומין אלו, ומסתבר שאינני יכולה לסבול.
ואולם יש גם דעה אחרת, וחכמים חולקים על ר’ מאיר וסוברים:
מקבלת היא על כרחה. כלומר אם האישה ידעה על מומין אלו קודם הנישואין והוא התנה עמה עליהן אינה יכולה לטעון היום שאינה יכולה לסבול, אלא בעל כרחה היא תאלץ לסבול ואין כופין את הבעל לגרשה.
כדי להוכיח עד כמה ההלכה מחמירה עם אותם אלה שידעו ערב נישואיהם מהבעיה שקיימת אצל בן או בת הזוג שאינם יכולים לטעון לאחר הנישואין חשבתי שאוכל לסבול ומסתבר שאיני יכול מציין בית הדין אסמכתא נוספת משולחן ערוך סעיף ה’ ומקורה בתשובת הרא”ש כלל מ”ג סעיף ג’: איש המשתטה מידי יום יום ואומרת אשתו אבי מחמת דחקו השיאני לו וסבורה הייתי לקבל ואי אפשי כי הוא מטורף ויראה אני פן יהרגני בכעסו, אין כופין אותו לגרש, שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים.
מפשטות ההלכה משתמע שהסיבה שבמקרה שכזה אין האישה יכולה לטעון סבורה הייתי שאוכל לקבל את מחלתו של בעלי כאשר נשאתי לו ועכשיו אני רואה שאיני יכולה לקבל, למרות שלדברי אישה היא מצויה בסכנת חיים, היות ומום חולי נפש לא נמנה בין המומים במשנה הנ”ל – אין מקבלים את טענתה.
קיימת אפשרות להסביר את גישתם של הפוסקים הנ”ל באופן אחר. מחלה המתפתחת ומצבה משתנה מעת לעת, יש לומר שהדבר דומה למי שנולדה לו מחלה נוספת לאחר הנישואין, שאז פשוט לא יעלה על הדעת לומר, שמאחר ובן הזוג הסכים לקבל על עצמו מחלה אחת ערב הנישואין, זו הסכמה גורפת שמחייבת אותו לקבל גם מחלות נוספות שיתווספו לאחר הנישואין לבן זוגו. הגדרת ההבנה באופן זה מצאתי בספר “ברכת רצה” (לרבי צבי הירש אורנשטין בנו של מחבר הספר “ישועות יעקב”) בסימן ק”ט, תשובה שעוסקת בעניין אישה שנשתטית.
ומן הדין אל הנדון
מחלת O.C.D אינה מסווגת בקבוצה של מחלות נפש אלא זו הפרעה נפשית, והפרעות נפשיות ברובם הם במצב סטאטי. מהותה של מחלת O.C.D שיש בה אובססיביות לדבר מסוים או אפילו לכמה דברים מסוימים, שהיא מובילה לפעולות באותם דברים מסוימים, כך שגם ההפרעה הטורדנית וגם ההפרעה הכפייתית שהיו ערב הנישואין נשארים ללא שינוי גם לאחר הנישואין.
על אחת כמה וכמה במקרה כמו שלנו, בו הבעל לא רק שידע מהבעיה שממנה סובלת האישה, אלא הוא חי אתה ביחד אתה הבעיה הזו קודם הנישואין במשך תקופה ארוכה והיה באפשרותו מספיק זמן להכיר את הבעיה והשלכותיה, והמשיך לחיות עם האישה עוד כמה שנים נוספות לאחר הנישואין, התנהגותו מוכיחה שלא רק שהוא ידע מהבעיה, אלא שהוא היה מוכן לקחת על עצמו את כל הקשיים הכרוכים בנישואין אלו בעקבות הבעיה הנפשית שקיימת אצל האישה.
זאת ועוד, במקרה הנדון הבעיה הנפשית ממנה סובלת האישה, דווקא כיום נמצאת במצב של נסיגה או לפחות במצב של איזון, דהיינו לעומת העבר מצבה של האישה השתפר, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהומצאו לביה”ד.
סיכום – דחיית תביעת הגירושין
סיכומו של דבר, כל הטענות והעילות שהעלה הבעל וב”כ בתביעתו לגירושין שיסודם הוא בטענת מקח טעות חסרות בסיס הלכתי או עובדתי. לפיכך אין לחייב את האישה להתגרש.
לאור האמור, הבעל חייב בתשלום מזונות אישה מיום הגשת תביעתה.
יחד עם האמור, שומה על ביה”ד במתן פסק דין לא רק להוציא לאור את הצדק ההלכתי והעובדתי, אלא פסק הדין צריך שיכלול גם הוראות תכליתיות, בהתאם למציאות שנוצרה עקב התביעה שלא תמיד תואמת את מסקנותיו של פסק הדין.
אי לכך בנפרד מפסק הדין, המציאות הזוגית שנישואין אלו חסרי כל סיכוי, את זאת צריכה להבין האישה עם כל רצונה {ואולי גם תקוותה} להחזיר את הבעל לחיים משותפים עמה, ולמרות האמור שלבעל אין עילה המחייבת את האישה בקבלת גט פיטורין,אולם מאי חיוב בגט לא נוצר שלום בית כל עוד הבעל מביע חוסר אהבה חריף כלפי האישה.
לכן, ביה”ד ממליץ לאישה עם כל הקושי הכרוך בכך מבחינתה להתעלות ולהסכים לגירושין. זאת מאחר שהמציאות הנוכחית היא בבחינת -גם לי גם לך לא יהיה.
