עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
בתמ”ש (ת”א) 28156-12-13 ב.נ נ’ א.נ דחתה כב’ השופטת גליק את תביעתה של אישה שעתרה לכך שבית המשפט יקבע כי מכוח הסדר איזון משאבים אשר בחוק יחסי ממון בין בני זוג – היא בעלים במשותף עם בעלה בבית המרקחת המנוהל על ידו.
שלל טיעוניה של האישה לשיתוף רכושי בכל הנוגע לבית המרקחת נדחו לאחר ניתוח הראיות על ידי בית המשפט.
ניתוח התשתית הראייתית
לטענת האישה, האיש עובד בבית המרקחת מבוקר עד ערב כולל יום שישי ויש בכך כדי להעיד על בעלותו ומכאן שיש להסיק על משטר של שיתוף רכושי בנוגע לנכס זה. בית המשפט קובע כי טיעון זה הינו מופרך מיסודו. עצם העובדה שאדם עובד שעות רבות אינה גורם להעברת הבעלות. לעומת טיעון זה של האישה, העיד האיש, כי הוא מתחיל לעבוד ב-08:00 בבוקר מגיע הביתה בצהריים, אוסף את הילדים ממוסדות החינוך, וחוזר לעבודה עד לשעות הערב.
כך או כך עבודה מרובה אינה יוצרת בעלות.
הטיעון הנוסף הוא עובדת היותו של האיש “הרוקח האחראי”. אכן בעל בית מרקחת צריך להיות רוקח אחראי, והאיש עבר בחינות לשם כך, אך גם עובדה זו אינה הופכת אותו לבעלים. יצוין, כי על פי עדויות האיש וגם הוריו, האיש אינו המנהל בפועל, אלא ההורים הם שאחראים על כל הניהול הכלכלי והעסקתו.
גם העובדה שהאיש רשום כבעל החשבון של בית המרקחת והוא מורשה חתימה בחשבון, אינה הופכת אותו, לבעלים של בית המרקחת. כפי שענתה אמו של האיש בחקירתה: … העסק זה אני ובעלי… אמו של האיש מנהלת את חשבונות בית המרקחת ועל פי עדותה היא ובעלה הקימו את העסק כבר בשנת 1974.
כעולה מעדותה בעלה עבר ניתוח לב מסובך והוחלט במשפחה להוריד את העול ממנו ומאחר והיא סומכת על בנה בעיניים עצומות הפך הוא למנהל, אך אין בכך כדי להעיד על בעלות של הבעל.
טיעון נוסף בפי האישה הוא כי משכורתו של האיש לא השתנתה במהלך שנים רבות. גם בטיעון זה אין כדי להעיד על בעלותו של האיש על בית המרקחת. האיש העיד בעמוד 24 לפרוטוקול כי הוא מושך משכורת של 13,000 ₪ מזה כ-6 או 7 שנים. לדבריו: אני מקבל משכורת מקסימאלית, יותר ממה שמקבל רוקח אחראי … . יש לכך חשיבות לצורך פסיקת מזונות ילדים, אך אין בכך כדי להשפיע על הממצאים בדבר היותו או אי היותו של האיש בעלים של בית המרקחת.
גם בנימוק שהאיש מחזיק כרטיס אשראי של בית המרקחת אין כל השפעה על הבעלות. אכן הוא הוסף כבעלים בחשבון הבנק (כאשר אמו נגרעה) והטעם לכך היה כדי שיוכל לחתום על שיקים וכמו שיקים כך גם כרטיסי אשראי.
טיעון נוסף בפי האישה הוא, כי האיש נוהג בבית המרקחת כבתוך שלו, לרבות הוצאת תלושי שכר פיקטיביים לאשתו. גם טיעון זה בכל הכבוד אין בו ממש, שכן העובדות עליהן נשען הטיעון אינן נכונות, ואפילו היו עובדות אלה נכונות, כי אז אין בכך כדי להעיד על בעלותו של האיש על בית המרקחת.
בפי האישה טענה נוספת והיא, כי הוכחה לכך שהאיש הוא עצמאי הם העובדה שהצדדים צברו היקף כספים ונכסים בהיקף ניכר. בית משפט דוחה גם טיעון זה. רכישת בית המגורים של הצדדים, נעשתה מכספי המכירה של הדירה הקודמת ונטילת משכנתא שניטלה באופן מקורי ככל הנראה ל-20 שנה, אך נפרעה אחרי שש או שבע שנים בעזרת הורי האיש. גם דבר זה אינו יוצא דופן, ואין בו כדי להצביע על כך שהבעלות על בית המרקחת היא של האיש.
גם אם יוכח שחלק מהכספים שהיו הכנסות מבית המרקחת – לא דווחו – עדיין אין בכך כדי להעיד כי הבעלות על בית המרקחת עברה מהורי האיש אל האיש עצמו.
בית המשפט קובע כי האיש אינו הבעלים של בית המרקחת, ולכן בית המרקחת אינו נכס בר איזון בין הצדדים אגב גירושין.
ניתוח ההיבט המשפטי
גם מבחינה משפטית עמדו שתי משוכות גבוהות בדרכה של האישה, גם לו היה נקבע כי בית המרקחת שייך לבעל:
האחת, היא הוראתו של סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, המחריג מן הנכסים שיש לאזן את שווים בין בני זוג: .. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.
גם לפי גרסת האישה עצמה מי שהקימו את בית המרקחת וקיימו אותו כמפעל חייהם, הם הורי האיש, ואם ב-2004 העבירו במתנה את בית המרקחת לבנם, מדוע צריך לאזן את שוויו של בית המרקחת עם האישה?
המשוכה השנייה הניצבת בדרכה של האישה היא, העבודה שללא ספק, בית המרקחת הוא נכס חיצוני במשמעות הפסיקה, ורובו ככולו לא נוצר במאמץ משותף של בני הזוג.
מה דינם של נכסים חיצוניים בכל הנוגע לשיתוף רכושי בין בני זוג מתגרשים?
בעקרון נכסים חיצוניים אינם ברי שיתוף. אמנם גם לגבי נכסים חיצוניים יש והכירה בהם הפסיקה כנכסים בני איזון (ובעיקר אם היו אלה דירות מגורים), והכל על פי נסיבות כל מקרה. ואולם – כפי שמציין בית המשפט בפסק דינו – גם אם על פי “רוח התקופה” (כפי שציין פרופסור שחר ליפשיץ במאמר יחסי משפחה וממון אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס’ 4 לחוק יחסי ממון (חוקים א’ 227, 259-258) (2009) – הרי עדיין האישה לא הניחה תשתית ראייתית מתאימה כדי ש”רוח העידן” תפיח רוח במפרשיה באופן שניתן יהיה לקבוע שבית המרקחת הוא נכס בר איזון.
מניתוח התשתית הראייתית והמשפטית עולה כי האישה לא הצליחה בתביעתה ובית המרקחת – שאין חולק שהינו נכס מניב ומשגשג – יישאר לבעלות הבעל ו/או הוריו אך לא יהיה בר איזון בגירושין.
