עקרון האיזון בין בני זוג על פי חוק יחסי ממון
על פי סעיף לחוק יחסי ממון בין בני זוג על צדדים לאזן את המשאבים זה עם זו כאשר הצדדים מתגרשים זה מזו בגט פיטורין.
כל זאת כאשר אין הסכם ממון השולל את איזון המשאבים בין בני זוג. בהעדרו של הסכם ממון ברירת המחדל האוטומטית היא זכות האיזון המעוגנת כאמור בחוק יחסי ממון.
ישנן בעקרון שתי אפשרויות לאיזון בין בני זוג כאשר מדובר בזכויות סוציאליות כגון פנסיה, קרן השתלמות, קופת גמל, מניות, אופציות, ביטוחי מנהלים וכיוצ”ב.
אפשרות אחת היא איזון של מה שנצבר במהלך חיי הנישואין ועד לקרע במועד בו הזכות תהא נזילה.
כך למשל פנסיה ניתנת למימוש כאשר העובד פורש לגמלאות.
קופת גמל הופכת לנזילה לאחר 15 שנה או בהתאם לתקנון.
קרן השתלמות ניתן לצבור במשך שש שנים ואזי היא הופכת לנזילה.
על פי אפשרות זאת האיזון ייעשה כאשר הקרן, קופת הגמל או הפנסיה תהפוכנה לנזילות ותהיינה ברות מימוש.
אפשרות שנייה היא היוון ואזי האיזון מבוצע מיידית תוך התחשבות כלכלית/מספרית כי מדובר בהקדמת תשלום
משמע אם הפנסיה עתידה להיות משולמת לעובד עוד כ- 10 שנים והעובד/בן או בת הזוג מסכימים להוון את התשלום ולבצע את האיזון מיידית, הרי שהתשלום שישולם יהיה נמוך יותר מאשר במקרה שבן הזוג יצטרך להמתין עוד 10 שנים.
כך למשל אם הערכת שווי הפנסיה תעשה לפי תוחלת החיים ממועד הפרישה ועד מועד הפטירה הצפוי, והשווי יוערך במיליון שקלים, הרי שאם יבוצע איזון מיידי דהיינו תשלום המתחשב בהיוון – הסכום שישולם בפועל יהיה נמוך יותר ויעמוד לצורך הדוגמא על 800 אלףש”ח בלבד.
להיוון יש יתרון באשר אין הוא קושר את בני הזוג יחדיו לאורך שנים. החיסרון נובע מכך שמי שמחליט להוון נותר עם הרבה פחות כסף בהווה, ועם זכויות מוגדלות לעתיד לבוא.
איך מתייחס בית המשפט למצב בו אדם מחליט שלא לפרוש במועד המיועד לכך (62 לאישה ו- 67 לגבר) בכל הנוגע לחלוקת הפנסיה בין בני הזוג?
לכך מתייחס בית המשפט בתמ”ש 34675-03-15 בנסיבות אלה, בהן האישה בוחרת לדחות את מועד פרישתה מעבודה למועד לא צפוי, למרות זכאותה לעשות כן זה מכבר, וזאת בנסיבות בהן לנתבע אין כל השפעה על קבלת החלטה זו ואימתי תאירע בעתיד, וגם נוכח אי התחשבות בפנסיה הרעיונית של הנתבעת – עשויה החלטת האישה להוביל את הצדדים לתוצאה לא שוויונית בה לאישה הכנסה מעבודה שוטפת בתוספת למחצית מקצבת הפנסיה של התובע, ואזי הכנסתה תהיה כפולה משלו.
כלומר האישה שעדיין עובדת ומחליטה שלא לצאת לגמלאות מקבלת משכורת שוטפת וכן מחצית מהפנסיה של הבעל בשל הזכות לאיזון משאבים בין בני זוג.
לעומת זאת הבעל נותר עם מחצית הפנסיה שלו בלבד ללא איזון או קיזוז במידה ואין הוא עובד למחייתו אלא פרש באופן מוחלט לגמלאות.
בית המשפט מאמץ את האפשרות להביא בחשבון פנסיה רעיונית כדי ליצור איזון
על מנת לשאוף לתוצאה צודקת והוגנת ובכדי לערוך איזון במועדי הפרישה הלא שוויוניים, מצא בית המשפט כי יש לקבל את הצעת התובע לחישוב הפנסיה הרעיונית של הנתבעת ולהורות כי המומחה יערוך תחשיב רעיוני של חלקו של התובע בפנסיית הנתבעת לו הייתה פורשת במועד הקובע, ולקזז מחלקה של הנתבעת בפנסיה המוקדמת של התובע את חלקו של התובע בפנסיה הרעיונית שלה.
ראו לעניין זה תמ”ש (י-ם) 30831-03-12 א.ה נ’ ה ; וכן תמ”ש (ת”א) 48482/07 ש.מ נ’ א.מ; תמ”ש (נצ’) 55595-02-12 ח.נ נ’ ד.נ.