מאת עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה!
פרטי המקרה
חוקר פרטי נשכר על ידי אישה לגלות את מקום מגוריו של בעלה, ממנו היא מצויה באותה עת בהליכי גירושין.
כאשר גילה הבעל שעוקבים אחריו, הוא הגיש תביעה כספית כנגד שני החוקרים הפרטיים, כשהוא מלין כנגד התקנת מכשיר מעקב ברכבו וכנגד המעקבים שבוצעו אחריו, ומסירת פרטים לגבי בת הזוג עמה בגד באשתו, אשר לטענתו מהווים לשון הרע.
האם זכאי הבעל לפיצוי כספי מן החוקרים הפרטיים, בשל הפגיעה בפרטיותו כתוצאה מן המעקב אחריו? זו השאלה העומדת להכרעה בפני כב’ השופטת קרן אזולאי בבית משפט השלום בירושלים בת”א (י-ם) 2778-04-11 א.ב נ’ ע.נ [פורסם בנבו, 15/02/16].
לטענת הבעל, כתוצאה מהמעקב הוא איבד את שלוות נפשו ונאלץ לשנות את אורח חייו באופן מהותי. השינוי בא לידי ביטוי ביציאות לא שגרתיות מן הבית; בשינוי בהרגלי התחבורה ובמסלולי הנסיעות; בהימנעותו משימוש בטלפון הסלולארי שלו; בהימנעות מפגישות עם נשים במקומות ציבוריים, ובהוצאות כספיות שנגרמו לו כתוצאה מהחשש למעקבים נוספים אחריו.
הנתבעים הכחישו את הטענה לפיה הבעל זכאי לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות. וגם הכחישו את התקנת מכשיר המעקב ברכבו. הם אישרו כי ניהלו מעקב אחר הבעל, אך זה מעשה כחלק מעיסוקם המקצועי, למטרה לגיטימית, בעקבות שכירת שירותיהם על ידי אשת הבעל.
הצמדת מכשיר מעקב אלקטרוני מהווה פגיעה לא מידתית בפרטיות והפרת כללי האתיקה של חוקרים פרטיים
אין חולק שהצמדת מכשיר מעקב אלקטרוני מהווה חריגה ממסגרת פעילות סבירה, מנוגדת לדין ולכללי אתיקה, באופן שיכול היה לשלול את תום ליבם של הנתבעים, אך הבעל לא השכיל להוכיח כי מכשיר המעקב שנמצא ברכבו הוטמן על ידי החוקרים, ועל כן נדחתה תביעתו ברכיב זה.
ועדת הרישוי של המחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה קבעה בהחלטה מיום 19.3.2013 כי הטמנת מכשיר GPS במכונית של אדם לשם ביצוע מעקב אחר תנועותיו, …מהווה פגיעה בפרטיות, הפרת כללי האתיקה המקצועית והתנהגות שאינה הולמת זאת כל עוד לא נקבע אחרת ע”י המחוקק או ע”י בית משפט מוסמך…
חוק הגנת הפרטיות יצר איזון מסוים, בכך שהעניק הגנה לחוקרים פרטיים בנסיבות מסוימות, אך אין בחוק זה או בחוק החוקרים הפרטיים התוויה מהם אמצעים סבירים ומה לא.
בית המשפט קובע כי השאלה אם שימוש באמצעי כזה או אחר מהווה פגיעה החורגת מתחום הסביר אינה תמיד ברורה ופשוטה למענה. היא תלוית הקשר, תרבות, תפיסה חברתית ומציאות משפטית. היא מחייבת הבנה של האמצעי הטכנולוגי והערכה של מידת הפגיעה שהוא מאפשר בזכות לפרטיות.
מעקבים נוספים
כשבוע בלבד לאחר קבלת הדוח נעשה שימוש במידע שהתקבל במסגרתו וכי החקירה בוצעה כדי לברר היכן מתגורר הבעל וכי נערכו תצפיות על הבית של חברו של הבעל, וכן קוימו מספר מעקבים אחר הבעל – הן באמצעות מכונית, והן רגלית.
עוד אין מחלוקת כי בסיום אותה חקירה נמסר לאשת הבעל דוח החקירה, במסגרתו גם נחשפה העובדה שהבעל ניהל מערכת יחסית זוגית באותה עת.
אין גם מחלוקת על כך שהבעל גילה, בשתי הזדמנויות שונות, שהוא נתון למעקב.
שאלת הפגיעה בפרטיות
האם עריכת תצפיות על הבית שבו התגורר הבעל, קיום מעקב רכוב ורגלי אחר תנועותיו, ומסירת פרטים על אודות בת זוגו באותה עת פגעו בפרטיותו של הבעל? התשובה חיובית.
סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות, היא, בין היתר, “בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת”. הפעילות שנאסרה בחוק היא, על כן, בילוש או התחקות – שאין חולק שנעשו במקרה שלפניי – אשר עלולים להטריד אדם.
בית המשפט קובע שאין מקום להקל ראש בפגיעה זו וכי אדם שמגלה שפעולותיו נתונות למעקב מוטרד מן העניין, והדבר בא לידי ביטוי ב”יצירת אי-נוחות, המסיחה את דעתו של אדם מעניינו וגורמת לו מבוכה, דאגה, בלבול, והתעסקות במושא ההטרדה” (רע”פ 10462/03 הראר נ’ מדינת ישראל, פ”ד ס(2) 70).
בית המשפט מקבל את עמדת הבעל כי גילוי המעקב גרם לו לשנות את מסלול נסיעתו; לבחון אם המעקב אחריו נמשך; הוציא אותו משלוותו וכי הוא הוטרד ונפגע כתוצאה מהחדירה לפרטיותו.
האם הפגיעה בפרטיותו של הבעל מזכה אותו בפיצוי?
לכך משיב בית המשפט בשלילה. על אף חשיבותה ומעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, אין היא זכות מוחלטת. חוק הגנת הפרטיות מגלם את האיזון שבין הזכות לפרטיות לאינטרסים חברתיים אחרים.
החוק מתווה נסיבות בהן פגיעה בפרטיות לא תזכה את הנפגע בתשלום פיצוי.
חלקו הראשון של החוק קובע את קשת המצבים שבהם פעולה כלשהי תיחשב פוגעת בפרטיות. חלקו השני עוסק בהגנות, אשר במסגרתן ובגבולותיהן תוכר התנהלות מסוימת כלגיטימית על אף שיש בה פגיעה בפרטיות.
הגנת תום הלב
שער הכניסה לתחולת ההגנות שבסעיף 18(2) הוא שהטוען להגנה עשה את הפגיעה בתום לב פסק הדין המרכזי שבו נדונה דרישת תום הלב הוא ע”פ 5026/97 גלעם נ’ מדינת ישראל, שם נקבע כי תום הלב נבחן באמצעות מבחן סובייקטיבי.
תנאי ראשון הוא האם הפגיעה בפרטיות נעשתה בנסיבות שבהן הייתה על הפוגע חובה חוקית, מוסרית חברתית או מקצועית לעשותה.
התנאי השני הוא שהפגיעה לא חרגה מתחום הסביר באותן נסיבות.
החקירה ארכה כשלושה שבועות. היא כללה תצפיות ומעקבים ברשות הרבים אך לא כללה צילום של הבעל ברשות הרבים או ברשות הפרט. המעקב והחקירה הופסקו לאחר שנודע לבעל עליהם.
אין לומר כי בנסיבות אלה פעלו הנתבעים בחריגה מהסביר או בחוסר תום לב. מתקבלת טענתם כי פעלו באופן מקצועי, מידתי וסביר לצורך מילוי המשימה המקצועית לה התחייבו כלפי אשת הבעל. משכך, קמה לנתבעים החזקה שפעלו בתום לב, בהתאם לאמור בסעיף 20(א) לחוק.
פעולת הנתבעים נעשתה במסגרת של חובה מקצועית
בפועל, לאחר קבלת דוח המעקב עשתה אשת הבעל שימוש במידע שהושג בהליך הגירושין ולפיכך הפגיעה בפרטיותו של הבעל נעשתה בנסיבות של מילוי חובה מקצועית (וראה לעניין זה את פסק הדין שניתן בת”פ (שלום נצ’) 3159/05 מדינת ישראל נ’ רוזנטל).
הבעל לא העלה טענה כלשהי לעניין תום ליבם של הנתבעים, ולא טען שהנתבעים פגעו ביודעין במידה גדולה משהייתה נחוצה באופן סביר לצורך מילוי חובתם המקצועית. לא הוכח כי הנתבעים ביצעו את הפגיעה בפרטיותו תוך הפרת הכללים או העקרונות של אתיקה מקצועית החלים עליהם ומתקבלת טענת הנתבעים לפעולה בתום לב.
התביעה כנגד החוקרים הפרטיים נדחתה
המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין התביעה להידחות. אמנם אין להקל ראש בפגיעה בפרטיותו של הבעל, ולא הייתה זו תביעה מופרכת לחלוטין. כל אדם זכאי לשליטה במידע שהוא בוחר שייוודע לאחרים, ולשמירה על “היחידה האוטונומית” שלו.
יחד עם זאת, ההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות משקפות את מידת ההגנה שניתנת לזכות לפרטיות, ואת קשת המצבים שבהם פגיעה בזכות תהיה מותרת. לפיכך נדחתה התביעה אך התובע לא חויב בהוצאות משפט.
