מרכז גישור בדיני משפחה

א’ - ה’ : 18:00 - 09:00
03-6969916
ויצמן 2, תל אביב יפו
עורך דין גירושין אלינור ליבוביץ

מעוניינים להתגרש וזקוקים לעזרה?

מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

    בעל שיכור, בעל מהמר ובעל בוגד

    האשה תבעה כתובה בשל היות הבעל אלים ושיכור וגם מהמר כפייתי

    בבית הדין הרבני האזורי אשר בפתח תקוה בהליך אשר מספרו הוא 1191510  נדונה תביעת כתובה של אשה, אשר לטענתה הבעל היה מכור להימורים, לאלכוהול ולסמים. לטענת האשה היא סבלה ממנו פיזית ומילולית, הבעל היה משפיל, מתפרץ צועק ומעליב אותה ברבים. יתר אלימות על כן לפי טענות האשה הבעל בזבז את כספי חסכונותיה בסכום המוערך ב-173 אלף ש"ח על הימורים, וגרם לה לאבד את האמון בו.

    לדברי האשה רצונה להתגרש נובע מכך שסבלה היא גם מאיומים מגורמים עברייניים בעקבות החובות שהבעל נקלע אליהם למימון הימוריו.  עוד לטענת האשה, הבעל אלכוהוליסט המכור לטיפה המרה, והיה חוזר באמצע הלילה מבילוייו כשהוא שיכור וריח אלכוהול נודף ממנו.

    הגדילה האשה לעשות והטילה דופי כמעט בכל תחום ותחום הנוגע למערכת היחסים עם הבעל ותפקודו במסגרת המשפחה וטענה שהבעל נהג בבוקר לישון עד שעות מאוחרות, בעוד היא נושאת בעול הבית ובטיפול בילדים.

    לא נותר כמובן תחום בו לא הוטל בבעל דופי לרבות קשרים עם בחורות נוספות.

    על פי האשה מאחר שהחיים אתו היו בלתי נסבלים היא החליטה להתגרש ממנו, והיא תובעת כעת את מלוא הכתובה ותוספת כתובה.

    הבעל הכחיש את העובדה שהינו שיכור או מהמר כפייתי או בעל בוגדני

    הבעל מכחיש את כל הנטען כלפיו ולדבריו, הוא אדם נורמטיבי, בעל מסור, לא אלים, חסר עבר פלילי ומעולם לא נהג באלימות פיזית או מילולית או אחרת כלפי אשתו, והוא נהג כלפיה באהבה למרות שהאשה זלזלה בו והפעילה כלפיו התנהגות כוחנית וקשה.

    הבעל טען כי הוא עובד בעבודה מסודרת ומפרנס בכבוד את המשפחה, אך האישה ניצלה אותו וניהלה אורח חיים בזבזני, וכאשר לא נענה לדרישותיה הוא ספג ממנה עלבונות והשפלות בפני בני משפחתו.

    הבעל הודה בשתי מעידות בשני הימורים כושלים (30 אלף, ו-70 אלף) שגרמו לו לחובות גדולים אך הוא לקח אחריות וטיפל בחובות באמצעות לקיחת הלוואה בנקאית שאותה הוא משלם ממשכורתו מדי חודש ועד היום.

    אשר לטענת השתייה, לדבריו הוא שותה רק באירועים או במפגשים חברתיים; מכחיש שימוש בסמים; ומעולם גם לא היה לו קשר רומנטי עם נשים אחרות. לדבריו הוא איש משפחה למופת וכשהוא היה חוזר מהעבודה בשעות אחה"צ הוא היה מסייע בטיפול בילדים. הבעל מכחיש שהיו נושים או גורמים עברייניים שהפריעו למשפחה.

     

    ההליך המשפטי לא היה מספק נוכח התוצאה והתברר לאשה כי הכמות אינה יוצרת את האיכות. האשה הטילה דופי בבעל בתחומים מרובים אך לא עלה בידה להוכיח מאומה.

    בבית הדין העידו רק הצדדים עצמם ללא עדים נוספים, ובסופו של דבר נוכחה האשה לדעת שעדות מטעמה אינה מספקת וראוי ונכון היה לתמוך את טענותיה באסמכתאות חותכות, ומשלא עשתה כן – לא זכתה בדמי הכתובה.

    המסמכים העיקריים אם כי לא היחידים שהוצגו היו הודעות טקסט כלומר התכתבויות בין הבעל לאשה. בהודעות אלו הביע הבעל חרטה על מעשיו בנוגע להפסדים בהימורים, אך לא היתה הודעה הנוגעת לשכרות או לבגידה עם נשים אחרות.

    מנגד היו הודעות קשות ותוקפניות מטעם האשה לפיהן הבטיחה לבעל כי הוא ימות בשקט ובייסורים. אפשר להבין את חששותיה הכלכליות של האשה ואולם מפה ועד פסיקת תוספת כתובה – ארוכה הדרך.

    אפשר להבין כי המדובר בסכסוך קשה וטעון, רווי בשנאה ומריבות, דבר שהוביל את האישה לעזוב את הבעל ולהגיש תביעת גירושין.

    אשר לטענות ההימורים וההפסדים הכספיים הגבוהים הרי שהוצג לבית הדין מסמך המתיימר להיות הסכם בו הודה הבעל כי נטל כספים מחשבון האשה אך יש לציין כי מסמך זה לא אושר על ידי ערכאה משפטית.  מחקירת האישה עולה כי האישה יזמה את החתמת הבעל על המסמך, וכלשונה: "הבנתי שיש לי עסק עם אדם שמהמר, ודאגתי לילדים שיהיה להם קורת גג ואם אני לא אדאג להם אף אחד לא ידאג להם, הוא בחובות והימורים"

    באשר לטענת האשה כי הבעל גזל ממנה כספים הרי שטענה זו התבררה כבלתי נכונה שכן הוצגו תדפיסי הבנק של האישה המראים בעליל כי לאישה מעולם לא היה סכום בסדר גודל שכזה כמו שטענה (173,000 ₪).

     

    יש אינדיקציות דווקא למערכת יחסים טובה ואוהבת

    לסיכומי הבעל צורפו 'פוסטים' שהאישה פרסמה ברשתות החברתיות (האחרונה מחודש אוגוסט 2018) מהם ניתן לראות על הזוגיות הטובה והאהבה שפורחת ביניהם. יתירה מכך, ביום 12.8.2018 חתמו שני הצדדים על חוזה לרכישת דירה משותפת, דבר שיכול להצביע על חיים תקינים ותפיסת הנישואין כיציבים נוכח תכנון ממשי לרכוש דירה.

     

    האשה התנדנדה באשר לגירושין כל אימת שהמצב הכלכלי נראה מבטיח יותר

    חודשיים לאחר מכן האישה פתחה בהליך גירושין בבית הדין עם פתיחת תיק ליישוב סכסוך. מאוחר יותר התיק נסגר בהסכמה מבלי שהצדדים הופיעו ליחידת הסיוע.  מבדיקת האירועים שהתרחשו סמוך למועד בקשת סגירת התיק עולה כי באותו זמן הבעל הפסיד בהימור כושל סך של 68 אלף ש"ח, וכדי לכסות את החוב הוא פתח חשבון פרטי (ביום 9.10.18) ונטל הלוואה בסך 120 אלף ש"ח ממנה הוא העביר 55 אלף ש"ח לחשבון המשותף שלהם – כלומר לידי האישה.

    בעקבות העברה כספית זו, החליטה האישה לחזור בה מהליך הגירושין שפתחה בו והתיק נסגר. לדבריו, יש בכך הוכחה כי  מצדה של האישה כל הסכסוך הזוגי שלה עם הבעל – כמו בהרבה מקרים – מתחיל ונגמר בכסף. לאחר מכן הצדדים טסו יחד לטיול באמסטרדם, ולאחר מכן בחודש מרץ או אפריל 2019 הם גם טסו לטורקיה. עובדות אלה לא הוכחשו. גירושין וחזרה לשלום בית התנדנדו לפי מצב רוחה

     

    חוסר אמון הוביל לגירושים

    בית הדין קובע כי הרושם שעולה הוא שעיקר הסכסוך נבע מחוסר האמון של האישה בבעל ובחשש המופרז שלה לביטחון הכלכלי של המשפחה בעקבות הפסדיו של הבעל בהימורים. לכן, כשחשש זה קיים היא יוזמת הליך גירושין (תיק יישוב סכסוך 10.18) אך כשהיא מקבלת את שלה (מועבר לה סך של 55 אלף ש"ח) וחששה פג, היא חוזרת לחיי שלום. היה זה חוסר אמון אישי וכלכלי כאחד.  האשה חששה מבגידה וגם מאובדן כספים בעטיו של הבעל.

    כך היה גם בעבר, כשהאישה החתימה את הבעל על הסכם בו הוא מודה כי סכום של 173 אלף ש"ח שייך לה (כשמוכח ממסמכי הבנק שהציג ב"כ הבעל שמעולם לא היו לה חסכונות בסדר גודל זה) כשמטרתה הייתה לבטח לעצמה  – ערב רכישת הדירה המשותפת –  סכום זהה לתשלום הראשון אותו הם היו אמורים לשלם עבור הדירה.

     

    ההימורים אינם עילת גירושין כשלעצמה

    מדובר אפוא במערכת יחסים של חשדנות, כנראה גם מוצדקת, לפחות חלקית, לאחר שהבעל הפסיד כסף בהימורים כושלים, אך עדיין הדרך רחוקה מלראות בכך עילת גירושין ואין הצדקה לפירוק הנישואין.

    גם בעבר לאחר הפסד שלו בהימור הראשון, והמשבר שפרץ ביניהם, הצליחו הצדדים לשקם מחדש את חיי הנישואים עד לסוף שנת 2018. במבט לאחור ניתן אולי היה להציל את הנישואין גם במשבר האמון השני אילו הם היו משקיעים את מירב המאמצים בשיקום ובטיפול זוגי, ועוזבים את בית הורי הבעל מקום שהיה 'חממה נוחה' לחימום הסכסוך.  ידוע שמגורים בבית ההורים של הצד השני אינם מטיבים עם אף זוג.

     

    חשש לבגידה

    חשדנות נוספת שהייתה לאישה כלפי הבעל – אך על בסיס אישי ולא כלכלי – הייתה כבר בראשיתם של הנישואין. בסוף שנת 2016 גילתה האישה תכתובת שקיבל הבעל בשעת לילה מאוחרת מחברה של הבעל ממקום עבודתו. האישה חשדה כי מדובר בקשר רומנטי שיש לו  עמה, משמע בגידה . בכעסה היא עזבה את הבית ועברה לגור בבית הוריה. לאחר מכן, לאחר שנרגעו הרוחות, היא שבה הביתה.  עסקינן במערכת נישואין שאופיינה בחשדנות וחוסר אמון מצד האישה.

    דיון הלכתי באשר לעילות הגירושין

    לעניין השימוש בסמים.  כאמור, האישה עצמה הודתה בדיון שנערך בבית המשפט כי בבית המגורים הבעל לא השתמש בסמים. לא הוכח אם הבעל השתמש בסמים מחוץ לבית. נושא הסמים ירד מן הפרק אם כן.

    האישה טענה שהבעל נהג להשתכר ולחזור הביתה בשעות לילה מאוחרות כשריח האלכוהול נודף ממנו, ושלדבריה מדובר בדפוס התנהגות קבוע המעיד על התמכרות לטיפה המרה. לטענת הבעל מדובר רק בשתיית אלכוהול רגילה כנהוג באירועים ובמסיבות חברים או בסופי שבוע, ולא בהתמכרות.

    שכרות והימורים – יכולים להוות עילת גירושין ומנגד ישנן נסיבות בהן לא יהוו עילת גירושין.

    בעל שיכור ומתהולל

    יש להפריד בין שני מקרים: בין בעל הידוע ומוכר לרבים כמי שרגיל להשתכר ולהתהולל בבתי מרזח, לבין בעל שלא ידוע ומוכר לרבים.

    המהרי"ו עוסק בבעל שאיננו מוחזק וידוע כשיכור ומתהולל, והדבר נשמע לראשונה רק מפיה של האישה כשהיא באה לתבוע ממנו גט וכתובה. הבעל מכחיש את דבריה וטוען להגנתו כי הוא שותה מדי פעם כפי שנהוג אך לא מעבר לכך. לאחר מכן עם התמשכות הדיונים ביניהם – כדי לפייס את דעתה של האישה ואביה – כתב הבעל לבית הדין שהוא מוכן לשנות את דרכו.

    כלומר, לפי השקפתם של האישה ואביה שהם רואים במעשיו התנהגות חריגה, מוכן הוא להשתנות, אך כאמור לא מדובר כאן בבעל המוחזק לרבים כשיכור והולל.

    לעומת זאת המהרש"ל בתשובתו עוסק בבעל המוכר וידוע לרבים שהוא שיכור והולל כפי שהאריך שם המהרש"ל בתשובתו לתאר את מעלליו של הבעל הידועים לשמצה ברבים.

     

    בעל ששכרותו ידועה ומפורסמת ברבים הינה טענת מאיסות לגיטימית וידועה

    בעל שדרכו הרעה מפורסמת וידועה לרבים – זוהי טענת מאיסות באמתלה מבוררת וכפי שכתבו המהר"ם והרא"ש שדנים בכך דינא דמתיבתא לחייב את הבעל להחזיר לה את הנדוניה שהיא הכניסה לו גם במה שמוחזק בידו,

    לעומת זאת כאשר טענת המאיסות נשמעת לראשונה מפיה של האישה בתביעתה להתגרש וליטול כתובה, בזה כתב המהרי"ו שאין כאן טענת מאיסות אלא דברי הבל.

    לגופו של עניין לא הוכח באשר לבעל שהמדובר אצלו בדפוס התנהגות קבוע של שתייה לשוכרה. אין להגדיר את הבעל כמי שמוחזק ומפורסם ברבים כאלכוהוליסט. הבעל הודה כי הוא שותה מדי פעם באירועים חברתיים או בסופי שבוע, ולכן מקרה זה דומה למה שכתב המהרי"ו בתשובה קל"ה כמבואר לעיל.

    בעל מהמר המפסיד ממון בהימורים – יש הבדל האם ההפסדים פוגעים במזונות האשה ובכלכלתה אם לאו

    לטענת האישה יש להגדיר את הבעל כמי שמכור להימורים והבעל הודה בשתי נפילות בהימורים, הוא הכיר בטעותו, הצטער עליה ולקח אחריות! כדי לכסות את החוב שבא מההימור השני שלו הוא פתח חשבון בנק משלו ונטל הלוואה (הרשומה על שמו בלבד) שאותה הוא משלם ממשכורתו מדי חודש (פריסת תשלומים חודשיים בסך 2,500 ש"ח לחודש).

    דיון הלכתי

    לדברי בית הדין את עניינו של בעל המכור להימורים ורגיל לאבד בהם את ממונו, היה נראה לכאורה ללמוד בדרך של היקש מדברי בעל ה'אגודה' (הובא בב"י סימן קנ"ד). ה'אגודה' פסק בבעל רועה זונות שיש לחייבו במתן גט – משלושה טעמים. אחד מהטעמים הוא בגלל איבוד הממון –  וכנאמר בספר משלי (כ"ט, ג) "ורועה זונות יאבד הון". מפרש רש"י: "ורועה – מחבר לו זונות"; והאבן עזרא מפרש: "ורועה – מן 'רעך' או מעניין 'כמרעיתם וישבעו' כלומר מפרנס הזונות והעד 'יאבד הון'."

    בהתאם לטעם השני שכתב בעל ה'אגודה' עולה כי עילת הגירושין בבעל רועה זונות הוא  איבוד ההון הבא בעקבות הניאוף שלו כנאמר במשלי (כ"ט, ג') "יאבד הון" לפרנסה, ק"ו הדברים אמורים במי שהימר שכבר הוכיח שהוא כבר איבד הון.

    דברי בעל ה'אגודה' נקבעו להלכה בדברי הרמ"א (אבה"ע סימן קנ"ד סעיף א') –  "מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו, אם יש עדות בדבר שראו אותו עם מנאפים או שהודה י"א שכופין אותו להוציא" (חידושי אגודה ביבמות).

    אולם בנימוק זה של בעל ה'אגודה' לחייב בגט בגלל איבוד הון יש בו חידוש רב, וכבר עמד על כך בעל ה'חכם צבי' (תשובה קל"ג), ואלה דבריו שם – "ומטעם שכתב בעל האגודה דרועה זונות יאבד הון וסופו לא יהיה בידו לפרנסה ואף שאין דעתי נוחה בטעם זה שיהא נידון על שם סופו כבן סורר ומורה דחידוש הוא ולא גמרי' מיניה".

    כלומר, חשש איבוד ההון הוא חשש עתידי – וכלשון הכתוב יאבד הון, בעתיד, זאת משום שהבעל מוציא הוצאות ממון על הזונות שהוא מתרועע איתן. אם כן אנו דנים כאן את חיוב הגט על שם סופו, כלומר על הצפוי לעתיד.

     

    האם בעניינו של בעל מהמר המאבד ממונו יש מקום לדמות זאת לדין איבוד הממון בבעל רועה זונות?

    אם בעל המזנה עם נשים אחרות יש לחייב בגט בשל חשש עתידי של איבוד הון, קל וחומר בעל שכבר רגיל להמר וכבר איבד את ממונו שיש לחייבו בגט! במקרה זה לא יהיה מקום להשגתו של בעל ה'חכם צבי' על דברי ה'אגודה' שהם בבחינת חידוש משום שאין לדון "על שם סופו" כי הוא כבר רגיל לאבד את ממונו בעבר ובהווה.

    אשר על כן, אם מדובר בבעל שהוא מהמר כפייתי תהיינה שתי סיבות לחיוב בגט:  איבוד הממון שכבר נעשה בעבר ובהווה;

    ואיבוד הממון שבעתיד – משום שבעל שמוחזק להמר, כפי הנראה ימשיך להמר ולאבד את ממונו גם בעתיד. זה הטבע שלו.

     

    יש הבחנה ברורה בין בעל המזנה עם נשים אחרות לבין בגידה כלכלית שהינה חמורה פחות

    בהיבט ההלכתי יש הפרש גדול בין בגידת בעל באשתו כשהוא מזנה עם נשים אחרות – שהיא בגידה בעצם ברית הנישואין שביניהם – לבין בגידה כלכלית כשהבעל מפסיד בהימוריו את הכספים המשותפים ובוגד באמון של אשתו.

    בגידה אישית של ניאוף עם נשים זרות – מעצם טבעה היא חמורה יותר כמבואר בגמרא (מגילה י"ג) ד"אין אישה מתקנאת אלא בירך חברתה", וזו גם הפרת ברית הנישואין שלהם.

    בגידה כלכלית (בפרט לא מתוך כוונת זדון כדי להזיק לאישה) לעולם לא תשתווה להפרת האמון הבאה כתוצאה מזנות עם אישה זרה. (ראו 'ערוך השולחן' קנ"ד, ד').

    מחד ניתן לומר כי בגידה כלכלית לא תגרע משאר המומים שהוכרו בפרק המדיר כמו ריח הפה וכיו"ב; אך מאידך ניתן לומר ששם מדובר במום גדול שלא ניתן לחיות עמו בשל הריח הדוחה של הבעל, ולחיים ניתנה ולא לצער, בשונה מבגידה כלכלית.

    גם בגידה כלכלית זו השלכה כלכלית קשה לטווח ארוך ואולי גם זה בכלל "לחיים ניתנה ולא לצער" ויש אפוא להכליל זאת בכלל דברי ה'אגודה' ולהכיר בכך כעילת גירושין גמורה.

    פסקי דין רבניים שעסקו בבעל מהמר

    מספר פסקי דין רבניים מדמים בעל מהמר המאבד הון לדינו של בעל רועה זונות ש'יאבד הון' – כנימוק השני שכבר בעל ספר ה'אגודה' ולכן יש לראות בכך עילת גירושין לחיוב בגט ובכתובה. ת"א (תיק 1005966/5, פורסם); פסק דין רבני נתניה (תיק רבני 1060681, פורסם); בי"ד אשדוד (תיק רבני 8221/10), ועוד.

    אבחנות וסייגים נוספים בבעל מהמר ומאבד ממונו

    בהתאם למבואר בתשובת המהר"י וייל (קל"ה) צריך להדגיש ולומר כי מדובר בבעל המאבד את ממונו בשחוק ובהימורים, אך איבוד הממון לעולם לא יבוא על חשבון כסותה ומזונותיה של האישה. וכן כתב שם המהרי"ו כטעם נוסף לביטול טענת המאיסות של האישה,

    חשוב להדגיש שאין הדברים אמורים בבעל מהמר שבגלל הפסדיו ישנה פגיעה במזונותיה של האישה או בשאר חיובי האישות שהוא חייב לה. אי סיפוק מזונותיה ושאר חיובי האישות של האישה מהווה עילת גירושין לעצמה, ללא כל קשר להימורים או לשכרות.

    הכרעת הדין של בית הדין הרבני במקרה זה

    טענת האישה לפיה הבעל מכור להימורים לא הוכחה. הבעל הודה בשני הימורים כושלים בסכומים של עשרות אלפי ש"ח אבל הוא לקח על עצמו אחריות ונטל הלוואה שאותה הוא מממן ממשכורתו.

    כפי שנתבאר בדברי הראשונים בעל שמפסיד את כספו בשחוק (הימורים) כאשר הדבר לא פוגע במזונותיה של האישה – אפילו לא מוגדר כטענת מאיסות באמתלא מבוררת, אלא אם כן הוא מפסיד גם את ממונה של האישה.

    לפיכך, גם אם נכיר בהפסדיו של הבעל גם כמי שהפסיד את ממונה של האישה, לכל היותר יש להכיר בטענת האישה כטענת מאיסות מבוררת כמבואר בדברי הפוסקים (המהר"ם, המהר"י וייל, והמהרש"ל).

    אותה השקפה לפיה יש לראות באיבוד ממון הבעל או האישה כתוצאה מהימורים, עילת גירושים עצמאית – היא השקפה שההלכה דוחה אותה.

    לכל היותר יש לראות בכך טענת מאיסות המובררת שאין לכפות בגינה גט פיטורין כפי שמפורש בתשובת המהרש"ל (ס"ט).

    מסקירת וניתוח התיק שלפנינו עולה כי בסיס הסכסוך בין הצדדים סבב על ציר הממון ובחששותיה התמידיים של האישה מהימורי הבעל. הדברים הגיעו לידי כך שגם כשהשלום שרר ביניהם והם רכשו דירה – הקדימה האישה והחתימה את הבעל על מסמך הודאה לפיה סכום השווה לזה ששולם לדירה (173 אלף ש"ח) שייך לה.

    הוכח כי הליך הגירושין של בני הזוג היה תלוי וניזון מהסכסוך הממוני שלהם, ולכן בעבר האישה חזרה בה מהליך הגירושין שהחלה בו והחליטה לסגור את תיק יישוב הסכסוך לאחר שהיא קיבלה 55 אלף ש"ח מהבעל מהלוואה שנטל. בנסיבות אלה לפי ההלכה יש ספק רב אם בכלל יש להכיר בכך אפילו טענת אמתלא מבוררת, כפי שנתבאר בתשובת המהרש"ל.

    גם יש לציין כי עד לעזיבת האישה את הבית, התגוררו הצדדים במתחם המגורים של הורי הבעל, ומציאות זו הוסיפה וליבתה את סכסוך הזוגי שפרץ ביניהם.

     

    יש משמעות לנטילת אחריות וחרטה

    גם נטילת האחריות מצידו של הבעל לחובות שהוא יצר, והחרטה שהוא הביע בבית הדין – מרוקנים מתוכן גם טענת מאיסות מבוררת – כפי המבואר בתשוב המהר"י וייל (קל"ה) והחכם צבי (קל"ג) שהבאנו לעיל.

    הוכח כי בתקופת הנישואין הבעל עבד בעבודה מסודרת, ופרנס את המשפחה כאשר גם האישה עבדה והשתכרה ממעשה ידיה.

    אין לראות בבעל זה כבעל שיכור ומתהולל המוחזק לאבד את כספו, ולכן אין כאן כל עילת גירושין לפיה יש לחייב אותו בכתובה.

    הטענות לפיהן הבעל מכור לטיפה המרה לא הוכחה וכפי שנקבע בתשובת המהר"י וייל (קל"ה) אם הוא שותה כפי שנהוג ומקובל  – לא תהיה לאישה אפילו טענת מאיסות.

    האישה יזמה את הגירושין, עזבה את הבית, וכאמור, לפיה ההלכה לכל היותר יש לראות בטענתה כטענת מאיסות מבוררת, אך לא כעילת גירושין, ולכן יש לדחות את תביעת הכתובה שהיא הגישה.

    מרבית טענותיה של האשה כנגד הבעל נדחו על ידי בית הדין בפסק דינו. נפסק כי תביעת האישה לקבל את הכתובה נדחית.

     

    עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

    כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב

    יצירת קשר: 03-6969916

    חווים אלימות במשפחה? אני כאן כדי לעזור!

    לתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

    מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

      חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים