בני זוג מאותו המין

משפחה מורכבת בדרך כלל מבני זוג (גבר ואישה) הנשואים זה לזו, ומילדים. רוב האוכלוסייה, הן בארץ והן בעולם, חיה במסגרת זו. לנורמה זו יש חריגים. קיימות משפחות חד הוריות בהן הורה אחד מגדל את הילד.

קיימות מסגרות בהן גבר ואשה חיים יחד (ידועים בציבור) על אף שלא נישאו מעולם מסיבות שונות ומגוונות, וקיימות מסגרות של בני זוג מאותו המין.

החקיקה עוברת שינויים ומתאימה עצמה לרוח הזמן, וכך גם הפסיקה הנותנת פרשנות לחוקים ולעיתים אף פרשנות יצירתית. החוק אינו קופא על שמריו והשינויים שמכתיב הזמן מביא לשינוי בחקיקה ובפסיקה.

אם ההכרה בזוגות החיים ללא חופה וקידושין ובמשפחות חד הוריות הינה כורח המציאות, הרי שאין להתעלם מכך שאנשים רבים – ובשנים האחרונות יותר מאי פעם – מוכנים להודות בהעדפות מיניות שונות מן המקובל, ומצהירים בגלוי על אורח חיי החורג מהמסגרת המשפחתית המקובלת.

מעמדם המשפטי של ההומוסקסואלים והלסביות בחברה הישראלית אינו פשוט ואינו חד משמעי וניתן לומר ללא כל הסתייגות כי אין קונצנזוס בנושא.

בעבר קיום יחסי מין בין אותם בני מין היווה עבירה פלילית שהיה לה ביטוי בחוק העונשין, אשר אסר באופן מפורש על כך וקבע עונש של מאסר על עבירה כזאת. החוק לא יושם ולא נאכף. היתה הנחייה של היועץ המשפטי לממשלה שלא לאכוף את החוק ולהימנע מלהגיש תביעות כנגד אנשים בוגרים שקיימו יחסים כאלו מבחירה ומרצון.

בשנת 1988 שונה החוק והאיסור הפלילי על משכב זכר בוטל.

מעשה של קיום יחסים בין בני אותו המין הוצא מספר החוקים הישראלי ובתנאי שהמעשה נעשה בין אנשים בוגרים וברצון חופשי ומבחירה.

שינוי החוק משקף את עמדתה של החברה הישראלית על פיה יש להתייחס בסובלנות לנטייה מינית של אדם כל עוד אינו פוגע באחר.

גם הפסיקה עברה תהליך של שינוי וכיום קיימת פתיחות גדולה יותר לבחון את מעמדם המשפטי של הומוסקסואלים ולסביות. חשוב לציין שהדת היהודית מתייחסת בשלילה מוחלטת לקיום יחסים בין בני אותו מין, ואין אנו יכולים להתייחס בביטול להשפעתם של החוגים הדתיים לפלגיהם השונים על ספר החוקים.

בשנת 1994 ניתן פסק דין תקדימי ועקרוני בבג"צ, בעתירה שהוגשה על ידי בן זוגו של עובד אל על ונקבע כי בן הזוג, על אף שהיה בן אותו המין יהנה מאותן זכויות סוציאליות שהיה נהנה כאילו היה בת זוגו ולא בן זוגו.

המשפט קיבל כיסוי נרחב בעיתונות ותוצאתו מצביעה על פתיחות ועל שינוי בדפוסי חשיבה כמו גם הכרה במציאות חיים מסויימת. פסק הדין קובע כי אי מתן אותה טובת הנאה לבן זוג מאותו המין (כמו הענקת כרטיס טיסה חינם) פוגעת בעקרון השוויון וזוהי אפליה פסולה על פי חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה.

הנטייה המינית שיש לבני אדם אינה רלוונטית בעבודה ועל כן על כל מעביד לנקוט בעמדה נייטרלית כלפי הנטיות המיניות של עובדיו ותנאי העבודה צריכים להיקבע לא על פי נטיותיו המיניות ומנהגיו של האדם.

בבית המשפט לענייני משפחה נבחן מעמדם המשפטי של הומוסקסואלים ולסביות מהיבט אחר לגמרי. שתי נשים, אקדמאיות ובעלות קריירה מכובדת כל אחת בזכות עצמה, המקיימות תא משפחתי עם ילדיהן, עתרו לבית המשפט בבקשה להתיר להן לאמץ האחת את ילדי רעותה.

השאלה העקרונית שעמדה לדיון הייתה האם שתי הנשים החיות יחד כבנות זוג לכל דבר ועניין וכל אחת אם לילדים משלה – יכולות לאמץ האחת את ילדי רעותה.

שתי האמהות הרו כתוצאה מהפריה מלאכותית ולשתיהן נולדו ילדים.

בין שתי האמהות לבין כל הילדים נוצרו קשרים הוריים בכל מובן שהוא ושתי האמהות דואגות לכל הצרכים הפיסיים והנפשיים של כל אחד מהילדים.

בהליך קודם, הכיר בית המשפט בכל אחת מהאמהות כאפוטרופוס לילדי האחרת.

לטענת האמהות, טובתם של הקטינים היא לתת עיגון משפטי למערכת הקיימת בפועל, וכי מתן צו אימוץ בנסיבות הקיימות ישרת את טובת הקטינים מבחינה נפשית רגשית וחברתית, ויתן להן בטחון ביציבות התא המשפחתי ויתרום לדימוי עצמי חיובי שלהם. האמהות בקשו מבית המשפט לפרש את חוק אימוץ ילדים בצורה גמישה ונאורה המשקפת את רוח התקופה.

בא כוח היועץ המשפטי לממשלה התנגד וטען כי על פי חוק אימוץ ילדים הרכב של משפחה הנדרש על פי חוק האימוץ הוא בני זוג משני מינים שונים. לגרסתו החוק פוסל אפשרות לאמץ על ידי בני זוג שאינם נשואים כדין, ולא כל שכן נכונים הדברים לגבי זוג מאותו המין.

לגישת היוה"מ, רק מסגרת נישואין בין הורים ממין שונה יכולה להבטיח יציבות ואריכות הקשר בין ההורים. אמנם, גם מסגרות נישואין מתפרקות אולם ההנחה היא שזוגות החיים כידועים בציבור וזוגות חד מיניים יטו לפרק קשר יותר מאשר זוגות נשואים.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה וקבע כי עקרון טובת הילד, שהינו עיקרון גג בחקיקה ובפסיקה הישראלית, אין בו כדי לאפשר את עקיפת חוק האימוץ המאפשר אימוץ רק על ידי זוגות נשואים.

עוד קבע בית המשפט כי מוסד הנישואין ומוסד המשפחה עומד במרכז החברה הישראלית ומוטב לכל ילד כי יהיו לו שני הורים, אב ואם.

על פסק דין זה, הוגש ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב ופסק הדין אושר, ברוב של שני שופטים מול דעת מיעוט.

גם בדנמרק ובשבדיה: לבני זוג מאותו מין לא מאשרים אימוץ חשוב לציין כי גם בעולם המערבי קיימים חילוקי דעות בסוגיית האימוץ על ידי בני אותו מין, ונושא זכויותיהם מצוי בחיתוליו גם במדינות מתקדמות יותר, וברובן אף אין עדיין הכרה מוסדית של נישואין של בני אותו המין.

גם במדינות שהכירו בזכויותיהם של הומוסקסואלים ולסביות ואפשרו נישואין ישנם מחסומים בפני אימוץ ילדים.

כך למשל רק בשנת 1989 איפשרה דנמרק, מהמתקדמות שבמדינות, נישואין של זוגות חד מיניים, אך עד היום אין היא מאפשרת לזוגות כאלה לאמץ ילדים. גם שבדיה, מהנאורות שבמדינות בתחום זה, איפשרה נישואין החל משנת 1995 אך איננה מאפשרת עדיין לזוגות כאלה לאמץ ילדים.

רק בהולנד שהינה נושאת הדגל בתחום זה אושר חוק המאפשר אימוץ על ידי תא משפחתי חד מיני.

מדינת ישראל שהוקמה על בסיס ערכיה של המדינה היהודית ועל ערכי מורשת ישראל מפרשת את דיני המשפחה לאור ערכים ועקרונות אלו.

על כן סובלנות והכרה בשונות של אנשים פרטיים נתקבלת ביותר קשיים מאשר במדינות אחרות.

נכון להיום, הכרה באימוץ ילדים נעשתה בישראל רק על בסיס צו אימוץ חוקי שניתן במדינה אחרת תוך כיבוד כללי המשפט הבינלאומי פרטי.

הכרה נוספת בזכותם של אנשים לבחירה חופשית ניתנה גם בפסיקת בג"צ בעתירה על החלטה של בית הדין הרבני המונעת משתי אמהות לסביות לפגוש האחת בילדיה של האחרת. בג"צ פסל את החלטת בית הדין הרבני וקבע כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות.

כיום, ישנם הרכבים של שופטים שאף מאפשרים לבני זוג בני אותו מין לאשר הסכם יחסי ממון בפני בית המשפט, ולתת גושפנקא חוקית לאורח חייהם, תוך התייחסות לנושאי רכוש וממון.

יש לציין כי יש התקדמות בנושא, אם כי, עקב בצד אגודל, ועוד ירחק היום בו יתייחסו בישראל לזוגות חד מיניים כפי שמתייחסים אליהם במדינות אירופה.