לפני כשלוש שנים התקבלה בקשה שהוגשה במסגרת תביעת הגירה, אשר התירה לאם לשני ילדים לעקור לניו זילנד למרות התנגדות האב לתביעת ההגירה.
המומחית שמונתה על ידי בית המשפט לבדוק את המקרה המליצה על מתן אישור להגירה, ולמרות התנגדות האב קיבל בית המשפט בשנת 2015 את תביעת ההגירה מטעם האם והתיר לה לעבור בתנאים מסויימים, אך בפועל האם לא עברה לניו זילנד ונותרה בארץ.
האם היא אזרחית ניו זילנד נוצרייה והאב יהודי ישראלי, אשר הכירו בניו יורק וניהלו מערכת יחסים זוגית ממנה נולדו שני ילדים, ולאחר שנפרדו נקבעה משמורת משותפת על הילדים.
לפני כשלוש שנים ביקשה האם להגר עם הילדים לניו זילנד ובית המשפט קיבל את בקשתה. בחוות הדעת של המומחית שמונתה נקבע כי הילדים בעצם חסרי מעמד בארץ. האם עלולה להיות מגורשת בכל רגע ורגע, ופרידה פתאומית שכזו של הילדים מאמם תהיה טראומטית ותהווה פגיעה בלתי ניתנת לריפוי עבור הילדים.
כל זאת מעבר לכך שהאם חיה פה בתנאים לא סבירים, ללא זכויות אזרח, ללא יכולת לנהל חיים רגילים, מיום ליום, יודעת את מעט השפה שקלטה ברחוב, נתונה לחסדיהם של אנשים טובים המוכנים להעסיקה ולהשכיר לה מקום לגור בו במצבה, ללא יכולת לתכנן את חייה מכל הבחינות: האישיות והכלכליות, בלי שליטה על חייה, בלי יכולת לצאת מן הארץ ולבוא אל הארץ, לבקר את משפחתה וכן הלאה, לעומת האב שהוא אזרח ישראלי, יוצא ובא מן הארץ כחפצו, ומתנהל כאן כבתוך ביתו.
על כן, המליצה המומחית כי הפתרון האפשרי הבא הוא: חזרתם של שני ההורים והילדים לניו יורק
בית המשפט לא קיבל את ההמלצה והתיר לאם לעקור לניו זילנד שם תהיה לה תמיכה ויכולת לנהל חיים תקינים.
האם טענה כי היא מעוניינת לעזוב את ישראל עם ילדיה בהקדם האפשרי. לטענתה, הילדים הם אזרחים אמריקאים וניו זילנדים שנמצאים בישראל בעל כורחם. היא הוסיפה כי אין לה מעמד בארץ והיא שוהה בלתי חוקית, עלולה להיות מגורשת והילדים ינותקו ממנה באחת אם תגורש. עמדתה זו התקבלה.
האם לא ביצעה את המעבר עד היום ובקשה שהגיש האב לביטול פסק הדין התקבלה לאחרונה
לאור הצורך לדון מחדש בסוגיית ההגירה, התקיים הליך והשופטת שפרה גליק פסקה כי האם לא תוכל לעבור עם ילדיה לניו זילנד שם נולדה ושם גדלה, בניגוד להחלטה המקורית, ובית המשפט קיבל את עתירת האב לבטל פסק דין משנת 2015 שהתיר לאם את המעבר במקור.
השופטת הבהירה כי מאז מתן פסק הדין השתנו הנסיבות, הילדים בגרו והתאקלמו בארץ והמעבר המבוקש – לא ייטיב עמם. מאז ועד היום האם לא מימשה את המעבר והילדים המשיכו להתחנך ולגדול בישראל.
עקרונות באשר להגירה
הפסיקה קובעת כי בקשת הגירה של הורה עם ילדיו תיבחן לאור עיקרון טובת הילדים בלבד. בין היתר תהיה התחשבות ברצון הילדים, באיכות הקשר שלהם עם כל אחד מההורים, מסוגלותם ההורית של ההורים ועוד.
השופטת קיבלה את ממצאי חוות הדעת של המומחית בהליך החדש, אך לא את מסקנתה הסופית. לדבריה, הילדים הביעו את רצונם המפורש להישאר בארץ ולא להגר, עניין שלא נלקח בחשבון בצורה מספקת בחוות הדעת. בנוסף, חלק ממבחני הפסיקה כלל לא נבדקו על ידי המומחית כמו מסוגלות הילדים להיקלט בניו זילנד או מידת הזיקה שהם פיתחו לארץ.
השופטת הוסיפה כי נראה שאיכות הקשר של הילדים עם האב טובה יותר מאשר עם האם. היא ציינה עוד כי במידה שהאם תהגר עם ילדיה היא תתקשה להביא אותם לביקור בארץ, ויש לה קושי בגיוס כספים. כמו כן, ניכר שלבן הצעיר הסובל מבעיות רגשיות יהיה קשה מאוד להסתגל למעבר.
בנוסף לדבריה, מכיוון שהאם מבקשת לחולל שינוי דרמטי בחייהם של הקטינים היה עליה להראות כיצד יקוים הקשר בין האב לבינם ולהציג תוכנית הגירה אך היא אינה יודעת איך וכיצד יקרו הדברים ואף לא כמה עולה שכר דירה בניו זילנד. האם בפועל לא הציגה כל תכנית הגירה כפי שהיה עליה לעשות.
שינוי הנסיבות מצדיק את ביטול פסק הדין – סיכמה השופטת וקבעה כי הילדים יישארו בארץ.
האב ציין כי במשך התקופה שחלפה הילדים בגרו, היכו כאן שורש והעמיקו את הקשרים החברתיים. הוא הוסיף כי בינתיים הוא נישא מחדש ונולד לו בן נוסף אליו הילדים קשורים מאוד. כל אלו מהווים שינוי נסיבות המצדיקים שינוי של ההחלטה ולמצער בדיקת הנושא מחדש.
הוראות החוק באשר לביטול החלטה או פסק דין
הוראותיו של סעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב- 1962 כדלקמן: “בית המשפט רשאי לשנות או לבטל החלטותיו לפי חוק זה, אם נשתנו הנסיבות, או נתגלו עובדות נוספות לאחר שניתן החלטתו.”
אומנם הוראות סעיף זה, עוסקות במשמורת קטינים, אך ניתן להקיש ממנו, גם לענייננו ולקבוע כי באופן כללי, וכן גם בעניין הגירה, ניתן לשנות, או לבטל פסק דין, עקב שינוי נסיבות.
חלוף הזמן
אין ספק שניתן לומר שחלף זמן ניכר מאז מתן פסק הדין הקודם (7/10/15) וגם מאז מתן פסק הדין של ערכאת הערעור (13/1/16) ובוודאי מאז מתן חוות הדעת של המומחית הפסיכולוגית הקלינית בתאריך 14/2/14.
פרק זמן כה ארוך, הוא משמעותי בחייהם של שני קטינים, שבעת מתן פסק הדין החדש הינם כבני 9 ו-11.
יש לזכור כי בעת הגעתם של הקטינים ארצה עם אימם הייתה הילדה כבת 11 חודשים והבן כבן שנתיים וחצי משמע עיקר חייהם של הילדים עבר עליהם בארץ, ואין דומה החלטה על אישור הגירה, כאשר הקטינים היו קטנים יותר וטרם התערו ממש בארץ, לעומת החלטה בשלב זה, כאשר הקטינים, היכו שורש בארץ והתערו בה.
גם הפסיקה התייחסה לגורם חלוף הזמן, כגורם היכול להשפיע על שיקול בית המשפט.
בפסק הדין בעניין דנ”א 9201/08 פלוני נ’ פלונית (5/4/09) קיבל כבוד השופט גרוניס טעמים של חלוף הזמן כטעם לשינוי פסק דין להגירה וקבע כי בשל חלוף השנים, שילובו של הקטין במסגרת בית ספר והידוק הקשר עם האב, גדלים הקשיים כתוצאה מהגירה, ובהמשך פסק הדין נקבע כי חלוף הזמן הוא בעל משמעות גדולה אף יותר כאשר המדובר בהחלטה בעניינו של קטין, בע”מ 5082/05 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלוני, בע”מ 1855/08 פלונית נ’ פלוני.
בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני נקבע ע”י כבוד השופטת ארבל בין היתר כי “… אין לכחד כי שנה חלפה, פרק זמן שאין חולק כי הוא משמעותי בחייו של ילד”, ולענייננו קובעת השופט גליק כי קל וחומר בעניינו כאשר המדובר הוא בשלוש שנים מאז מתן פסק הדין הקודם או שנתיים מאז מתן פסק הדין בערכאת הערעור.
שינוי ברצונם ובהבעת רצונם של הילדים בנוגע להגירה
בעת מתן חוות הדעת הקודמת של הפסיכולוגית הקלינית, הגב’ הדרה בר, נקבע כי אין לעמדת הילדים משקל בהחלטה לגבי התרת הגירה בשל גילם הכרונולוגי ומצבם הקוגניטיבי והרגשי שאינו מאפשר להם להבין על מה מדובר, מלבד מההבנה שנושא זר מעורר לחץ אצל הוריהם.
לעומת זאת, בחלוף הזמן, יכולים הילדים ואף מביעים את עמדתם באופן חופשי ועמדתם ורצונם המפורש הוא להישאר בארץ. יש לכבד את רצונם של הילדים.
אין ספק שיש שינוי ברצונם של הילדים, וביכולתם להביא דעתם, בהתחשב בגילם, ומצבם הקוגניטיבי גם שינוי זה – הוא שינוי נסיבות.
תוכנית הגירה
בעת מתן פסק הדין בערכאת הערעור, הוצגה תוכנית הגירה לא מפורטת אך בענייננו כיום לא הוגשה כל תוכנית הגירה וכעולה מכך גם לא נבחנה תוכנית כזו. העדרה של תוכנית הגירה – אף היא מהווה שינוי נסיבות.
לאור האמור לעיל בוטל פסק הדין והילדים יישארו בארץ. (תמ”ש 14482-12-17).
