בית המשפט הורה בצעד חריג על היוון של זכויות עתידיות

בפסק דין חריג הורה בית המשפט על היוון של זכויות עתידיות ועל העדר איזון בסוגיות מסויימות לטובת אישה וזאת על מנת לצמצם פערים כלכליים בין צדדים

איזון באמצעות היוון

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הורה על היוון של זכויות עתידיות ועל אי איזון משאבים של זכויות מסוימות לטובת אישה.

הדבר נעשה על מנת לצמצם פערים כלכליים בין בעל לאישה מתגרשים, כאשר האישה היא הצד החלש כלכלית, וכאשר לבעל יש נכסים שנצברו טרם הנישואין אשר בהם, כמובן, לא יבוצע איזון משאבים.

בתמ”ש 3288-03-14 ו-תמ”ש 59731-06-17 קבע בית המשפט כי בחירת המסלול הנכון והראוי לאיזון משאבים יעשה בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה ספציפי.

 בדרך כלל ובחלק הארי של המקרים אי אפשר לכפות היוון של זכויות עתידיות

לצורך הדוגמא, אם הפנסיה של הבעל תשולם בתשלומים חודשיים לעת פרישתו לצורך העניין בעוד 10 שנים, גם בית המשפט לענייני משפחה וגם בית הדין הרבני לא יבצעו היוון לצורך איזון משאבים אלא יורו על תשלום חודש בחודשו של מחצית הפנסיה לאישה, והאישה לא תקבל סכום אחד קבוע מראש, אלא תאלץ להמתין למועד בו הבעל יצא לגמלאות, ותקבל את חלקה היחסי בפנסיה חודש בחודשו, בדיוק כמו הבעל.

זכויות האישה בפנסיה של הבעל ירשמו בקופה על פי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, והיא תקבל אותן רק כאשר הבעל יצא לגמלאות (פנסיה).

בהחלטה המקדמית של בית המשפט ניתן פירוט של הנסיבות אשר יש בהן כדי ליתן עדיפות לביצוע האיזון עפ”י מסלול ההיוון המיידי על פני מסלול התשלום עפ”י מועדי גמילת הזכויות, ואלה הם הנימוקים העיקריים:

• ניתוק כלכלי בין הצדדים.
• נחיתות כלכלית של האישה לעומת הבעל.

בית המשפט קובע בפסק הדין כי לאחר בחינת הנסיבות – ההחלטה הנכונה תהא שילוב בין המסלולים, וזאת נוכח הפערים הכלכליים שבין הצדדים, וכדי לאפשר לתובעת לבנות את חייה הכלכליים לאחר הגירושין.

בפסק הדין הסופי מתייחס בית המשפט לכל אחד מן הפרמטרים של החסכונות של כל אחד מהצדדים וקובע כי הבעל יהוון חלק משמעותי מן הכספים העתידיים הגם שאינם נזילים ובנוסף – כי האישה לא תחזיר כספים שעליה להחזיר וגם לא תאזן עמו חלק מהנכסים הרשומים על שמה שהינם בדרך כלל ברי איזון, וכך ייווצר איזון הוגן בין הצדדים.

בית המשפט קובע כי על אף שזכויות התובעת בקרן הפנסיה נצברו במהלך חיי הנישואין והינם ברי איזון, מצא הוא לנכון מכוח חוק יחסי ממון ונוכח הפערים הכלכליים בין הצדדים,  להורות כי הזכויות בקרן הפנסיה יוותרו אצל התובעת ובבעלותה ולא יכללו במסגרת איזון המשאבים בגירושין בין הצדדים.

בית המשפט אם כן הורה כי סכום זה לא יאוזן והבעל לא יקבל את חלקו.

פוטנציאל השתכרות/ מוניטין/נכסי קריירה/איזון לא שוויוני:

בכתב התביעה עתרה התובעת לחלוקה של 30-70 וכי זכויותיה לא יאוזנו. בסיכומיה עתרה התובעת לפיצוי בסך של 350,000 ₪, וזאת, בין היתר, בשל פערי ההשתכרות בין הצדדים ובגין נכסי הקריירה של הנתבע.

בית המשפט לא מצא הצדקה כלשהי לחלוקת “נכסי הקריירה” של הנתבע

אמנם בהלכה הפסוקה הוכרה האפשרות לחלק בין בני הזוג את “נכסי הקריירה” שצבר אחד מהם, וזאת בעבור חלקו של הקשר הזוגי בפיתוחם של “נכסי הקריירה” ובשיפור כושר ההשתכרות. כושר השתכרות מושפע ממשתנים רבים, ובין היתר מפרמטרים כגון: השכלה, מוניטין, השקעה כלכלית, כישרון אישי ועוד.

מתי בית המשפט מתייחס לנכסי קריירה כנכס שיש לאזן אותו בין צדדים מתגרשים?

הצורך בחלוקת “נכסי קריירה” מתעורר כאשר שני בני הזוג משקיעים, במהלך החיים המשותפים, זמן וכסף לצורך הגברת כושר ההשתכרות של אחד מהם.

בית המשפט קובע כי תשלום בגין “נכסי קריירה” יש שיבוצע רק כאשר נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, אשר נובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת ההתפתחות המקצועית לצורך טיפול במשק הבית המשותף, ובכך איפשר לבן-הזוג האחר להגביר את כושר השתכרותו, רק בנסיבות כאלה יש לשקול חלוקת “נכסי קריירה” בעבור התמיכה שהעניק בן הזוג האחר. (בע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית ובע”מ 3664/07 פלוני נ’ פלונית ).

בנסיבות המקרה לא מוצא בית המשפט כי התובעת תרמה לנתבע משאבים של זמן או כסף להשבחת כושר ההשתכרות שלו. אין אפשרות לקבוע כי “נכסי הקריירה” של הנתבע ופערי ההשתכרות בין הצדדים הם פרי תמיכת קשר הנישואין.

זאת לאור העובדה כי הנתבע עבד בחברה המשפחתית עוד בטרם הנישואין, ולא הוכח כי במהלך השנים הושבח כושר ההשתכרות שלו, אף לא הוכח כי ההשבחה, ככל שהייתה, נזקפת לזכותה של התובעת.

מה גם שאין המדובר, במצב בו אחד מבני הזוג הינו בן זוג “ביתי” שכן אף התובעת הינה בעלת הכשרה מקצועית ובעלת כושר השתכרות ועסק משלה. אין מניעה לאור גילאי הבנות, כי התובעת תמצה את כושר השתכרותה בשים לב להכשרתה ותפתח את עסקה.

אשר על כן, אין לקבל את טענת התובעת לחלוקת “נכסי קריירה” של הנתבע ועתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט.

חלוקה בלתי שוויונית לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג

באשר לפערים הכלכליים בין הצדדים ולעתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית, ולאחר שקלול מכלול הנתונים והנסיבות שהובאו – יוצר בית המשפט איזון באמצעות היוון זכויות דחויות והעדר איזון בכספים שנצברו על ידי התובעת ויש בכך חריגה  מהכלל בדבר איזון שווה וזאת מכוח סעיף 8 (1) לחוק יחסי ממון.

סעיף 8 לחוק מאפשר גמישות במסגרת איזון המשאבים ומאפשר לבית המשפט שיקול דעת במלאכת האיזון בעת קיומן של “נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת”. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת זה במשורה (כלומר בעדינות ובצורה מינימלית), שכן הכלל הוא איזון מחצה למחצה. בחלק הארי של המקרים כל הרכוש והכספים שנצברו במהלך הנישואין הינם ברי איזון אגב גירושין, והם יחולקו שווה בשווה בין הצדדים המתגרשים.

האם-התובעת הייתה הורה פעיל וגם עברה ניסיונות רבים להרות והריונותיה היו כרוכים בקשיים שונים המפורטים בפסק הדין וגם כללו אכזבות וכשלים. אמנם גם הנתבע הינו הורה פעיל, אך לא ניתן להתעלם מכך כי בשים לב לנכסים שצבר טרם נישואיו, נוצרו  פערי כוחות כלכליים ניכרים בין הצדדים לאחר הגירושין.

נוכח שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט, נעשה במקרה זה שימוש בסעיף 8  לחוק יחסי הממון, בבניית חייה  הכלכליים לאחר הגירושין.

לפיכך מגיע בית המשפט למסקנה כי יש להורות על חלוקת איזון משאבים לא שוויונית ופיצוי התובעת כמפורט לעיל.

עסקינן בפסק דין חריג

אציין כי פסק דין זה הינו חריג הן בכך שלא כל הזכויות אוזנו והן בקובעו היוון, כלומר תשלום מראש של זכויות שמועד גמילתן עתידי בלבד, אשר בדרך כלל לא מקובל לכפות על צד.