דן ונורית נשואים 20 שנה ובמהלך מרבית שנות הנישואין לא עבדה נורית, שכן הכנסתו של דן הייתה גבוהה מספיק, ואפשרה למשפחה רמת חיים טובה עד גבוהה, גם ללא משכורת נוספת.
משפרץ משבר בין הצדדים, ומשהליך יישוב הסכסוך לא צלח, הגישה נורית תביעת מזונות כנגד דן ובין היתר תבעה מזונות אישה. נורית גם הגישה תביעה רכושית ובה דרשה איזון משאבים בין הצדדים ופיצוי בגין נכסי קריירה בשל הכנסתו הגבוהה של דן אל מול הכנסתה האפסית.
נורית הפעילה חוקר פרטי כנגד דן, ומשנודע לנורית כתוצאה מהחקירה הסמויה, שדן מצוי בקשרים אינטימיים עם אישה אחרת אותה הכיר במקום עבודתו הקודם, עזבה היא את הבית בשל העלבון של הבגידה.
מהן הטענות שיכולות לסייע לדן בניסיון לפטור את עצמו מתשלום מזונות אישה לנורית?
הבסיס המשפטי לחיוב גבר במזונות אשתו הינו כדלקמן: מקור החיוב במזונות אישה בדין הישראלי, נובע מסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי”ט-1959 הקובע באלו המילים: “אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה”.
דן הוא יהודי, ומשכך חובתו במזונות אישה כלפי נורית תיבחן לפי הדין העברי הוא דין תורה. על פי הדין העברי, הנישואין יוצרים זכויות וחובות הדדיות בין בני הזוג. אחת מחובות הבעל כלפי אשתו היא החובה לזון אותה, משמע לפרנס אותה לפי מעמדה ולפי כבודה, בהתאם לרמת החיים לה הורגלה, וחובה זו קיימת כל עוד האישה נשואה לבעל. עם הגירושין מסתיימת החובה של הבעל לפרנס את אשתו.
האם יתכן מצב בו למרות שבני הזוג טרם התגרשו הבעל לא יחוייב במזונות אישה?
הדין העברי מכיר במספר עילות שיש בהן כדי לפטור את הבעל מחובתו למזונות אשתו, העיקריות שבהן הן נאיפת – בגידה האישה, מרידתה ועזיבתה את בית הצדדים (ע”א 634/61 מקייטן נ’ מקייטן פ”ד טז 945; ע”א 256/65 מילר נ’ מילר, פ”ד יט(3) 171; בג”ץ 206/70 שרגאי נ’ בית הדין הרבני האזורי ירושלים ואח’, פ”ד כד(2) 487).
זכות האישה למזונות בדין הדתי היהודי נובעת מעצם הנישואין. זכות זו פוקעת אם האישה נחשבת “מורדת” על פי הדין העברי או שיש מקום לחייבה בגט במסגרת עילה “קלאסית”, למשל בשל אירוע של בגידה.
ברוב המקרים האישה זכאית למזונות רק אם היא חיה עם בעלה. אם הם חיים בנפרד, יש לברר מהי סיבת הפירוד. ככלל, האישה מאבדת את זכותה למזונות אם היא זו שעזבה את הבית, אלא אם כן ניתן לומר ש”המניעה ממנו”, היינו, שהיה לה טעם טוב, טעם מבורר, לעשות כן ולעזוב את בעלה ועדיין יהא הוא חייב במזונות אישה. נורית יכולה לטעון שמרגע שגילתה שבעלה לא נאמן לה וביצע מעשה של בגידה אינטימית, היא אינה יכולה לחיות עמו, וטענה זו הינה בעלת סיכויים גבוהים המצדיקה את העזיבה מחד ואת הזכות למזונות אישה מאידך.
האם אישה שעזבה את הבית יכולה לדרוש מזונות למרות עזיבתה?
הנחת המוצא בעת פסיקת מזונות אישה היא כי אם זו עזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת ו/או הביאה בעצמה לפירוד ו/או חויבה לקבל גט וסירבה לקבלו, כי אז אין לחייב את הבעל לזון אותה.
יחד עם זאת במידה והאישה תוכיח שהייתה לה אמתלה מבוררת, סיבה מוצדקת לעזוב את בעלה, יכול להיווצר מצב בו תמשיך ותהא זכאית למזונות למרות עזיבתה את בית המגורים של המשפחה.
עקרון תום הלב מחייב הפסקת תשלום מזונות כאשר הפירוד הוא ממושך
לפני כחמש שנים לערך הכריע בית המשפט העליון, ברוב קולות (כב’ המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין וכב’ השופט זילברטל), כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לקצוב את מזונותיה של אישה בזמן, וזאת מכוח עקרון תום הלב, גם במקרים בהם לא ניתן חיוב בגט בבית הדין הרבני וכאשר השתכנע כי אין תוחלת לנישואין (בע”מ 3151/14).
וכך בלשונו של כב’ המשנה לנשיאה דאז: “דעת לנבון נקל שלעקרון תום הלב, המשתרע על כל תחומי החיים והורתו במערכות יחסים בין זרים שבאים באינטראקציה חוזית או אחרת חד פעמית, יש בוודאי מקום של כבוד כאשר שני פרטים שהחליטו לקשור את חייהם זה בחיי זו, מבקשים לשים קץ למערכת יחסיהם. דומה כי תוצאה אחרת תוביל לכך שבית המשפט לענייני משפחה אף יחטא לעצם המאטריה שבה עסקינן, על ידי עידוד המשך קיומם של נישואין, שנס ליחם, באמצעי מלאכותי, והוא המשך במצב של “נישואין על הנייר” “.
כב’ השופט זילברטל הסכים שלבית המשפט סמכות לקצוב את מזונות האישה בנסיבות בהן ניכר על פניו שהנישואין גוועו, אף אם טרם נתן בית הדין הרבני פסק דין המחייב בגט.
מרידת האישה כעילה לפטור ממזונות – 2 סוגי מרידה
ב- בג”צ 206/70 המ’ 628/70 רות שרגאי נ’ בית הדין הרבני הגדול, ירושלים, פ”ד כד(2), 487 שהינו פסק דין ישן צוטט מפסק דין של בית הדין הרבני הגדול: “אין צורך להרבות בדברים כי פטור ממזונות מטעם מרידה אינו מכוח הלכות מורדת, ואינו אחד מדיני המורדת המוכרזת. כל דיני איבוד הזכויות במורדת הם אחרי התראות והכרזה, ורק אחרי עבור י”ב חודש במרד, מה שאין כן לעניין מזונות שהיא מפסידתן בלי התנאים הללו ומיד. והטעם הוא, לפי שפטור המזונות הוא, מפני שכלל הוא כי אין הבעל חייב במזונות אשתו, אלא אם כן היא ממלאת חובותיה כלפיו ; וכל עוד היא איננה ממלאתן הוא פטור ממזונותיה, אף-על-פי שעדיין לא נקבע דינה למורדת”.
שימוש האישה בנכסיה ופירות נכסיה לצורך מזונותיה וסיפוק צרכיה
פתרון נוסף מאפשר שימוש של האישה בנכסיה ופירותיהם על מנת לפטור את הבעל ממזונות אישה. דן יכול לטעון כי נורית אשר ירשה דירה מהוריה ומשכירה אותה ב- 6,000 ₪ לחודש יכולה לכלכל את עצמה מהכנסה זו, ואם אינה מספיקה יכולה היא גם למכור את הדירה ולהשתמש בתמורה שתתקבל מהמכר.
לא מן הנמנע כי פתרון נכון למחלוקת בין נורית לדן בעניין מזונות אישה, יימצא באפשרות כי התובעת תהנה מכספיה שלה מרכושה, וגם מהכספים שתקבל מאיזון המשאבים בינה לבין דן, ואזי יכולה נורית לכלכל את עצמה וזאת בלי לקבל מזונות אישה.
לאור העובדה כי ביום 12/11/08 נכנס לתוקף תיקון לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 ונחקק סעיף 5א לחוק, המאפשר את קבלת כספי האיזון באופן מיידי בנסיבות המקרה.
פתרון זה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 2א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט- 1959 לפיו:
על אף האמור בחוק שיווי זכויות האישה, תשי”א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון – גם מכל מקור אחר”.
ב- ע”א 596/89 יצחק לוי חקק נ’ הילדה לוי חקק, פ”ד מה(4), 749 נפסק כי בקביעת שיעור המזונות שהבעל חייב לספק לאשתו יש להתחשב בהכנסתה של האשה מנכסיה. כך גם בתמ”ש (משפחה יר’) 21382/01 ב’ ד’ נ’ ב’ ר’, נקבע: לפיכך בבואנו לקבוע את מזונות האישה ולאור העובדה כי לאור תיקון החקיקה ניתן להורות על חלוקה מידית של הנכסים מכוח איזון משאבים, ובכך לאפשר לאשה להתפרנס מנכסיה הכספיים.
לסיכום, כמובן שאין לדעת איך יפסוק בית המשפט בעניין מזונות האישה. יחד עם זאת סביר להניח במקרה המתואר לעיל כי אם לנורית מקורות כספיים משלה, בין מדירת ירושה ובין כתוצאה מאיזון המשאבים בית המשפט לא יפסוק מזונות ולכל היותר, במקרה הגרוע ביותר עבור דן, יפסוק מזונות אישה לתקופה קצובה ומוגבלת, שתאזן בין הצדדים.
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: ויצמן 2, תל אביב
יצירת קשר: 03-6969916
