הורים המצויים בהליך פירוד או גירושים זה מזו יכולים במודע או שלא במודע, לנסות וגם להצליח ליצור ניכור הורי בין הילדים לבין ההורה השני. בעקבות המודעות הרבה של בתי המשפט ובתי הדין לתופעה עגומה זו, קיימת ערנות מוגברת לתופעה תוך ניסיון שיפוטי למגר אותה.
האם אב שסובל ממחלת נפש יכול לפגוש בבנו?
גישה מתקדמת באה לידי ביטוי בהתייחסות בפסק דין של השופט ארז שני למחלת נפש ולהשלכות שלה על יכולת האב לפגוש בבנו באופן חופשי. יש לציין כי נכון לתחילת 2019, מונה כב’ השופט שני לדון בתיקי ניכור קשים, במסגרת פיילוט שיש בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, כדי לתת מענה לבעיה כואבת זו, והכל בעקבות המודעות הקיימת כיום למשמעות הקשה של תופעה ההולכת ופושה של ניכור הורי וההשלכות של ניכור הורי על הילדים בהווה ובעתיד.
אין חולק על כך שהאב סבל בעבר ממחלה פסיכיאטרית וכי מטופל הוא ביציבות ובקביעות וכי לא רק ששיקם את עצמו אלא גם הקים לעצמו משפחה חדשה.
אין גם חולק כי שירותי הרווחה קבעו בתסקיר כי לא נשקפת ממנו כל סכנה כללית, גם לא כל סכנה ספציפית לקטין ואב זה הינו ככל האבות.
חרף זאת אמו של הקטין, אינה מאפשרת לו לפגוש בבנו ובית המשפט מביע על כך ביקורת נוקבת
היותו של אדם סובל ממחלת נפש פירושו של דבר שאותו אדם סובל ממחלה. כשם שלא יעלה על הדעת למנוע מאדם חולה במחלה פיסית קשר עם ילדיו, לא יעלה על הדעת למנוע ממי שהיה פגוע נפש ואינו מהווה סכנה לזולתו.
אין גם לאפשר דמוניזציה של עבר פסיכיאטרי.
ניכור הורי לא יעלה על הדעת
מאליו ברור – שנתק בקשר בין קטין לבין הורה פגוע נפש במצבים פסיכוטיים או במצבים בהם נשקפת סכנה לקטין – הוא בלתי נמנע, אך בלתי סביר לחלוטין שאדם מתפקד המקפיד על טיפול תרופתי, ויתמיד כך משך שנים ואילו האם תמדר את האב מקשר עם ילדו.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר פקידת הסעד מציינת שהאם גורמת לניכור הורי ומטרתה לפגוע בזכויות הקטין לקשר עם אביו.
ידוע לכל וברור כי ניכור הורי הוא ניתוק או הפחתת קשר של קטין עם הורה ללא צידוק נאות, התנהגות אשר הוגדרה בספרות המקצועית כהתעללות בקטין. האם אף אינה מאפשרת לקטין לפגוש באביו במרכז קשר ומודיעה לפקידת הסעד כי הקטין אינו מעוניין לפגוש באביו.
על מי האחריות לקיום קשר?
האחריות לקיום קשר רובצת בראש ובראשונה על כתפי ההורה משמורן ואין הוא יכול להתחבא מאחורי כתפי הקטין ולומר כי בן שש וחצי אינו רוצה ובאמצע הדרך הוא גם מרצה את רצונה של האם. הורה מנכר נוהג באי חוקיות ובחוסר תום לב.
קטין לא יישמע בטענה שאינו רוצה לפגוש את אביו, קל וחומר קטין בן שש וחצי שהוא כחומר ביד היוצר, כלומר נתון להשפעתה המוחלטת והמובהקת של האם ומעוניין לרצות אותה ועושה כרצונה.
האם חרדה אמיתית של האם מן האב הינה סיבה להרחיקו?
אין די בטענה כי האם חשה חרדה אמיתית מן האב. לענייני משמורת וטיפול בניכור הורי חרדה סובייקטיבית, חרדנות יתר או אפילו חרדה אמיתית בלתי מוצדקת – אינה צידוק להפרת החלטות שיפוטיות ולא להפרת המלצות גורמי המקצוע.
האם אינה יכולה להפוך עצמה הורה מנכר בנימוק שהיא חשה חרדה וכל חרדתה אינו נשמע ברבים והיא לא מצליחה לשכנע את הגורמים כי חרדתה מוצדקת. תחושת האם כי קולה אינו נשמע אינה נכונה. אלא שקולה נשמע ברמה, מעשיה נשמעים ברמה עוד יותר וכשהאם אומרת שקולה לא נשמע, הרושם של בית המשפט הוא כי היא מצפה שתינתן לה ברכת הדרך לביצוע ניכור הורי.
יש לכבד החלטות בית המשפט
שום בית משפט לא יוכל להתקיים ולפעול אם החלטותיו לא יכובדו ויראו בהן אך ורק בגדר המלצה.
האב עבר שני קורסים של הדרכה הורית, שיקם את חייו וגם בתסקיר האחרון נקבע כי הקטין אוהב את אביו, חפץ בחברתו, אך כל זאת קורה בתנאי שהאם אינה נוכחת בסביבה ואינה דואגת במעשה ובמסר למנוע ולהקטין את הקשר שבין הקטין לבין אביו.
הפרת הוראה חוקית
האם נכנסה לתחומי הפרת הוראה חוקית, ביזתה את החלטת בית המשפט ואל תתפלא אם תמצא היא עצמה נושאת בתוצאות של אי החוקיות שבהפרת הוראות בית המשפט.
יש לאזכר בהקשר זה את ת”פ 16252-06-13, שם מצאה האם עצמה מורשעת ונושאת עונש מאסר, בשל אי ציות להוראה חוקית שעניינה ניכור הורי.
אי ציות להחלטות בית המשפט הוא דבר שלא ייתקל בסובלנות ומשעה שמדובר באי חוקיות, יפעל בית המשפט “לרפא” את אי החוקיות ולא יאפשר ברור מחודש של סוגיית הניכור ההורי.
הורה שאינו שלם עם החלטות בית המשפט רשאי כמובן לערער עליהן בדרכים הקבועות בחוק, אך ה”פטנט” של התעלמות מבית המשפט והתחכמות להחלטותיו לא יכירנו מקומו.
עוד יצויין כי גם ניסיונות להצר אפוטרופסות ולא רק לבטלה היא בגדר ניכור הורי.
ניכור הורי יכול להיות פרי יוזמה של קטין ולא רק של הורה
בפסק דין אחר בו עסק השופט ארז שני במסגרת אותו פיילוט קובע הוא שניכור הורי אינו נובע תמיד מפעולתו של הורה עמו נמצא הקטין. עיתים מנכר הורה קטין ואחר כך הקטין כבר “רץ” לבד עד כדי כך שההורה המנכר אינו יכול לעצור את התופעה והדבר כבר לא בשליטתו.
לעיתים נוצר ניכור, לאמור נתק בקשר ללא סיבה של ממש, בעטיו של הקטין ומבלי שלמי מההורים תהא מעורבות שיש בה לעודד באופן ממשי ובוטה את הנתק.
אמנם הדברים אינם נפוצים מאוד, קטין מנכר תוך שאחד ההורים מתקשה לשים לו גבולות, שמח אולי בסתרי לבבו על התוצאה הנוצרת ומבלי שינקוט עמדה פעילה.
אף אם הנתק נגרם בעטיו של קטין, לא יאפשר בית המשפט לקטין להפוך מחליט על ניתוק קשר בינו לבין אחד מהוריו והדברים קשורים גם בטובתו של הקטין, שכן תחושת הכוח והעדר הגבולות אינה בהכרח לטובתו של קטין והיא פוגעת בזכותו ליהנות לאורך זמן מהקשרים עם שני הוריו.
גם אם הורה אינו יוזם את הניכור אך אינו מצליח לגרום ולשכנע לחידוש הקשר בין קטין להורה המנוכר, הרי שהכשל הזה מצביע על דבר כלשהו.
אם משך חודשים לא מצליח הורה לגרום לחידוש הקשר והרי הוא הדמות המרכזית לעניין זה בחיי הקטין, ברור שנזקק הוא לעזרה וברור שגם ההורה המנוכר נזקק לעזרה, שכן איש אינו חולק על כך שהנתק נגרם בשל עניין של מה בכך.
בפסק שצוין לעיל, בית המשפט מציין כי לא ישלים עם מצב בו לא יהא קשר בין הקטינה לבין אמה וכן מצפה הוא שהקטינה תסייע לעצמה, בכך שתימנע מן הצורך בנקיטת הליכים נוספים.
האם ייתכן כי עיקרון טובת הילד יקבע כי במקרה מסויים טובת הקטין אינו חידוש הקשר?
גם עקרון טובת הילד לא ימנע חידוש קשר בין הורה לילד שכן המדובר בעיקרון מלאכותי במשפט הישראלי וגם לעיקרון זה מספר סייגים כשראשיתם נתק ללא סיבה מוצדקת וסבירה בין קטין לבין מי מהוריו יכול להגיע, במקרה של הסתה, לאי חוקיות וזו למעשה אפילו מונעת דיון בטובתו של קטין.
נתק אינו תופעה שהמשפט רואה אותה כעולה בקנה אחד עם טובתו של קטין, כאשר הנתק בא ביוזמתו של קטין. הקטין הוא בגדר חסר ישע וכחסר ישע כזה לא מסכים בית המשפט כי קטין, למשל כבן 14, יחליט שהוא “מתגרש” ממי מהוריו.
בית משפט לא יניח לקטין לקבוע האם ומתי רוצה הוא לחזור לקשר עם אמו או אביו
ניתוק קשר בין קטין לבין מי מהוריו אינו נעשה כמעט על-ידי המשפט, גם במקרים חמורים יותר מאשר מריבה על לא מאומה תוך שהמשפט משתדל לשמור קשר כלשהו, גם במקרה של בעיות מוחשיות יותר בין הקטין לבין שני הוריו, הדין הישראלי לא ייסוג מחמת רצונו של הקטין, שכן אם נמתין עד שהקטין יחזור, אם בכלל, לחשוב מה טעם “שהתגרש” הוא ממי מהוריו, כבר ייעשה נזק שקשה יהא לטפל בו.
השוואה לאמנת האג
קיימים קווי דמיון בין סיטואציות הנוגעות לקטין שנחטף ממדינה למדינה לבין הדיון בניכור. בשני המקרים מדובר באיזשהו מעשה שנעשה שלא בהסכמה ושלא בהבנה ואשר קודם כל מתקנים אותו ורק לאחר מכן שוקלים שיקולים נוספים של טיפול בקטינים, טובתם, משמורתם, תדירות זמני השהות וכו’.
נתק בין קטין לבין מי מהוריו וללא צידוק, הוא עניין שהמשפט לא ישלים עמו, בדיוק כמו שהמשפט לא ישלים עם הזנחה רפואית של קטין, עם סירוב ליתן טיפול רפואי לקטין, עם סירוב לאפשר לקטין להתחנך, עם סירוב לאפשר לקטין להחזיק במסמכים חוקיים ובכלל זאת דרכון.
כך גם לא יאפשר המשפט נתק בין הורה לבין קטין ואין הדברים קשורים בהכרח לתדירות הקשר, אלא לעצם קיומו. מכאן גם המעורבות הדחופה שבנוהל הקיים בבית המשפט.
במסגרת הפיילוט המיוחד הזה, מקדיש בית המשפט דיונים נפרדים ומיוחדים אך ורק לסוגיית חידוש הקשר בין הורה לבין ילד המנותק ממנו, וההתמקדות בעניין זה מצביעה על החשיבות שרואה המערכת בכל הנוגע לקשר הורה-ילד ולחוסר ההשלמה עם ניכור הורי.
מצאנו אם כן, שני פסקי דין מהשבוע האחרון בהם בית המשפט לענייני משפחה נזקק במהירות להליך המיועד להפסיק את הניכור ההורי ועושה כל שלאל ידו ליתן פתרון לבעיה כואבת וחמורה זו הפוגעת גם בהורים וגם בילדים.