עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
פסק דין שניתן על ידי השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע בתיק פלילי שנוהל כנגד אישה בת”פ (פ”ת) 23011-02-11 מדינת ישראל נ’ ויקטוריה פרוצקי [פורסם בנבו, 26.01.16], מדגים כיצד בתי המשפט מקלים עם נשים ומחמירים עם גברים בעבירות של אלימות במשפחה.
מעשה בבני זוג אשר נישואיהם עלו על שרטון והאישה תקפה את הגבר עם סכין גילוח. בזהירות הראויה אציין כי לו הדברים היו הפוכים כמעט ואין ספק בלבי שהגבר היה מורשע בפלילים, וגם אם לא היה מרצה עונש מאסר קצר היה מן הסתם מקבל מאסר על תנאי. לא פחות מזה.
נשים זוכות לאפליה מתקנת בתחום הפלילים ולא אחת מקום בו גבר היה משלם את המחיר המלא של מעשה האלימות במשפחה – אין כך פני הדברים בנוגע לאישה.
לא זו בלבד שהאישה לא קיבלה עונש מעין זה, אלא שאף הרשעתה בוטלה, משמע יש לה עבר נקי, ובפועל אין תיעוד לכך שביצעה מעשה של תקיפת בן זוג שהינו דבר חמור ביותר. ניסיון לפגוע באמצעות סכין גילוח הינו דבר חמור ולא ניתן לפטור את המעשה ב”זוטי הדברים” משל האישה סטרה לבעלה או דחפה אותו. זהו מקרה של תקיפה עם סכין גילוח, מעשה שיכול היה להסתיים בפגיעה בבן הזוג, כאשר בפועל הפגיעה הייתה שטחית.
במקרה זה, בני הזוג התגרשו בסמוך לאירוע, האישה נישאה בשנית והביאה ילד עם בעלה השני ומבקשת להרחיב את המשפחה ובמקביל להגר לקנדה, ועל כן נזקקת היא ל”עבר נקי”. אין אפשרות להוציא תעודת יושר במקום בו מתקיימת הרשעה בפלילים.
בית המשפט קובע כי מטיעוני הצדדים עולה כי אין מחלוקת על הנסיבות החיוביות הרבות העומדות לזכותה של הנאשמת, היינו: תפקודה הנורמטיבי במישורי החיים המגוונים; התסקיר החיובי המלמד על נטילת אחריות, הפנמת הפסול במעשה וחרטה עליו; שיקום היחסים עם המתלונן, במסגרת ההורות לילד המשותף, ואופן התייחסותו לאירוע כחד פעמי ואי חשש מהנאשמת; חריגות האירוע להתנהלותה ולדפוסי חשיבתה והתרחשותו בתקופת משבר בזוגיות והתערערות מצבה הנפשי של הנאשמת; פניית הנאשמת לטיפול תרופתי ונפשי לאחר האירוע, במסגרת בריאות הנפש, וכן לאחר משבר אחר שחוותה, והיותה מטופלת עד היום; ההודאה וחסכון הזמן השיפוטי; העדר עבר פלילי ו/או תיקים פתוחים מאז האירוע; ההרתעה שחוותה עקב הליכי המעצר והמשפט, כשחלוף הזמן הרב מעיד על כך.
המחלוקת היחידה בין הצדדים היא בשאלת ההרשעה (וכיוצא מכך, הטלת עונש מאסר על תנאי), כאשר לטענת המאשימה, רף הפגיעה בערך החברתי המוגן הגלום בעבירה, שולל ענישה ללא הרשעה, בשל הפגיעה היתרה באינטרס הציבורי.
בית המשפט קובע כי לאחר שעיין בפסיקה שהוצגה ע”י ההגנה, ובטיעונים שנטענו הוא מגיע למסקנה כי אין להרשיע את האישה בפלילים למרות המעשה כלפי הבעל שממנו התגרשה.
בית המשפט קובע כי חרף החומרה שבהחזקת סכין הגילוח והשימוש שנעשה בו, אופי הפגיעות מלמד כי חלק מהשריטות השטחיות נעשו בציפורניה של הנאשמת, וגם פצעי השפשוף שנעשו באמצעות הסכין או ידית הסכין הינם שטחיים וללא כוונה לגרום חבלה משמעותית.
הליכי ההגירה בהם החלו הנאשמת ובעלה הנוכחי הינם כנים, וכי הנזק שייגרם לה כתוצאה מהותרת ההרשעה על כנה, היינו עיכוב יכולתם להתחיל בהליכים בחמש שנים תמימות, עלול לסכל כליל את התכנית להעתיק את מרכז חייה של המשפחה, עקב מגבלות הגיל, ובכך לפגוע באופן בלתי מידתי בנאשמת ובמשפחתה.
כמו כן, עלולה להיגרם פגיעה משמעותית באפשרויות התעסוקה שלה, הן במקום עבודתה הנוכחי בישראל והן בחו”ל.
לאור האמור לעיל, בוטלה ההרשעה של האישה על אף היותה אלימה כלפי בעלה וחרף תקיפתו עם סכין גילוח. כאמור, ספק בליבי, שגבר, בדיוק באותה סיטואציה ועם אותן עובדות של המעשה האלים היה זוכה לכזו התחשבות.
