מהו חוק אמנת האג?
חוק אמנת האג הוא אמנה בינלאומית המסדירה שיתוף הפעולה המתקיים בין מדינות שונות בנושא חטיפת ילדים. נכון להיום חתומות על אמנת האג יותר מ- 100 מדינות, ביניהן גם מדינת ישראל.
כיצד חוק אמנת האג מסייע במקרה של חטיפת ילדים בישראל?
חוק אמנת האג מייצג הסכמה בינלאומית גורפת כי מאבק המשמורת על ילד קטין צריך להתנהל מבחינה משפטית, במדינה שבה מצוי מקום המגורים הרגיל שלו. כלומר המאבק על המשמורת בין ההורים או על שאלת הוצאת או העתקת מקום המגורים הרגיל של הילד תתנהל במקום מושבו הקבוע דהיינו מקום המגורים הרגיל שלו ולא במקום/בארץ שאליה נחטף.
אמנת האג אוסרת על העברה של ילדים למדינה אחרת ללא הסכמת שני ההורים, וכוללת נקיטת צעדים אקטיביים המחייבים את המדינות החתומות על האמנה לאתר ילדים חטופים מתחת לגיל 16 ולהחזירם למדינה ממנה נחטפו, בהליך משפטי מהיר ביותר.
חוק אמנת האג קובע פרקי זמן קצרים ביותר לקיום הדיון, כדי שתתקבל הכרעה מיידית באשר לגורל הילדים על מנת שלא ינותקו ממקומם הרגיל והקבוע וישמרו את אורח חייהם קודם לסכסוך הגירושים בין ההורים.
שני סוגי מקרים מפורטים בסעיף 3 לחוק אמנת האג
הוראה להחזרת ילד למדינה שממנה הורחק או אליה לא הוחזר, יכולה להינתן אך בהתקיים התנאים המקדמיים לתחולת אמנת האג, תנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אמנת האג.
בהתקיים תנאים אלו הרי שמתקיים מעשה חטיפה במובנו של חוק אמנת האג. סעיף 3 לחוק אמנת האג מבחין בין שני סוגי מקרים: הרחקה ואי החזרה.
הרחקה מהווה מעשה של "חטיפה אקטיבית" במעשה ולא במחדל דהיינו, הרחקה ממקום המגורים הרגיל של הקטין, אל מדינה אחרת החתומה על אמנת האג.
המקרה השני הינו מעשה "חטיפה במחדל", היינו, אי-החזרת הקטין ממדינה החתומה על אמנת האג אל מדינת מגוריו הרגיל של הקטין.
תחולת האמנה תנאים מקדמיים
בנוסף קובע סעיף 3 שלושה תנאים מקדמיים מתי תיחשב הרחקתו, או אי-החזרתו של קטין "שלא כדין", שאז תחול האמנה:
כאשר המעשה הפר את זכויות המשמורת של ההורה "הנחטף" דהיינו מההורה ממנו חטפו את הקטין
כאשר זכויות אלו הופעלו בפועל
וכאשר המדינה, ממנה הורחק הקטין או המדינה אליה לא הוחזר, הייתה מקום המגורים הרגיל של הקטין בסמוך למעשה בפועל או למחדל.
מקום המגורים הרגיל של הילד כנקודת מוצא וכתנאי מקדמי לתחולת אמנת האג
סעיף 4 לחוק אמנת האג קובע, כי "האמנה תחול על כל ילד אשר מקום מגוריו הרגיל היה במדינה מתקשרת סמוך לפני כל הפרה של זכויות משמורת או ביקור: האמנה תחדל לחול בהגיע הילד לגיל 16.
מכאן, שתנאי מקדמי לתחולתה של אמנת האג על מקרה הוא שהתובע על פי חוק זה יוכיח כי סמוך לפני חטיפת הקטין (בין בדרך של הרחקתו ובין בדרך של אי החזרתו) היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין במדינה אליה מבקש הוא להחזיר את הקטין.
יסוד זה מהווה חלק מעילת התביעה על פי האמנה והנטל להוכיחו מוטל על התובע.
מהו מקום מגורים רגיל
המונח "מקום מגורים רגיל" אינו מוגדר באמנה והוא נתון לפרשנות של היושב בדין.
מבחן פיסי עובדתי או מבחן הבוחן כוונת ההורים
בבע"מ 7784/12 נקבע מהו המבחן הנכון לקביעת מקום המגורים הרגיל – האם מבחן עובדתי-פיזי טהור או שמא מבחן כוונתי, שאמור לבחון באופן עצמאי את כוונת ההורים ביחס למקום מגוריו של הקטין.
במחלוקת זו ניצבות משני צידי המתרס שתי אסכולות: האסכולה העובדתית, שמתבססת על בחינת מקום מגוריו הגאוגרפי-פיזי של הקטין עובר להרחקתו (או אי החזרתו), והאסכולה הכוונתית, שבוחנת את כוונת ההורים בכל הנוגע למשך השהות במדינה שבה התגורר הקטין לפני הרחקתו (או אי החזרתו).
בפסק-הדין המאוזכר לעיל קבע בית משפט זה כי את הבכורה יש לתת למבחן העובדתי-פיזי הטהור, הגם שבמסגרתו יש לבחון, ולהביא בחשבון, גם את כוונת ההורים כעובדה נוספת בין יתר המרכיבים העובדתיים שרלוונטיים לקביעת מקום המגורים הרגיל של הקטין.
על פי פסק דין זה מארג העובדות בהחלט יכלול את כוונות ההורים ואת ההחלטות שקיבלו, אך אין ליתן לכוונותיהם משקל עצמאי וחיצוני לבחינה העובדתית. הכוונה אף היא חלק מהתמונה העובדתית.
מה ייחשב על פי חוק לחטיפת ילדים?
על פי האמור לעיל עולה כי הורה המחליט להוציא את ילדיו הקטינים (עד גיל 16 אך לא לאחר מכן) אל מחוץ למדינה המוגדרת כמקום המוגרים הרגיל, ועושה זאת ללא הסכמת ההורה השני ובלי ידיעתו, למעשה חוטף את הילד. גם מקרה שבו הילד יוצא מהארץ בידיעתו ובהסכמתו של ההורה השני, אך לא מוחזר בתום התקופה שהוסכם עליה, ייחשב כמקרה חטיפה. משמע גם אם הורים הסכימו להגיע מארצות הברית יחדיו לארץ למשך שלושה חודשים למשל, ולאחר מכן אחד ההורים מסרב להחזיר את הילדים למקום המגורים הרגיל – יכול הדבר להוות חטיפה.
כך גם אם הסכימו הצדדים לעקור מישראל לארצות הברית לצרכי בדיקה בלבד ואפשרות להשתקע אך הייתה הסכמה ששני ההורים צריכים להסכים להמשיך ולהתגורר בארצות הברית ואחד מהם אינו מסכים – עשוי בית המשפט להורות על החזרת הילדים לארץ מאחר וזהו מקום מושבם הרגיל על פי הגדרת החוק.
האם ישנם מקרים שבהם חוק אמנת האג לא יחייב את החזרת הילד דהיינו מקרים חריגים
סעיף 13 באמנת האג קובע שאם קיים חשש שהחזרת הילד תגרום לו נזק, או אם הילד בוגר מספיק ומתנגד להחזרתו, בית המשפט יכול לקבוע שלא יוחזר. גם במקרים שבהם ההורה השני לא הפעיל את זכויות המשמורת בזמן החטיפה, או השלים איתה בדיעבד, בית המשפט רשאי למנוע את החזרתו למדינת המוצא. משמע הורה שלא הביע מחאה בזמן אמת יכול למצוא עצמו כנתפס שהשלים עם המצב.
מדוע חשוב לפעול במהירות במקרה של חטיפת ילדים מישראל?
הליך החזרתו של ילד שנחטף לחו״ל הוא מורכב וייחודי, וחשוב לפעול מהר, מכיוון שככל שעובר הזמן, הסיכוי למצוא ולהחזיר את הילד הולך וקטן.
לפי התקנות המיוחדות לבית המשפט לענייני משפחה – בית המשפט יקבע מועד לדיון תוך 15 יום מיום הגשת התביעה. פסק הדין בתביעה ינתן לא יאוחר מ 6 שבועות מיום פתיחת התיק. לאחר פסק הדין יש זכות להגשת ערעור לבימ״ש המחוזי תוך 7 ימים בלבד. עולה אם כן שפרקי הזמן קצרים יחסית להליכים אחרים הנוגעים לגירושין בין בני זוג.
מקרי קיצון שבהם טובת הקטינים תכשיר את אירוע החטיפה:
מאחר שבהחלטות הנוגעות לקטינים מוצבת טובת הקטין במרכז, עשויים להיות מקרי קיצון שבהם תידחה הבקשה להחזרת הקטין ותוכשר חטיפתו למדינה אחרת:
- במצב שבו השבת הקטין למדינת הקבע עשויה לגרום לו נזקים נפשיים או פיזיים – כאשר מדובר במדינת קבע שאינה מיטיבה עימו או לאחר הסתגלות ושהות בת יותר משנה של הקטין במדינה שאליה נחטף (ומכאן נוצר הצורך הברור לפעול מהר).
- במצב שבו ההורה שנותר במדינת מושב הקבע אינו מתנגד להגירה.
- במצב שבו הקטין מעוניין להישאר במדינה שאליה נחטף, ונוכח שינוי ההתייחסות לקטין כיצור אוטונומי ובעל רצונות משלו, יינתן משקל להעדפותיו, תוך איזון עדין בין שיקולים נוספים.
חוק אמנת האג אם כן, נועד להגן על ילדים חטופים במעשה או במחדל ונועד להביא לכך שהדיון אודות המשמורת או מקום מגוריהם הרגיל ייעשה במדינה ממנה נחטפו, ולא במדינה שאליה נחטפו. אין הוא נותן מענה למקרים הם ילדים נעלמו ולא נמצאו או במקרים בהם הויכוח נוגע למדינות שאחת מהן אינה חתומה על אמנת האג ולפיכך אין בכך פתרון.
עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי
כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן
יצירת קשר: 03-6969916
