עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
נשים אשר פועלות בהליכי הוצאה לפועל כנגד הגברים, לצורך גביית מזונות, צריכות להביא בחשבון כי יש לפעול על פי כללים ידועים וברורים, לעדכן על בסיס קבוע ובמועד בגין כל תשלום ותשלום שהתקבל, ולפעול בתום לב. אחרת יכולות הן להיות מחייבות בפיצוי כספי לבעל, ויש לומר שבצדק.
פסק דין שניתן על ידי כב’ השופטת איריס ארבל אסל בתמ”ש 521-02-14 חייב אישה לפצות את בעלה לשעבר בסכום כולל של 17,000 ₪ וזאת בשל מעשים שלא כדין ו/או מחדלים בתיק ההוצאה לפועל שבו היא ניסתה לגבות מזונות.
בין הצדדים, נחתם הסכם גירושין לפיו הייתה האישה- הזוכה בתיק ההוצאה לפועל מזונות – לאפס את התיק, דבר שלא נעשה.
מלבד זאת, יש לראות זאת בחומרה (לדעת הח”מ), לא עדכנה הזוכה את תיק ההוצאה לפועל בדבר תשלומים שקיבלה מן הבעל באופן שוטף כמזונות ילדים, ועל כן החוב הלך וטפח ואף צבר ריביות והפרשי הצמדה.
כתוצאה מכך, ננקטו פעולות מבצעיות כנגד הבעל בתיק ההוצאה לפועל.
לאור המפורט לעיל, הגיש הבעל תביעה כספית כנגד גרושתו בסך של 30,000 ₪ ובין היתר בשל עוגמת נפש והצורך להשקיע שעות עבודה על מנת להעמיד את תיק ההוצאה לפועל על הסכום הנכון. בית משפט קיבל חלקית את התביעה וזיכה את הבעל בפיצוי כספי של 12,000 ₪ וכן ב- 7,000 ₪ הוצאות משפט.
טענות התובע
לטענת התובע, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה על פי הסכם הגירושין ולא איפסה את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל, למרות שהתובע פרע את חובותיו על פי ההסכם.
בנוסף, טוען התובע כי אף ששילם את דמי המזונות באופן עקבי, נמנעה התובעת מלעדכן את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל באופן סדיר והניחה לחוב לטפוח, תוך צבירת ריביות והצמדה שלא כדין כאשר היה עליה לדווח על כל אחד מהתשלומים שביצע בזמן אמת ובאופן רציף ותוך ניפוח החוב באופן מלאכותי באמצעות צבירת הפרשי הצמדה וריבית שלא אמור היה לצבור.
התובע טוען כי בעבודה מאומצת, גבתה ממנו זמן יקר, אלפי שקלים ועוגמת נפש רבה, הצליח להוכיח ששילם לכל אורך הדרך. יחד עם זאת, התובע טוען כי גם היום סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל אינו מדויק ונותרו הפרשי הצמדה וריבית שיש להפחית. לטענת התובע, על פי חישוביו, הנתבעת היא שחבה היום לתובע סכום של 15,000 ₪ בקירוב.
התובע טוען כי עקב מחדלי הנתבעת כאמור לעיל, נגרמו לו הנזקים הבאים ללא עוול בכפו:
הוטלה עליו הגבלת יציאה מהארץ דהיינו צו עיכוב יציאה מן הארץ, ניתן צו מידע שמאפשר לחפש את כל נכסיו כאילו היה פושע, הוטלה עליו מגבלה מלחדש רישיון נהיגה הוטלה עליו מגבלה מלחדש דרכון. רכבו היה מעוקל וטלה עליו הגבלה לבצע כל פעילות בבנק כלשהו בארץ בכלל, ובבנק בו מתנהל חשבונו בפרט הוטלה הגבלה להוציא כסף באמצעות הכספומט כל כרטיסי האשראי בוטלו; כל התשלומים שבוצעו בעזרת האשראי בוטלו לרבות הצהרון של הילדה.
משכורתו עוקלה לחלוטין הוטל עליו לשלם אגרות רבות מטעם ההוצאה לפועל שכלל לא היו צריכות להתקיים המעקלים כבר הגיעו לבית הורי הבעל כדי לעקל חפצים, וגרמו עוול קשה גם להורי התובע. התובע טוען כי נאלץ לבזבז עשרות רבות של שעות כדי לחשב את סכום החוב האמיתי ולכתת רגליו בתום ימי עבודה קשים על מנת להשיג את הקבלות להוכחת טענותיו. כך נאלץ התובע להוציא תדפיסי בנק; לשחזר את פירוט ההוצאות ששילם עבור הנתבעת. עוד נדרש התובע לשוחח טלפונית משך שעות עם כל הגורמים השונים כאמור לעיל ועם מוקד ההוצאה לפועל. בנוסף, טוען התובע כי שמו הטוב נפגע, הוא קיבל שיחות קשות מהבנק ועבר שיחת בירור משפילה בעבודה נוכח צו העיקול שהוטל על משכורתו – לכאורה כיוון שאינו משלם את דמי המזונות כנדרש.
התובע טוען שעיקול משכורתו גרם לו להיכנס למשיכת יתר של 40,000 ₪ בקירוב תוך שהבנק גובה ממנו ריביות על הגדלת מסגרת האשראי. בנוסף טוען התובע כי בזבז זמן וכסף רב על ביצוע צילומים והדפסות של מאות מסמכים אותם השיג והיה צורך לשכפל בעותקים רבים לאור דרישות פקידי ההוצאה לפועל; עריכת המסמכים וכתיבת הסברים; התייצבות פעמיים בלשכת ההוצאה לפועל, תוך הפסד ימי עבודה ותשלום הוצאות חניה ודלק; כלוי ימי חופשה לטובת בירורים בהוצאה לפועל ודיונים בבית הדין הרבני תוך קבלת הערות ממקום עבודתו על חיסוריו הרבים. בגין כל הנזקים כאמור עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום של 30,000 ₪.
טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת כי כל הפעולות בגינן טוען התובע לנזקים, בוצעו בהתאם לדין ובמסגרת תיק הוצאה לפועל פתוח שעודנו מתנהל. משכך, כל עוד לא תתקבל החלטה שיפוטית שתדחה את טענות הנתבעת בתיק ההוצאה לפועל ותדרוש ממנה להשיב לתובע את התשלום שנפרע בתיק ההוצאה לפועל, אין לתובע עילה לתבוע ולדרוש פיצוי. הנתבעת מכחישה את הטענה כי פעולותיה במסגרת תיק ההוצאה לפועל גרמו לתובע את הנזקים הנטענים על ידו ובין היתר, טוענת הנתבעת כי:
צו למסירת מידע שניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל נועד לצורך מיצוי הדין וחקר האמת ואין בו כדי להסב נזק לתובע; טענות התובע כאילו הוטלו עליו הגבלות אינה נכונה מהטעם שההגבלות בוטלו ע”י ב”כ הנתבעת עוד בטרם נכנסו לתוקף; לתובע אין רכב ועל כן ממילא לא נגרם לו נזק מהליך עיקול רכב, מה גם שמדובר בעיקול ברישום בלבד שלא בו כדי לגרום לתובע נזק ממשי ו/או למנוע מהתובע להשתמש ברכב; טענת התובע כאילו כל משכורתו עוקלה אינה אפשרית על פי חוק, מה גם שהתובע לא הביא אסמכתאות בדבר נזק שנגרם לו; תשלומי אגרות, ככל שהושתו על התובע במסגרת הליך ההוצאה לפועל, אינם נקבעים על ידי הנתבעת והוטלו במסגרת הליך בהוצל”פ בו התובע הוא החייב; התובע הוא שבחר לעדכן בלשכת ההוצאה לפועל את בית הוריו ככתובת מגוריו וכל עוול אשר לכאורה נגרם להוריו היה נמנע אילולא היה עושה כן. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את הנזקים לכאורה להם הוא טוען, אינו מציג נזק ממשי שנגרם לו ואינו מציג אסמכתאות.
הנתבעת טוענת כי אף שהיא מכחישה מכל וכל את נזקיו של התובע, עליו להעלות את טענותיו בפני רשם ההוצאה לפועל ולא ייתכן שצד להליך משפטי יפנה לערכאה משפטית אחרת על מנת שתפסוק לו פיצוי בגין “נזקים” שנגרמו לו מעצם ניהול ההליך נגדו, כאשר ההליך בעניינו לא נדחה ובפרט – כאשר הוא מודה כי קיים לו חוב.
הנתבעת טוענת כי התובע עושה הכול על מנת להתחמק מתשלום חובותיו, בין היתר תוך הטלת רפש בנתבעת ובא כוחה. הנתבעת טוענת כי אף לגרסת התובע עצמו, לא שילם את מלוא דמי המזונות כסדרם בהתאם להחלטות השיפוטיות ונוכח הודאתו המפורשת כי שילם תשלום חלקי בלבד, אין לו להלין אלא על עצמו.
עוד טוענת הנתבעת כי טענותיה לעניין החוב בתיק ההוצאה לפועל נסמכות על פסק דין חלוט, שריר וקיים בעוד שטענות התובע, לרבות טענותיו בתיק ההוצאה לפועל, הינן טענות בעלמא שאינן מבוססות באסמכתאות.
פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט
יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה על טענות התובע בהליך שלפניי להתברר בלשכת ההוצאה לפועל.
הפרת ההסכם הגירושין
כאמור לעיל, ההסכם בין הצדדים קיבל תוקף של החלטה ועל פיו, אמורה הייתה הנתבעת להעמיד את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך של 0 ₪ עד וכולל חודש פברואר 2012.
עיון בתדפיס תיק ההוצאה לפועל מעלה כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם בכך שלא איפסה את סכום החוב בתיק ההוצל”פ כפי שהתחייבה. נכון לסוף חודש פברואר 2012, עמד סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל על סך של 28,462.89 ₪ בעוד שעל פי ההסכם בין הצדדים, לא היה אמור להיות לתובע חוב כלשהו במועד זה.
במהלך החודשים הבאים, סכום החוב הלך ותפח, בין היתר כתוצאה מתוספות ריבית והצמדה שנצברו בגין אותו הסכום של 28,462.89 ₪ אשר כלל לא היה אמור להיות חלק מתיק ההוצאה לפועל.
רק ביום 13.11.12 ולראשונה מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל, התבצעה הקטנה של החוב באופן שסכום החוב, אשר האמיר באותה העת לסך של 80,921.83 ₪, הופחת בשיעור של למעלה מ- 75,500 ₪ והועמד על סך של 5,401.33 ₪ בלבד.
הימנעות ממתן הסבר מדוע לא אופס תיק ההוצאה לפועל
במסגרת כתב ההגנה, התעלמה הנתבעת באופן מוחלט מההסכם שנחתם בין הצדדים. הנתבעת לא סיפקה מענה לשאלה מדוע לא איפסה את סכום החוב כפי שהתחייבה, מדוע החליטה לבסוף לבצע הקטנה של סכום החוב רק למעלה משבעה חודשים לאחר שההסכם קיבל תוקף של החלטה או כיצד חושב סכום ההפחתה אשר ביצעה בסופו של דבר בנובמבר 2012 על הסך כאמור לעיל.
בחקירתה התחמקה הנתבעת באופן עקבי מכל שאלה של התובע הנוגעת להסכם ולהפרתו והטילה את מלוא האחריות על עורך הדין אשר ייצג אותה בתקופה הרלוונטית.
בשלב מאוחר יותר של החקירה הגדילה הנתבעת לעשות ואף הכחישה כי ידעה על קיומו של ההסכם תוך שהיא טוענת כי עורך דינה דאז לא הביא אותו לידיעתה.
חרף האמור, הנתבעת לא הביאה לעדות את עורך הדין אשר ייצג אותה בתקופה הרלוונטית לחתימת ההסכם ו/או הגישה תצהיר מטעמו.
העדר הבאת מידע או עד רלוונטי שיכול לתמוך בגרסת צד עומדת לחובתו שכן חזקה על אדם שיביא ראיה שעומדת לזכותו ואשר יכולה לסייע לו.
כידוע, הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ראה: ע”א 641/87 קלוגר נ’ החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע”מ פד”י (1) 239 בע”מ 245; ע”א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו ואח’. פד”י מה (4), 651, 654). משכך, הכלל הוא כי צד אשר נמנע מלהעיד עדים מטעמו, נזקף הדבר לחובתו שכן אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ראו: ע”א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו, פ”ד מה(4) 651).
נדחתה גם טענת הנתבעת כי לא ידעה על ההסכם
יתרה מכך: טענת הנתבעת לפיה לא ידעה על ההסכם הינה טענה כבושה, אשר נולדה רק בשלב מאוחר של החקירה הנגדית וזכרה לא בא בגדר כתבי הטענות או תצהיר העדות הראשית של הנתבעת.
הדעת נותנת, כי לו הייתה הנתבעת באמת ובתמים מגלה את דבר קיומו של ההסכם רק בעקבות הגשת התביעה על ידי התובע, הייתה מעלה זאת בהזדמנות הראשונה ואף מתרעמת על כך שבא כוחה לשעבר חתם בשמה על הסכמים ללא ידיעתה. הנתבעת לא עשתה כן ומשכך, גם מטעם זה, לא מצא בית המשפט לקבל את גרסת הנתבעת בנדון ודינה להידחות.
על זוכה בתיק הוצאה לפועל האחריות לעדכן בזמן אמת את תיק ההוצאה לפועל ועל תשלומים שקיבלה.
הנתבעת היא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל. מכאן, שהאחריות לבצע את העדכונים הנדרשים בתיק ההוצאה לפועל, כמו גם לוודא כי הסכום המופיע בו משקף את סכום החוב האמיתי, מוטל על הנתבעת עצמה.
נדחתה גם טענת הנתבעת כי על עורך דינה היה לעדכן את התיק ולא עליה
נוסף על כך, דין הוא כי ..שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח.. (חוק השליחות, תשכ”ה-1965, סעיף 2). לאור האמור, האחריות לכך שתיק ההוצאה לפועל לא אופס כנדרש, מוטלת על הנתבעת.
עדכון לקוי של סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל
כאמור לעיל, מעיון בתדפיס תיק ההוצאה לפועל עולה כי החל ממועד פתיחת התיק בוצעו בו רק שתי הפחתות מרוכזות: האחת בנובמבר 2012 והשנייה בנובמבר 2013.
התובע הציג רשימה ארוכה ומפורטת של אסמכתאות לתשלום והנתבעת למעשה לא כפרה בהן. הנתבעת למעשה הודתה בחקירתה הנגדית כי התובע ביצע תשלומים שונים על חשבון דמי המזונות.
מן המקובץ עולה, כי הוכח שהתובע אכן ביצע תשלומים שונים על חשבון דמי המזונות באופן שוטף החל מחודש מרץ 2012 ולמצער עד לראשית 2014.
חובת הדיווח על פי תקנות ההוצאה לפועל
סעיף 17א(א) לתקנות ההוצאה לפועל, קובע את חובתו של זוכה בתיק הוצאה לפועל לעדכן באופן שוטף ולכל היותר בתוך שבעה ימים, תשלומים אשר קיבל מהחייב על חשבון החוב שלא באמצעות לשכת ההוצאה לפועל:
..זוכה ידווח ללשכת ההוצאה לפועל על כל תקבול שקיבל על חשבו החוב, שלא באמצעותה; דיווח כאמור יימסר ללשכה תוך שבעה ימים מקבלת התקבול..
התחייבות בנוסח דומה, אשר כותרתה: ..התחייבות זוכה לדיווח קבלת תשלום פרטי.., נמסרת לחתימת כל זוכה בעת פתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל.
חרף האמור, מעיון בתיק ההוצאה לפועל עולה כי לא בוצע עדכון של סכום החוב באופן שוטף והתקבולים לא הופחתו בזמן אמת. ב”כ של הנתבעת אף הודה מפורשות בכך שתיק ההוצאה לפועל לא עודכן כנדרש.
נקבע אם כן על ידי בית המשפט, כי הנתבעת הפרה את חובתה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל ולדווח על תקבולים אשר קיבלה מהתובע ע”ח חיובו בדמי מזונות בתוך פרק הזמן הקבוע בדין.
נזקים שנגרמו לתובע
התובע טוען כי כתוצאה מכך שהנתבעת הפרה את ההסכם ולא מילאה את חובתה לעדכן את תיק ההוצאה לפועל באופן שוטף, נגרמו לו נזקים משלושה סוגים: הפסד זמן, הוצאת כספים דה-פקטו ועוגמת נפש. התובע מעמיד את סכום התביעה בגין מכלול הנזקים כאמור על הסך של 30,000 ₪.
התובע ערך טבלה המפרטת את הזמן אשר השקיע, לשיטתו, באיסוף קבלות ואסמכתאות, עריכת טבלה המרכזת את הסכומים ששילם, פעולות הכרוכות בהכנה והגשה של בקשה בטענת פרעתי אל לשכת ההוצאה לפועל, פעולות הכרוכות בהכנה והגשה של תובענה זו וכן פעולות נוספות. בסה”כ על פי המצוין בטבלה טוען התובע כי השקיע 154 שעות.
ביחס לפרקי הזמן, אשר התובע השקיע, התובע לא תמך את טענותיו לעניין זה באסמכתאות; יחד עם זאת, אני סבורה כי ניתן להעריך, על דרך האומדנא, כי פרקי הזמן אשר ציין התובע בטבלה הינם סבירים והם מקובלים עליי.
לא כל הרכיבים אשר ציין התובע בטבלה ראויים להיכלל בגדר הנזקים אשר נגרמו לו בגין הפרותיה של הנתבעת ויש לקחת בחשבון רק את השעות אשר הושקעו באיתור קבלות ואסמכתאות ובהכנת הטבלה המרכזת את מלוא הסכומים כאמור.
באשר לשעות אשר השקיע התובע בהכנה, הגשה וניהול הבקשה בטענת פרעתי, הרי שמדובר בהוצאות משפט בגין הליך שלא התנהל בבית משפט לענייני משפחה אלא בפני טריבונל שיפוטי אחר. משכך, ככל שהתובע סבור כי הוא זכאי להוצאות משפט בגין בקשתו בטענת פרעתי, דרך המלך הינה הגשת בקשה לפסיקת הוצאות בלשכת ההוצאה לפועל בפניה התנהל ההליך בטענת ה”פרעתי“.
באשר לשעות אשר השקיע התובע בהכנה, הגשה וניהול התובענה דנן, הרי שגם כאן מדובר בהוצאות משפט אשר נגרמו לתובע בשל הגשת התובענה, להבדיל מנזקים בגינם הגיש התובע את תביעתו מלכתחילה והם אלו אשר יובאו בחשבון בהליך זה.
שאלת כיסוי הוצאותיו של התובע במסגרת הליך זה, תבחן, לפי הצורך, בתום הדיון בהליך בהתאם לתקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984.
השקעת הזמן של התובע הינה ברת פיצוי
לאור האמור לעיל, מוצא בית המשפט לקחת בחישוב הנזק אשר נגרם לתובע את פרק הזמן של 45 שעות אשר השקיע התובע באיתור קבלות ואסמכתאות והכנת הטבלה המרכזת את התשלומים שביצע.
מדובר בכמות שעות לא מבוטלת, אותן נאלץ התובע להשקיע כתוצאה מהפרת הנתבעת את חובתה שבדין לעדכן בתיק ההוצאה לפועל כל תשלום אשר ביצע התובע בתוך שבעה ימים לכל המאוחר מיום ביצועו.
באשר להוצאות הכספיות אשר הוציא התובע, לשיטתו, עבור ביצוע הדפסות וצילומים לצורך הכנת הבקשה בטענת פרעתי ותובענה זו, הוצאות דלק וחניה שהוצאו לצורך הגשת כתבי הדין בלשכת ההוצאה לפועל ובבית משפט וכן האגרה ששילם התובע לפתיחת התובענה דנן, הרי שכולם בגדר הוצאות משפט ואין לכלול אותם במסגרת נזקיו של התובע.
שונים הדברים ככל שמדובר בפעולות שננקטו כנגד התובע עובר לביצוע ההפחתה; פעולות אלו ננקטו בהתאם לסכום החוב הלא מעודכן והמופרז., הוטלו על התובע ההגבלות הבאות: הגבלה משימוש בכרטיסי חיוב, הגבלה מחידוש דרכון, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלה מחידוש רישיון נהיגה וכן הוצאו צווים למסירת מידע אודות התובע לרשם המשכונות וחברת החשמל.
יחד עם זאת, מעיון בנספח כאמור ניתן ללמוד כי כל ההליכים כנגד התובע בוטלו ביום 29.9.13 בעקבות הגשת בקשה מצד הנתבעת והלכה למעשה, היו ההגבלות בתוקף לפרק זמן קצר בלבד.
זאת ועוד, התובע לא טוען כי נגרם לו נזק ממשי בפרק הזמן הקצר בו היו ההגבלות בתוקף, כגון נסיעה מתוכננת לחו”ל שהתבטלה בשל עיכוב היציאה מהארץ וכיוצ”ב. מנגד, אין בכך כדי לגרוע מעוגמת הנפש הנגרמת כתוצאה מהגילוי על הטלת הגבלות כאמור לעיל בגין חוב מופרז ומנופח.
לכך, יש להוסיף את עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע בגין השעות הרבות שהשקיע באיסוף הנתונים אודות תשלומים שביצע, כפי שתואר לעיל, תוך שהוא משחית לצורך כך, בין היתר, ימי חופש בתשלום וטרוד בהתרוצצות והתעסקות בצורך להוכיח שביצע תשלומים אשר הנטל לדווח על ביצועם הוטל על הנתבעת, אך היא הפרה את חובתה לעשות כן.
לאור כל האמור לעיל, העמיד בית המשפט את סכום הנזקים הכולל אשר נגרמו לתובע כתוצאה מהפרותיה של הנתבעת בסך של 12,000 ₪. כמו כן, תשא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליך בסך של 5,000 ₪.
