בשני מקרים העוסקים באימוץ של בגיר, דנה כב’ השופטת תמר סנונית פורר, ואולם התוצאה אליה הגיעה בכל מקרה – הייתה שונה.
המקרה הראשון של הבקשה לאימוץ
באחד מן המקרים בו ייצגתי, ניתן לבקשתי פסק דין, אשר קבע כי גבר אשר שימש כאביו הפסיכולוגי של נער כבן 19 שנה, יוכרז גם כאביו המאמץ, וזאת בשל העובדה כי תסקיר פקידת הסעד קבע כי זוהי טובתו של הבן, וכי מתקיימים יחסים מפתיעים באיכותם בין האב הפסיכולוגי לבין המאומץ, כאשר הקשר ביניהם החל בהיות הבן כבן שש שנים לערך.
גם עובדות המקרה כשלעצמן מעניינות ולא רק פסק הדין.
המדובר באם חד הורית, אשר הכירה גבר, אשר חי בזוגיות עם גבר אחר. אותה אם בחרה להביא את הבן לאוויר העולם בגפה, ובלא זוגיות, מטעמיה שלה, ואולם במקביל להכרות שנוצרה בינה לבין אותו גבר, התפתחה גם חברות קרובה ביניהם, והם הפכו ידידי נפש. ככל שהיחסים ביניהם התהדקו, הביע הגבר את רצונו להיות אב לבנה, וכך אט אט נוצר קשר קרוב בין הגבר ובן זוגו, לבין הבן, עד שהקשר הגיע לקשר של הורות פסיכולוגית.
במהלך התקופה הארוכה מאז היות הילד כבן שש שנים ועד היום, נוצר קשר מיוחד וחריג בין האב ובן זוגו לבין הילד, אשר רואה באב כאילו היה אביו מולידו. בין הילד לבין אביו היו הסדרי מפגש מסודרים וקבועים, ההורים משני הצדדים, ובני משפחתם המורחבת ערכו חגים, מסיבות ואירועים יחדיו, הבן נהג לנסוע לחו”ל עם הגבר ובן זוגו, וכלל התנהגותם הייתה כשל בני משפחה קרובים.
כאשר היה הבן בר מצווה, נלקח הוא לטיול מדהים למקום אקזוטי, על ידי הגבר ובן זוגו, וכך גם מעת לעת נהגו הגבר ובן זוגו לקחת את הילד לבילויים משותפים, בין בארץ ובין בחו”ל. כאמור המפגשים היו סדירים כמו בין אב לבנו, והייתה והינה קרבה נפשית רבה בין הגבר והבן המאומץ.
בשלהי גיל ההתבגרות הביע הבן רצון להיות מאומץ על ידי האב בצורה רשמית, ולפיכך פנו האם והאב לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להכריז על הבן כבר אימוץ, ולצורך אישורו של הגבר כאב מאמץ. כאמור, תסקיר הסעד תמך בצורה נלהבת באימוץ פורמלי, ואולם בא כוח המדינה התנגד לכך מהטעם שלא היה ברור מי הוא האב הביולוגי.
במהלך הדיונים התברר כי תרומת הזרע נעשתה בצורה בלתי מסודרת ושלא דרך בנק הזרע אלא במסגרת פרטית בקליניקה של רופא נשים. לפיכך התנגד היועץ המשפטי לאימוץ מחשש שמא יצוץ אב כלשהו ויטען כי הוא אבי הילד, שבינתיים הפך לבחור, ואזי יהיה צורך לבטל את האימוץ ובעיות קשות עשויות להיגרם.
בית המשפט הורה להזמין את רופא הנשים שביצע את ההפריה, וזה נתן עדות לפיה מדובר בתורם זרע אנונימי ואין האם יודעת את זהותו ואין תורם הזרע יודע את זהות הנתרמת.
לאחר חקירתו של רופא הנשים שוכנע בית המשפט כי החשש שמא יתגלה אי פעם אב הינו בלתי אפשרי, ולאור העובדה שלא היה ספק שזהו רצונו של הבן, שהגיע לבית המשפט והביע את רצונו – ניתן צו אימוץ, הגם שמדובר בבגיר.
צריכים להתייעץ? עו”ד עם 38 שנות ניסיון לשירותכם – השאירו פרטים:
פסיקת בית המשפט
בית המשפט שוכנע כי זוהי טובת הילד, אשר במקרה זה כאמור, כבר אינו ילד, אלא חייל בשירות סדיר, אשר הרשים את בית המשפט בדבריו, כמו גם שאר בני המשפחה, אשר היה ברור כי הינם פועלים ממניעים נטולי אינטרסים ורוצים אך ורק את טובת הבן, ולתת גושפנקא למערכת יחסים שממילא קיימת.
במקרה זה נעתר בית המשפט לבקשה לאימוץ, על אף שמדובר בבגיר. גם בא כוח היועמ”ש אשר תחילה התנגד, שינה דעתו, והביע את הסכמתו.
המקרה השני של הבקשה לאימוץ
במקרה אחר שבו דנה אותה שופטת, תמר סנונית פורר, נדחתה בקשה לאימוץ בגירות, הגם שרצונן וטובתן של הבנות הוא להיות מאומצות על ידי בן זוגה של אמן, וכי מהאופן שבו ניתן להתרשם מהאמור בפסק הדין מתקיימים יחסים משפחתיים חמים ואוהבים בין הבנות לבין בן זוגה של האם.
גם מקרה זה הוא מקרה אנושי מהמעלה הראשונה, שכן אביהן הביולוגי של שתי האחיות נטש אותן לפני כ-20 שנה, והן ביקשו להכיר בבן הזוג של אמן כאביהן המאמץ. בית המשפט התרשם מהאהבה העמוקה בין הצדדים אבל הודיע כי הדבר בלתי אפשרי מבחינת חוק האימוץ, שכן מדובר בבנות בשנות ה- 40 לחייהן.
אף שהשופטת תמר סנונית פורר שוכנעה שבין השלושה “התבססה הורות
פסיכולוגית, אמיתית, עמוקה, מיטיבה ומפרה”, היא קבעה כי אין עילה חוקית להוצאת צו אימוץ.
אביהן הביולוגי של האחיות התנתק מהן למרבה הצער ובצורה תמוהה לאחר הגירושין מהאם בשנת 1998. יצוין כי התנתקות מוחלטת מילדים היא דבר חריג ונדיר אך לעתים קורה, למרבה הצער.
קביעת בית המשפט
בית המשפט קבע כי אי אפשר להחליף אב באב. אמנם בית המשפט שוכנע כי בין המבקש למבקשות קיימים בפועל יחסי הורות בכל קנה מידה שהוא, שהינה הורות פסיכולוגית אמיתית ומיטיבה, אך פרשנות חוק האימוץ אינה מאפשרת זאת.
השופטת הפנתה להלכה שניתנה לפני כעשור בבית המשפט העליון לגבי אימוץ בגירים, שם נקבע כי הכרה בקשר של אימוץ תיעשה כחריג שבחריגים, במקרים יוצאי דופן בלבד. במקרה זה, שבו למבקשות יש אב ביולוגי, אין הצדקה להחליפו באב אחר, גם אם מערכת היחסים עמו הייתה קשה ומאכזבת, גם אם יש נתק של עשרים שנה, וכי אין עילה חוקית לביטול ההורות של האב הביולוגי.
סיבות מיוחדות המצדיקות אימוץ בגיר
ככלל אין אימוץ אלא בקטין, ורק כאשר הפער בין המאמץ למאומץ הינו למעלה מ- 18 שנה.
חריג לעקרון זה קיים בסעיף 25 לחוק אימוץ ילדים, ואולם בית המשפט יעשה שימוש בו במקרים חריגים בצמצום ובמשורה ובמקרים מיוחדים וחריגים.
שתי בעיות מרכזיות ניצבות בפני בית-המשפט בבואו להכריע בשאלת מתן צו לאימוצו של בגיר על-פי סעיף 25(1) לחוק:
האחת, מבחינה מהותית-נורמטיבית ברור שהמחוקק ראה באימוץ כזה חריג שניתן ליישמו רק “בנסיבות מיוחדות” המצדיקות זאת, ועל בית-המשפט להגדיר מהן אותן נסיבות ועל-פי אילו אמות-מידה ייקבעו.
לא מדובר ברשימה סגורה או במתווה ברור ותחום שקל ליישם. ההיפך הוא הנכון ובית המשפט צריך להגדיר בכל מקרה ומקרה האם הולם ומתאים הוא אם לאו.
השנייה, מבחינת ההליך, הוראות החוק הנוגעות ליצירת יחסי אימוץ מותאמות לקטינים, אשר עליהם יחול החוק בדרך-כלל. לפיכך, גם כאשר ניתן לקבוע כי נתקיימו “נסיבות מיוחדות” המצדיקות אימוצו של בגיר, מתעורר קושי הנובע מכך שהכלים אשר קבע המחוקק ליצירת יחסי אימוץ אינם מותאמים לבגירים.
כוונת המחוקק בכל הנוגע להסדרת האימוץ בישראל, נועדה בעיקרה לאפשר אימוץ קטינים תוך השארת פתח חריג לאימוץ בגירים “בנסיבות מיוחדות” אשר ייראו לבית-המשפט.
כיבוד רצון הפרט
חברה חופשית ממעטת בהטלת הגבלות על בחירותיו הרצוניות של הפרט…” (ע”א 294/91 חברה קדישא גחש”א “קהילת ירושלים” נ’ קסטנבאום).
במיוחד נכון הדבר כשמדובר בשאיפתו של אדם להגשים את אישיותו, ולתת ביטוי לרצונותיו בכל הנוגע למוצאו, למשפחתו, לרגשותיו כלפי אלה ולמבוקשו לתת להם ביטוי גלוי.
בעידן זה שבו “כבוד האדם” הינה זכות יסוד חוקתית מוגנת יש ליתן תוקף לשאיפתו של אדם להגשים את הווייתו האישית, ומטעם זה יש לכבד את רצונו ובין היתר לכבד את רצונו להשתייך לתא המשפחתי, שהוא רואה עצמו חלק ממנו.
כבוד האדם, בהקשר החוקתי, הוא מושג משפטי, משתקף, בין היתר, ביכולתו של יצור אנוש בתור שכזה לגבש את אישיותו באופן חופשי, כרצונו, לבטא את שאיפותיו ולבחור בדרכים להגשמתן, לבחור בחירותיו הרצוניות, לא להיות משועבד לכפייה שרירותית, לזכות ליחס הוגן מצד כל רשות ומצד כל פרט אחר, ליהנות מן השוויון אשר בין בני אנוש… (דברי הנשיא שמגר בע”א 5942/92 פלוני נ’ אלמוני ואח’).
גישה זו כמובן תומכת בכיבוד רצון הפרט ובין היתר מתן גושפנקא לרצון מאמץ ומאומץ הגם אם מדובר בבגיר.
משפחתו של אדם הינה חלק מאישיותו
הוריו וילדיו של אדם הם חלק מאישיותו, חלק מ”האני” האישי, המשפחתי והחברתי שלו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו ולקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו, את רגשותיו ואת חובותיו במישור האתי- מוסרי.
בנסיבות מתאימות יהיה זה מוצדק לתת ביטוי ליחס זה גם בהיבט המשפטי.
במקרים המיוחדים שבהם נסיבות חייו של אדם יצרו בינו לבין זולתו קשר שכמוהו כקשר הורי, והוא קשר אמיתי וכן – ראוי כי תישמר ותכובד חירותו למסד קשר כזה כחלק מכבוד האדם שלו הוא זכאי. לא יהא זה מוגזם לומר, כי ראוי רצון זה לכיבוד לא פחות ואולי יותר מאשר חירותו המוכרת לכל התקשרות הסכמית ורצונית אחרת, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לפגוע באדם אחר, או באינטרס ציבורי.
כאשר מדובר בשני בגירים, מאמץ ומאומץ, יצירת קשר של אימוץ המחייב מבחינה משפטית, הוא כשלעצמו חריג המוכר רק במקרים יוצאי דופן. עם זאת, חזקה על המחוקק כי כאשר התיר בידו האחת למסד יחס של אימוץ בין בגירים, לא היה בכוונתו לפגוע בידו השנייה בהיתר זה – אלא אם הגדרת היחסים בין אותם בגירים, כיחסי אימוץ, נוגדת את תקנת הציבור, פוגעת באינטרס הציבורי או פוגעת באופן בלתי-ראוי בזכותו של אחר, ואיננה משרתת את הכוונה המקורית של יצירת יחסים שהם דמויי יחסי הורות טבעית.
פגיעה באינטרס הציבורי
השאלה היא באיזה מקרה ניתן לראות במתן מעמד על-פי דין של יחסי הורות בדרך של אימוץ, משום פגיעה באינטרס ציבורי, הנוגדת את החוק ותכליתו.
הסדרי חקיקה רבים מטילים חובות ומקנים זכויות המיוחדות למערכת היחסים הפנים-משפחתית. הסדרים כאלו נמצא בחקיקה בתחומי המעמד האישי, בחקיקה סוציאלית, בחוקים הנוגעים להענקת פיצויים בגין נזק, בחוקים הנוגעים ליחסי עבודה ועוד’.
בחוקים רבים נקבעו הסדרים אשר בהם לקשרי הורים ילדים יש השלכות כלכליות, רכושיות, והשלכות בענייני מיסוי וקצבאות. משהקנה המחוקק חובות וזכויות כאמור להורים ולילדיהם, הרי שהאינטרס הציבורי מחייב שלא לאפשר עקיפת חקיקה זו או ניצולה לרעה ביצירה פיקטיבית של יחסי אימוץ.
מיסוד יחסי הורים וילדים מטעמים בלתי לגיטימיים
יש שהמיסוד של יחסי הורים-ילד נועד לשמש כסות למערכת יחסים קרובה אך שונה מיחסי הורות, ודוגמאות לכך אפשר להביא מתחומים שונים:
כשהאימוץ לא נועד אלא להתגבר על בעיות מיסוי,
כשנועד רק להסדרת ענייני רכוש בין שני בגירים,
או כאשר נועד לעקיפת הצורך בצוואה לצורך הורשה של עיזבון.
כל אלה הן דוגמאות שיש בהן להצביע על חוסר תום-לב ועל רצון לעקוף הוראות חוק מחייבות תוך ניצול מוסד האימוץ.
מקום שנסיבות כאלה הוכחו, מקובל אף במדינות שבהן החקיקה מכירה באימוץ בין בגירים, להתערב ולמנוע מהצדדים להשיג את מבוקשם על דרך של יצירת יחסי אימוץ.
ראוי לקבוע אפוא, כי בכל מקרה שיש בו חשש כי הכוונה לקיום יחסי אימוץ נועדה לניצול לרעה של הטבות מיוחדות שנועדו מלכתחילה להגן על האינטרסים המתחייבים על-פי הנורמות החברתיות מיחסי הורים-ילדים, תישלל האפשרות לקבוע יחס של אימוץ בין בגירים.
שיקולים ראויים לאימוץ בגירים
המחוקק התכוון לאפשר כינון יחסי הורים-ילדים על דרך של אימוץ רק מקום שיחסים כאלה מתבקשים בתום-לב ומשקפים יחסים אמיתיים של הורים-ילדים.
אימוץ בגירים בדין הישראלי
בישראל אין הסדר חקיקתי שלם בעניין זה, וההוראה מצויה בין מכלול ההוראות הנוגעות לאימוץ קטינים. אף על-פי-כן, ניתן להיעזר בגישה המקובלת לעניין זה במדינות אחרות לצורך בחינת אמות-המידה המתאימות לקביעת נסיבות מיוחדות.
קריטריונים מקובלים
- קיום בפועל של יחסי הורה-ילד
- משך קיום יחסי הורה-ילד
- פער גילים מינימלי בין המאמץ למאומץ
- האם מתקיימת פגיעה בזכויות ההורים הביולוגיים
סיכום
בית המשפט יאשר אימוץ בגיר או בגירים במקרים מיוחדים ועל פי שיקול דעתו בכל מקרה ומקרה. ככל הנראה גם אישיותו של השופט והשקפת עולמו יהוו גורם משמעותי בפסק הדין שיינתן שעה שהדברים יהיו במחלוקת בין מבקשי האימוץ ובין נציגי המדינה.
