מרכז גישור בדיני משפחה

א’ - ה’ : 18:00 - 09:00
03-6969916
תובל 40, רמת גן
עו

מעוניינים להתגרש וזקוקים לעזרה?

מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

    איך קובע בית משפט מועד קרע ומהי משמעות מועד קרע

    כלל הבסיס הקבוע בחוק יחסי ממון הוא כי מועד האיזון יהיה כמועד פקיעת הנישואין, דהיינו לעת גירושין (או מוות), כאמור בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, ובסעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון. יחד עם זאת יש לציין כי בתי המשפט נוהגים לקבוע כי את מועד תחילת ההליך המשפטי בין בני הזוג יש לראות במקרים רבים כמועד הקרע, ומועד איזון המשאבים יוקדם בפועל למועד פתיחת ההליך המשפטי. בסמכות בית המשפט לענייני משפחה לקבוע גם מועד קרע שונה, לאו דווקא במועד פתיחת ההליך המשפטי ולאו דווקא עם הגשת בקשה ליישוב סכסוך. כך למשל מועד פירוד פיסי יכול להוות גם הוא מועד קרע, שכן גם אם לא נפתחו הליכים משפטיים אך מי מהצדדים עזב את הבית בפועל – ניתן לראות בכך מועד קרע.

    יש לא מעט הגיון לקבוע כי לפחות ממועד פתיחת ההליך המשפטי מפסיק השיתוף בין בני זוג, שכן מרגע בו ננקטו הליכים, מטבע הדברים בא לקיצו אותו "שיתוף פעולה כלכלי" אשר הונח ביסוד הנישואין.  אלא שלעיתים אין הסכמה בין בני הזוג בשאלת החלת המועד הקובע, ובית המשפט נדרש להכריע בשאלה זו. לפיכך, הותוו בפסיקה מספר מבחנים אשר שימשו את בתי המשפט, על מנת לקבוע  את מועד האיזון, דהיינו את מועד הקרע.

     

    מה החשיבות של קביעת מועד קרע בין בני זוג מתגרשים

    צדדים אשר עומדים להתגרש צריכים לקבוע ביניהם מהו מועד הקרע, הוא המועד שממנו ואילך לא יבוצע כל איזון וכל התחשבנות ביניהם. ניתן להגיע לקביעת מועד קרע בהסכמה, בין אם בני הזוג מנהלים הליך גירושין בבית המשפט, ובין אם בני הזוג מתמודדים עם הפירוד ביניהם במסגרת של גישור לגירושין.

    המשמעות של קביעת מועד הקרע היא החלטה בין בהסכמה ובין בהחלטה שיפוטית כי איזון המשאבים יבוצע רק עד למועד הקרע, ולא לאחריו. לעיתים קביעת מועד קרע הינה חסרת משמעות או בעלת משמעות מועטה, ולעיתים יש למועד הקרע חשיבות גדולה ביותר.

    כך לדוגמה אם אחד מבני הזוג הגיש בקשה ליישוב סכסוך, אקט שעשוי פעמים רבות להוות את מועד הקרע והצדדים התגרשו לאחר שלושה חודשים הרי שאם המדובר בשני שכירים שצריכים לאזן את הצבירות הסוציאליות ביניהם – הרי שאין הבדל גדול אם מועד הקרע ייקבע לספט' או לדצמבר באותה שנה. הפרשי הצבירות הינן סכום זניח.

    מנגד אם ההליך מתמשך לו שנים, ומועד הקרע ייקבע למועד הגירושין ולא למועד הבקשה ליישוב סכסוך, הרי שיש ויהיה פער כספי משמעותי יותר בין הזמנים.

    יתר על כן, כאשר אין המדובר בשני שכירים אלא בעצמאים בעלי שליטה בחברה – פער של חודשים רבים ודאי של שנים עשוי להביא להבדל גדול, בין מצב בו מועד הקרע נקבע לתקופה בה נפרדו הצדדים פיסית, לבין המועד בו התגרשו. חברה יכולה לנסוק או להתרסק בטווח של חודשים או שנים מעטות, ואם מעריכים את שווי החברה לצרכי איזון משאבים בין הצדדים – הפערים יכולים להיות עצומים.

    כך למשל אם במועד בו עזב מי מהצדדים את הדירה המשותפת, פעולה שיכולה להצביע על מועד קרע, היה מצבה של המסעדה שניהל הבעל טוב למדי והיא אפילו שגשגה, יתכן שעם פרוץ הקורונה נצברו חובות רבים למסעדה בשל הסגרים המרובים, ויתכן שהיא אף נסגרה לתמיד עקב כך – ישנו הבדל תהומי בין מצב בו תוערך המסעדה לתקופה של ערב הקורונה, או לתקופה שלאחריה או במהלכה, וישנן דוגמאות רבות למקרים מסוג זה.

    עסק יכול לצמוח מאד ויכול גם לקרוס כלכלית ולגרום לחובות. עיתוי הקרע הוא בר משמעות מרובה. מאחר ובעקרון, ובהעדר הסכם ממון בין צדדים ברירת המחדל הינה חוק יחסי ממון בין בני זוג, הרי שאם חל החוק על בני הזוג, אין בו מענה לשאלה מהו מועד הקרע, ובית המשפט צריך לצקת תוכן לשאלה זו.

    מחלוקת זו נסובה בדרך כלל בין בני זוג שאינם מאוזנים מבחינה רכושית, וצד אחד צובר יותר זכויות (למשל זכויות במקום העבודה – פנסיה, ביטוח מנהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות וכיוצ"ב). הצד שצובר זכויות רבות יותר יטה לטעון כי יש לקבוע מועד מוקדם יותר כמועד תום השיתוף, כלומר מועד הקרע, בעוד שהצד שמבקש לקבל מחצית מהזכויות יחפוץ כי מועד תום השיתוף יהיה מאוחר ככל האפשר, וינסה לשכנע את בית המשפט כי יש לדחות את מועד הקרע.

     

    מועד הקרע על פי פסקי דין ועל פי מלומדים

    המחוקק שתק בכל הקשור לקביעת אמות המידה המנחות בקביעת "מועד הקרע". לעניין זה יפה יהיה לצטט מדבריו את דבריו של פרו' אריאל רוזן צבי, בספרו יחסי ממון בין בני זוג, בעמוד 352: "המחוקק בחר לפרט בהרחבה את סמכויותיו של ביהמ"ש, אך התעטף בשתיקה בכל הנוגע לקביעת קנה המידה להפעלת שיקול דעתו של ביהמ"ש ולאופן הפעלת שיקול דעת זה. מצד אחד מציבה רשימת הסמכויות המיוחדות את התחום במסגרתו יופעל שיקול הדעת האמור, אולם מעבר לכך יהיה ביהמ"ש רשאי לקבוע את קנה המידה שיופעלו… כך, למשל, ההפרדה בפועל בין הצדדים והעדר מצב של שיתוף ביניהם בפרק זמן כלשהו לפני מימוש האיזון, תאפשר לביהמ"ש להפעיל את סמכותו מכוח הסעיפים 8(3) או 8(4) ולקבוע כי הנכסים יוערכו לפי שווים במועד מוקדם יותר או שנכסים מסוימים אשר נרכשו לאחר מועד ההפרדה, לא יכללו בהסדר האיזון, הכול לפי הנסיבות ולפי העניין".

    מאחר וכך בתי המשפט לענייני משפחה כמו גם ערכאת הערעור במחוזי גיבשו כללים לגבי הנסיבות בהן יוקדם מועד הקרע ויקבע בנקודת זמן המוקדמת למועד פקיעת הנישואין. כך נקבע שעל בית המשפט לבחון, בין השאר – מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם "דה פקטו", מהו המועד בו החלו בני הזוג בפועל להפריד רכושם ולהתנהל התנהלות כלכלית עצמאית ללא קשר לבן הזוג האחר, האם החל להתפתח קשר זוגי בין מי מבני הזוג עם צד שלישי, קשר אשר המלמד על ריקון חיי הנישואין מתוכן, וכיוצ"ב, והכל כדבריו של כב' השופט ויצמן במספר פסקי דין שנתן בנדון, שאושרו גם בערכאות הערעור ומהוות מעין הלכה פסוקה.

     

    התייחסות החוק למועד הקרע

    חוק יחסי ממון קובע בבירור מה הוא מועד הקרע:

    (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג…

    אם כך הרי שמועד הקרע הוא בעת התרת הנישואין דהיינו הגירושין אלא שניתן להקדים לעתים את חלוקת הרכוש טרם לפי סעיף 8 (3) הקובע כי: "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

    (3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע"

    הכלל ע"פ סעיף 5 לחוק יחסי ממון הוא, כי המועד לביצוע איזון משאבים הינו מועד פקיעת הנישואין, מתן הגט או מוות.

    החריג לכלל הוא, שבנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט או בית הדין לקבוע מועד קודם לגירושין – כך ע"פ סעיף 8(4) לחוק יחסי ממון.

     

    הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט

    כב' השופט טל בפרשת יעקובי קבע כי:  "סעיף 8(4) לחוק מאפשר את הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת הפעלת שיקול הדעת מוסמך בית המשפט לקבוע כי איזון שווי הנכסים יהיה לפי שווים במועד מוקדם יותר דהיינו, למשל, עובר לקרע שחל בין בני הזוג. החוק נתן איפוא דעתו למצבים של קרע בין בני הזוג, כך שנכסים שנרכשו על ידי אחד מבני הזוג לאחר מכן, לא ייכנסו לקופת האיזון" (ע"א 1915/91 יעקובי נ. יעקובי פ"ד מ"ט (3) 529.  רלוונטי לעניין זה גם בג"צ 2232/03 – פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו,  וכן תמ"ש (ת"א) 15271/96 דפנה שלף נ. יהודה שלף.

    פסיקות שניתנו על ידי בתי המשפט לעניין קביעת מועד הקרע קבעו כי יש לתת דגש ומשקל יתר להיבטים הכלכליים בחיי בני הזוג וליתן את הדעת ומירב שימת הלב לנסיבות דוגמת הפרדת חשבונות בנק בעקבות סכסוך בין בני הזוג, ביצוע רכישות משמעותיות של נכסים באופן עצמאי מבלי ליידע את בן הזוג השני וכיוצ"ב.

    ביהמ"ש יברר, איפוא, מהי נקודת הזמן בה החלו בני הזוג לנהוג בנכסיהם מנהג "שלי – שלי, שלך-שלך" . ראה לעניין זה כדוגמה את פסק דינה של כב' הש' ורדה פלאוט בתמ"ש 9010/01 ג.מ נ' ג.נ פורסם במאגר נבו ופסק דינה של כב' הש' טובה סיוון תמ"ש 64191/00 ש.ס נ' ש.י.

    אין ספק כי הגשת תביעת גירושין או תביעה לפירוק שיתוף מביאה לנתק כלכלי ואין לראות בבני זוג שמי מהם פעל כך כבני זוג שיש ביניהם שיתוף כלכלי.  גם תביעת הגירושין לבית הדין הרבני אחר שכשל הליך שלום הבית בין הצדדים, חל נתק כלכלי מוחלט בין הצדדים ומעת זו אין לראותם כיחידה אחת הצוברת נכסים למען מטרה משותפת. מועד הקרע בין הצדדים, הינו, איפוא, מועד הגשת תביעת הגירושין לבית הדין האזורי.

     

    הפסיקה בנוגע לבני זוג שנפרדו חלקית בלבד אך לא בצורה גורפת וחד משמעית כאשר הבעל מנהל חיים כפולים

    בבואו של בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיות חלוקת רכושם של בני זוג אשר חיי נישואיהם לא התנהלו כאמור במתכונת ה"רגילה", נדרש בית המשפט במקרה מיוחד מאד אשר התברר בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, לשאלה האם בחירת הבעל, להיות נוכח-נפקד בביתו ולחלוק את זמנו עם נשים אחרות בידיעת אשתו, יש בה כדי להשפיע על אופן חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון.

    בהחלטה מפורטת ומנומקת, לאחר שסקר את גרסותיהם של הצדדים באשר למערכת היחסים ביניהם, הכריע בית המשפט במחלוקת העיקריות כלהלן: אשר למועד הקרע בין בעלי הדין, קיבל בית המשפט את גרסתה של המבקשת כמהימנה, לפיה נקבע המועד לעת הגשת תביעתה הראשונה בחודש מאי 2011, ודחה את גרסת הבעל לפיו מועד הקרע הוא בעת תחילת המשבר בחיי נישואיהם בשנת 1994, כאשר החל לנהל מערכת יחסים מקבילה עם אשה אחרת, זאת – הואיל וחל שיתוף עד 2011. באשר ליחס איזון המשאבים של בני הזוג, בית המשפט עשה שימוש בהוראת סעיף 8(2) בחוק יחסי ממון וקבע כי נוכח הנסיבות החריגות, קרי – קיומן של מערכות יחסים מקבילות, מדובר ב"שיתופיות מוחלשת" בין בני הזוג במקרה זה ­– ועל כן יאוזנו הנכסים בשיעור 70% למשיב ו-30% למבקשת.

    ערעורים הדדיים הוגשו מטעם בעלי הדין על פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה. המבקשת השיגה על הקביעה לעניין הזכויות בדירה המסוימת, וכן על הטבעת המונח "שיתופיות מוחלשת" כמושג המבטא – כנטען – את "אשמתה", לצורך חלוקת הרכוש בניגוד לברירת המחדל הקבועה בחוק יחסי ממון; לשיטתה היה על בית המשפט לחלק את הרכוש שווה בשווה בין הצדדים כפי שמורה סעיף 5 לחוק. מנגד ערער הבעל על שתי קביעות בפסק הדין, מועד הקרע וזכויות האישה בדירה מסוימת.

    בית המשפט המחוזי דחה את טענות הבעל וקיבל חלקית את טענות האישה, וכל זאת, תוך שהתייחס לכלל עיקרי המחלוקת ופסק כלהלן: לעניין מועד הקרע וזכויות בדירה מסוימת. במקרה הספציפי נקבע, כי אין להתערב בפסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, שכן מדובר בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שנקבעו על סמך התרשמותו מן הצדדים ומן העדויות שנשמעו. ואולם, לעניין הזכויות בדירה, מצא בית המשפט כי מלוא תמורת הדירה מומנה מכספם המשותף של בעלי הדין, הואיל והוכח כי טענת הבעל באשר לתשלום השני על חשבון הדירה אינה מהימנה נוכח תצהיריו; לעניין יחס איזון המשאבים בין הצדדים – דחה בית המשפט את טענת המבקשת לפיה מושג ה"שיתופיות המוחלשת" יוצר מדרון חלקלק באשר לחלוקה עתידית לפי חוק יחסי ממון, ופסק כי מדובר במושג המתאר את המקרה המיוחד שלפניו, בו ניהל הבעל מערכות יחסים עם נשים נוספות בידיעת המבקשת, ותוך שהוא שומר על המערכת הזוגית המשותפת עמה. עוד נקבע כי אין בידיעתה זו משום "אשמה", וחלוקת הרכוש שלא מחצה על מחצה, נדרשת מעצם העובדה שהשותפות בין בני הזוג הלכה ונחלשה לאורך השנים. עם זאת, בית המשפט סבר כי השיעורים היחסיים שנקבעו מחמירים מדי עם המבקשת, ולכן קבע במקומם חלוקה חדשה של 60% למשיב ו-40% למבקשת.

    בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון הוכרה אפשרות של אחד מבני הזוג, להיות "נפקד נוכח" בביתו תוך שהאישה משלימה עם מצב עגמומי זה, אם ברצונה לשיטת הבעל, ואם שלא מרצונה לשיטתה. מצב זה אפשר לכנות גם כ"שיתופיות לשיעורין". מצב כזה מן הסתם אינו שכיח מאוד, אך אין – גם על פי השכל הישר – להתעלם מקיומו ומקיום מצבים דומים לו של יחסים "מן הצד", יחסי פילגשות וכדומה. לפיכך נקבע כי על דרך הכלל, ותהא העמדה הערכית לחיים כפולים מעין אלו אשר תהא, יש מקום לתת לכך ביטוי גם באופן החלוקה, מקום שבעלי הדין מנהלים מערכת לא שויונית, בשונה מן המצב ה"רגיל", בו אמורים שני הצדדים להירתם יחדיו לקיום התא המשפחתי, כנדרש לצורך חלוקת מחצה על מחצה לפי סעיף 5 לחוק, כאמת המידה המרכזית להפעלת סמכותו של בית המשפט בגדרי יחסי ממון, בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הגדול לערעורים . יודגש כי ייחוד מערכת היחסים גם משליך על מועד הקרע, שאף לגביו אין לקבוע אמות – מידה נוקשות, אלא לבחון כל מקרה לגופו.

    בהקשר זה יצויין כי בניגוד לטענתה של המבקשת שמינוח השיתופיות המוחלשת, או השיתופיות לשיעורין, מטיל "אשמה" ובענייננו בה, הנה במישור האזרחי – להבדיל מן המציאות הקונקרטית – עובדתית ומן המישור הרגשי הטעון אשר תחושות אשמה והאשמה מצד זה או זה יתכנו בהם – אין מדובר ב"אשמה", ולא רכיב מעין זה הוא כשלעצמו המשפיע על איזון המשאבים. לעומת זאת, במישור העובדתי ברי כי התנהגותם של בני הזוג יש בה כדי להעיד על המועד בו חל הקרע המשפטי ביחסים, ומשכך, עשויה היא לשמש נסיבה מיוחדת הבאה בגדרו של סעיף 8 לחוק, והמאפשרת הפעלת הסמכות המיוחדת לחלוקה שאינה שויונית כליל: מתוך שכך, יש לבחון בכל מקרה את טיב הקשר הזוגי ונסיבותיו, ויש ליתן משקל נכבד לאוטונומית הרצון ולמצער למודוס ההתנהגות בפועל של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם; ונודה כי אין בידי בית המשפט להיות בוחן כליות ולב ולקבוע מה היו שיקולי כל צד, אם סוג של שלמות משפחה למען הילדים, אם נוחות כלכלית, אם שיקולים חברתיים ואם עירוב של אלה או חלקם; ועל כן "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול, פ"ד נח(6)841 .

     

    מועד הקרע לא יהיה מועד הגירושין על אף הקביעה בהסכם הממון כאשר צד אחד משך במשך שנים את הגירושין

    כך קבעה כב השופטת ברגר בבית משפט לענייני משפחה בחיפה בתלה"מ 44686-02-18 באשר לבני זוג אשר חתמו על הסכם ממון בשנת 2000 ומאז ועד לאחרונה הם מנהלים הליכים וטרם התגרשו. נקבע כי על אף שלפי לשון הסכם הממון האישה זכאית למחצית מזכויותיו של האיש שנצברו לו מיום הנישואין וכל עוד הצדדים נשואים – מועד הקרע הוא בשנת 2005 ובהמשך לכך ניתנו הוראות למומחה מטעם ביהמ"ש.

    נפסק כי אמנם הצדדים עדיין נשואים, אך אין כל הגיון לפעול לפי לשון הסכם הגירושין, שכן יוצא כי ניתן לכאורה לטעון כי עד היום נמשכים חיי השיתוף, וברור שלא כך הוא. לכן על בית המשפט לתור אחר "מועד הקרע", קרי המועד הרלוונטי לשם הערכת שווי הרכוש המשותף לשם חלוקתו, הינו המועד אשר עד אליו חל בין הצדדים שיתוף רכושי, וממועד זה ואילך כל צד אחראי לכל זכות או חובה שצמחו לו.

     

    הקרע ייתכן במספר מישורים:

    נפסק בעמ"ש (חי') 23541-01-17 פלונית נ' פלוני "מהו "מועד הקרע"?

    קרע פיזי – ובכלל זה יציאה מבית המגורים, הפרדת מגורים, נקיטה בהליכים משפטיים.

    קרע כלכלי – ובכלל זה הפסקת ניהול משק הבית במשותף.

    קרע זוגי – ובכלל זה הפרת נאמנות מצד בן הזוג, אלימות בין בני הזוג, הגשת תלונה במשטרה על אלימות ועוד.

    לבית המשפט שיקול דעת בנדון, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו.

    עוד נפסק בתמ"ש (ת"א) 18568-05-13 פלונית נ' אלמוני: "למעשה, העיקר הוא המועד בו מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת, בעוד שראיות לאותו מועד יכולות להיות בדמות עזיבת הבית, הפרדת חשבונות בנק, קשר עם צד שלישי, הגשת תביעה וכו'.

     

    איך מאתרים את נקודת הזמן בו הצדדים הפסיקו לראות עצמם כשותפים כלכליים ומהם המקרים בהם נעשה שימוש בסעיף 8 (4) לחוק יחסי ממון?

    א. פירוד פיזי ו/או רכושי.

    ב. סירוב ליתן גט שבעקבותיו נגרם נזק או התעשרות של הצד הסרבן.

    ג. נקודת זמן שבה חל שבר שלא ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים, וחיי הנישואים הגיעו לסיומם.

    ד. יובהר, כי הנטל להוכיח נסיבה מיוחדת שיש בה להקדים את מועד איזון המשאבים ממועד הגירושין, חל על הטוען לכך.

     

    האם במקרה שבן הזוג אשר עזב את הבית אך המשיך לכלכל את משפחתו לאחר מכן מנוע מלטעון כי יש להקדים את מועד האיזון?

    בנסיבות בהן בית המשפט יתרשם או בית הדין יראה, שהעברת כספים למשפחה מגלה אחריות כלכלית כלפי בני המשפחה עד לסיום הסכסוך, הרי שניתן להכיר במקרה זה כמקרה מיוחד המצדיק להכיר במועד הפירוד הפיזי כמועד הקרע לצורך האיזון הרכושי.

    בית המשפט קבע, שאי הכרה בכך עלולה להעביר מסר שגוי בכל הנוגע לדאגה למשפחה ומתן עידוד לצד "החזק" מבחינה כלכלית לנקוט פעולה כלכלית הקרויה "טרור כלכלי " בהפסקת תשלומים לקופה המשפחתית. (כדברי סגן הנשיאה כב' השופט אלון גביזון מבית משפט למשפחה בבאר שבע).

     

    האם בגידת אחד מבני הזוג יכולה להוות מועד קרע?

    ארוע של בגידה שלאחריו בן הזוג או עם היוודע לו דבר הבגידה יפעל לפירוק התא המשפחתי עשוי להוות מועד קרע ואולם עצם בגידה עצמה אינה מהווה נקודת זמן הקובעת את מועד הקרע לצורך איזון משאבים. זאת, בהתאם לפסיקת בתי המשפט, לרבות בג"ץ. בבג"ץ 8928/06 נקבע, כי כישלון חיי הנישואין אינו סוגייה רלוונטית לסוגייה הרכושית שבין בני הזוג, וקביעה הפוכה יש בה כדי לחתור תחת הרעיון הבסיסי כי שאלת "האשם" אינה רלוונטית.

    מנגד אם  מעשה הבגידה לא הביא לפירוד פיזי ו/או כלכלי של בני הזוג, הדבר לא יחשב כנסיבה מיוחדת להקדמת מועד האיזון. רק לאחרונה נתקלתי במקרה בו הגם שהבעל טען כנגד האישה כי ניהלה חיים כפולים מזה מספר שנים ואילו האישה טענה שאכן היה כך אך הדבר היה בידיעת הבעל – הרי שבית הדין לא קבע את מועד הקרע החל ממועד ניהול החיים הכפולים של בני הזוג, אלא מהמועד בו הפרידו את החשבונות ביניהם, כאשר הפער בין המועד בו ניהלו הצדדים נישואים פתוחים לבין המועד בו הפרידו חשבונות הוא מספר שנים.

    משכך ישנם פערים של מאות אלפי שקלים לרעת הבעל נוכח העובדה שבית הדין לא קבע את מועד התחלת הבגידה כמועד הקרע אלא רק את המועד בו הצדדים הפרידו חשבונות.

     

    האם חוסר מעש, עצלנות או העדר תרומה כלכלית של אחד מבני הזוג עשוי להיחשב כנסיבה מיוחדת שתשפיע על מועד הקרע לצורך איזון משאבים?

    עיון בחוק יחסי ממון בין בני זוג מלמד על קביעת איזון כלכלי בין בני זוג מבלי לבחון את תרומתו הכלכלית היחסית של כל בן זוג לתא המשפחתי, ולכן בתרחיש של אישה שעבדה מספר שנים, ולאחר מכן התמסרה לגידול ילדי הצדדים, עד שהם הגיעו לפרקם ועזבו את הבית, לא תתקבל טענת הבעל המבקש להיפרד מהאישה, שזו לא תרמה לתא הכלכלי המשפחתי, ולפיכך יש לראות בכך נסיבה מיוחדת.

     

    האם המקרים המתוארים לעיל עלולים לפגוע ביציבות המשפטית, שמא כל שופט עשוי למצוא נסיבה מיוחדת המצדיקה את הקדמת מועד האיזון?

    נדמה, כי חרף שיקול הדעת הניתן לבית המשפט או לבית הדין, הרי שלשון סעיף 8 לחוק יחסי ממון מגבילה את הפעלת שיקול הדעת "לנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת", ויש לשאוף לעשות את השימוש בשיקול הדעת במשורה כדי לא לפגוע בוודאות הכלכלית של בני הזוג העשויה להביא להקטנת המתח הנוצר ביניהם, ולהגיע לידי הסדר והסכמה ללא צורך בריבוי הליכים מיותרים בבתי המשפט.

    בדרך כלל יקבע מועד הקרע למועד בו רוקנו הנישואין מכל תוכן. לבית המשפט קל לקבוע מועד קרע כאשר מוגשת תביעה, כאשר מי מהצדדים עזב את הבית, ועוד יותר מכך כאשר הצדדים התגרשו. מצבי הביניים הם הבעייתיים. כך למשל אם גבר ממשיך לפרנס את המשפחה על אף שיצא מן הבית או נזרק ממנו (ההבדל אינו מעלה או מוריד לצורך קביעת מועד הקרע) אזי יכולה להינתן פסיקה שונה על ידי שופטים שונים.

    אם למשל בני זוג המשיכו לחיות יחדיו במשך מספר שנים למרות שהפרידו את חדר השינה שלהם ולא קיימו יחסי אישות פרק זמן ארוך מאד – יכולה להינתן פסיקה סותרת.

    אם למשל, בני זוג נפרדו, חזרו זה לזו, נפרדו ועוד פעם חזרו – גם במקרה כזה יכולה להינתן פסיקה שונה על ידי הרכבים שונים של בית המשפט לענייני משפחה.

     

    איזו מגמה ניכרת בפסיקת בתי המשפט?

    נקודת הזמן למועד הקרע היא המועד שבו הפכו הנישואים למרוקנים מתוכן. כך, השופט ויצמן  מבית המשפט המחוזי מרכז, וקביעתו של סגן הנשיא השופט זגורי, לפיה ניתן לקבוע מועד קרע כשזוג פרוד גם אם בני הזוג חיים תחת קורת גג אחת, במידה למשל והוגשו תביעות בבית הדין הרבני או בבית המשפט.

    בתי המשפט  בעבר למדו על מועד הקרע, אשר ממנו אין מייחסים עוד שיתוף (או אחריות זה למשאביו של זה) בין הצדדים, מאירועים, כגון: עזיבת הבית או מועד הגשת התביעה, כפי שנקבע בע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פד"י מו(1) 602:  "ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קיצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף. אך בעניינו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע".

    בפסק דינה של כב' השופטת קינן (תמ"ש (חיפה) 3340/03) נקבע באופן דומה: "המועד הקובע לצורך חישוב איזון המשאבים בהתייחס לתום התקופה, נקבע בפסיקת בתי המשפט כמועד שבו פסק משק הבית של הצדדים מלתפקד כיחידה כלכלית משותפת. מועד זה נקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין אם במועד הפרידה בפועל, בין אם במועד הגשת התובענות לביהמ"ש ובין במועד אחר – על פי הנסיבות המצביעות על ההפרדה הרכושית והכלכלית בפועל".

    בפסק דין אחר (תמ"ש (י-ם) 13402/08 כ.ב. נ' כ.י) קבע כב' השופט איתי כץ, כך: "בדרך כלל יקבל בית המשפט את הטענה שיש להכיר במועד מוקדם יותר מפקיעת הנישואין, כאשר בני הזוג נפרדו באופן סופי ומוחלט או שישנם סממנים מובהקים אחרים המעידים על קרע סופי, בלתי ניתן לאיחוי, שבעטיו לא יהא זה צודק לקבוע שכל אחד מהם ממשיך לצבור זכויות ברכושו של האחר אף לאחר מועד הקרע ורק משום כך שהגט הפורמאלי טרם סודר."

    כך קבע כב' השופט ויצמן שיתופיות יחסית בעניינם של בני זוג שהבעל היה בא והולך והחזיק אישה בו זמנית לאשתו אך לא נטש את הבית המקורי כליל אלא היה מגיע אליו ועושה בו שימוש.

    בתמ"ש (פ"ת) 11-05-38559 ת.ס נ' ד.ס  סיכם כב' השופט צ' ויצמן את פסיקות בתי המשפט בכל הנוגע לקביעת מועד הקרע בין בני זוג, כדלקמן:  "כך נקבע שעל בית המשפט לבחון, בין השאר, מתי חל שבר בלתי ניתן לאיחוי ביחסי הצדדים או מתי הגיעו הנישואין לסיומם "דה פקטו"? מהו המועד בו החלו בני הזוג  בפועל להפריד רכושם ולהתנהל התנהלות כלכלית עצמאית ללא קשר לבן הזוג האחר? האם החל להתפתח קשר זוגי בין מי מבני הזוג עם צד שלישי המלמד על ריקון חיי הנישואין מתוכן? וכיוצ"ב… ודוק, אותו "מועד" אחריו אנו תרים צריך שיצביע באופן ברור על "קרע שאינו ניתן  לאיחוי", על "שבירת כלים" מוחלטת, רגע ממנו אין חזרה ותקומה למערכת הזוגית של  הצדדים, רגע אשר ממנו והלאה יהא ברור כי בני הזוג נוהגים בניהם כמו זרים – "שלי  שלי ושלך שלך"

     

    סופיות הקרע כאינדיקציה למועד הקרע

    לא כל פירוד יקים מועד של פקיעה ואיזון; דרוש פירוד של ממש. לא כל הפרדה חשבונאית תקים מועד פקיעה ואיזון – דרוש "שלי-שלי שלך-שלך".  לפיכך, ראה לנכון המחוקק לקבוע תקופות זמן ארוכות (הניתנות לקיצור בתנאים מסוימים), מאז שנפרדו צדדים, או מאז שניהלו צדדים הליכים. תקופות אלו נועדו ללמד על "רצינות" הפירוד, ועל עומק הקרע; סופיותו של הקרע והיותו 'יציב' הנם תנאים מהותיים בקביעתו.

    כך למשל בפסק דין (תמ"ש 18568-05-13, תמ"ש 3048-09-13) שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, עסק כבוד השופט יהורם שקד בשאלה מהו מועד הקרע בין בני זוג אשר נפרדו וחזרו, וקבע כי מועד הקרע הוא המועד בו חדלו הצדדים לראות עצמם כשותפים וכמי שמקיימים מערכת זוגית כלכלית מחייבת, בין לזכויות ובין לחובות.

    ראיות למועד כזה הן כאשר בני הזוג מפסיקים לנהל קופה משותפת, אחד מבני הזוג עוזב את הבית, מפרידים חשבונות בנק, אחד מבני הזוג מתחיל קשר עם צד שלישי, מוגשת תביעה ועוד. כאשר מתרחשת פרידה פיזית ואחריה טענה לחזרה לחיים משותפים, יבחן בית המשפט שני אלמנטים : האלמנט התודעתי – אמור להגיע מהבעת רצון אמיתית של שני הצדדים לחזור ולחיות בחיי שיתוף; והאלמנט הפיזי – בו הצדדים אכן נקטו בפעולות ליצירת חיי שיתוף ביום יום (מגורים משותפים, זניחת קשר מחוץ לנישואין, פתיחת חשבון משותף ועוד).

    מהמקובץ עולה כי מועד הקרע נתון לשיקול דעת בית המשפט, וכי ישנן מספר אפשרויות ועל כן, כאשר נפער קרע בין בני זוג – חשוב להיוועץ בעורך דין על מנת שמועד הקרע יוקדם ככל שהמדובר בצד שצובר זכויות וכספים, או יידחה אם אנו מייצגים את בן הזוג החלש והנחות כלכלית.

     

    עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין, דיני משפחה, ירושה וגישור משפחתי

    כתובת המשרד: תובל 40, מגדל ספיר, רמת גן 

    יצירת קשר: 03-6969916

    רוצים להתייעץ?

    השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!




      חווים אלימות במשפחה? אני כאן כדי לעזור!

      לתיאום פגישת ייעוץ ללא התחייבות

      מלאו את הפרטים שלכם | ונחזור אליכם בהקדם

        חברת קידום אתרים חברת קידום אתרים