כיצד יבוצע איזון משאבים במניות חברה אגב גירושין?
מהו איזון משאבים בין בני זוג על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג?
עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973, כל זכות מכל מין וסוג שהוא – אשר נצברה במהלך הנישואין – משותפת היא וברת איזון. כלומר, על בן הזוג המתגרש – לחלוק עם האחר את כל אשר נצבר – לרבות מניות חברה.
השאלה העולה היא האם המניות יחולקו בעין, כלומר האם כל צד יקבל מחצית מהמניות, או שמא מי שאינו מנהל את החברה – יקבל את שוויון של המניות – בכסף.
בפסק דין שניתן על ידי כב’ השופט שילה בתמ”ש (ת”א) 37203-02 א’ נ ג’, נדונה השאלה האם זכאית התובעת לקבל מחצית ממניות חברת א’ בע”מ בעין או שמא איזון המשאבים יבוצע בדרך של תשלום כספי כנגד שוויון של מחצית המניות?
במישור העובדתי יצוין כי חלפו יותר משלוש עשרה שנים מאז היום הקובע, שנקבע כ- מועד הקרע בין הצדדים. הנתבע טוען כי מאז החברה הושבחה והתובעת לא זכאית להשבחה זו. הנתבע אף טוען, כי לאור ההסכם עם שותפיו, הוא לא רשאי להעביר את מניותיו לצד ג’.
בית המשפט קבע כי הדין עם הנתבע וכי הוא צודק בטענותיו ואין הוא חייב להעביר לתובעת מניות בעין, ובמיוחד לאור העובדה כי חלפו שנים כה רבות מאז היום הקובע – מועד הקרע – ושווי המניות הושבח ללא כל תרומה של התובעת.
בע”א 5640/94 חסל נ’ חסל, פ”ד נ(4)250 נדונה טענת אישה כי היא זכאית מכוח חזקת השיתוף, למחצית רווחיה של חברה משותפת, אשר הופקו אחרי תום מועד השיתוף, מאחר שמקורם ברכוש משותף.
כב’ השופט טירקל – אשר דחה את טענותיה בנדון – קבע כי: “… האם זכאית היא רק למחציתו של ה”עץ” המשותף, לרבות מחציתו של יבול הפירות שהבשיל עליו עד מועד ההפרדה, או שמא זכאית היא גם למחצית הפירות שצמחו עליו לאחר מכן? האם “טעם הפרי” כ”טעם העץ”?…ניתן לומר שמקום שבו נעשתה ההשקעה העיקרית, כספית או אחרת, ב”עץ”, בתקופה שלפני שתמה חזקת השיתוף, וניתן לייחס את ה”פירות” לאותה השקעה, תחול החזקה גם על הפירות. וכן בהיפוכו של דבר…”.
עוד מוסיף בית המשפט וקובע כי התשובה לשאלה זו נעשית קשה יותר כאשר לא ניתן לקבוע את התקופה המדויקת של העסק המשותף שבמהלכה נעשתה ההשקעה העיקרית, או שלא ניתן לייחס את הפירות לאותה תקופה.
במקרה האחרון ראוי, כי חזקת השיתוף לא תחול, בדרך כלל, על הפירות. אחת הסיבות לכך היא שכאשר מוערך הערך הנוכחי, של הנכס העסקי העומד לחלוקה, מובא בדרך כלל בחשבון, בין יתר הרכיבים, גם צפי שלסיכוי ההתפתחות והרווח שלו בעתיד.
על כן מציע כב’ השופט טירקל, שלא להוסיף לחלק שמקבל כל אחד מבני הזוג, לפי הערך הנוכחי, גם את הפירות שיצמחו בעתיד על העץ שהיה משותף, בין שהם “ענבים” ובין שהם “באושים”.
בן הזוג הפורש והעסק נותר אצל האחר – יזכה אפוא בשווי של חלקו לפי הערך הנוכחי של הנכס בזמן פירוק השיתוף וחלוקת הרכוש של בני הזוג.
נימוק נוסף שלא להוסיף ולזכות את בני הזוג בעתיד בחלקיהם בפירותיו של הנכס שהיה משותף – הוא הרצון שלא לכפות על בני-זוג שנפרדו להמשיך ולקיים קשר ביניהם, ולכן איזון המשאבים מיועד להפריד את החבילה ולתת לכל אחד לפנות לדרכו העצמאית.
ברור שהסדר ממוני הקושר את בני הזוג זה לזה אחרי פרידתם אינו רצוי, והוא מאריך שלא לצורך את הקשר הלא רצוי. משמע, במקרה שבו לא ניתן ליחס את ההשבחה להשקעה שהתבצעה בתקופה לפני מועד הקרע – אין לחלק את ההשבחה. במקרה שאין וודאות לגבי התקופה שגרמה לתנובת הפירות – בדרך כלל יחולק הנכס על פי שוויו ביום הקובע.
בע”א 7277/96 מרטין נ’ מרטין, פ”ד נד(1) 39 נדון מקרה שבו ערכו של נכס עלה באופן ניכר מאז מועד הקרע. כב’ השופט אנגלרד קבע כי: “אפשר גם אפשר, כי ערך הנכס עלה במשך השנים, כתוצאה מעליית ערך הקרקעות במדינה.
אולם, עלייה זו התרחשה לאחר פרידתם של בני הזוג, ולכן מן הראוי לצאת מן הערך שהוסכם ביניהם נכון ליום מועד הקרע, ואזי סכום זה ישמש כנקודת מוצא לאומדן זכויות הבעל מכוח חזקת השיתוף, כמובן, בתוספת הצמדה וריבית כחוק”.
כב’ השופט שילה מציין כי הנימוקים המפורטים בפרשת חסל יפים אף לעניין הנדון בתיק זה, שכן התובעת לא תרמה להשבחת הנכס לאחר היום הקובע – יום הקרע – ולכן אין הצדקה שתקבל מניות בעין שמשקפות ערך נוסף, שנוצר שנים רבות לאחר היום הקובע.
תימוכין לקו מחשבה זה מוצא בית המשפט בסעיף 5 לחוק יחסי ממון, לפיו מתקיים משטר רכושי אובליגטורי דחוי, על פיו, כל אחד ממשיך להיות בעלים של קנייניו והזכות שהוענקה בחוק היא למחצית “שווים של כלל נכסי בני הזוג“.
כלומר ברור מלשון החוק כי איזון המשאבים הוא כספי וכי אין זכות לקבלת מחצית נכס מסוים, בעין.
יתר על כן, מסתמך בית המשפט על קביעת הש’ מימון בתמ”ש 1748/04 א.ב. נ’ נ.ב, על פיה, בהעדר נימוק משכנע, כמו מעורבות בני הזוג שניהם בעסק ורצון שניהם גם יחד לנהל אותו, תוך קיום יחסים טובים ביניהם גם לאחר שנפרדה חבילת הנישואין, וגם לאחר הגירושין, וכאשר אחד מבני הזוג מנהל את החברה ובן הזוג השני – לא מעורב, ייעשה פירוק השיתוף בין בני הזוג בזכויותיהם בחברה באמצעות תשלום כספי מבן הזוג הפעיל החברה, תשלום שישולם לזה שאינו פעיל בה.
בית המשפט אימץ את חוות דעתו של המומחה, לצורך הערכת שווי החברה ליום הקובע, ואישר התעלמות המומחה מפעילות חדשה של החברה, שהחלה לאחר היום הקובע, דהיינו מועד הקרע.