עו”ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
צילה ויורם נשואים 45 שנה והביאו יחדיו ארבעה ילדים, כשהצדדים חלקו יחד בגידולם עד שיצאו מבית ההורים. צילה עבדה כמדענית במכון ויצמן במהלך כל השנים, וצברה יוקרה, פנסיה וזכויות שונות בעוד יורם לא התפתח באותה צורה מאז נישאו בני הזוג והסתפק במשרה של פקיד במנהל מקרקעי ישראל. כאשר צילה הביעה רצונה להתגרש – התייעץ יורם עם עו”ד וכתוצאה מכך דרש מצילה לחלוק עמו את זכויות הפנסיה שלה ממכון ויצמן בקיזוז הזכויות שהוא צבר כעובד מדינה. צילה נזעקה והטיחה בפני יורם שלא מספיק שהיא הביאה משכורת כפולה במשך כל השנים, הוא עכשיו מנסה לגזול ממנה כספים” מי צודק?
יתכן ובתחושה הסובייקטיבית של צילה כך הם פני הדברים אך משפטית אין היא צודקת, ובהרבה מקרים המצב הינו הפוך, והאישה אשר שימשה עקרת בית או עבדה במשרה מינורית ומתגמלת פחות דורשת חלוקה שווה ושוויונית של כל מה שנצבר וברוב המקרים יוצאת כשידה על העליונה. רק משום שיש היפוך תפקידי במקרה זה וצילה שימשה המפרנס העיקרי – אין כל הצדקה שלא להעניק ליורם את מה שהפסיקה העניקה לו מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג או על פי הסדר איזון משאבים.
נטל הראייה המוטל על הטוען לכך שחזקת השיתוף איננה חלה על נכס מסוים או על נכסי המשפחה בכלל – הינו נטל כבד מאד שקשה בדרך כלל להרימו.
במקרה שלפנינו יורם יוכל להוכיח בנקל כי בני הזוג התגוררו תחת קורת גג אחת ללא קרע ממשי או פירוד וכי כל אחד ביצע את תפקידו במסגרת המשפחה ועבודתו, וכי לא היו ביניהם סכסוכים שהביאו למשבר בלתי הפיך של חיי הנישואין.
משהונחו היסודות לקיומה של חזקת השיתוף על רכושם של בני הזוג שנישאו לפני תחילת חוק יחסי ממון בין בני זוג, ומשמבקש אחד מבני הזוג לנסות ולסתור את החלתה של החזקה על נכס מסוים, הנטל לסתור מוטל על אותו בן הזוג המבקש לסתור (ראה בג”צ 8214/07, ראה ע”א 601/88 עזבון המנוח מיכאל רודה ז”ל נ. שרייבר, פד מז(2) 441, 449, ראה בג”צ 8928/06, הנ”ל, שם בעמ’ 8 וראה תמ”ש (ראשל”צ) 5782/02).
ולהלן כמה ציטוטים קצרים מפסקי דין שימחישו עד כמה הנטל העובר למבקש לסתור החזקה, כבד ואף כבד מאד או כבד מנשוא:
דרך הבחינה השיטתית מחייבת הבחנה בין שני שלבים – תחילה יש לברר אם קמה בכלל חזקה ראייתית בדבר שיתוף בנכסים בין בני הזוג. … אם התשובה לשאלה היא חיובית – מוטל נטל השכנוע על כתפי בן הזוג השולל את השיתוף. עליו להראות כי ברשותו ראיות הסותרות את החזקה. אם ייכשל ולא יעמוד בנטל – דין הנכס להיכנס תחת כנפי שיתוף” (ראה פס”ד ע”א 806/93 יהודית הדרי נ’ שלום הדרי)
“ואם בתחילה הטוען לחזקת השיתוף – עליו הייתה הראיה ולו גם קלושה (כדרישת השופט ויתקון בעניין אפטה, בעמ‘ 577), הנה עתה עצם “המאמץ המשותף“ והחיים המשותפים תחת קורת גג אחת מעבירים את נטל הראיה על הטוען לשלילת השיתוף, ונטל זה הוא כבד למדיי“.
“היום מוחלת חזקת השיתוף כהנחת יסוד כללית, כנורמה משפטית עצמאית המצמיחה זכויות, כדין כמעט קוגנטי, כשבחינת הנסיבות הקונקרטיות לא נועדה אלא לבדוק ולוודא שמא במקרה ספציפי זה או אחר יש ראיה לסתור את החזקה הזו. הדבר כרוך בנטל כבד ובקושי רב, שכן אין ביסוס החזקה עומד על כוונה הנלמדת מהתנהגות הצדדים בכל מקרה פרטי” (ראה פס”ד הפ (י-ם) 335/94 דליה אילוז נ’ מאיר אילוז)
כשההלכה קובעת שנטל הראיה על המבקש לסתור את החלתה של חזקת השיתוף לגבי נכס מסוים של בן הזוג הינו כבד מאד, או שיש צורך בראיות כבדות משקל, או שהנטל הינו כבד למדי ברור הוא שיקשה עד מאד על המנסה לסתור את החזקה להוכיח את טענתו.
על המנסה לסתור קיומה של חזקת השיתוף בין בני זוג כבמקרה שלנו, וכאשר בני הזוג חיו יחדיו בחיי נישואין תחת קורת גג אחת גידלו וחינכו ארבעה ילדים, נשאו במאמץ משותף וניהלו חיים ללא קרע או פירוד ממשי – מוטל נטל הרבה יותר כבד מאשר הפרחת טענות בעלמא.
ככל הנראה צילה תצטרך לחלוק עם בעלה את הזכויות שצברה במהלך החיים המשותפים מאחר ויקשה עליה עד מאד עד כדי בלתי אפשרי לסתור את חזקת השיתוף, את המאמץ המשותף ואת החיים תחת קורת גג אחת משותפת.
