איזון משאבים במניות חברה משפחתית

עו”ד  אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

כל אימת שבני זוג מתגרשים או מנהלים הליכי גירושין האחד כנגד השנייה, ואחד מהם מפעיל חברה קטנה בעלת אופי משפחתי, יכולה להעלות הטענה כי לאחר הערכת שווי החברה – יאוזן הרכוש באמצעות העברת מניות לבן הזוג השני, ולא באמצעות תשלומי איזון. טענה זו יכולה לעלות על ידי בן הזוג המנהל את החברה, אשר מעדיף להעביר מניות, ולא להוציא כסף מכיסו על מנת לקנות את חלקו של בן הזוג האחר.

מה קובעת ההלכה בעניין זה, האם בית המשפט לענייני משפחה, יעדיף העברת מניות בעין או ביצוע בפועל של תשלום על מנת להוציא את בן הזוג האחר מהחברה עצמה?

בתמ”ש 20644/96 סטריק נ‘. סטריק דן והכריע כב’ השופט גייפמן  (בשבתו עוד בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בטרם מינויו לבית המשפט המחוזי) בשאלה  זו כשמדובר היה בחברה משפחתית, של בני זוג שעמדו בפני גירושין, והיה צורך לאזן את הרכוש הזה כמו את יתרת הרכוש בין הצדדים.

בית המשפט קבע כי בחברה משפחתית קטנה, המהווה מעין חברת יחיד – אין לחלק את המניות בעין, עם הגירושים, אלא יש להורות לבעל המניות להעביר לבת זוגו את שווי המניות ליום הפירוד, בתוספת ריבית והצמדה כחוק.

הטעמים לכך הינם שלושה, וזאת כדלקמן:

האחד: בחברה משפחתית קטנה רישום מחצית המניות ע”ש האישה עלול להביא

למריבות אין סופיות בהפעלת החברה ולשיתוק פעילות החברה.

השני: הדבר עלול להביא לכך ששווי זכויות האישה בחברה ירד ערכם כתוצאה מדפוסי התנהגות שינקוט הבעל.

השלישי: הוא הסדר ממוני הקושר את בני הזוג לאחר הפירוד אינו רצוי וראוי   וכי עדיף לנקוט בדרך של חלוקה מהירה סופית ושלמה של רכוש בני הזוג.

ברע”א 1681/04 דן כב‘ השופט רובינשטיין בשאלה זו וקבע כי:

“….בפסקי-דין לא מעטים נדרשו בתי-המשפט לבעייתיות שבהעברת בעלות במניות חברה משפחתית לידי בן-הזוג. זו ברורה ומדברת בעדה: עסק משפחתי אינו יכול להתנהל ככלל בשעה של מריבה אישית גדולה בין בעליו, ושעה שכל אחד מהם מושך את העגלה לכיוונו בדרך ניהולו ובגישתו העסקית. חברה משפחתית שהגיעה למצב של פירוק שיתוף בשל סכסוכי משפחה עדיף לה, בסברה הישרה, שתגיע לביצועו של החיתוך שעה אחת קודם. ואכן, הפסיקה הצביעה – מחד גיסא – על הנזקים העלולים להיגרם לחברה המשפחתית כתוצאה מהעברת בעלות במניות, ונקבע כי זיכויו של בן-הזוג גם באספקטים הניהוליים של המניה -עלול להביא לשיבוש חמור והרסני של החברה וכי זכות לשיתוף בנכסים אינה מקנה זכות לחדור לחברה פרטית, שמתנהלת תוך הרמוניה ושיתוף פעולה בין חבריה ובין מנהליה” . במקום אחר התייחס בית-המשפט לחשש שרישום המניות על שם בת-הזוג ה”פ (ת”א) 39/89 ברנוביץ נ’ ברנוביץ “…עלול להביא למריבות אין סופיות בהפעלת החברה, ולשיתוק פעולות החברה” ………. לעתים תקנות החברה אינן מאפשרות כלל את העברת המניות לבן-הזוג (תמ”ש (ת”א) 15360/96 סטולר נ’ סטולר, ועצם ההעברה יכולה לעלות כדי כפייתו של שותף לא רצוי על שאר בעלי המניות. כל אלה דברים נכוחים הם. מאידך גיסא, נזקקו בתי-המשפט לנזק העלול להיגרם לאישה מרישום המניות על שמה: “בחברה משפחתית… אין זה רצוי לרשום מחצית מניות ע”ש האישה, שאינה רצויה בה. הדבר גם עלול להביא לכך ששווי זכויות האישה בחברה ירד…”

ראינו אם כן, שבית המשפט יעדיף חלוקה נקיה והפרדת הרכוש המשותף אגב גירושין, ולא ליצור סיטואציה בה בני זוג שהתגרשו ממשיכים להיות בעלי מניות בחברה משפחתית.

חלוקה והפרדה כאלו מחייבים תשלום מבן הזוג האחד לאחר של שווי מחצית המניות.  יחד עם זאת חסרונה של גישה זו יכול להביא לכך שבן הזוג אשר נאלץ לפדות את מניותיו מהאחר אגב גירושין – יכול שיישאר בלי רכוש או מזומנים, מאחר ושילם עבור ערכן של המניות את כל אשר היה לו.