האב עתר לביטול מזונות הילדים או להפחתת המזונות בשל סרבנות הילדים כלפיו והעדר כל קשר בין האב לילדים.
האם עתרה להגדלת מזונות הילדים בשל העובדה כי כל העול נופל עליה נוכח העובדה כי הילדים אינם פוגשים את האב ואין הוא נוטל חלק בגידולם?
בית המשפט פסק לטובת האם והגדיל את מזונות הילדים, אם כי התחשב בעובדה כי שני הבנים לומדים בפנימייה, אזי לפי ההלכה, מזונותיהם עומדים על מחצית הסכום שהיה נפסק לולא היו לומדים בפנימייה.
עיקר טענות האב
האב עותר להפחתת מזונות הילדים או ביטול מוחלט של דמי המזונות שנקבעו בפסק הדין החלקי. לטענתו, יש לבטל את דמי המזונות לאור סירובם של הילדים לכל קשר עמו. לטענתו אם כן, הילדים הינם סרבני קשר ובנים מורדים.
האב מבקש כי הילדים יוכרזו על ידי בית המשפט כ”בנים מורדים” והוא מבקש לשלול את מזונותיהם בשל סירובם להיפגש עמו. האב טוען כי למרות סירובם העיקש של הילדים לקשר עמו, הוא הגיע לפנימייה בה לומדים הבנים באופן סדיר, ואלה השפילו אותו והאשימו אותו בהאשמות קשות.
האב טוען כי מהתסקירים הראשונים שהוגשו בעניינם של הצדדים עולה כי היה לו קשר חם ואוהב עם הילדים כל עוד הצדדים היו נשואים ובטרם התגרשו, והוא היה מעורב בגידולם בצורה מעוררת הערכה. כמו כן טוען הוא כי נפסקה משמורת משותפת.
מוסיף וטוען האב כי טיפל בילדים והעניק להם תמיכה רגשית מלאה בזמנים קשים בעוד האם נמנעה מכך, וכי יש לו יכולת הורית טובה יותר ואין כל סיבה למצב דהיום, לפחות בכל מה שנוגע להתנהגותו כלפי הילדים.
כאשר מדובר בילדים בוגרים (מעל לגיל 14), אשר מסוגלים להבין את ההשלכות הכלכליות של התנהגותם, הפסיקה מחמירה יותר עם ילדים “בוגרים” גם אם אינם בגירים. האב טוען כי בנסיבות המתקיימות בתיק זה, יש למצער להפחית את המזונות בייחוד כאשר האם יכולה לפרנס את הילדים בגפה, בהיותם בפנימייה.
עיקר טענות האם
טוענת האם כי האב מתעלם מפסק הדין, כי אין כל הסתה מצדה וכי האב הוא האשם היחידי בניתוק הקשר.
עוד טוענת האם, כי בפסק הדין נקבע כי המשמורת על כל הילדים תהיה נתונה לה.
לטענת האם, ככל שחפץ האב בחידוש הקשר עם ילדיו, עליו לפנות לבית המשפט בתביעה מתאימה ודי בעובדה כי עתר לביטול מזונות כדי ללמד על אופיו. טוענת היא שלו היה באמת מעוניין בשיקום וחידוש הקשר עם ילדיו היה מגיש תביעה מתאימה בעניין זה ולא היה מבקש להפחית או לבטל כליל את המזונות.
עוד טוענת האם כי פסק הדין החלקי ופסק הדין נתקבלו בהסכמה ולא מגיע לאב פרס על הפרת ההסכמות.
ביחס להוצאותיה של האם בגין הבת שהינה בגירה ומשרתת בשירות לאומי הרי שהיא סובלת מדיכאון והפרעות אכילה ובשנה האחרונה הייתה באשפוזי יום ונטל התרופות והטיפולים נופל עליה.
לטענת האם, הייתה תקופה קצרה שבה הבת השלימה בגרויות ועבדה שעות מעטות בחודש. ביחס להוצאותיה החודשיות בגין בת נוספת טוענת האם כי למרות שהיא כבר בת 18, היא טרם סיימה כיתה י”ב ולומדת בחינוך מיוחד.
האם טוענת כי על אף שהבנים שוהים בפנימייה, ההוצאות הנלוות עבור החינוך גבוהות כדוגמת: מדי כדורגל, תלבושת אחידה וכו’.
לטענת האם, תביעתה להגדלת מזונות מבוססת על כך ששתי הבנות, למרות היותן בגירות, מתגוררות בבית, והבנים באים לביתה אחת לשבועיים, בחגים ובחופשות.
האם טוענת כי נאלצה לעבוד בניקיון בתים משום שהאב אינו משלם את הסכומים שנקבעו ונטל המשכנתא והוצאות החינוך נופלות על כתפה, ולכן האב אינו יכול להיבנות מכך שהיא נשאה בהוצאות בגפה בשל העובדה שלא שילם וכי לא ייתכן לטעון עקב העובדה ששרדה כלכלית כי אין היא נזקקת למזונו עבור מי מארבעת הילדים.
דיון והכרעה בתביעה להגדלת מזונות ובתביעה לביטול מזונות
מתי אפשר לדון מחדש ולשנות את סכום המזונות?
יש צורך בשינוי נסיבות מהותי כדי לשנות מסכום המזונות ואין די בשינוי פעוט
ההלכה המשפטית קובעת, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין וכי מקום שאירע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד לו(3) 187.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי רק שינוי משמעותי בנסיבות ששררו בעת מתן פסק דין למזונות יצדיק את השינוי בשיעור המזונות וזאת משטבעו פסק דין למזונות צופה פני עתיד ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי פ”ד לו(3) 179, ע”א 552/83 מבורך נ’ מבורך פ”ד לח(1) 526).
נטל הוכחה מוגבר על מנת לשנות את סכום המזונות כפי שנקבע בהסכם חל על מבקש השינוי
נטל ההוכחה המוטל על מי שמבקש לשנות את אשר נקבע בהסכם הוא נטל מוגבר (ראו: ע”א 381/86 אבין נ’ אבין מיום 31.12.86 (נבו), ע”א 88/94 קטן נ’ קטן, פ”ד מט(1) 215).
הפסקת קשר בין אב לילדיו הוא שינוי נסיבות שיש לדון בו
שני הצדדים עותרים לשינוי החיוב במזונות הילדים בשל הפסקת הקשר בין האב לילדים.
נקבע בפסיקה כי התחשבות של בית המשפט בשינוי נסיבות בדמות של שינוי בחלוקת זמני השהות אינה פסולה ואף ראויה רמ”ש 49781-10-15 תמ”ש 5160-01-16
משמע כל שינוי, בין הפחתה ובין הגדלה של המפגשים של האב עם הקטינים יכול להוות שינוי נסיבות שלאורו יש לבחון את המזונות מחדש.
ילד סרבן מסתכן בהפחתת מזונותיו
ההלכה בדבר האפשרות העקרונית להפחית או לשלול לחלוטין את מזונותיו של ילד סרבן (במקרים המתאימים) אינה שנויה במחלוקת במשפט הישראלי, וכך נפסק בעניין הילד בע”א 425/68 משכיל לאיתן נ’ משכיל לאיתן, פ”ד כג(1) 309.
יחד עם זאת מן המפורסמות הוא שבית המשפט יעשה כל שלאל ידו כדי לחדש קשר בין קטין לאביו, ולא ימהר לפגוע במזונות שנפסקו, מה גם שביטול או הפחתת מזונות לא יגרמו לילד סרבן לאהוב יותר את אביו, אלא ההיפך הוא הנכון, ופגיעה כלכלית בילד משמעותה המיידית פגיעה כלכלית באם, ואזי הדבר לא יביא לחידוש הקשר אלא להיפך, לפחות ככל שזה תלוי באם.
ביטול מזונות או הפחתתם הינו צעד קיצוני שלא ייעשה מיידית בלא שנעשו ניסיונות לשיקום ולטיפול בקשר בין ההורה לבין הילד הסרבן
אין חולק, כי שלילה (ואף הפחתה) של דמי המזונות, אינה יכולה להיות “הקו הראשון” של התמודדות עם ילדים המסרבים לשמור על קשר עם הוריהם, ולא בכדי התייחס אליו כב’ השופט שמגר כאל “פתרון פשטני” (ע”א 199/77 חריר נ’ חריר, פ”ד לב(1) 464), והוסיף כי “שלילת המזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן” וכן גם ע”א 1741/93 אזולאי נ’ אזולאי.
בפרשת “קטן” הדגיש בית המשפט שיש לנהוג ב”זהירות ובריסון” קודם להסקת מסקנה כי דחיית הקשר על ידי הבן מצדיקה את הפחתת מזונותיו (ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן).
בית המשפט הגדיר את קיצוץ המזונות כסנקציה חמורה וכאמצעי קיצוני שאין לאחוז בו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים גסים ועולבים.
יש הבדל בין מצב בו לאב תרומה לסרבנות ולהתרחקות הילדים ממנו לבין מצב בו המצב אינו באשמת האב
בתוך כך נקבע כי כאשר לאב תרומה ניכרת בהתנהגותו להרחקת הקטינה ממנו אין מקום להיעתר לדרישתו לשלול את מזונות הקטינה תמ”ש (ראשל”צ) 35790/05 וכן תמ”ש 23276-07-10
בעניינינו – לא הוכח כי הילדים הם סרבני הקשר ואף הוכח ההפך. בפסק הדין מיום 18.12.16 קבע כבוד השופט פלקס כי : “… התרשמתי כי ילדי הצדדים מעוניינים עד מאוד בקשר מעין זה (ובכך אף נשללת טענת ההסתה כביכול מאת התובעת)…”
גם לאחר מתן פסק הדין – וזה כאמור לא קבע את זמני השהות – האב לא יצא מגדרו כדי לחדש את הקשר עם ילדיו. לא זו אף זו, האב גם לא עותר לחידוש הקשר בינו לבין הילדים.
נקבע כי כאשר האב לא עשה מאמץ סביר לקידום הקשר עם ילדיו, אין מקום לשלול מהם מזונות (תמ”ש (אשדוד) 7309-00).
לאור האמור, תביעתו של האב לביטול של דמי המזונות בעילה של סרבנות הקשר נדחית
לא כך הם פני הדברים ביחס למזונות הקטינים. נקבע שאי קיום זמני שהות בין אב לילדיו מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות של ביהמ”ש על דרך של הגדלת דמי המזונות. תמ”ש 29910-10-13 ותמ”ש 5160-01-16 והשאלה שנשאלת הינה באיזה שיעור יש להגדיל את דמי המזונות.
הלכה היא כי תביעת מזונות, ככל תביעה כספית אחרת, יש להוכיח היטב ולבסס בראיות ראו: ע”א 130/85 כהן נ’ כהן, פ”ד מ (1)) 69).
ילדי פנימייה מקבלים מחצית מן המזונות
אין חולק כי הילדים שוהים בפנימייה והפסיקה קבעה כי יש להפחית את מזונותיהם במחצית. בר”ע 70/96 ברזילי נ’ ברזילי ותמ”ש 5880/98.
עסקינן בילדים שגילם עולה על גיל 15 ועל פי הדין העברי, שני ההורים חייבים במזונותיהם מכוח דיני צדקה.
אך נוכח העובדה שלא מתקיים קשר כלשהו בין הילדים לבין האב, לא יהא זה צודק לחייב את האם לשאת בסך כלשהו במזונות הילדים, שכן ממילא נטל הגידול נופל על כתפיה. במילים אחרות, יש לחייב את האב לשאת בכל הצרכים ההכרחיים של הקטינים.
הלכת ורד – יש להפחית את סכום המזונות מילד לילד
לאור האמור תביעת האם מתקבלת ובשים לב להלכת ורד נקבע כדלהלן:
האב ישלם למזונות הבת (שבגרה אך עדיין לומדת בית ספר) סך של 1,400 ₪ וזאת עד לסיום לימודיה בבית ספר תיכון (כיתות י”ב).
האב ישלם למזונות הקטינים מחצית מדמי המזונות בסך של 700 ₪ לכל אחד וזאת כל עוד הם לומדים במסגרת הפנימייה.
תביעת האם התקבלה ואילו תביעת האב נדחתה, והאב שאינו פוגש את ילדיו יוסיף לפרנס אותם כפי שחב אב על פי הדין העברי כלפי ילדים הקטינים ואלו שעדיין לומדים, גם אם בגרו.
