פיצול תביעות

האם צד אשר מפצל את תביעותיו בין הערכאות נחשב כמי שהגיש תביעותיו בתום לב?

עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה

מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

מהי כנות כריכה בתביעת גירושין המוגשת לבית הדין הרבני?

בעל הגיש, באמצעות תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושין בבית הדין הרבני ובה כרך את ענייני הרכוש של בני הזוג ואת מזונות האישה, ובאותה עת הגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בנוגע לדירת המגורים של בני הזוג.

האישה טענה באמצעות עורכי דינה, בתגובה כי תביעת הגירושין של הבעל אינה כנה, ועל כן הכריכה גם היא נופלת, ומשכך – כל ענייני הרכוש, לרבות הדירה צריכים להתברר בבית המשפט לענייני משפחה.

טענות מי מבני הזוג צודקות?

בית המשפט פסק כי גישתה המשפטית של האישה נכונה ואין הבעל יכול לפצל את תביעותיו ובאותה נשימה להיחשב כמי שמגיש את תביעותיו בתום לב ובכנות לבית הדין הרבני.

כידוע, כנות תביעת הגירושין הינה התנאי המרכזי ומהותו, כי על המבקש להוכיח כי הוא באמת ובתמים מעוניין להתגרש.

בע"א 9357/96 הר נ' הר פד"י נא (2) 618, נקבע כי לצורך כנות התביעה כל שיש לבדוק הוא אם כתב התביעה מעלה נימוקים ועילות לכאורה שאם יוכיחו, יבססו עילה לגירושין.

בבג"צ 3754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו (2), 625, נפסק: "הכנות נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי, חיצוני המתחשב, הן במניעה של בעל הדין והן בנסיבות המקרה. ההכרעה בשאלת הכנות היא על פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך".

כידוע, שאלת כנות התביעה נבחנת במועד הגשתה וכן מהתנהגות הצדדים לאחר הגשת התביעה ובמיוחד במהלך הדיון בבית המשפט (ראה ברע"א 275/87 פלד נ' פלד, פ"ד מ"א (4) 518.

זאת ועוד מהתביעה האמורה שהגיש הבעל, עולה, כי עסקינן בתביעה חילופית לגירושין, כאשר התביעה העיקרית היא לשלום בית. בבר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי , פד"י כג'(2) נאמר על הגשת תביעת לשלום בית ולחלופין גירושין בזו הלשון:

"להשקפתי כאמור, עצם הגשת התביעה במתכונת של תביעה לשלום בית לחלופין גירושין, מלמדת חד משמעית, כי בעת הגשת התביעה רצונו הראשוני של הבעל הוא לשלום בית ולא לגירושין, לפיכך לעולם לא ניתן יהיה לכרוך מאומה בתביעה שכזו".

אמור מעתה כי ע"פ הפסיקה אין עניין הרכוש יכול להיות 'כרוך' אל תביעת הגירושין משהסעד העיקרי הוא שלום בית.

תביעתו של הבעל "לשלום בית ולחלופין גירושין" גילה המבקש "כוונות טקטיות" המגלות שכל רצונו הוא רק לחסום דרכה של המשיבה אל בית המשפט (ראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופטת פורת (עמ"ש (ת"א) 17/96 מרים תורג'מן נ' דוד תורג'מן תק' מ"ח 97(1) 15699, המ' (ת"א) 58162/97 מ.ל. נ' ד.ל. תק' מש' 98(1) 168 ; כן ראה ר"ע 173/82 כהן נ' כהן, פ"ד ל"ח (3) 181).

ודוק: הבעל בכבודו ובעצמו פנה לבית המשפט לענייני משפחה, בתובענה לפירוק שיתוף בדירה, משמע, המבקש לא ביקש לאחד את כלל הדיונים בפני בית הדין אלא פיצל מיוזמתו את תביעותיו על מנת לחסום את דרכה של האישה לדון בכלל התובענה הרכושית בפני בית המשפט הנכבד.

והרי לא ניתן לפצל פיצול מלאכותי בין בית המגורים של הצדדים לבין יתר הרכוש שנצבר ע"י הצדדים במהלך חיי הנישואין והעובדה כי התובע בכבודו ובעצמו עתר לבית המשפט בתביעה לפירוק שיתוף מדברת בעד עצמה אודות סמכותו של בית המשפט נכבד זה לדון בכלל רכושם של הצדדים.

בית המשפט קבע כי התנהלותו של המבקש אינה ראויה וקבע כי לבית המשפט ולא לבית הדין הסמכות לדון בכל ענייני הרכוש של הצדדים.

לסיכום, סוגיה זו יפים הם הדברים שנקבעו בפרשת מוזס (ע"א 15/64 מוזס נ' מוזס, פ"ד י"ח (3) 141 שם התקיים דיון אודות התנהלותה הדיונית של אישה וכמובן שהדברים נכונים באנלוגיה להתנהלותו של הבעל:

"…האישה בנהגה כן, מעמידה את בית הדין "תחת מבחן" ומשקיפה כיצד "מתנהג" הוא כלפי תביעתה: אם התנהגותו היא "טובה" – נשארת היא בבית הדין הדתי, ואם לאו – בורחת היא אל האזור האזרחי ומביאה תביעתה מחדש לפני בית המשפט המחוזי. תמרון כזה לא יתן, לא יורשה ולא "סבל".

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע ע"י ביהמ"ש הנכבד כי בעל המפצל את תביעתו הרכושית בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי – כריכת עניין הרכוש בתביעת הגירושין, לא תחשב כתביעה כנה.