לראשונה – הפחתת מזונות לאור הלכת בע"מ 919/15

פסק דין ראשון שניתן בהתייחס לבע"מ 919/15 הקובע שעצם שינוי ההלכה מהווה שינוי נסיבות מהותי המאפשר הפחתת מזונות ילדים

אב הגיש תביעה למשמורת משותפת וכן תביעה להפחתת המזונות כאשר הוא טוען שעצם שינוי ההלכה בבית המשפט העליון באשר לחלוקת האחריות בין ההורים בחלוקת מזונות הילדים ביניהם – מהווה שינוי נסיבות בפני עצמה. תביעת המשמורת שלו נדחתה אך עתירתו להפחתת מזונות התקבלה בצורה משמעותית ומזונות הילדים הופחתו.

ייאמר מיד שאין זה תקדים מחייב אך אולי זו סנונית ראשונה שמבשרת את בוא האביב ויוחל שוויון בין אם לאב גם לאחור ולא רק קדימה מאז שנקבעה הלכת 919/15.

עד כה ניתנו פסקי דין שקבעו נחרצות כי עצם שינוי ההלכה אינו מצדיק פתיחת התיק רטרואקטיבית

כב' השופט אליאס מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי שינוי חלוקת החיוב בין האב לאם, הוא השינוי העיקרי שהביא עימו בע"מ 919/15. בית המשפט העליון קבע כי גם בגילאי 15-6 חיוב מזונות הילדים הוא מדין צדקה ויחול על  שני ההורים, עפ"י הכנסותיהם, וביטל את הכלל הקודם ששונה, לפיו בגילאים אלו תחול על האב חובה אבסולוטית, מכח הדין האישי, לשאת במלוא הצרכים ההכרחיים והבסיסיים של  הילדים.

גם לאחר ההלכה שחודשה בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15 הלכה מיושנת זו נותרה וחלה עד גיל 6 כך או כך. יחד עם זאת בקובעו כי החל מגיל 6 תהא התחשבות מלאה בהכנסות הצדדים ביחס שביניהן, וכי החיוב האבסוטלוטי לא יחול על האב  – הביא בית המשפט העליון לשוויון ראוי  וצודק בין ההורים.

הלכה למעשה הקדים בית המשפט העליון את הכלל שהיה קיים מגיל 15 ואילך והחיל את ההלכה החל מגיל 6 וזוהי המשמעות האמיתית של ההלכה שהתחדשה.

לעניין זמני השהות קבע בית המשפט העליון כי יש להפחית מצרכיו של הילד את הזמנים בהם הוא שוהה אצל האב, משום שקיימת הנחה מקדמית הגיונית כי עת שוהה הילד אצל האב, מוציא עליו האב בפועל חלק מצרכיו. צרכים שהינם תלויי השהות.

 לפני בע"מ 919/15 היה נהוג לקבוע הפחתה של 25%-50% כאשר הילד שהה במשמורת משותפת

כאמור, הכלל לפיו יש לבצע הפחתה בשל זמני שהות היה קיים קודם לבע"מ  919/15 וחלקם של השופטים נהגו כך בפועל ואולם בע"מ 919/15  הביא לכך אשרור סופי ואף שינה השיטה של הפחתה גלובלית באחוזים מסכום המזונות שעל האב לשלם, שהייתה נהוגה קודם לכן, וקבע כי ההפחתה תהיה תואמת לזמני השהות ומכלל צרכי הילד.

מאז פסיקת בע"מ 919/15 מתנהל שיח ער וקיימת מחלוקת בקשר לתחולתו על תיקים שהדיון בהם הסתיים כאשר אין מחלוקת כי יש להחילו על תיקים תלויים.

נכון לעכשיו אין פסיקה של בית המשפט העליון בשאלה הנ"ל ואף אין פסק דין של בתי המשפט המחוזיים. משמע המצב בלתי ברור לחלוטין בשלב זה.

שופטים בערכאות של בית המשפט לענייני משפחה חלוקים ביניהם בסוגיה זו והובעו דעות שונות כגון:

• קביעה לפיה פסק הדין בבע"מ 919/15 לא חל על תיקים שהדיון בהם הסתיים.
• קביעה כי פסק הדין הנ"ל יחול רק בהתקיים שינוי נסיבות נוסף, ואפילו קל.
• קביעה כי יש לערוך אבחנה בין תיק שהסתיים בהסכם, עליו לא יחול הדין החדש (בשל הצורך לכבד הסכמים והעובדה כי בהסכם שלובות תניות רבות)
• קביעה כי במקרה של תיק שהסתיים בפסק דין ניתן להחיל הדין החדש.

האם בע"מ 919/15 כלומר שינוי ההלכה הנוהגת מהווה שינוי נסיבות כשלעצמו, והאם אפשר להפחית מזונות מבלי שיש שינוי נסיבות מהותי אחר במקרה שבא בפני בית המשפט

בית המשפט קובע כי השינוי שחל עם הלכת 919/15 מהווה שינוי נסיבות שיש להידרש בעטיו לשיעור המזונות, אף אם הוא עומד בפני עצמו ואף אם לא מתקיים במקרה הנדון שינוי נסיבות נוסף

מדובר בשינוי שאמנם ניצניו החלו עוד לפני חודש יולי 2017 בו נפסק 919/15, אולם כאמור, ניצנים אלו היו בפסקי דין של בתי המשפט המחוזיים. לדעת בית המשפט קבלת העמדה כי השינוי בדין החל אינו מהווה שינוי נסיבות תביא עימה לאבחנה ולשוני בלתי רצוי בסכומי המזונות בין בני זוג שנפרדו לפני חודש יולי 2017 לבין בני זוג בעלי נתונים זהים שנפרדו לאחר חודש יולי 2017.

התוצאה תהיה אבות משני סוגים, אשר השוני ביניהם נובע אך ורק מהעובדה המקרית האם עניינם הסתיים לפני בע"מ 919/15 או לאחריו, שזוהי הבחנה מקרית אקראית ומלאכותית. התוצאה עשויה להפלות בין אלה שנהנים מהשוויון שיצר בע"מ 919/15 לבין אלה שלא. לדעת בית המשפט יש להרחיב את מעגל הזוכים לשוויון.

אין חולק כי הלכת 919/15 תרמה משמעותית לשוויון שבין ההורים, ערך חשוב כשלעצמו, והביאה לכדי סיום הלכה עתיקת יומין, לא צודקת ומפלה עד מאד, שהטילה על האב את מלוא החיוב במזונות, תהיינה הכנסות האם אשר תהיינה. משמע השיטה בעבר קבעה לצורך הדוגמא כי גם אם האם מיליונרית והאב עני מרוד היה עליו לשלם מינימום מסויים.

איך גישה זו מתיישבת עם עקרון סופיות הדיון כיבוד הסכמים ויציבות?

אין ספק כי גישה הרואה בבע"מ 919/15 שינוי נסיבות כשלעצמו יביא פרץ של תביעות חדשות והצפה של בתי המשפט וגם לפגיעה מסויימת באינטרס ההסתמכות של האם, המקבלת לידיה את מזונות הילדים, על ההסכמות שהושגו בשעתו בינה לבין אבי הילדים. אין להתייחס בביטול להסכמות שהועלו עלי כתב בהסכם גירושין כולל ואשר קיבל תוקף של פסק דין.

אך בית המשפט מעדיף את עקרון השוויון שנפסק בבע"מ 919/15 בין האב לאם ואת השוויון בין זוגות שנפרדו לפני בע"מ 919/15 לבין אלו שנפרדו אחריו על פני עקרון ההסתמכות האמור.

לדעתי, כותבת מאמר זה, יש להביא בחשבון שהסכמים הם נושא משולב וישנן תניות שלובות. כך למשל יתכן מצב בו צדדים הסכימו למזונות גבוהים כנגד ויתור רכושי של האם, ואזי הפחתת המזונות תהא בלתי צודקת בנסיבות מקרה זה. לכך אין התייחסות בפסק הדין בצורה ספציפית. יכול להיווצר מצב של חוסר צדק משווע כשהמו"מ איזן בין גובה מזונות הילדים לבין חלוקת הרכוש בדרך כזו או אחרת.

הסכם מזונות הוא הסכם יחס

בית המשפט חוזר על ההלכה כי הסכם מזונות הוא חוזה יחס, וככזה חלים עליו דינים שונים, המנסים לאזן בין אינטרס ההסתמכות וסופיות הדיון לבין אינטרס השינויים.

הכלל לפיו עם הוכחת שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי יעשה שינוי בשיעור המזונות נועד לאזן בין האינטרסים האמורים בהסכם יחס ונועד להתאים, במידת האפשר, את מצבם של ההורים שנפרדו לאלו שלא נפרדו, ובשל מהות העניין – מזונות ילדים.

לדעת בית המשפט, שכשם שהורים שחיים יחדיו ומגדלים ילדיהם ללא כל סכסוך משפחתי אינם מעניקים לילדיהם סכום אחיד וקבוע בכל שנות ילדותם, אלא מעניקים סכום התלוי מדי תקופה בצרכיהם של הילדים וביכולותיהם הכלכליות של הוריהם, כך גם אצל הורים לילדים אשר נפרדו, אשר גם אם קבעו סכום מזונות, יכול והסכום ישונה בשל שינויי נסיבות.

אמירה זו אינה מביאה בחשבון לדעת כותבת מאמר זה, את השקלול שזוגות מתגרשים ערכו כאשר הגיעו להסכם גירושין או את השקלול שבית המשפט עורך בכל פסק דין לבין מצב שבו הילדים קטנים ויש להם הוצאות מסוג מסויים לבין מצב שבו הילדים כבר גדולים יותר והוצאותיהם שונות ואחרות. הסכמים ופסקי דין מתייחסים ועורכים שקלול ועל כן נראה כי הדוגמא שלעיל אינה בהכרח משקפת מצב קיים.

על כן ולאור גישתו זו – סבור בית המשפט כי יש לקבוע כי הדין החדש מהווה לכשעצמו שינוי נסיבות. בדיוק כשם שכל ההורים לילדים החיים יחדיו ללא סכסוך, יכול ויוציאו על ילדיהם סכומים שונים בעקבות שינויי חקיקה, שינויי מיסוי, העלאות מחירים וכיו"ב (שינויי חקיקה בהוצאות חינוך של הילדים, חוק חינוך חובה, שינויי מיסים, נקודות זיכוי בגין ילדים וכיו"ב). כך גם הורים שנפרדו והסדירו את נושא המזונות.

תשלום מזונות הוא חיוב מתמשך ולא חד פעמי

לדעת בית המשפט, החיוב במזונות ילדים הוא חיוב מתמשך, הנתון, כאמור, לשינויים בשל שינויי נסיבות. על כן, מדיניות משפטית ראויה היא לקבוע כי דין חדש מהווה שינוי נסיבות. 

החלת הדין החדש היא מכח הלכת שינוי נסיבות ולא מכח כלל כללי לפיו יש להחיל הדין החדש על כל התיקים שהסתיימו, וככזו היא מצטרפת למכלול שיקולים אחרים המובאים בפני בית המשפט. יש להביא בחשבון גם כי עסקינן בחיובים מתמשכים אחרים לעומת חיובים חד פעמיים, בתחומים אחרים שאינם מזונות.

דעה אחרת באשר לחיוב

יהא מי שיאמר כי אין מדובר בדין חדש שנפסק בבע"מ 919/15 כי אם בהקדמת המועד בו חל החיוב השוויוני בין ההורים מגיל 15 לגיל 6, ועל כן, כשם שההורים לא קבעו שלא יחול כל שינוי בשיעור המזונות עם הגיע הילדים לגיל 15 (משמע היו אדישים לשינוי שיחול בגיל 15), כך יש לומר כי אין להפחית את שיעור המזונות בגיל 6 בשל הדין החדש החל.

אין להשוות שלוש שנים ל- 12 שנה של תשלום מזונות ילדים

בית המשפט אינו מקבל טיעון זה וקובע כי אין דין חיוב משותף ושוויוני מדיני צדקה, שחל למשך 3 שנות חיוב בלבד, מגיל 15 עד גיל 18, כדין חיוב משותף ושוויוני מדיני צדקה שחל למשך 12 שנים של חיוב, מגיל 6 ועד גיל 18. עת הדין החל הביא לכך שהחיוב המשותף והשוויוני מדיני צדקה היה קיים למשך 3 שנים בלבד, בסוף תקופת החיוב (גילאי 15-18),

צדדים רבים לא נתנו דעתם ולא טרחו לקבוע מראש שינוי שיעור החיוב בגיל 15, ובעיקר משום שמדובר במספר שנים קטן ביחס לכל שנות החיוב (3 שנים ביחס ל – 18 שנים). כך גם היו פסקי הדין שניתנו ע"י בתי המשפט.

ברוב פסקי הדין אין קביעה מראש של הפחתה בגיל 15. הדברים השתנו עם פסיקת בע"מ 919/15. עתה הדין החל יצר חיוב משותף ושוויוני במזונות ילדים למשך 12 שנות חיוב, מגיל 6 עד 18, ועל כן מבקשים אבות רבים לממש את זכותם זו לשוויון בנטל.

פסקי הדין שניתנים עתה כוללים, רובם ככולם, הפחתה עתידית עם הגיע הילדים לגיל 6, בשל התחשבות בשכרה של האם. יחד עם זאת יש לבחון היטב את כוונת הצדדים ולקבוע האם שינוי בדין החל הוא שינוי שהיה צפוי בעת כריתת ההסכם.

האם אפשר היה או לא לצפות את השינוי של הלכת בע"מ 919/15

עד לבע"מ 919/15 שלטה באופן שכמעט ולא היו לו עוררין ההלכה לפיה גם בגילאי 6-15 החיוב הוא חיוב אבסולוטי על האב מכח הדין האישי. פסקי הדין שחרגו מכלל זה היו ספורים ואמנם היו קולות לשינוי אולם לא היה בכוחם להביא לשינוי הלכה למעשה.

בית המשפט מציין ערב פרסום בע"מ 919/15 לא ניתן היה לצפות לשינוי הדין. גם לאחר בע"מ 919/15 ארכה השלמת השינוי זמן מסויים ויש האומרים כי השינוי טרם הושלם וטרם נקלט באופן סופי, אולם כותבת המאמר סבורה שאין זה כך מאחר וכבר במשך מספר שנים הופחתו מזונות ילדים בשיעורים מסויימים כשסוכם או נפסקה משמורת משותפת, ופסק הדין שניתן בבית המשפט העליון לא היה בגדר הפתעה גמורה אלא היה די צפוי בקרב עורכי הדין לדיני משפחה.

לדעת השופט אליאס שינוי בדין החל הוא שינוי נסיבות בלתי צפוי, הרי שמדובר בשינוי שיורד לשורש ההסכמה שבין הצדדים. נושא הנשיאה בנטל והדין האישי שחייב האב במלוא הצרכים היה בסיסם של פסקי הדין ערב בע"מ 919/15.

יש בכך בעייתיות מסויימת מאחר ובמהלך השנים הייתה התפתחות בפסיקה בנושאים שונים כגון: חלוקת זכויות סוציאליות, נכסי קריירה והון אנושי, ואי אפשר לפתוח חלוקת רכוש שצדדים הגיעו בה להסכם או ניתן פסק דין בעניינם לפני שנים. הדבר לא יעלה על הדעת, לדעת כותבת מאמר זה.

לדעת בית המשפט הדבר אפשרי שכן ככל שמדובר בפסק דין לאחר הליך משפטי, הרי שניתן לדלות מפסק הדין את המידע, האם חילק בית המשפט את הנטל בין ההורים אם לאו, כך גם לדידו של בית המשפט ככל שפסק הדין אישר הסכם בין ההורים, ניתן להתחקות אחר כוונת הצדדים והשיקולים שעמדו לנגד עיניהם בהגיעם להסכם, ובין היתר להשיב לשאלה האם חילקו ביניהם הנטל או פעלו עפ"י הדין האישי.

נראה לכותבת המאמר כי הדבר מורכב ביותר וקשה עד בלתי אפשרי להתחקות אחרי שיקולים של שופט או של צדדים שבנו הסכם על סמך דברים שהיו מקובלים בתקופה הרלוונטית בה ניהלו מו"מ או גישור להסכם גירושין. אפשרות זו אינה ריאלית באופן מעשי.

לסיכום

ככל הנראה מדובר בפסק דין ראשוני מסוג זה ורק הזמן יגיד אם שופטים נוספים יראו את הדברים עין בעין או שמא מחמת החשש להצפת בית המשפט בתביעות שונות להפחתת מזונות לא יאפשרו את פריצת הסכר משיקולי מדיניות שיפוטית או מחמת עקרון ההסתמכות.