מה ההבדל בינה לבין מתנה מוגמרת וסופית?
עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה
מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il
מה ההבדל בין מתנה במקרקעין שהסתיימה ברישום לבין התחייבות לתת מתנה?
ירון וניצה, זוג נשוי, בעלי דירה בת 4 חדרים בכפר סבא, ערכו ביניהם הסכם בכתב, לפיו ירון מעביר לניצה את חלקו בדירה המשותפת ללא תמורה. הצדדים חתמו על תצהירי מתנה בפני עו"ד, אך לא עשו פעולות נוספות לצרך רישום חלקו של ירון על שם ניצה.
לאחר תקופה עלו חיי הנישואין על שרטון וירון התחרט וחזר בו מן המתנה. כיצד יכריע בית המשפט במקרה כזה, האם ניצה הינה בעלת כל הדירה או שהצדדים בעלים בחלקים שווים של הדירה?
מתנה מוגדרת על ידי חוק המתנה, התשכ"ח – 1968, כהקניית נכס ללא תמורה. המתנה יכולה להיות מקרקעין, מטלטלין או זכויות. כאשר מדובר בנכס מקרקעין, ביטול ההתחייבות נשלט על ידי שתי הוראות חוק עיקריות: הראשונה, חוק המתנה, והשנייה חוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969.
עסקת המתנה היא רצונו של נותן המתנה להקנות למקבל נכס מרכושו ללא תמורה. סעיף 6 רישא לחוק המתנה התשכ"ח 1968 קובע כי "הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו….".
כאשר המתנה היא מיטלטלין, ההקניה מתבצעת במסירתה למקבל, כאמור בסעיף 6. כאשר המתנה היא זכויות בנכס מקרקעין, הקניית הזכות היא עסקה במקרקעין (ס' 6 לחוק המקרקעין) יש לשלב את הוראות חוק המתנה עם הוראות חוק המקרקעין תשכ"ט 1969.
יש הבדל גדול בין הקניית מתנה במקרקעין לבין הקניית מתנה במטלטלין. מתנה במטלטלין הינה מתנה מוגמרת וסופית עם הקניית המטלטלין לצד המקבל. כך למשל במידה וצד העביר כספים למקבל המתנה, או מכונית לצרך הדוגמא – הקניית המתנה מסתיימת עם העברתה פיסית לצד המקבל והנהנה מהמתנה.
לעומת זאת מתנה במקרקעין הינה סופית ומוגמרת רק עם ביצוע הרישום בפועל בלשכת רישום המקרקעין או במנהל. אין די בחוזה מתנה או בתצהירי מתנה, אלא יש צורך ברישום בפועל על שם המקבל. (סייג לכך הוא מצב בו נותן המתנה חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר השולל ממנו את האפשרות לחזור בו).
כאמור התחייבות לתת מתנה מחייבת מסמך בכתב, זאת ניתן ללמוד הן מחוק המתנה והן מחוק המקרקעין לפיו כל עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין). מסמך כתוב הינו לא רק ראייתי אלא מהותי ולא ניתן להתנות על סעיף זה בחוק, שכן סעיף זה אינו קוגנטי.
במידה ונערך הסכם בין הצדדים, צריך לבחון ראשית האם מדובר בהתחייבות לתת מתנה או שמדובר בעסקה מושלמת, אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין. במידה ונרשמה הערת אזהרה בלבד, לא מדובר בעסקה מושלמת, אלא בהתחייבות לביצוע עסקה. במקרה כזה יכול נותן המתנה עדיין לחזור בו.
במידה והעברת הזכויות הושלמה והעסקה נרשמה בטאבו, נדרשים טעמים כבדי משקל על מנת לבטל את המתנה. הכלל הרווח הוא שכל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה. כלל זה צומצם באמצעות סעיף 5 לחוק המתנה, הקובע את התנאים לפיהם רשאי אדם לחזור בו מהמתנה.
התנאי הראשון הינו שמקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות. המשמעות היא לשינוי לרעה או פגיעה במקבל המתנה, באמצעות ביטול ההתחייבות. התנאי השני, הוא שנותן המתנה לא ויתר בכתב על זכותו לחזור בו מהענקת המתנה. בפועל, תנאי זה מתקשר לחתימת נותן המתנה על יפוי כח בלתי חוזר או מסמך אחר המעיד כי הוא מוותר על זכותו לבטל את העסקה.
מעבר לכך, רשאי נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו במידה וביטול המתנה נובע מהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפיו או כלפי בן משפחתו. היינו, במידה ומקבל המתנה מתנהג בצורה בוטה ופוגעת כלפי נותן המתנה, רשאי הלה לחזור בו מהענקת המתנה. תנאי נוסף לביטול ההתחייבות הוא כאשר חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה.
כך למשל בע"א 588/81 ציזק נ' הורביץ פד"י מ(1)321 נקבע כי כיוון שהדירה נשוא התביעה טרם נרשמה על שם הנתבע, הרי שהבעלות בה לא עברה ובמקרה כזה העסקה טרם הסתיימה ומדובר בהתחייבות לעשות עסקה או התחייבות לתת מתנה.
בעניין דומה פסק בית המשפט העליון כדלקמן: "אין חולק כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, וכי עסקה נגמרת ברישום (סעיף 7(א)) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969) וכי עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה (סעיף 7(ב) לחוק). אין גם חולק כי ניתן לתת מתנה במקרקעין המוגמרת ברישום, וכל עוד לא בוצע הרישום רואים את העסקה כהתחייבות לתת מתנה. מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה (סעיף 2 לחוק המתנה), כל עוד לא הוקנה דבר המתנה, עניין לנו בהתחייבות לתת מתנה. כאשר מדובר במתנת מקרקעין, נעשית הקניית המתנה ברישום".
להשלמת התמונה יש לציין כי מקרקעין שאין אפשרות לרשום אותם, רואים אותם כמטלטלין במקרים מסויימים, דהיינו כזכות אובליגטורית המוקנית עם העברת השימשו במקרקעין למקבל המתנה.
המסקנה היא אפוא, שכאשר מדובר במתנת מקרקעין, בכוונת הקנייה ובמסירת המסמך – אין די. החוק דורש כי העברת הקניין תעשה באמצעות רישום, והרישום מהווה דרך הקנייה.
במקרה שלפנינו נערך הסכם מתנה בין בני הזוג ניצה וירון, לגבי נכס מקרקעין שטרם נרשם על שם מקבל המתנה, דהיינו הרישום לא בוצע במלואו, והצדדים עדיין רשומים כבעלים משותפים של הדירה. לפיכך מדובר בהתחייבות לתת מתנה ולא במתנה שהושלמה.
זכותו של ירון לחזור בו מהמתנה נובעת מהעובדה שחיי הנישואין עלו על שרטון. יחד עם זאת אם נניח שניצה, השקיעה סכום כספי נכבד משל הוריה, בשיפוץ הדירה,
בהסתמך על התחייבותו של ירון כי הדירה שלה, יתכן ובית המשפט יקבע כי ירון מנוע מלחזור בו נוכח שינוי המצב לרעה (דהיינו ההשקעה הכספית של הורי ניצה בנכס) מתוך הסתמכות על כך שכל הדירה שלה.
מהאמור עולה כי הדברים אינם חד משמעיים ואינם שחור-לבן, ורצוי להיוועץ בעורך דין העוסק ומתמחה בדיני משפחה על מנת שלא לעשות טעויות שיש להן השפעה גורלית על המצב של מי מבני הזוג, ואין הכוונה רק למצב הכלכלי אלא לתוצאות של עצם הגירושין בכללותם.
