הסכם ממון או הסכם גירושין צריך להיבדק בשבע עיניים

הסכם גירושים כעסקה הגדולה ביותר שאדם עורך בחייו

כבר כתבתי לא פעם ולא פעמיים כי הסכם ממון ו/או הסכם גירושין הן העסקאות הגדולות ביותר שאדם רגיל (להבדיל מאיש עסקים או שכיר בכיר השולט בתקציבי ענק) עושה בחייו. הרבה פעמים אני תוהה מדוע אנשים סבירים ואפילו נבונים ומנוסים בחיים חותמים על הסכמי גירושין בלא שהם מתייעצים עם בעלי מקצוע דהיינו עורך דין לגירושין.

טעות קטנה, אי הבנה של המשמעות, ניסוח בלתי מוקפד ומעורפל – כל אלה יכולים לשנות מצב כלכלי מקצה לקצה, להיטיב עם מי שהקפיד על מה שהוא עושה ולפגוע במי שלא הבין כמה משמעותי הוא הסכם ממון או הסכם גירושים.

כפועל יוצא מכך, יש להקפיד עד מאד כאשר עורכים הסכם מסוג זה, אשר צופה פני גירושין, גם אם מכנים אותו בשם הסכם ממון, שכן הסכם ממון בין בני זוג עשוי מהר מאד להפוך להסכם גירושין, אשר תנאיו הוסכמו בהסכם הממון.

שמו של ההסכם, בין אם מדובר בהסכם ממון, בין אם מדובר בהסכם גירושין ולחילופין הסכם שלום בית, או הסכם גירושין כהגדרתו – אינו מעלה או מוריד ואין חשיבות לכינוי ולשם של ההסכם. מה שחשובה היא העובדה כי הסכם כזה בדרך כלל מאפשר לכל אחד מבני הזוג להפעיל אותו, אם הוא חפץ ומעוניין בכך.

מקרה בו ויתר בעל על מחצית דירה לטובת אשתו בלא להתייעץ עם עו"ד באשר לסיכונים הכרוכים בפעולה שכזו, סיכונים שהתבררו כנכונים

לאחרונה, נתקלתי במקרה בו נתתי יעוץ מתמשך לגבר, אשר מספר חודשים קודם לכן, חתם על הסכם מתנה עם אשתו, לפיו הוא מעביר לה את הבעלות במחצית הזכויות בדירה מפוארת ברמת גן, אשר נרכשה על ידו בטרם הנישואין.

לא חלפו שבועיים מחתימת ההסכם וביצוע ההעברה בלשכת רישום המקרקעין עד שאשתו הודיעה לו במפתיע כי היא מעוניינת להתגרש ממנו. לא הייתה מופתע מן הבעל, שרק לפני דקותיים ויתר על מחצית מדירתו לטובתה.

כמובן שאפשר במקרה כזה, נוכח סמיכות הזמנים לעתור בבית המשפט לביטול ההסכם ואולם אין כל ערובה להצלחה ואפשר גם להיכשל במקרה כזה אף אם תום הלב של האישה מוטל בספק ולמרות שנסיבות המקרה והעיתוי מוזרים ביותר ואף תמוהים.

מה שחשוב לי להדגיש הוא שאותו גבר אשר נועץ עמי לאחר שאשתו הודיע לו על רצונה בגירושים הוא כי אותו אדם, למרות היותו משכיל, בקיא בהוויות העולם, עם רגליים על הקרקע ומודעות באופן כללי לקורה סביבו – לא חשב להתייעץ עם עורך דין ולהכין הסכם ממון בנוסף להסכם העברת הזכויות בדירה.

מחצית שווי הדירה אינו נופל משני מיליון שקלים ולמרות זאת, הבעל לא חשב שהוא צריך לערוך הסכם ממון או להתייעץ עם עורך דין שיגן על זכויותיו בטרם החתימה על עסקת המתנה לאשתו, מכר ללא תמורה בין בני זוג החיים יחדיו (עסקה שאינה חייבת במס רכישה).

ברור שכל אדם בר דעת יתייעץ עם עורך דין כאשר יעשה עסקה ששווה שני מיליון שקלים, אבל כאשר מדובר בעניינים בתוך המשפחה – לא בהכרח ולא תמיד זה יקרה. ברור שאף אחד לא ירכוש דירה בלי להשתמש בשירותי עורך דין מומחה בתחום זה, מקרקעין, ואולם כאשר הדברים נוגעים לגירושים – לא תמיד מקפידים הצדדים או מי מהם על יעוץ כדבעי.

ואין די ביעוץ סתמי אצל עורך דין. צריך שיהא זה עורך דין לדיני משפחה וגירושים ולא בתחומים אחרים על מנת להסביר לצד הנותן או לצד המקבל את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בפעולה שנעשית.

מקרה אחר הבעל שערך הסכם גירושין בלא ליווי משפטי וגם הגיש כתב הגנה בכוחות עצמו כאשר החלו ההליכים הפסיד את עורו שלא בצדק

מקרה נוסף המדגים את חשיבות הייעוץ המשפטי ואת הצורך בוודאות באשר לתוכן ההסכם, כך שניסוחו יהיה ברור, חד וחד משמעי, מודגם בפסק דין שניתן זה עתה בבית המשפט העליון על ידי כב' השופט העליון פוגלמן, בבעמ 918/18 אשר דחה בקשת רשות ערעור של גבר, שיצא מהנישואין ניזוק פעם אחר פעם, ולו היה נועץ בזמן אמת בבעל מקצוע מהשורה הראשונה בתחום דיני המשפחה, ודאי שלא היה מפסיד כל כך הרבה מרכושו ומכספו.

עסקינן במקרה בו בני זוג חתמו על הסכם גירושין ובשנת 2013 נתן בית משפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין ל"הסכם ממון\גירושין" שנחתם בין הגבר שהינו, נכה צה"ל, לבין אשתו.

בין היתר התייחס ההסכם להסדרת חלוקת הנכסים והמשאבים בין בני הזוג למקרה של סיום נישואיהם.

האישה הגישה תביעה לאכיפת הסכם הגירושים והבעל הגיש תביעה לביטול הסכם הגירושין.

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את תביעת הבעל לביטול הסכם מחמת עושק, כפיה, אלימות וכיוצ"ב וברמת העיקרון קיבל את תביעת האישה לאכיפתו של הסכם הגירושין.

בה בעת נדחתה טענת האישה שלפיה הקצבאות שמשתלמות למשיב ממשרד הביטחון ומהמוסד לביטוח לאומי בגין נכותו הן בנות איזון. בעקרון קצבאות הנובעות מנכות של משרד הביטחון או ביטוח לאומי או תאונת דרכים ו/או כל פיצוי אחר בגין נזקי גוף הינם אישיים ואינם ברי איזון.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא התקיימה הוראה מפורשת בהסכם הגירושין שלפיה הצדדים ביקשו לאזן קצבאות אלו;

בית המשפט לענייני משפחה הסתמך על סעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 מחריג קצבאות אלו במפורש מאיזון המשאבים.

האישה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שבגדרו טענה כי היא זכאית למחצית מקצבת הנכות החודשית שמשתלמת לבעל ממשרד הביטחון ולמחצית מסך כספי הפנסיה שמשולמים לו.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את ערעור האישה, ונקבע כי הן בחינת לשון ההסכם, הן בחינת נסיבות חתימתו תומכים במסקנה כי האישה זכאית למחצית ממלוא זכויות הפנסיה של המשיב כמו גם למחצית מקצבת הנכות.

נקבע כי בהסכם הגירושין יש הסדר פרטני אשר לכספי הפנסיה שלפיו האישה זכאית למחצית ממלואם; וכי תוצאה זו נלמדת גם מנסיבות כריתת ההסכם ומכוונת הצדדים להיטיב עם האישה שלא צברה הכנסות במהלך הנישואין עקב החלטתם המשותפת של בני הזוג כי האישה תעזוב את עבודתה לשם גידול ילדיהם, ובמיוחד גידול הבן של בני הזוג אשר סובל מאפילפסיה.

אשר לקצבת הנכות קבע בית המשפט כי על אף שאין בהסכם התייחסות מפורשת בדבר חלוקתה, אומד דעת הצדדים לחוזה בעת החתימה על ההסכם כפי שזה נלמד מלשון כתב ההגנה שהגיש המבקש בבית משפט לענייני משפחה – מעלה כי היה בכוונתם לחלק ביניהם באופן שווה את קצבת הנכות, וכי התייחסות בכתב ההגנה מטעם הנתבע עולה לכדי הודאת בעל דין באשר לפרשנותו הנכונה של ההסכם.

טעות חמורה עשה הבעל כאשר הגיש כתב הגנה ללא ייצוג על ידי בעל המקצוע הרלוונטי, כלומר עורך דין לגירושין והודה בטענת האישה באשר לקצבת הנכות, קצבה שלא היה חייב לחלוק עמה על פי הדין והפסיקה.

משכך, התקבל כאמור ערעור האישה והיא זכתה גם במחצית הפנסיה וגם במחצית מקצבת הנכות.

אין אלא לציין כי תמוה ביותר שבכתב ההגנה הבעל הודה כי כוונת הצדדים היתה לחלוק בקצבת הנכות שלו, אשר לפי החוק הינה אך ורק שלו ואינה ברת שיתוף כמו זכויות אחרות כגון: פנסיה, קופת גמל, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות וכיוצ"ב.

קשה שלא לשער כי יעוץ מקצועי על ידי עורך דין לגירושין היה מונע ממנו הודאה כזו, ומשהסכם הגירושין אינו חד משמעי בנקודה זו – יש יותר מסיכוי סביר כי היה זוכה בטענתו ולא בהכרח היה חולק עם גרושתו את קצבת הנכות שלו. ויודגש כי קצבת נכות הינה נכס אישי ופרטי שאינם מאוזנים בין בני זוג מתגרשים.

יוער כי ערעור שהגיש הבעל על פסק הדין נדחה נוכח איחור בהגשתו, וגם עובדה זו יוצרת את רושם תמוה ויתכן גם שייצג את עצמו, ומשכך קבע בית המשפט המחוזי כי קביעות בית משפט לענייני משפחה ביחס לתוקפו של הסכם הגירושין הן חלוטות.

טענות הבעל בפני בית המשפט העליון לפיהן שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי האישה זכאית למחצית ממלוא כספי הפנסיה של המבקש ולמחצית מקצבת הנכות

אשר לכספי הפנסיה טען הבעל כי אין בהסכם הוראה מפורשת הקובעת את חלוקתם במלואם, וכי הדבר אף אינו נלמד מאומד דעת הצדדים. עוד טען הבעל כי שגה בית המשפט המחוזי שסבר כי הצדדים התכוונו להיטיב עם האישה נוכח חולשתה הכלכלית, שכן לטענתו, מצבה הכלכלי משופר משלו. זאת, בין היתר, לאחר שבמרוצת השנים העבירה האישה כסף מחשבונם המשותף לחשבונה הפרטי תוך ניצול מצבו הנפשי והבריאותי של המבקש, ואף הפקידה לחשבונה זה את גמלת הפרישה שלה.

אשר לקצבת הנכות נטען על ידי הבעל כי שגה בית המשפט כשקבע כי במסגרת כתב ההגנה הודה המבקש בנכונותו לחלק את הקצבה באופן שווה, וכי חלוקתה של זו אינה עולה בקנה אחד עם הנהוג בפסיקה ועם הקבוע בחוק יחסי ממון.

לא ניתנה רשות ערעור לבעל

מאחר ומדובר בערעור בגלגול שלישי ולא בסוגיה עקרונית הנוגעת לכלל הציבור אלא מתייחסת בלבד לשאלת פרשנותו של מסמך ספציפי, שאינה חורגת ממערכת היחסים החוזית שבין הצדדים לסכסוך (בע"ם 4992/17 פלונית נ' פלוני, בע"ם 4064/12 פלונים נ' עמותת הצדקה האורתודוקסית נצרת) – לא נמצא כי יש מקום לדון בסוגיה מחדש.

אין ספק כי הבעל יצא במקרה זה מפסיד ונפסד, והמסקנה היא כי שירות מקצועי היה מביא אותו לתוצאה שונה לחלוטין לו היה נעזר בעורך דין מהרגע הראשון הוא מועד חתימת ההסכם הממון בין הצדדים, שלא לדבר על העובדה שהגיש כתב הגנה ללא יצוג, ובה עשה טעויות דרמטיות ככל שניתן להבין.

העובדה שהיה מיוצג לאחר מכן בהליכים שניהל בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי- לא הועילה לו מאחר והטעויות שנעשו כבר בשלבים הראשונים לא היו יותר ברות תיקון.

המסקנה ברורה- היעזרו ביעוץ מקצועי מעורך דין לדיני משפחה וגירושים – שאחרת הסיכויים אינם לטובתכם.