תקפותו של הסכם ממון ששונה על פי התנהגות

תקפותו של הסכם ממון ששונה על פי התנהגות

תקפותו של הסכם ממון ששונה על פי התנהגות

 

28400-03-15 פלונית נ' אלמונים (19.06.16) נדרש בית המשפט להכריע  במספר סוגיות מרכזיות:

א. מה תוקפו של הסכם הממון שנחתם  בין התובעת לנתבע ושלפיו אין לתובעת זכויות בדירה שנרכשה על יד הנתבע ואמו.

ב.האם בנה"ז זנחו את הסכם הממון והוא שונה בהתנהגות? והאם העובדה שהדירה שופצה והורחבה באופן משמעותי, מעניקה לתובעת זכויות בדירה?

 

נסיבות רכישת הדירה על ידי הבעל

לאחר הנישואין, עברו בנה"ז להתגורר בבית  הורי האיש. לאיש היו חסכונות  בסך של כ – 50,000 דולר ארה"ב והאישה אמרה לו שיש לה חסכונות בסך של 120,000 ₪ שהיא תעביר לצורך רכישת דירה.

בנה"ז מצאו דירה שהתאימה לתקציב שעמד לרשותם  ובשנת 2000 חתמו על הסכם  לרכישת דירה בסך של 100,000 דולר ארה"ב.  האיש שילם את התשלום הראשון מכספיו וביום 27.8.00 נרשמה הערת אזהרה לטובת בני הזוג.

סמוך לפני שהגיע המועד לתשלום התשלום השני, עזבה האישה את בית הורי האיש שבו התגוררו בני הזוג ועברה לגור עם אימה, יחד עם בתם הקטנה, שהיתה בת שבעה חודשים.  האיש חיפש את האישה והתברר לו כי האישה, שלא היו לה כספים בניגוד להצהרותיה,  פנתה לאנשים, לרבות למר לב לבייב, וטענה כי בתם הקטנה זקוקה לניתוח דחוף בחו"ל ולכן היא צריכה לגייס סך של 130,000 ₪ על מנת להציל את חיי הבת. בחדרם של בני הזוג בדירת הורי האיש, נמצאו מסמכים שונים שהוכנו לצורך גיוס כספים מתורמים, לרבות מכתב מהרב ... שהכיר את האיש ומשפחתו.

משהתברר לאיש כי האישה הונתה אותו ואין לה את הכספים שהיא הבטיחה להעביר לצורך רכישת הדירה על פי הסכם הרכישה, פנה האיש להוריו בבקשה לעזרה כספית. הוריו נעתרו לבקשתו והעבירו לו את יתרת התמורה שהיה עליהם לשלם לצורך השלמת רכישת הדירה, על מנת שהסכם הרכישה לא יופר.

ביום 13.11.00 כתבה האישה מכתב לעורכת הדין, שייצגה את שני הצדדים בעסקת רכישת  הדירה. בין היתר כתבה האישה במכתב, שהיא מאשרת שהתחייבה להעביר כספים לצורך רכישת הדירה ואולם אין בידה את הכספים לצורך כך, וויתרה על חלקה בדירה.

באותו יום, כתבה האישה הן לאיש והן לעו"ד שייצגה אותם ברכישת הדירה כי:  אני ... מתחייבת כלפיך בהתחייבות בלתי חוזרת, כי אין לי ולא תהיה לי כל תביעות ו/או טענות לזכויות כלשהן בדירת המגורים... לא בעת  נישואינו ולא עקב גירושין לא לבעלות ולא לחזקה וכי ידוע לי שכמחצית מדירת המגורים הנ"ל משולמת ע"י הוריך ע"י הלוואות שייקחו הנ"ל וכי לי אין ולא היה לי סכום שהוא לשלם על חשבון הדירה הנ"ל למרות הבטחותיי בעניין זה וכי ידוע לי שהדירה שייכת אך ורק לך ולאמך. הנני מתחייבת לחתום על הסכם ממון מיד לכשאדרש לכך על ידך ואשר ממנו יעלה כי אין לי ולא יהיו לי כל תביעות נגדך באשר לזכויות בדירה הנ"ל, הן כאשר אנו נשואים והן אם נתגרש ח"ו......

בו ביום, נחתמו גם תצהירי העברה ללא תמורה מהאישה לאיש ומהאיש לאמו, ובהתאם לכך, הדירה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין על שם האיש והאם בחלקים שווים.

ביום 9.1.01 חתמו הצדדים על הסכם ממון שבו  הוסכם כי לאישה אין  שום זכויות בדירה. כמו כן נקבע, כי כל רכוש אחר שיצטבר ע"י הצדדים במהלך הנישואין וכן כספי מכירת הדירה אם היא תימכר, יחולק בין בני הזוג בחלקים שווים עם פקיעת הנישואין.

ביום 25.1.01 אישר בית המשפט את הסכם יחסי הממון וניתן לו תוקף של פסק דין, לאחר שבנה"ז הצהירו כי חתמו על הסכם הממון ברצון ובהסכמה מלאים והם מבינים את תוכנו של הסכם הממון, מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו.

בחודש יוני 2001 עבר האיש תאונת דרכים ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 10%. האיש הגיש תביעה וכתוצאה מכך קיבל בשנת 2005 פיצויים בסך של 115,800 ₪ הפיצויים הופקדו בחשבונו הפרטי של האיש ולאחר מכן, העביר האיש לאביו סך של 99,060 ₪. הצדדים חלוקים ביחס לפשר העברה זו ומשמעותה.

בשנת 2008 החליטו בנה"ז לשפץ ולהרחיב את הדירה וביום 13.8.08 חתם האיש על הסכם עם קבלן שיפוצים. עלות השיפוץ על פי ההסכם עמדה על סך של 417,600 ₪ בתוספת מע"מ, ללא תוספות שמחירם ננקב בהסכם. לצורך מימון השיפוץ, בנה"ז עשו שימוש בחסכונותיהם, נעזרו בהורי האיש והם אף נטלו הלוואת משכנתא בסך של 150,000 ₪.

לפני השיפוץ, הדירה היתה בת שני חדרים בשטח של 56 מ"ר, בתוספת מרפסת בשטח של 17 מ"ר ומחסן בשטח של 4 מ"ר. לאחר ביצוע השיפוץ והרחבת הדירה, הדירה גדלה לשטח של 137.3 מ"ר, היא מכילה חמישה חדרים, כאשר אחד מהחדרים הוסב ליחידת דיור  עם כניסה נפרדת שהושכרה בסך של 2,500 ₪ לחודש.

לבנה"ז נולדו חמישה ילדים ובשנים האחרונות האישה חזרה לאורח חיים חילוני ואירע משבר חמור בין בני הזוג.

 

חוסר תום הלב של התובעת בהעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט

יש לראות בחומרה רבה את העובדה, שהתובעת הציגה בכתב התביעה תמונה עובדתית  הלוקה בחסר מהותי, כשהיא התעלמה לחלוטין מקיומו של הסכם הממון ומהרקע לחתימתו. זאת, למרות שבחקירתה היא הודתה שהסכם הממון היה זכור לה כל השנים והיא ידעה תמיד מדוע הדירה לא רשומה על שמה.

האישה אישרה כי הנסיבות של החתימה על הסכם הממון תמיד היו ברורות לה והיא הודתה בנסיבות שהביאו לעריכתו.  טענתה בסיכומי התשובה, כי לא זכרה אם הסכם הממון אושר בבית המשפט אם לאו, נסתרה לחלוטין בחקירתה. משהיא נשאלה מדוע לא הזכירה כלל בתביעתה את הסכם הממון והנסיבות שבגללן הדירה לא נרשמה על שמה, היא השיבה כי זה לא רלוונטי לאחר השיפוץ.

בית המשפט מציין כי גם אם כך סבורה התובעת, היה עליה להזכיר את הסכם  הממון ולא לטען בתצהיר כי  מדובר בניסיון שלא צלח, שעה שמדובר בהסכם ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין. מדובר בהתנהלות מטעה וחסרת תום לב.

כמו כן, למרות שהאישה הצהירה כי: הבית נקנה בזמנו מכספים שצברו במהלך הנישואין ומכספים שנתנה אמו של הנתבע היא הודתה בחקירתה כי הצהרה זו אינה אמת וכי היא לא העבירה שום כסף לרכישת הבית. התנהלות זו של התובעת, אף היא פוגמת קשות באמינותה.

התובעת טוענת שבנה"ז זנחו את הסכם הממון ויש לבטלו גם מחמת הטעייה, עושק, תרמית, חוסר תם לב, כפייה ומרמה.

יש לדחות טענות אלו. האישה אישרה כי לא שילמה כספים לצורך רכישת הדירה, היא אישרה שהיא התחייבה להעביר כסף לצורך רכישת הדירה, למרות שלא היה לה כסף והיא הטעתה את האיש. האישה אף אישרה כי כתבה מכתב סליחה וחרטה להורי האיש.

האישה טוענת שהיתה במצב נפשי קשה, מאחר שרצתה להציל את נישואיה.  לדבריה, האיש אמר לה שאם לא תחתום על הסכם הממון הנישואין יסתיימו וכי היתה צריכה להתייעץ עם עו"ד בטרם שחתמה על המסמכים.

ברור לחלוטין כי האישה היתה במצב קשה כשקלונה התגלה והתברר כי לא רק שהיא הונתה את בעלה ובעצם לא היו לה את הכספים שהיא התחייבה להעביר, היא פעלה באופן חמור ביותר ובלתי מוסרי, כשניסתה לגייס כספים מתורמים נדיבים, באמתלה שקרית  כאילו בתה חולה וזקוקה לניתוח דחוף בחו"ל.

הסכם הממון שנערך לא נעשה תוך הטעייה, עושק, כפייה או תרמית. הוא נעשה רק על מנת להבטיח כי האיש ואמו, שהיו המממנים היחידים של הדירה, יישארו בעלי הדירה.

מדובר בתנאי סביר והגיוני ביותר שלא מקפח כלל את האישה. אדרבא, בהסכם נקבע כי יתר הרכוש שיצטבר הוא משותף ונקבע גם, כי אם הצדדים יימכרו את הדירה או אם תירכש דירה חילופית,  הדירה החילופית תהיה משותפת.

לא מדובר בהסכם שתנאיו אינם סבירים באופן קיצוני, שהרי, האישה לא הביאה ולו שקל אחד לצורך רכישת הדירה ולכן סביר כי אם הצדדים יתגרשו, לא יהיה לה חלק ונחלה בדירה שהיא לא השתתפה ברכישתה.

האישה לא הוכיחה כי היא היתה במצב של חולשה שכלית או גופנית עת הסכם הממון נחתם וכי היא לא היתה כשירה להבין ולחתום על הסכם הממון היא אף לא עתרה למינוי מומחה רפואי על מנת להוכיח את מצבה הנפשי הקשה באותו מועד .

טענת האישה כי הסכם הממון לא הוסבר לה, לא הוכחה. האישה לא זימנה לעדות את עורכת הדין שערכה את הסכם הממון והדבר פועל לחובתה. בצדק טוען האיש, כי העובדה שבמהלך אישור הסכם הממון נמחקו כמה סעיפים, כמו למשל סעיף בו האשה וויתרה על כתובה ותוספת כתובה, מלמדת כי הסכם הממון הוסבר היטב לצדדים ונערכו בו שינויים לטובתה.

כמו כן, חלפו כשבועיים ממועד חתימת הסכם הממון ועד לאישורו בבית המשפט ולכן סביר כי האישה כבר נרגעה מהסערה שהיתה בעת שהתרמית שביצעה התגלתה.

העובדה שהאישה לא היתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה, לא מהווה עילה לביטול הסכם הממון. הטענה כי היא לא ידעה על מה היא חותמת דינה להידחות מאחר שכמפורט בפרוטוקול דיון אישור הסכם הממון, הסכם הממון הוסבר לה והיא הבינה את תוכנו ומשמעויותיו.

אכן, האישה היתה במצוקה נפשית גדולה לאור גילוי מעשיה החמורים. ברם, האיש לא ניצל את מצוקתה וכל שהוא עשה היתה לעגן את המצב העובדתי, במסמך משפטי. משהאישה לא שילמה דבר לרכישת הדירה, לא יהיו לה גם זכויות בדירה.

בית המשפט תמה מה לא הגון בכך? ומדוע יש לראות בכך ניצול לרעה?

יש לדחות את הטענות כי היה פגם בכריתת הסכם הממון ויש לבטלו.

 

האם יש בשיפוץ שנערך על ידי הצדדים כדי להוות שינוי בהתנהגות של הסכם הממון ומה משמעו של שינוי בהתנהגות של הסכם

בית המשפט קובע כי יש לדחות את טענת האישה שהצדדים זנחו את הסכם הממון ועצם העובדה שהם שיפצו והרחיבו את הדירה, מהווה שינוי הסכם הממון בדרך של התנהגות.

אף אם היתה נכונה טענתה הרי שלא ניתן לשנות הסכם ממון בהתנהגות.

מאחר שהאישה הצהירה כי תמיד זכרה שהדירה לא רשומה על שמה היה עליה לבקש מהאיש לערוך הסכם ממון חדש, לפני השיפוץ. האישה לא טענה כי אפילו פנתה בנושא לאיש ולכן ברור שהבינה כי הסכם הממון שריר וקיים, אף אם הם משפצים את הדירה.

 

הדרך לשנות הסכם ממון היא באמצעות חתימה ואישור הסכם ממון חדש

בה"מ (ת"א) 3292/89 פ"מ תש"ן (3) 227 זערור נ' זערור קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטיין), כי הסכם ממון שמי מהצדדים מעוניין לשנותו, הדרך לשנותו היא  באמצעות חתימה על הסכם מתקן ואישור בית המשפט. זאת, לאור סעיף 2(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973 הקובע כי: הסכם ממון טעון אישור בית המשפט... וכן טעון שינוי של הסכם כזה אישור כאמור.

לאור זאת קבע בית המשפט כי: אפילו יוכיח התובע טענתו, המפורטת בכתב התביעה בדבר הסכם מכללא, שביטל הסכם ממון קיים, לא יוכר הביטול על ידי בית המשפט, מאחר וכמפורט לעיל, אף הביטול בהסכמה מהווה הסכם ממון, אשר אין לו נפקות משפטית בלעדי דרישת הכתב ואישור בית המשפט.

 

על הצורך באישור בית המשפט גם את ביטולו של הסכם ממון

בת"א (ת"א) 1179/92 לדר נ' לדר קבע בהמ"ש המחוזי (כב' השופט ד"ר קלינג), בהתייחסו לשאלת הצורך באישור בית המשפט לביטול הסכם הממון כי: מה שינוי טעון כתב ואישור בית המשפט כך אף ביטולו של הסכם הממון, וזאת מקל וחומר. הסכם הממון שנעשה בכתב ובאישור של בית המשפט מצביע על גמירות דעת של בעלי הדין ומכאן ואילך ברור לכל אחד מהם מה סוכם וכיצד עליו לפעול. לו ניתן היה לייחד את דרישת הכתב והאישור רק לשינוי, ולפטור מהם את ביטולו של הסכם הממון, היו לדבר תוצאות בלתי רצויות והעניין שבפניי חידד פן זה. התנהגות בני זוג אחרי הסכם גירושין, במקרים רבים שבהם מסכימים בני הזוג על גירושיהן, נמשכים הקשרים ביניהם... חמור ביותר יהיה לבוא לאותם בני זוג ולומר כי ביחסיהם, לאחר חתימת הסכם הגירושין, עליהם להיזהר שאלו לא יתפרשו כוויתור על האמור בהסכם הגירושין. לו כך היה, הרי כל אחד מבני הזוג צריך היה ללוות כל מעשה ומחווה בהצהרות ובהודעות שאלו נעשים מבלי לפגוע בזכויות או כיוצ"ב... אם יאמר כי ניסיונות אלו יתפרשו כהסכם מכללא לביטול הסכם הממון שנחתם ואושר, יהיה על עורך דינו של כל בן זוג, להזהירו הזהר היטב, מפני כל מגע עם בן זוגו שמא מגע זה יתפרש כביטול של הסכם שהושג ביגיעה ובממון רב. תוצאה זו אינה רצויה ויש למנעה. עניין לחברה בשיקום היחסים שבין בני הזוג, שיקום שעשוי למנוע התפוררותה של משפחה על כל הכרוך בכך לבני הזוג ולילדיהם.

הלכה זו חזרה ונשנתה על ידי בית משפט העליון בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלוני  בה נאמר בין היתר: בניגוד לטענת המבקש, בית משפט זה דווקא הרחיב בעבר את הדרישות הצורניות החלות על הסכם ממון, ובכלל זאת הצורך באישורו של בית המשפט להסכם, גם על שינוי הסכם ממון...............

 

הצורך בוודאות הוא זה אשר מכתיב את דרך אישור הסכם הממון ותקפותו

אף בתמ"ש 37302-02-10 א. נ' א. נקבע כי: המדיניות המשפטית הראויה היא להעניק וודאות להסכם הממון כך שיהיה ברור ששינוי צריך להיעשות בכתב ובאישור בית המשפט. אם בית המשפט ייתן יד לשינוי הסכם ממון בהתנהגות, יביא הדבר לחוסר וודאות מוחלט, באשר כל צד יוכל לתקוף את הסכם הממון ולטעון כי הוא שונה בהתנהגות ובכך תסוכל מטרת הסכם הממון שנועד להבטיח יציבות, ביטחון וודאות לשני הצדדים, אודות אופי המשטר הרכושי שחל עליהם.

 

רק הסכם הנוגע למזונות אפשר לשנות בדרך של התנהגות

להשלמת התמונה יוער, כי פסק הדין בע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט (2), 508 לא  קבע כי ניתן לבטל הסכם ממון בהתנהגות. באותו מקרה דובר על הסכם בנושא מזונות ורק ביחס אליו נקבע כי ניתן לבטלו בהתנהגות ולא ניתן ללמוד מכך על הסכם ממון, שלגביו חלות הוראות חוק יחסי ממון.

 

משמעותו של שיפוץ משמעותי בבית הרשום על שם אחד מבני הזוג

בית המשפט קובע כי יש לדחות אף את טענת האישה כי במקרה דנן, לאור העובדה שהבית שופץ ושטחו יותר מאשר הוכפל, אין משמעות להסכם, שהתייחס לדירה ספציפית בת שני חדרים ולא לדירה הקיימת היום, שהיא בעצם דירה אחרת בת חמישה חדרים.  הדירה הושבחה והורחבה אבל היא אותה דירה. היא אותה יחידת רישום מבחינה קניינית ורק שטחה הוגדל.

 

מהי כוונת שיתוף ספציפי

כמו כן, לא ניתן גם לומר כי השיפוץ הנרחב והעובדה שהצדדים נטלו הלוואה לצורך השיפוץ, גרמו לכך כי נוצרה כוונת שיתוף ספציפי בדירה .

הפסיקה שהכירה בכוונת שיתוף ספציפי בדירה שהיתה רכוש נפרד, אם היא שופצה או שולמה משכנתא בגינה, חלה ככלל, כאשר לצדדים לא היה הסכם ממון שמחריג במפורש את הדירה.

הכרה בכוונת שיתוף ספציפי, אף לאחר שצדדים חתמו על הסכם ממון שאושר כדין, תסכל את מטרתו של הסכם הממון.

הסכם ממון נועד לקבוע בפירוש אילו נכסים לא יאוזנו. אם  למרות הסכם הממון, יוכל  צד לומר כי קיים שיתוף ספציפי, מה הועילו חכמים בתקנתם?

מדיניות משפטית ראויה מחייבת כי ככלל, אם צד מתכוון להשקיע כספים ברכוש נפרד השייך לבן זוגו על פי הסכם ממון, כגון באמצעות שיפוץ או נטילת משכנתא  שתשולם מכספים משותפים, עליו לדאוג לשינוי הסכם הממון.

ללא שינוי הסכם הממון לא ניתן יהיה להכיר בנכס כנכס משותף. הכלי של הוכחת "כוונת שיתוף ספציפי" צריך להיות מופעל שעה שצד סבר בתום לב, כי עקב תרומתו לרכוש נפרד על פי דין, הרכוש הפך למשותף. ברם, שעה שבני זוג חותמים על הסכם ממון שמחריג נכס באופן ספציפי ומפורש ממסת הנכסים בני האיזון, על מנת "להפוך" את הנכס למשותף, יש לתקן את הסכם הממון ולקבוע הסדר רכושי חדש ביחס לאותו נכס.

אחרת, תגבר אי הוודאות ביחס למשטר הרכושי שבין הצדדים כאשר כבר כיום, עקב מתן האפשרות להוכחת כוונת שיתוף ספציפי, נפגעה ועומעמה הוודאות המשפטית ביחס למשטר הרכושי שבין בני זוג. החתירה לוודאות משפטית, היא מטרה חשובה שיש לה תועלת ציבורית רבה, שהרי בלעדיה, יתקשו בעלי הדין להגיע להסכמות.

 

אין די בחיי נישואין ממושכים כדי ליצור שיתוף ספציפי בנכס חיצוני לנישואין

כפי שנקבע ברע"א  8672/00  אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו (6) 175:

לא די בעצם קיום של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע  שיתוף  בדירת מגורים מכוח דין כללי... על האחרון להראות נסיבות עובדתיות, נוסף על עצם קיום הנישואין מהם ניתן להסיק – מכוח הדין  הכללי – הקניית זכויות בדירת המגורים.

 

האשה תהא זכאית אך ורק למחצית משווי הכספים שהושקעו בהשבחת הדירה

לכן, האישה לא זכאית לזכויות בדירה אלא למחצית משווי ההשבחה של הדירה, שנעשתה בין היתר, מכספים משותפים ומהלוואה ששני הצדדים נטלו והשיבו מכספים שהם צברו במהלך החיים המשותפים. האיש אישר כי השיפוץ של הבית נעשה במשותף, גם באמצעות נטילת משכנתא משותפת.

יש לדחות את טענת האישה כי מגיעה לה גם מחצית מההשבחה של הדירה אשר נוצרה עקב העלייה בשווייה, שנגרמה כתוצאה מעליית מחירי הנדל"ן. מאחר שהקרקע עצמה היא רכוש נפרד, לאישה מגיע רק מחצית משווי הכספים שהושקעו בהשבחה ולא מגיע לה דבר מההשבחה שנוצרה עקב עליית הנדל"ן.

השמאי הסביר בחקירתו, כי הבנייה  עצמה לא הושבחה במהלך השנים אלא דווקא ירד ערכה, עקב הבלאי שנוצר במהלך השנים.

 

כספי פיצוי נזיקי אינם ברי איזון בין בני זוג על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג

האישה טוענת גם, כי בפועל, מאחר שהאיש העביר לאביו  סך של 99,060 ₪, החזירו הצדדים את הכספים שהורי האיש העבירו להם לצורך רכישת הדירה, ולכן יש לראות בהעברת כספים אלו משום השבת הגלגל לאחור, במובן זה שבנה"ז חזרו להיות בעלי הזכויות בדירה והאם יצאה מהתמונה לאחר שהושב לה  הסך הנ"ל.

חיזוק לטענה זו, מוצאת האישה בתצהיר שנחתם ע"י האם  ואשר בו האם  מצהירה כי היא מעבירה את זכויותיה בדירה לאיש במתנה ללא תמורה.

יש לדחות טענה זו של האישה. ראשית, הוכח כי הסך הנ"ל שהאיש העביר לאביו מקורו בכספי פיצויים בגין נזקי גוף שהוא קיבל סמוך לפני ביצוע ההעברה, בעקבות תאונת דרכים. על פי סעיף 5 (א) (2) לחוק יחסי ממון, מדובר בכסף שאינו בר איזון.

ברם, מאחר שהכספים שהוחזרו מקורם בנכס חיצוני (כספי פיצויים בגין נזקי גוף), שאינו בר איזון אגב גירושין, אין הדבר מקנה לאישה זכויות נוספות.

 

מסקנות הניתוח העובדתי והמשפטי באשר לדירה

העולה מן המקובץ: האישה זכאית למחצית מעלות השיפוץ וההרחבה, בתוספת ריבית והצמדה כחוק, בהתאם לתחשיב השמאי.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+