תיקון נדרש לחוק הירושה ויפה שעה אחת קודם

תיקון נדרש לחוק הירושה ויפה שעה אחת קודם

 

 

תיקון נדרש לחוק הירושה ויפה שעה אחת קודם

 

בן זוג יורש על פי חוק הירושה גם אם מדובר בפירוד של שנים רבות ובקרע בלתי הפיך

בשנים האחרונות נאלץ בית המשפט לענייני משפחה להתמודד עם מספר מקרים בהם, זוכה אדם בירושת בן או בת זוג שנפטר, למרות פירוד של שנים רבות, ותהום שפעורה בניהם.  ישנם מקרים בהם בני הזוג נפרדו, התגוררו בנפרד זה מזו ללא כל קשר ביניהם במשך שנים רבות, אך לא התגרשו.

כאשר אחד מבני זוג פרודים נפטר והולך לבית עולמו, בהעדר צוואה (או אם הצוואה נפסלה ולא ניתן לה צו קיום צוואה) נוצר מצב שבו בן הזוג שלמעשה הוא חסר קשר לנפטר והוא בן זוג אך ורק על הנייר אך לא למעשה– יורש מחצית מרכושו. זוהי תוצאה חוקית אך בלתי מוסרית בעליל.

אך טבעי הוא שאדם אשר אינו חי עם בן או בת זוגו גם אינם רוצים שהוא יירש אותם לאחר פטירתם.  ישנם אנשים העורכים צוואה מיד עם הכוונה להיפרד וכאשר מתחילים הליכי הגירושין, ואולם ישנם גם כאלה שאינם עורכים צוואה (בשל מגוון סיבות) ובמצב כזה בן הזוג הוא יורש למרות הפירוד ואולי גם הנתק המוחלט.

הדבר הינו אמנם בהתאם להוראות חוק הירושה, אשר אינו מבחין בין בני זוג פרודים לבין כאלה שאינם פרודים, ועל פי החוק כל עוד בני זוג לא התגרשו, יורשים הם את בן זוגם על פי הדין, יהא אשר יהא הקשר ביניהם, גם אם מדובר בפירוד של עשרות שנים, וגם אם שנאה תהומית שוררת ביניהם.

 

קיימת הכרה כי יש לתקן את חוק הירושה במרכיב זה והכרה זו קיימת כבר הרבה שנים אך הדבר טרם קרה

יש צורך בתיקון העיוות ביחס לבני זוג נשואים החיים בנפרד. על פי הוראות החוק כיום, בני זוג הנשואים זה לזו, ואף אם אינם חיים יחדיו לאורך שנים, יורשים איש את רעהו.

מניעת הורשה לבן זוג החי בנפרד יכולה להיעשות אך באמצעות צוואה ובהנחה שזו תהא בתוקף. יתר על כן, גם אם בני הזוג הנשואים אך חיים בנפרד , גם אם יצרו ברבות השנים קשר זוגי עם בן זוג אחר, וגם אם קשר חדש זוגי זה, נופל בגדר ההגדרה של סעיף 55 לחוק הירושה (חיי משפחה במשק בית משותף), כלומר ידועים בציבור - הרי שעל פי חוק הירושה נמנעת ירושה מהידוע בציבור, בשל קיומם של הנישואים הפורמאליים לאחר.

בעבר עלו הצעות כי פרידה של בני הזוג לתקופה של שלוש שנים רצופות ומעלה תוביל לשלילת הזכות לירושה גם אם לא ניתן בעניינם של בני הזוג הנשואים פסק דין לגירושין.

עוד הוצע כי גירושין לצורך שלילת הזכות לירושה יוכרו, גם אם לא נעשה סידור גט אלא רק ניתן פסק דין לגירושין.

למרות הכוונה של בית המחוקקים לתקן את החוק הדבר טרם צלח ובית המשפט למרות השקפת עולמו חייב להיות צמוד לחוק ואינו יכול להתעלם מהחוק או לתת לו פרשנויות חריגות כדי לאכוף את הצדק על פני החוק או את השקפת עולמו.

 

שתי גישות שונות בנוגע לירושה מבן זוג פרוד

גישה מהותית

הגישה המהותית מבקשת לבחון את מערכת היחסים בפועל כבני זוג. לפי גישה זו, נישואין על הנייר ריקים מתוכן של זוגיות או התנהלות של הצדדים בפרידה ארוכת שנים, צריכה להפקיע זכות הירושה של בן הזוג הרשום ככזה, גם אם הצדדים לא התגרשו.

 

גישה פורמלית

מקום שלא סודר גט או לכל הפחות הושלש גט, יש לראות בצדדים כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה. משמע  זכות הירושה תיוותר על כנה למרות הפירוד הממשי.

 

הפסיקה

ע"א 247/97 סבג נ' סבג, פ"ד נג(4) 49 הינו פסק דין בו בית המשפט העליון דן בשאלה על רקע העובדה שמי שטען להיותו בן זוג קיבל היתר נישואין מבית הדין הרבני, לשאת אשה אחרת, אך לא סודרו גירושין בפועל, ולאחר מכן הוא נפטר.  בשל העובדה כי לא הותיר אחריו צוואה עלתה השאלה מי מבין שתי הנשים יורשת את המנוח,וכך נקבע:

 

בית-משפט זה פסק, ..... כי השאלה אם פלונית היא בת-זוגו של פלוני תוכרע לפי הצורך במתן גט כדי לשים קץ לקשריה עמו, אפילו המדובר בנישואי ספק ובדרישה לגט לחומרה. כך, אין גם חשיבות לטיבה של מערכת היחסים שהייתה בין בני-הזוג, ואף לא לעובדה שחיו בנפרד בעת מותו של המוריש....... עניין חלקה בירושה של מי שחויבה בגט אך סירבה לקחתו, ובשל כך הושלש גטה והופקדה כתובתה וניתן לבעלה היתר לשאת אישה נוספת על פניה, לא נדון עדיין. לפי קו המחשבה האמור, צריך היה לפסוק מיד כי המשיבה זכאית לרשת את מחצית עיזבונו של המנוח יחד עם המערערת, מאחר שהיא זקוקה לגט. אלא שלאור משמעותו של היתר הנישואין שקיבל המנוח, לצד הרעיון שמאחורי כללי הירושה על-פי דין, ייתכן שלפנינו חריג, ושיש לקבל את טענת המערערת ולקבוע, שהמשיבה אינה בגדר "אשתו" של המנוח לצורך חוק הירושה. .............. בניגוד לשיטות משפט מערביות, הגירושין בדין היהודי אינם פעולה שיפוטית. התרת קשר הנישואין נעשית על-ידי הצדדים עצמם..... יש צורך בהסכמת שני בני-הזוג לגירושין. כך, רצונם של בני-הזוג להתגרש מספיק, ובית-הדין אינו יכול לכפות עליהם את המשך הנישואין למרות רצונם. הצד השני של אותו מטבע הוא, שבלעדי הסכמת הצדדים ושיתוף הפעולה ביניהם אין אפשרות להוציא גירושין אל הפועל. אפילו ציווה בית-הדין על גירושין, בני-הזוג אינם מגורשים אלא משעה שהגט נמסר בפועל מהגבר לידי האישה. בית-הדין אינו יכול להתיר בעצמו את קשר הנישואין. עם זאת, בית-הדין יכול לנקוט אמצעים שונים כדי להמריץ את הצדדים להתגרש. .............בענייננו נתן בית-הדין פסק-דין המחייב את המשיבה להתגרש מן המנוח. משסירבה לקבל את הגט, השליש המנוח את הגט ואת הכתובה והפקידם בבית-הדין.

 

לאחר שעשה כן השתחרר, למעשה, מכל חיוביו כלפיה, וניתן לו "היתר נישואין", שהתיר לו לשאת את המערערת לאישה על פני רעותה, המשיבה. להלכה, היתר הנישואין שקיבל המנוח אינו מנתק את קשר האישות שלו עם המשיבה (אשתו הראשונה לצורך העניין), אך למעשה, ממלא ההיתר תפקיד של גירושין, בהתירו לגבר להינשא לאישה שנייה שרק עמה הוא חי .... משום כך סבור הייתי, שיש לראות את המשיבה כבעלת מעמד כפול, כך שמעמדה לפי הדין הדתי אינו כמעמדה לצורך דין הירושה האזרחי: באופן פורמאלי עודנה נשואה – לפי הדין הדתי, אך לאור הרציונל שמאחורי ההיתר, יש לראותה, לצורך דיני הירושה, כגרושה שאין לה זכויות בירושתו של המנוח.. ...

 

על פי פסק דין סבג, שהיא חריג בנסיבותיו (היתר לשאת אשה שניה) עולה השאלה כיצד זה תהא אישה נשואה לפי הדין הדתי אך לא נשואה לפי דין הירושה האזרחי? והרי מעמדה של אישה יהודייה נקבע לפי הדין האישי שלה.

 

בעמ"ש (ת"א) 38845-10-12 פלונית נ' ל.א. נדון ערעור על פסק דינה של כב' השופטת שפרה גליק מבית המשפט לענייני משפחה בת"א, אשר קבעה כי מי שהייתה נשואה פורמלית למנוח, לא תיחשב כבת זוג לצרכי סעיף 10 לחוק הירושה, לאור העובדה שאין חולק כי היא והמנוח היו פרודים תקופה של 41 שנים ובמהלך 35 שנה מתוך תקופת הפרידה הייתה אותה אשה, בת הזוג ידועה בציבור של גבר אחר.  השופטת גליק נהגה על פי המהותי ולא הצד הפורמלי של העניינים, אך גישתה לא נותר על כנה.

 

דין זה נהפך בערעור.  אב"ד, השופט י. שנלר פתח באמירה החשובה לענייננו ולפיה בבואנו לבחון את הוראות חוק הירושה, מוצאים אנו כי: אין הגדרה למונח בן-זוג, אולם מוצאים אנו התייחסות שאלת היות בן-הזוג נשוי, אם לאו.  השופט שנלר מסכם ניתוח עניין סבג באומרו: לדידי, אכן המבחן הוא מבחן פורמאלי, ואין לראות בפרשת סבג כמקור אופרטיבי לעבור ממבחן הפורמאלי למבחן המהותי.

 

על פי הפסיקה לא נמצא מקום להרחיב את השימוש באפשרות שהועלתה בפרשת סבג לעניין מקרים שבהם החליטו בני הזוג להתגרש, חתמו על הסכם גירושין, אישרו אותו בבית הדין ואף נפרדו זו מזה, וגם לא במקרה שבו לפני מועד סידור הגט לקה המנוח באירוע מוחי שמנע את סידור הגט (ת"ע (חי') 2120/08 פלונית נ' פלונית.

 

כך גם במקרים הבאים: פירוד ממושך (חמש שנים בלבד), חלוקה בפועל של הרכוש על פי הסכם גירושין שנחתם, הכרזתה של אישה כמורדת וחוסר פעילותה של האישה לביטול פסק דין זה (ת"ע (חי') 12601-03-09 ש' ש' נ' האפוט' הכללי. וכן בת"ע ח' א' נ' ר' א' 12).

בשני המקרים האלה לא הושלש הגט ולא ניתן היתר נישואין כבפרשת סבג, שם אף נישא המנוח אישה שנייה.

 

זכות הירושה אינה מותנית במרכיב של חיים משותפים ערב הפטירה

זכות הירושה של בן הזוג הנשוי אינה מותנית בחיים משותפים של בני הזוג בעת פטירת המוריש. זכות זו לרשת קיימת גם אם בני הזוג חיו בנפרד בעת פטירת המוריש או במשך תקופה לפני פטירתו.

אולם חלק מהזכויות הנתונות לפי חוק הירושה לבן הזוג שנשאר בחיים, תלוי בכך שבן הזוג גר עם המוריש בעת פטירתו. דברים אלה אמורים במיוחד לגבי המגורים בדירת הנישואין (סעיף 115 לחוק הירושה), וכן לגבי ירושה דירת מגורי המוריש ותכולתה (סעיף 11(א) לחוק הירושה)" (מ. קורינאלדי, דיני ירושה, מהד' 2 (2012) בעמ' 114)

בבתי המשפט לא נמצאה עמדה אחידה חרף פסיקת בית המשפט העליון. כך למשל, עמדה זו לפיה יש לפרש הדיבור "בן זוג" לצרכי סעיף 10 לחוק הירושה, פירוש פורמלי (סטטוס אישי-דתי) ולא מהותי (אם חיים כבני זוג נשואים או פרודים) אומצה בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שלי אייזנברג בת"ע (חי') 27239-07-13 עז' המנוחה ש.ק. ז"ל נ' נ. ס)).

 

ומנגד, כב' השופט נמרוד פלקס קבע בעניין אחר כי יש לפרש הדיבור פרשנות מהותית וכפי שעל בית המשפט לבחון מבחן "ההזדקקות לגט" כך עליו לבחון אף את העדר תוקפם של הנישואין על פי מבחן "החיוב הגט".

משמע, מקום בו סבור ביהמ"ש כי על סמך הראיות שהובאו בפניו, היה ביה"ד הרבני מחייב בגט לו נדון העניין בפניו עובר לפטירת המוריש, אזי יש לראות בבן הזוג כגרוש לצורך דיני הירושה (תמ"ש (יר') 57918-06-15 ע.ח.פ. נ' ר.פ.

 

פס"ד בתמ"ש 34273-05-15 שניתן לאחרונה (מאי 17) גם השופט אסף זגורי נוקט בגישה הפורמלית ולא בגישה המהותית ולמעשה הולך בתלם שנחרש.

לדידו לצרכי שאלת "בן זוג" כיורש לפי סעיף 10 חוק הירושה, יש לנקוט בפרשנות הפורמלית ולא בזו המהותית. כמובן שבהקשרים אחרים, תיתכן מסקנה אחרת. על כן קובע הוא  כי למרות הפירוד הממושך המנוח הוא בן זוגה של המנוחה בעת פטירתה ורשאי לרשת אותה לפי סעיף 10 לחוק הירושה אך הוא אינו זכאי לפרטים מסויימים בעזבון שבן זוג שגר עם המוריש זכאי לקבל וקבועים בסעיף 11 לחוק הירושה.

 

סיכום

לאור פסקי הדין לעיל כלומר פסיקת בתי המשפט על פי החוק  - לפיה זכות הירושה קמה גם במקרי פירוד ממושך - למרות שהיו מעדיפים לפסוק אחרת – אני קוראת למחוקק לתקן את חוק הירושה ומציעה כי פירוד לאחר מספר שנים משמעותי (לא כל פירוד כתוצאה ממריבה או פירוד שנעשה בלית ברירה לצרכי עבודה או פירוד מחמת אשפוז/נושאי בריאות)- יפקיע את הזכות לרשת.

 




ליצירת קשר לצורך קבלת יעוץ ראשוני, לתאום פגישה במחיר מוזל ונוח, וכן להצעת מחיר
טלפונים
טל במשרד – 03-6969916
03-6954380, 03-6963093
נייד למקרים דחופים
058-4919100
דואר אלקטרוני
אפשר לפנות בשאלות למייל - בכל שעה - 24 שעות ביממה, ונענה באופן מיידי
leibo22@zahav.net.il או leibolaw@zahav.net.il
טופס יצירת קשר


עו"ד אלינור ליבוביץ
25 שנים ותק בתחום הגירושין
גירושין מייסדת ובעליו של משרד עורכי דין
גירושין ונוטריון, הנחשב כאחד המובילים
והאיכותיים בתחום הגירושין.
קרא עוד על עורכת דין אלינור ליבוביץ....

לקבלת ייעוץ צרו

קשר 03-6969916










הרשמה לרשימת תפוצה
דואר אלקטרוני *
שם *
מעוניין לקבל עדכונים חודשים למייל
© כל הזכויות שמורות לאלינור ליבוביץ, עורכת דין גירושין
Google+